יום שני, 28 בפברואר 2011

תקציב הביטחון יגדל, והתלות של ישראל בארצות הברית תתהדק


ככל שהמצב הביטחוני באזור ימשיך להיות מעורפל, כך יגדל תקציב הביטחון, וכך תגדל התלות הישראלית בארצות הברית


רוב הפרשנים מסכימים כי המהפכות בעולם הערבי, ואי היציבות שנוצרת כתוצאה מהן, תפגע בראש ובראשונה בארצות הברית, במעמדה ובתפקידה במזרח התיכון. הם מסבירים זאת בכך שהמשטרים החדשים שיקומו יראו בארצות הברית את התומכת הגדולה במשטרים הקודמים, וכמדינה שלא ניתן לשתף עימה פעולה באופן מלא כמו בעבר. גם המשטרים שיצליחו להישאר בשלטון ולצלוח את המהפכות לא ישכחו מהר את הנטישה של ארצות הברית ואת הצורה בה התייחסה לאלו שהיו לפחות על הנייר בנות בריתה ויחפשו איך להוריד את רמת התלות העתידית שלהן בארצות הברית , כך מדינות כמו ערב הסעודית, נסיכויות המפרץ ואפילו ירדן ומרוקו יחפשו בעתיד הקרוב מעגל חברים מורחב.

הקונגרס האמריקאי יכריע את מידת התלות הישראלית

הפרשנים גם מסכימים שאי היציבות פוגעת קשות במעמדה הביטחוני של מדינת ישראל, שעל פי רוב הערכות לא התכוננה לתרחישים מרחיקי לכת שכאלו. תרחישים שבין היתר כוללים: הסכם שלום עם מצרים שעתידו לא ידוע, צבא מודרני ועמוס בנשק אמריקאי הנמצא בגבולה הדרומי של ישראל, התחזקות ברורה של כוחות האסלאם הקיצוני בכל האזור, גם אם לא עד כדי שליטה מלאה במדינות. התגברות כוחו של אל-קאעידה בעיקר באזורי גבול חסרי משילות, כמו סיני, צפון סודן, דרום מצרים, לוב ואלי אפילו חלקים מסוריה ולבנון. אי ודאות לגבי הממלכה הירדנית ממזרח, עתיד עיראק ועתיד הגבול עם הבקעה, התחזקות של הציר האיראני, השפעה טורקית באזור ושאלות מורכבות לגבי איך לאבטח את מתקני הגז בים התיכון.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר הכריז שתפיסת הביטחון של מדינת ישראל תאלץ להשתנות ובאופן מהיר, מה שכמובן יביא להגדלה של תקציב הביטחון לרמות שלא הכרנו. אבל תקציב הביטחון לא יכול לגדול רק בהחלטת ממשלה ללא עזרה חיצונית, במיוחד לאור אי הודאות שיש בכלכלה העולמית וחוסר היכולות של מדינת ישראל לגייס הלוואת והון זר בתקופה מיוחדת זו. מה שאומר שסביר להניח שבחודשים הקרובים תפנה מדינת ישראל אל ארצות הברית בבקשה להגדיל את הסיוע הביטחוני שהיא מעניקה לה.

הסיוע הביטחוני הוא לא מתנה, ממשלת ישראל עבדה קשה בשנים האחרונות במטרה להקטין אותו ככל שאפשר. וזאת בגלל שבצד הסיוע ישנן גם עלויות פוליטיות ועליות כלכליות. העלויות הכלכליות הן עקב כך שהסיוע מתונה בזה שאת הרכישות הביטחוניות תעשה מדינת ישראל רק על אדמת ארצות הברית. או במילים אחרות תעדיף תוצרת אמריקאית על תוצרת ישראלית גם אם כלכלית ומקצועית היא עדיפה פחות. כך דוחק הסיוע את יכולת התחרות של התעשייה הישראלית ואת הרווחיות שלה גם מול התעשיות האמריקאיות אבל בעיקר אל מול שאר תעשיות העולם. שההודים או הקולומביאנים רואים שצה"ל בחר תוצרת אמריקאית מסוימת על חשבון ישראלית הם עושים את אותו הדבר.

