יום רביעי, 21 בספטמבר 2011

מה יעשו החברות במועצת הביטחון


לקראת ההצבעה במועצת הביטחון, מהם האינטרסים של כל מדינה ומדינה מבין 15 החברות במועצה ואיך הפכו גבון, ניגריה, בוסניה ופורטוגל לקול המשמעותי ביותר. התומכות, המתנדנדות, הנמנעות והמתנגדות, כולן בפוסט אחד.





התומכות
סין
היחסים בין סין לרשות הפלסטינית ידעו עליות וירידות. עד שנות השבעים תמכו הסינים בכל תנועת השחרור בעולם השלישי ובניהן גם בתנועה הפלסטינית. השינוי ביחסי סין ארצות הברית בתחילת שנות השביעים הביא גם לשינוי ביחסי סין עם העולם השלישי והתנועה הפלסטינית והתמיכה המסיבית הפכה לתמיכה מוראלית בלבד. בשנת 1978 הודיעה סין כי פתרון שתי המדינות הוא הפתרון הטוב ביותר לשלום במזרח התיכון. בשנת 1988 הכירה סין בהכרזת המדינה הפלסטינית  של יאסר ערפאת ומאז מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים. למרות ההתקרבות בשנים האחרונות בין סין לישראל לא נראית הרעה ביחסים בין סין לרשות הפלסטינית. ועקב כך שסין כבר הכירה במדינה הפלסטינית ב-1988 אין שום סיבה שהיא לא תצביע גם הפעם בעד.


לבנון
כמדינה ערבית ונציגת העולם הערבי במועצת הביטחון ללבנון אין הרבה טווח תמרון והיא תצביע בוודאות בעד הקמת מדינה פלסטינית.

דרום אפריקה
יחסים קרובים עוד מתקופת המאבק
עוד בתקופת האפרטהייד הקונגרס הלאומי האפריקני (מפלגת השלטון במדינה היום) קיימה יחסים קרובים עם התנועה הפלסטינית במיוחד לאור הקשרים הטובים שהיו לישראל עם משטר האפרטהייד. לאחר סיום המשטר בשנת 1994 אחד מהצעדים הראשונים שעשה נלסון מנדלה כאשר נבחר לנשיא היה להכיר בהכרזת העצמאות של יאסר ערפאת משנת 1988, בין השניים היו גם יחסי חברות קרובים. גם כיום מקיימת דרום אפריקה קשרים הדוקים מאד עם הרשות הפלסטינית והיא בין ידידותיה הלא ערביות החשובות בעולם. דרום אפריקה תצביע בוודאות בעד.

רוסיה
מאז התפרקות ברית המועצות רוסיה ירשה את יחסיה הקרובים של ברית המועצות עם התנועה הפלסטינית אך בצורה מתונה יותר. בשנות התשעים היא אישררה מחדש את ההכרה של ברית המועצות במדינה הפלסטינית ומקיימת איתה יחסים דיפלומטים. אין שום סיבה שהיא לא תצביע בעד.

ברזיל
כמו רוב מדינות דרום אמריקה, ברזיל היא תומכת נלהבת ברעיון המדינה הפלסטינית ומקיימת קשרים דיפלומטים רחבים עם התנועה מזה שנים רבות. בנוסף בברזיל ישנו מיעוט ערבי גדול המונה מעל מיליון בני אדם בעיקר מסוריה ולבנון הלוחץ על הממשל לקבל את הדעה הפלסטינית בהקשר של הסכסוך.  ברזיל כבר הודיעה בדצמבר 2010 כי תתמוך בהקמת מדינה פלסטינית ובכך פיזרה את הערפל בנוגע להצבעתה. נשיא ברזיל הקודם לואיז דה סילבה היה גם הנשיא הברזילאי הראשון שביקר ברשות הפלסטינית.

הודו
הודו, תומכת אבל לא בלב שלם
ברשימת המדינות התומכות הודו היא החריגה ביותר. כבר מאז הקמתה הודו הייתה תומכת חזקה בתנועה הפלסטינית, כאשר ראש ממשלתה הראשון ג'ווהרלל נהרו ראה דמיון רב בין השלטון הקולוניאלי הבריטי בהודו לשלטון הקולוניאלי הבריטי-ישראלי. הודו הייתה בין שתי המדינות הלא מוסלמיות היחידות שהתנגדו לתוכנית החלוקה (יוון הייתה השנייה). ולאחר מכן כמנהיגת המדינות הבלתי מזדהות באו"ם הודו קידמה  את הרעיון הפלסטיני בצורה אינטנסיבית באו"ם. אפשר לומר שעד הקמתה של דרום אפריקה החדשה בשנת 1994, הודו הייתה החברה הלא מוסלמית הגדולה ביותר של התנועה הפלסטינית. מאז שנות התשעים שינתה הודו את יחסה והתקרבה מאד לישראל. כיום בין המדינות ישנם קשרים קרובים (בעיקר ביטחוניים) כאשר ישראל היא יצואנית הנשק השנייה בגודלה למדינה. בנוסף הודו גם מתנגדת לצעדים חד צדדים באמצעות האו"ם וזאת על רקע המחלוקת שיש לה בחבל קשמיר עם פקיסטן, והפחד שצעד כזה עשוי להיות מופנה כלפיה באחד הימים. מאותה סיבה הודו מסרבת להכיר בחבל קוסבו וזאת למרות ההכרה המערבית לה הוא זוכה. למרות אינטרסים מנוגדים אלו, הודו צפויה להצביע בעד המדינה הפלסטינית אך הייתה שמחה אם השאלה לא הייתה מגיעה כלל לאו"ם.


