Pages

יום שישי, 7 בדצמבר 2012

למה רק אנחנו מעניינים את העולם

גרף שמדגים כמה פעמיים הופיעה המילה
 ישראל במגזין האקונומסיט החודש
השבוע יצא לי להשתתף בפאנל באוניברסיטה העברית שבו הוזמנתי לדבר בפני סטודנטים מארצות הברית על יחסים בינלאומיים במזרח התיכון. לעומת פעמים קודמות שהשתתפתי באירועים מסוג זה, הפעם רוב הדיון התמקד באופן די טבעי במבצע עמוד ענן וביחס התקשורת הבינלאומית לסכסוך הישראלי פלסטיני. בין כל השאלות שעלו במהלך הדיון שאלה אחת חזרה שוב ושוב על ידי האורחים מארצות הברית (חלקם בכלל לא אמריקאים). מדוע בזמן שישנן כל כך הרבה מלחמות אזרחים וסכסוכים אחרים בעולם, אפילו כעת כאן מסביב ברחבי המזרח התיכון, עדיין הסכסוך שלכם תופס מקום כה מכובד בהתעניינות העולמית. איך יכול להיות שבעיראק ואפגניסטן נהרגו מאות אלפי בני אדם במלחמה עם ארצות הברית והמערב, בסוריה יש מלחמת אזרחים מהקשות שהיו ובדרפור עדיין לא נמצא פיתרון לרצח העם, מבצע עמוד ענן והסכסוך הישראלי פלסטיני עדיין פותח ותופס מקום מרכזי ברוב מהדורות החדשות בעולם.

האמת שבאותו הרגע הייתה לי רק תשובה חלקית לנושא. אבל לאחר מספר ימים שיצא לי לחשוב על העניין הגעתי למסקנה שהתשובה קשורה להרבה מרכיבים ייחודיים הנמצאים בסכסוך שלנו ולא במקומות אחרים. אותם מרכיבים הם סוג של אנומליות דיפלומטיות בפוליטיקה הבינלאומית,  אנומליות שאיתן הקהילה הבינלאומית לא יודעת כיצד להתמודד.

יום שני, 12 בנובמבר 2012

הפילוג האירופי

במקום לחבר מדינות רבות ושונות לגוש מדיני אחד, הפך הארגון לסיבה טובה לקטטות ולבדלנות. לסקוטים נמאס לתדלק את האנגלים, לתושבי פלנדריה נמאס לממן את שכניהם הוולונים, וללומברדים נמאס לשמוע שהם בכלל המצאה. עד שהמשבר הכלכלי הנוכחי יחלוף, ייתכן שפניה של היבשת כבר יהיו שונים לבלי היכר

בעוד ימים אחדים ילכו תושבי חבל קטלוניה הספרדי לבחירות מיוחדות שעליהן הכריז נשיא קטלוניה, ארתור מס. זו תהיה התפתחות משמעותית במאבק פוליטי חריף ורב-שנים בין הממשלה הספרדית המרכזית היושבת במדריד ובין ממשלת קטלוניה היושבת בברצלונה, סביב השאלה האם לחבל ישנה הזכות החוקית לקיים משאל עם בנוגע לעתידו. הפרלמנט במדריד אסר לקיים משאל עם, אך לדעת רבים, הבחירות הקרובות בקטלוניה יהיו תחליף לא רשמי, ויקבעו במידה זו או אחרת את עתידו של החבל – האם יישאר חלק בלתי נפרד מספרד, או שמא יקבל אוטונומיה מורחבת כדוגמת החבל הבסקי, או אפילו ייצא לעצמאות מדינית של ממש