אך מה שמדאיג את ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד הרבה יותר מאשר העלות הכלכלית, היא התלות והמחיר הפוליטי שיש בצד הסיוע. במיוחד כאשר בבית הלבן יושב הנשיא ברק אובמה. אם הסיוע הביטחוני יגדל גם הדרישות הפוליטיות האמריקאיות ממדינת ישראל יגדלו, והיכולת של ראש ממשלה ישראלי לומר לנשיא ארצות הברית לא רק תלך ותקטן. כאשר הסוגיות העומדות על הפרק בקרוב הן כבר לא רק הקפאת ההתנחלויות או התקדמות במשא ומתן המדיני אלא גם וחשוב מכל בעיני ראש הממשלה הסנקציות על איראן ואף תקיפה.

אי היציבות בעולם הערבי מקטינה את היכולת של ארצות הברית להשפיע על חלק ממדינות ערב, אבל היא מגדילה את התלות הישראלית בארצות הברית לפחת בטווח הקצר. מה שעשוי לגרום לכך שבכדי למשוך בחזרה את אותן מדינות שארצות הברית איבדה, היא משלמת בלחץ כבד יותר על ישראל. וכך עקב חוסר אלטרנטיבה אחרת התלות של ישראל בארצות הברית גוברת כאשר באותו הזמן חוסר ברירה מהכיוון השני משאיר לארצות ברית רק את ישראל כגורם עליו אפשר ללחוץ.


מאמר זה צוטט והתפרסם באתר האינטרנט של ערוץ אלג'זירה, בעיתון הערבי Arabs48, ופורסם במחקר של המרכז הערבי למחקר ומדיניות היושב בדוחא. 


יום שישי, 18 בפברואר 2011

תעלת קולומביה?

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על תעלת ניקרגואה ועל התחרות ההולכת וגדלה שהיא יוצרת בין ארצות הברית לסין במרחב ההשפעה של דרום אמריקה. היום מפרסם מגזין הטיים ביחד עם פרסומים נוספים במספר עיתונים בריטים, שסין לא חושבת אך ורק בכיוון הימי של מרכז אמריקה, ומתחילה לבדוק גם את הכיוון היבשתי של דרום אמריקה, כאשר מדינת היעד הפעם היא קולומביה.

התוכניות של הסינים היא בניית תעלה יבשתית, או במילים לא מכובסות רכבת, שתחצה את קולומביה מצד לצד. פתרון סחר מסורבל יותר מאשר תעלה, מכיוון שהוא מצריך שימוש בשלוש כלי שינוע במקום אחד. ספינת מסע בצד של האוקיינוס האטלנטי, רכבת ביבשה וספינה בצד של האוקיינוס השקט, אבל זמן המסע המצטבר הוא מהיר יותר משייט בתעלה פנמה, והקמת הפרויקט זולה הרבה יותר.

לעומת תעלת ניקרגואה תעלה בקולומביה מסמנת את הכוונות הסיניות בצורה חדה ומשמעותית יותר, לא סתם בחרו הסינים את קולומביה, והבחירה בה היא מסר לארצות הברית. קולומביה היא בעלת הברית החזקה ביותר של ארצות הברית בדרום אמריקה, היא מקבלת את הסיוע הביטחוני הגודל ביותר בעולם אחרי ישראל, וכוחות צבא אמריקאים יושבים באופן סדיר בשטחה, כדי לעזור בלחימה בקרטלים ובכוחות המחתרת הקומוניסטית. התקרבות של סין לקולומביה מסמנת שגם כאן הסטטוס קוו עומד להשתנות. מעניין מה יהיה לנשיא אובמה לומר על זה בנסיעתו הקרובה לדרום אמריקה.





יום ראשון, 6 בפברואר 2011

הסופרבול, גלובליזציה, ארצות הברית והעולם המשתנה


איך מאפיין משחק הסופרבול האמריקאי, יותר מכל אירוע אחר את העולם המשתנה

בעוד מספר שעות, בארלינגטון טקסס, במבנה הספורט הגדול והמרשים ביתר שנבנה אי פעם בעולם, תישמע שריקת הפתיחה לאירוע הספורט הגדול ביותר בלוח השנה האמריקאי, אולי גם בעולם כולו. משחק יחיד אליו צופות מאות מיליוני עיניים ברחבי העולם, ובסיומו מוכתרת אלופת ארצות הברית, במופע שמסמל יותר מכל דבר אחר את התרבות האמריקאית, משחק הסופרבול.