המתנדנדות
פורטוגל
פורטוגל כמו ספרד שכנתה, ברזיל מושבתה לשעבר וכמו העולם הלטיני-היספני בכללותו, נוטה לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית. אך המשבר הכלכלי הפוקד אותה והצורך בעזרה וסיוע מארצות ברית ובייחוד מהמעצמה הכלכלית של גוש האירו גרמניה (שתי מדינות המתנגדות להצעה) מציבות אותה בעמדה בעייתית, כיצד ללכת עם האמת הפנימית או האינטרס הכלכלי. בנוסף כחברה באיחוד האירופי המנסה בכוח לגבש עמדה אחידה בנושא (כנראה הימנעות) היא מתנדנדת בין רצונה להצטרף לבריטניה וצרפת ולהימנע לבין הצבעה בעד. כמדינה התלויה בנפט חיצוני לפורטוגל יש זיכרון כואב ממלחמת יום כיפור כאשר נתנה למטוסי ארצות הברית לתדלק בשטחה במסגרת הרכבת האווירית שסייעה לישראל. צעד עליו נענשה בחומרה על ידי העולם הערבי לאחר מכן וכלכלתה נפגעה בצורה קשה במיוחד. מאז אותו מקרה, מנסה פורטוגל שלא לחזור על טעות שכזו ולשמור על יחסים בינלאומיים ניטרליים ככל שניתן, במיוחד בהקשר של המזרח התיכון.

גבון
ניגריה וגבון, צורך בסיוע ביטחוני 
גבון היא אחת המדינות העשירות והיציבות ביותר ביבשת אפריקה, הידועה בעיקר באורח החיים הראוותני של מנהיגה לשעבר עומאר בונגו ובמעורבות הצרפתית הבלתי פוסקת במדינה. כיצואנית נפט גדולה ומדינה שיש שמגדירים אותה כנסיכות נפט אפריקאית של המאה ה-21, בגלל רזרבות הנפט הרבות שנשארו בה והשלטון המשפחתי הקיים במדינה. מהסיבות הללו  גבון אינה זקוקה לסיוע כלכלי מהמערב. לצד זאת מאז שנת 1994 גבון כבר אינה חברה באופ"ק ואינה קובעת את מדיניות החוץ שלה בהתאם לעולם הערבי ומדינות הנפט. בנוסף רוב הנפט המיוצר במדינה זורם למערב (צרפת בעיקר) ולכן היא אינה מעוניינת להסתכסך עם מדינות אלו. הצבעתה של גבון תושפע בעיקר מהלחץ האמריקאי והצרפתי שיופעל עליה ועל הסיוע הביטחוני בשמירה על תשתיות הנפט שיוצע לה ממדינות אלו ומישראל.

ניגריה
ניגריה היא המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה, והכלכלה השנייה ביבשת (בעתיד הלא רחוק היא צפויה לעקוף את דרום אפריקה ולהיות הכלכלה הראשונה באפריקה). למרות גודלה והשפעתה ביבשת היא מעולם לא קיימה קשרים מיוחדים עם התנועה הפלסטינית מעבר להיותה חברה בליגת הבלתי מזדהות ותמיכתה האוטומטית במוסדות האו"ם בהחלטות הליגה. עקב כך שחצי מאוכלוסיית ניגריה היא מוסלמית בעיקר משבט האוסה, ניגריה היא חברה בארגון שיתוף הפעולה האסלאמי ויחסיה עם העולם המוסלמי והערבי חשובים ומשמעותיים בעבורה. מצד שני רוב תעשיית הנפט ממנה מתקיימת המדינה נמצאת דווקא בדרום המדינה, אזור המאוכלס בעיקר על ידי הנוצרים. לעומת הצפון דרום המדינה מקיים קשרים טובים עם המערב ועם ישראל (פרסומים זרים טוענים שהמוסד גם סייע לנוצרים במהלך מלחמת האזרחים בשנות השבעים). הצבעתה תושפע בעיקר מהסיוע הביטחוני שתציע ישראל למדינה במיוחד עקב גל הטרור האחרון הפוקד את המדינה והצורך באבטחת תשתיות הנפט שנפגעו בשנים האחרונות שוב ושוב. ניגריה גם בונה בשנים האחרונות צבא ענק ומתכננת להפוך לכוח הצבאי הגדול באזור, דבר לו יכולה ישראל לסייע רבות. בנוסף לעומת שאר מדינות אפריקה, יעד הנפט העיקרי של ניגריה היא ארצות הברית מה שיעזור עוד יותר למתן את דעתה של ניגריה לקראת ההצבעה. 

