יום שני, 24 בדצמבר 2007

קוסובו : הזדמנות פז בין לאומית



איך ניתן להשתמש בסכסוך הנוכחי בקוסובו כמקפצה לשדרוג היחסים בין מזרח ומערב

בימים אלו כאשר עתידו של חבל קוסובו מתקרב אל נקודת ההכרעה הסופית, ישנה הזדמנות פז, לנצל את המשבר הקיים על-מנת לקרב את היחסים בין רוסיה לבין ארצות הברית והאיחוד האירופי. מכיוון שבשני צידי המתרס שוב נמצאות המעצמות הגדולות, ומכיוון שכל אחת מהן תומכת בידידתה שלה: רוסיה בהשארת חבל קוסובו בידי סרביה, וארצות-הברית בהפיכתו למדינה עצמאית עבור האלבנים, ישנה דרך בה ניתן לפתור את הסכסוך המקומי במנותק מעמדות הסרבים והאלבנים, אלא רק על פי אינטרסים גדולים יותר, האינטרסים של המעצמות עצמן ושלום היבשת.

ארצות-הברית והאירופאים חייבים להציע לרוסיה עסקת כוללת ששוברת את המסגרות המחשבתיות המקובלות כיום. חשיבה מחוץ לקופסא, עסקה שתחרוג מאזור המלחמה של הבלקן, ותכיל גם אזורי סכסוך אחרים במזרח אירופה ובקווקז בהם גבולות מוסכמים הם עדיין עניין של מותרות. אם משאילים את המונח האמריקני טרייד (Tradeהעוסק בהעברת שחקנים מקבוצה אחת לאחרת, הרי שאפשר לראות בעסקה שכזו, טרייד של מדינות. רוסיה מצדה תכיר בעצמאותה של קוסובו, ותלחץ כמו שרק היא יודעת על סרביה בעלת בריתה לקבל את ההחלטה בדרכי שלום וללא שפיכות דמים. כאשר בתמורה ארצות-הברית והאיחוד האירופי יכירו בטרנסניסטריה (מובלעת שהכריזה באופן חד צדדי על עצמאותה ממולדובה ונתמכת על ידי מוסקבה), באבחזיה ובדרום אוסטיה (מחוזות גאורגיים הנלחמים על עצמאותם בתמיכת רוסית), כמדינות עצמאיות וחופשיות, וילחצו מצידם על מולדובה ובעיקר גאורגיה לקבל את ההחלטה, כאשר תשלומים כמו שידרוג היחסים בנאט"ו או אפילו צעדים ראשונים של אינטגרציה צריכים להילקח בחשבון.

עסקה שכזאת לא רק שתרצה את כל הצדדים בסכסוך, תחסוך שפיכות דמים מיותרת, שכנראה תהיה גם בלתי נמנעת אם לא יושג הסכם. אלא היא תגובה באותם ערכים דמוקרטיים, כדוגמת: חירות והגדרה עצמית, שאותן המערב מנסה להפיץ ולהטיף למדינות הבלקן. חשוב לציין כי בשלושת האזורים האחרים שהוזכרו, בדיוק כמו בקוסובו, ישנו מיעוט אתני נרדף שאיננו זוכה לריבונות על חייו, איננו זוכה לדבר בשפתו ואינו יכול לנהל את חייו. ההבדל היחיד הוא שבאוזרים הללו המיעוט הוא בעל ברית של מוסקבה ולא של וושינגטון ומסיבה זו, ורק זו, הוא אינו זוכה לתמיכה  והכרה בינלאומית, וכמעט אינו מוכר בעולם המערבי.

ארצות הברית והאיחוד האירופי יגדילו לעשות אם יחתמו על הסכם שכזה, שלא רק יביא לשלום בבלקן לפחות בתקופה הנראית לעין, אלא גם ישנה את חוקי המשחק הבינלאומיים ויקרב בין רוסיה והמערב. הסכם שכזה יוכיח לשני הצדדים, ובייחוד לרוסיה, שניתן להגיע גם להצלחות ללא שימוש בכוח. לכן, במידה והסכם כזה יצליח הרי שהוא עשוי לשמש מודל לפתרון קונפליקטים קיימים ועתידיים באזור הבלקן ודרום אסיה, כגון: משבר הטילים בפולין וצ'כיה והתמיכה הרוסית באיראן. אך אם לא, וקוסובו תזכה לבסוף בעצמאותה עקב תמיכה מערבית. רוסיה לא תשב מהצד והמחוזות שחשובים לה עשויים להפוך לאזורי קונפליקט מדממים בהם תראה רוסיה למערב כי גם לה נשארה עוצמה והשפעה בעולם שאחרי המלחמה הקרה .

המאמר פורסם במקור במגזין : אומדיה