אך כמו שהוא מסמל את התרבות האמריקאית, ככה הפוטבול הוא האנלוגיה המושלמת למצבה של ארצות הברית בעולם.

מסרבים להתחבר לעולם
הגלובליזציה, ועלייתם של המעצמות החדשות, ששינתה את חיינו מהקצה אל הקצה בכל תחום לא פסחה גם על עולם הספורט. אליפות העולם בכדורגל (המונדיאל) שתנדוד בשנים הקרבות מאפריקה, לדרום אמריקה ולנסיכויות הנפט של העולם הערבי. הפריימר-ליג האנגלי בו שולטים בעלי הון מכל יבשות העולם. הפורמולה 1 שבה לראשונה נערכו יותר מרוצים בעולם "המתפתח" מאשר בעולם "המפותח" וליגת ה NBA שכבר מזמן הכריזה על עצמה כליגה הבינלאומית, ובה רבע מהשחקנים אינם ילדי ארצות הברית.

אך לא כך בליגת ה-NFL ובפוטבול. כפרה קדושה אמריקאית, ליגת הפוטבול מסרבת לקבל את השינוי העובר על העולם. היא הליגה היחידה בארצות הברית שמסרבת לקלוט קבוצות מחוץ למדינה, (אפילו לא קנדיות) צעד שליגות הכדורסל ההוקי והבייסבול (פרה קדושה אחרת בארצות הברית) עשו כבר לפני מספר עשורים. וגם את ההסכמה לקיים שני משחקי ראווה בשנה, אחד במקסיקו ואחד בבריטניה, השיגה לאחר דיונים אין ספור, יריקות דם וכמעט פיצוץ בין ראשי הליגה למועדוני האוהדים.


שתי קבוצות – שתי ערים נעלמות
אבל יותר מאשר הליגה עצמה מאפיינת את הדיסוננס בין העולם המשתנה והליגה העקשנית. זהות שתי הקבוצות שהגיעו לגמר השנה מספרות את הסיפור עוד יותר. הגרין ביי פאקרס, והפיטסבורג סטילרס. רובכם ודאי לא שמעתם על שתי הערים הללו מעולם, וגם אם כן, ודאי לא תוכלו לומר היכן ביבשת הן נמצאות. ולמה שתכירו אותן? הרי לא מדובר בערי החופים המזמינות של ארצות הברית, אלו הן לא לוס אנג'לס או בוסטון בירות הכדורסל, או ניו יורק מלכת הבייסבול. מדובר על גריין ביי ופיסטבורג, שתי ערים מלב היבשת, מהעולם שלא עוצרים לטייל בו בטיול בארצות הברית, זאת למרות שפיטסבורג היא עיר מאוכלסת יותר מתל אביב.

גם גרין ביי וגם פיטסבורג מאפיינות עולם הולך ונעלם של ערים אמריקאיות. ערים שעליהן נבנתה האימפריה האמריקאית, בהן צמח החלום. ערים שפרחו עם המהפכה התעשייתית, ערים שמהן יצאו הסחורות האמריקאיות (Made in the USA) שהיו כל כך נפוצות באמצע המאה שעברה, וערים שקרסו בשלושת העשורים האחרונים.

פיטסבורג הייתה לאחת מבירות תעשיית הפלדה והמתכת של ארצות הברית, מכאן גם שמה של קבוצת הפוטבול (סטילרס). עיר שהייתה אחד ממוקדי המלחמה עם האינדיאנים בכיבוש היבשת עלתה לגדולה במהלך מלחמת האזרחים, ופרחה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. אך בעשורים האחרונים הגיעה הנפילה. על כל מפעל תעשייתי שיצא מהעיר בדרכו למקסיקו או לאסיה כדי למקסם רווחים, כך עזבו גם אלפי תושבים, פועלים לשעבר את העיר. מצב שהביא לכך שהיום מתגוררים בפיטסבורג רק חצי מכמות התושבים שחיו בה באמצע שנות השבעים. פיטסבורג מנסה להמציא את עצמה מחדש, אך המרחק מכל מוקד אורבני גדול אחר, חוסר במהגרים ומוניטין של עיר מהמיד-ווסט, לא עושה עמה חסד בינתיים.