בוסניה והרצגובינה
בוסניה, בין מזרח למערב
כמדינה חדשה באירופה בוסניה מנסה להתקרב למערב ובעיקר לגרמניה. בוסניה מעוניינת מאד להצטרף לאיחוד האירופי וקשריה הכלכליים והמסחריים הם בעיקר עם גרמניה. מסיבות אלו סיכוי רב שבוסניה תנסה ליישר קו עם חברותיה האירופאית. הבעיה היא שכמדינה מוסלמית שנאבקה על עצמאותה לפני עשרים שנה, מתקיימים גם יחסים טובים וגם הבנה עמוקה בינה ובין הרשות הפלסטינית. בנוסף בשנים האחרונות נוצרו יחסי מסחר קרובים בין טורקיה לבוסניה, במסגרת תוכניתה של טורקיה להתחבר מחדש לעמים המוסלמים בבלקן, טורקיה אמנם אינה חברה במועצת הביטחון אך השפעתה על השכנה המוסלמית גדולה. לכן קשה מאד לחזות מה תעשה בוסניה, הצבעתה כנראה תהייה תלויה בחשיבות קולה ובהצבעת שאר החברות. אם הקול שלה יהיה הקול המכריע היא כנראה תצביע בעד, כל מקרה אחר והיא תשמח להימנע.


הנמנעות
בריטניה וצרפת
בריטניה, המנדט נגמר הדעה נשארה קבועה
בריטניה וצרפת הן שתי מדינות התומכות בהקמתה של מדינה פלסטינית אך מתנגדות לצעדים חד צדדים. שתיהן מעוניינות להציג עמדה זהה שתייצג לטענתם גם את עמדת האיחוד האירופי (גרמניה אינה מסכימה עם עמדה זו). עקב כך שתיהן צפויות להימנע בהצבעה ולתת לשאר חברות המועצה  להחליט בסוגיה. בריטניה למי שלא זוכר נמנעה גם בהצבעת החלוקה של ארץ ישראל מה-29 בנובמבר 1947  ומעוניינת להמשיך בקו זה.


המתנגדות
קולומביה
קולומביה היא ידידתה הגדולה של ארצות הברית בדרום אמריקה. היא זוכה לסיוע הביטחוני הגדול ביותר אחרי ישראל ומקיימת קשרים צבאיים וכלכלים קרובים עם המעצמה מצפון. בשנים האחרונות ישנם גם קשרים קרובים בין ישראל לקולומביה במיוחד במלחמה בארגון הפאר"ק. קולומביה תתנגד להצעה הפלסטינית.

גרמניה
כידידתה הגדולה ביותר של ישראל באירופה וכמתנגדת לצעדים חד צדדים גרמניה כמובן מתנגדת להצעה הפלסטינית.

ארצות ברית
ידידתה הגדולה ביותר של ישראל בעולם. ארצות הברית תתנגד להצבעה הפלסטינית ובמידת הצורך גם תטיל וטו על ההצעה.




חברות זמנית כעוצמה

אם יש דבר אחד שהשבוע הדיפלומטי הזה מלמד את כולנו זה החשיבות הגדולה והעוצמה האדירה שחברות זמנית במועצת הביטחון (כל אחת מעשרת החברות הלא קבועות מתקבלת לשנתיים) מעניקה למדינה. מדינות קטנות כמו בוסניה, פורטוגל וגבון שבדרך כלל כמעט ולא משפיעות על הפוליטיקה או הכלכלה בעולם, לתקופה של שנתיים הופכות לבעלות עניין רב ומחוזרות על ידי מדינות העולם. אם נשאיל את המונח מעולם הספורט האמריקאי, אפשר לראות בזה סוג של דראפט בו משחקות מדינות כאשר כל כמה שנים מדינות בעלות עוצמה חלשה מקבלות הזדמנות חד פעמית לתקופה מוגבלת לעזור ולעצב את העולם. מחקר שפורסם בשנת 2006: How Much is a Seat on the Security Council Worth? Foreign Aid and Bribery at the United Nation, הוכיח בדיוק את העובדה הזאת והציג כיצד מדינות שחברות במועצת הביטחון זוכות במשך אותה תקופה לצמיחה וסיוע כלכלי משאר מדינות העולם, סיוע שלאחר סיום חברותן במועצה נגמר גם כן.