באגף האחר של אירופה נראה באופק מהלך בדלני נוסף, לאחר שראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון וראש ממשלת סקוטלנד אלכס סלמונד הגיעו להסכמה היסטורית לגבי תנאים לקיומו של משאל עם בשנת 2014. העם שישתתף בו הוא העם הסקוטי, שיכריע בשאלה האם לפרוש מבריטניה ולהקים מדינה עצמאית משלו, 305 שנה לאחר ההצטרפות לממלכה הבריטית. גם באי כרתים מתעוררת וצוברת תאוצה תנועה לאומית מקומית, שדורשת להיפרד מיוון ולהקים מדינה עצמאית. דגל הרפובליקה מתחילת המאה הקודמת חזר לאופנה והוא מתנוסס בגאווה ברחבי האי. מחאניה ועד הרקליון, מאות אלפי התיירים אינם יכולים להחמיץ אותו כאשר הוא מתנופף מעל בתים, רחובות, מסעדות ועסקים. במשחקי כדורגל שבהם מתארחות קבוצות מיוון היבשתית, אוהדי הקבוצות המקומיות של כרתים מתגרים בקהל האורח באמצעות הנפת סמלי האי והשמעת קריאות לאומניות. בשנה האחרונה גם נרשם שיא במספרם של תושבי האי המחליפים את לוחיות הרישוי במכוניותיהם לכאלה שנושאות את הסמל המקומי, במקום הסמל היווני שהיה עליהן עד כה. אף ששפתם של תושבי האי היא יוונית וכן גם תרבותם, הם תופסים עצמם כשונים מהיוונים ה'יבשתיים'. ישנם כאלו שאף נתלים בהיסטוריה הקדומה ורואים עצמם כצאצאי התרבות המינואית העתיקה, שפרחה באי לפני אלפי שנים

יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

הדמוגרפיה השתנתה, היסודות נשארו זהים

מאז נספרו קולות הבוחרים בארצות הברית והנשיא ברק אובמה זכה לקדנציה שניה, הרבה מילים נכתבו על כך כי אמריקה השתנתה, והדמוגרפיה החדשה בה אוכלוסיית הלבנים כבר אינה רוב היא הסיבה לניצחון. מעבר לכך פרשנים רבים השתמשו בטיעון זה בכדי לנגח את המפלגה הרפובליקנית ולטעון כי שינוי זה מקשה והופך כמעט בלתי אפשרי את יכולתה של המפלגה לחזור לבית הלבן בשנים הקרובות. אך האמת היא שהסתכלות פשטנית שכזו על תוצאות הבחירות ועל השינוי הדמוגרפי המתחולל, לא רק שגויה ומטעה, יש שיגידו אף נגועה בגזענות, בכך שהיא מניחה שכל מי שאינו לבן יצביע בצורה מסוימת אך ורק בגלל מוצאו.
הקול הלטיני, החץ לא תמיד יפנה לאותו כיוון
המונח "ברית המיעוטים" הוזכר רבות בימים האחרונים. הוא מתייחס לנתון כי הנשיא אובמה זכה ל-71 אחוז מקולות ההיספנים, 93 אחוז מקולות השחורים ו-73 אחוז מקולות האסייתיים. לעומת 39 אחוז בלבד מקולות הלבנים. אך האם באמת צבע העור והמוצא משקפים תוצאות אלו או שאולי דווקא המצב הכלכלי ומיקומם של אותם מיעוטים בחברה הוא הסיבה לדפוס ההצבעה. כמו כן האם באמת אפשר לטעון כי, הודים, סינים, פקיסטניים ויפנים המהגרים לארצות הברית הם כולם אסייתיים ומתנהגים וחושבים בצורה דומה? האם קובניים, מקסיקניים ודומיניקנים שייכים כולם לקבוצה אחת ויחידה? ברור שלא, ובהסתכלות עמוקה יותר בדפוסי ההצבעה ניתן לראות שבפעול אין כך הדברים.

יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

פרס נובל לשלום לאיחוד האירופי - מורה נבוכים לארגון מיוחד

בשבוע שעבר הוכרז האיחוד האירופי כזוכה בפרס נובל לשלום לשנת 2012. בשונה מפרסים קודמים שחילקה ועדת הפרס, הזכייה של האיחוד האירופי היא לא עבור משא ומתן שהוביל הארגון, על הסכם שלום בו היה המתווך בין הצדדים, על אירוע נקודתי או על מעשה יוצא דופן. במקרה שלנו, הפרס לאיחוד האירופי הוא עבור 60 שנה של פעילות, בתחומים ומגזרים שונים עבור ארגון של מדינות שעבר גלגולים רבים. בין הנימוקים השונים לפרס הודגשו בעיקר כינון השלום ביבשת אירופה ויחסי השלום והידידות שבין שתי האויבות הנצחיות של מערב אירופה, גרמניה וצרפת. או כמו שציין זאת יו"ר ועדת הפרס: "על קידום שלום, התפייסות, דמוקרטיה וזכויות אדם באירופה, עד לא מזמן, אנשים באירופה הרגו אחד את השני והאיחוד תרם לפיוס".

אי אפשר שלא להסתכל בצורה מסקרנת ומופתעת עוד יותר על הזכייה, אם זוכרים את העובדה שמי שמחלק את פרס הנובל לשלום היא ועדה היושבת בנורבגיה. אחת המדינות האחרונות במערב אירופה שעדיין לא הצטרפה לאיחוד האירופי, אינה מעוניינת בכך ושאזרחיה דחו בשני משאלי עם נפרדים, בשנת 1972 ובשנת 1994 את ההצטרפות לתהליך האינטגרציה ביבשת. דווקא היא, נורבגיה, מהמעוזים האחרונים ביבשת של בדלנות כלכלית, לאומיות, עצמאות והסתגרות פוליטית מחליטה להעניק את פרס הנובל, לארגון המייצג כל מה שהיא לא רוצה להיות.

יום ראשון, 21 באוקטובר 2012

מבוא ליחסים בינלאומיים (58101) - סילבוס אלקטרוני

סילבוס זה מיועד לתלמידי הקורס מבוא ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. עמוד זה מכיל רק את חומר הקריאה והדגשים המרכזיים בקורס. פרטים מפורטים על השעורים, תרגולים, מבחנים, מטלות וציונים אפשר למצוא רק באתר הקורס. החומרים בעמוד זה באים במטרה לסייע ולהקל על שליפת החומר מרחוק (באמצעות Samba  או Tango), זאת גם מבלי להיות באוניברסיטה. הם אינם באים להחליף את החומרים הנמצאים באתר הקורס הרשמי.

 

לאחר כל פריט קריאה תמצאו את השאלות המנחות. כל אחת מאותן שאלות מתמקדת ברעיון המרכזי של המאמר. אתם מתבקשים להגיע לכל השעורים והתירגולים לאחר שקראתם את המאמרים ועניתם על השאלות של אותו השבוע. כמו כן שאלות אלו הן הדרך הטובה והמומלצת להתכונן למבחן האמצע ולמבחן המסכם.

 

לאחר רשימת פרטי החובה ישנה מדי פעם רשימה של פרטי רשות. פרטים אלו לא יבדקו בבחינה אבל מומלץ להשתמש בהם במהלך השנה להבנה טובה יותר של החומר ובמיוחד בעת כתיבת העבודות. את כל העבודות יש להגיש אך ורק על פי השיטה המסורתית, שיטת שיקאגו. בכל מקרה של התנגשות במידע או שינוי בתכנים בין הכתוב באתר זה לאתר הקורס, אתר הקורס הוא הקובע. בהצלחה לכולם.

יום שני, 1 באוקטובר 2012

הסכמי סחר אזוריים (58314)


The Hebrew University
Faculty of Social Sciences
Department of International Relations

REGIONAL ECONOMIC AGREEMENTS (58314)

Professor Alfred Tovias
Jean Monnet Chair

Lecture, academic year 2012-13, winter semester, 2 credit points, Tuesdays, 12:30-14:00, Room 1710 (Social Sciences).