הסיפור של גרין ביי אפילו יותר מזכיר את החלום האמריקאי ההולך ונעלם. עיר שזכתה פעמיים בתואר העיר הכי אמריקאית (All-America City) כן יש תואר כזה בארצות הברית. בה קבוצת הפוטבול שייכת לאוהדים, בסגנון דומה לבעלות האוהדים על קבוצת ברצלונה הספרדית. ועיר שלמרות גודלה כ 100,000 תושבים תמיד הזכירה יותר את מושג המיין-סטריט מאשר הוול-סטריט.  

גרין ביי היא ממדינת וויסקונסין, למרות שהיום היא בעיקר מוכרת בזכות הסדרה מופע שנות ה-70, ויסקונסין כמו שאר המדינות מסביבה היו הגרעין בו צמח הסוציאליזם האמריקאי, (כן יש דבר כזה) ובו התפתח רעיון איגודי העובדים, לכן אין זה פלא שדווקא בגרין ביי הבעלות על הקבוצה היא של האוהדים. לא רחוק ממילווקי והמפעלים שמייצרים את אופנוע הרלי-דייווידסון בו עבדו רבים מתושבי העיר, גרין ביי הייתה לעיר שסימלה איך אפשר להיות פועל ממעמד נמוך ועדין לחיות בכבוד.

אבל החלום האמריקאי של גרין ביי נגמר מזמן. מעיר קסומה היא הפכה לעיר שנאבקת על חייה. אם תחפשו בספרי ההיסטוריה, רב הסיכויים שתמצאו מידע רב על העיר במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אך ככל שתצפינו המידע יתמעט, והוא יתמעט כי הסיפורים יגמרו, ובעשורים האחרונים מלבד פוטבול ועוד כמה השגים בספורט לא סביר שתמצאו דברים אחרים. כי גרין ביי כמו האזור בו הוא שוכן  היו לאחד האזורים שסבלו הכי הרבה מנפילת התעשייה האמריקאית, כמו דטרויט וכמו מילווקי, גרין ביי הפכה מתעשיית פאר, לעיר רפאים.


ההצגה בארלינגטון
אך למרות סיפורי האימה, אין בהם דבר שעשוי להאפיר על קדושתו של יום זה בתרבות האמריקאית. דווקא בגלל תנאי הפתיחה הגרועים, בגלל ירידת הכוח, הקבוצות המשתתפות והמשבר הכלכלי, דווקא כל אלו מבטיחים לנו סופרבול בלתי נשכח. אם יש דבר אחד שהאמריקאים יודעים לעשות יותר טוב מכל עם אחר בעולם, זה לתת הצגה, והסופרבול הוא ההצגה הגדולה בעולם. חיל האוויר האמריקאי יבצע מספר מטסי הצדעה לפני המשחק, חיל משמר יצעד על הדשא, זמרת בלונדינית תשיר את ההימנון הלאומי שמאחוריה דגל זרוע הכוכבים, כאשר בקהל עשרות אלפים יעמדו עם היד על הלב. להקת מעודדות תלווה את המשחק מתחילתו ועד סופו, וזמרי קאנטרי יבדרו את הקהל באצטדיון ובבית במהלך ההפסקות. אחרי הכול אסור לשכוח שהשנה הסופרבול הוא בטקסס, וכמו ההימנון המקומי, בטקסס הכול גדול יותר.




ואם כבר סופרבול, אז איך אפשר בלי הפרסומות, כל פרסומות הסופרבול ה -45: Youtube Adblitz

יום שישי, 4 בפברואר 2011

עשרה ימים ההפגנות מתנהלות במצרים, ועשר מכות נפלו על מצרים – מפרעה ועד מובארק


וַיֹּאמרו בני מצרים, כָּבֵד לֵב מובארק, מאֵן לשחרר את הָעָם. נלך אֶל-מובארק בַּבֹּקֶר, וְנִצַּבנו לִקְרָאתוֹ, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר בכיכר אל-תחריר; וְאָמַרְנו אֵלָיו, ראה מה היה בתוניסיה שַׁחרר גם אֶת-עַמִּי, וַיֶּחֱזַק לֵב-מובארק וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּרו. וַיִּפֶן מובארק, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ לָזֹאת.

ויצאו שוב אל הכיכר, וישוב אל-ברדעי מג'נבה אליהם לארץ מצרים, ויבואו שוב אל מובארק וְאָמַרו אֵלָיו, שחרר את עמי, וַיֶּחֱזַק לֵב-מובארק וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵיהֶם.

וידברו אל מובארק, כִּי אִם-אֵינְךָ, מְשַׁחרר אֶת-עַמִּי-הִנְנִו מַשלחים בְּך וּבַעֲבָדֶיך וּבְעמּך וּבְבָתֶּיך את יום הזעם, יום השישי, וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם, וְגַם הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הֵם עָלֶיהָ.

וַיִּקְרָא מובארק, את ערוצי הטלוויזיה אליו אל ארמונו; וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אפטר את הממשלה, רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת; וישמעו המפגינים בכיכר, ויבוא הערב, וישובו לבתיהם ולֹא נִשְׁאַרו בכיכר. וַיַּכְבֵּד מובארק אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שיחרר, אֶת-הָעָם.

ויבואו אל מובארק וידברו אליו שחרר אֶת-עַמִּי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לשחרר, וְעוֹדְךָ, מַחֲזִיק בּנו. נמשיך להפגין ברחובות, ונצא לעוד ערים ונשתלט על אלכסנדריה, ועל סואץ ועל לוקסור, ונכבוש ונפגע בחצי האי סיני. וימנה מובארק סגן, את עומר סולימאן, ויקרא אליו את מפקדי הצבא לארמונו, ויבטח רפורמות, אך את העם לא שחרר.

וידבר אליו אובמה לאמור, שחרר את העם הזה, ובצע את הרפורמות שהבטחת, ויוציא מובארק את המשטרה מהרחובות ויכנס במקומם את הצבא, אך את העם לא שחרר.

ויבואו הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַיצֵּבו לִפְנֵי מובארק; וְאָמַרְו אֵלָיו, שַׁחרר אֶת-עַמנו. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִו שׁולחיםַ אל הכיכר את הפגנת המיליון, כִּי תדע כי אֵין כָּמֹנִו בְּכָל-הָאָרֶץ, והַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִנו, בְּכָל-הָאָרֶץ. ויצא מובארק אל העם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם, לא אתמודד בבחירות הבאות, וַיַּרְא מובארק, כִּי-נרגע ההמון וחָדַל מלהפגין וַיֶּחֱזַק ליבו, וְלֹא שִׁחרר את עמו.

וידבר אובמה אל מובארק לאמור, ראיתי את סבל עמך, עלייך לעזוב, כי אם לא, אפסיק את הסיוע שאני נותן לך, למשטרך לצבאך ולבניך. ולא ישמע מובארק, וַיַּכְבֵּד מאד אֶת-לִבּוֹ וישלח את תומכיו הבריונים אל הכיכר, לפגוע, לבזוז ולהרוג בכל מתנגדיו. וגם בפעם הזו לא שחרר את העם.

ויבואו אל הכיכר ויקראו אל מובארק וידברו אליו שחרר אֶת-עַמִּי. ויראה מובארק כי ההמון חוזר על הכיכר, וכי לא עזרו ההבטחות, המינויים, הצבא, הכנופיות והמכות בהמונים. ויקרא לערוץ ABC אליו, אל ארמונו, ויאמר אליו, רוצה לעזוב אָנֹכִי, אבל אם אתפטר כאוס יהיה ברחובות, ויכבד לב מובארק ואת העם שוב לא שחרר.

וַיֹּאמֶר ההמון אֶל-מובארק, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַליך וְעַל-מִצְרַיִם לקראת יום השישי הזה, ואַחֲרֵי-כֵן, תְשַׁחרר אותנו מִזֶּה ?

יום רביעי, 2 בפברואר 2011

אני רק שאלה: ההבדל בין בריטניה, בריטניה הגדולה, הממלכה הבריטית ואנגליה

הפעם במסגרת המדור אתם שואלים, שאלה המגיעה אל הבלוג מספר רב של פעמים: כנראה שגם אתם מרגישים לפעמים מבולבלים לגבי המונח בריטניה. לא מבינים מה ההבדל בין בריטניה הגדולה לבריטניה או לממלכה הבריטית, ומה קשורים בכלל האירים. לא מבינים את ההבדל בין המנדט הבריטי לחיילים האנגלים שהיו בארץ. הסרט הבא יעשה לכם קצת סדר. (באדיבות הבלוג Cgpgrey).