Telephone: 025881053; Fax: 025882919
Reception hour: Mondays, 16:30-17:30, Room 5422 (Social Sciences)
Email address: mstovi@huji.ac.il

Teaching assistant: Omer Gendler
Email address:  omer.gendler@mail.huji.ac.il
Reception hour: Thursday, 13:30-14:30, Room 5402 (Social Sciences)


אינטגרציה אירופאית כלכלית (58869)


The Hebrew University
Faculty of Social Sciences
Department of International Relations

EUROPEAN ECONOMIC INTEGRATION (58869)

Professor Alfred Tovias
Jean Monnet Chair

Lecture and seminar, academic year 2012-13, semesterial course, 4 credit points, Mondays 14:30-16:00, Room 3602  and Wednesdays 16:30-18:00, Room 3602


Telephone: 025881053; Fax: 025882919
Reception hour: Tuesdays, 13:30-14:30, Room 5422 (Social Sciences)
Email address: mstovi@mscc.huji.ac.il

Teaching assistant: Omer Gendler
                                Email address:  omer.gendler@mail.huji.ac.il


מי בכלל צריך ארנונה?

בחודשים האחרונים, לאחר שנים של הנחה משמעותית שקיבלתי על תשלום הארנונה התחלתי לראשונה בחיי לשלם את הארנונה המלאה. כאשר הסכום לשנה אותו התבקשתי לשלם גירד את 10,000 השקלים מלמטה, ואפילו אחרי חלוקה עם שאר השותפים בדירה (שלושה) נראה לי גבוה, מוגזם ויקר. במיוחד עבור דירה ישנה וקטנה. לכן יצאתי למחקר אקדמי קטן שהוביל אותי לבדוק לעומק כיצד מחושבת הארנונה שלנו.

לאחר אותה בדיקה התברר לי כי אחת הסיבות בגללה הארנונה אותה אני משלם מוגזמת כל כך היא שתושבים רבים בעיר בה אני מתגורר מתחמקים מתשלום זה, או שמקבלים פטור מתשלום מסיבות כאלו ואחרות. "יותר מ-60 אחוז מהתושבים" נאמר לי בצורה בלתי רשמית במסדרונות העירייה.

הסיבה השנייה לגובה הארנונה היא העבודה כי אין חישוב אחיד או מוסכם על כיצד לחשב ארנונה במדינת ישראל, כל עיר או מועצה מקומיות בוחרת בדרך חישוב אחרת, על ידי נוסחה אחרת, משיקולים שונים ובשיטות שונות. כמו הארנונה גם הנוסחה היא מקומית לחלוטין ומשתנה אפילו בין חלקים שונים ברשות עצמה ללא הסבר וללא היגיון כלכלי. ארנונה היא המס הפוליטי ביותר והמושפע ביותר לאינטרסים.

יום ראשון, 23 בספטמבר 2012

מצעד הפזמונים העברי השנתי תשע"ב (2011-2012)

גם השנה התקיימו שני מצעדים מרכזים ברדיו הישראלי וניתן לשמוע את שניהם ברצף כאן.

הראשון של קול ישראל המשודר כמדי שנה ברשת ג' והתקיים השנה בשיתוף אתר נענע
השני של גלי צה"ל וגלגלצ שהשנה התקיים ביחד עם אתר וואלה


המצעד השנתי של רשת ג' ואתר נענע:





המצעד השנתי של גלי צה"ל, גלגלצ ואתר וואלה:

 

יום חמישי, 7 ביוני 2012

הפולנים באים

כאשר תפתח מחר בערב אליפות אירופה לאומות בכדורגל יהיו נשואות עיני העולם אל מזרח אירופה ואל פולין-ואוקראינה, מדינות שבדרך כלל אינן זוכות לככב יתר על המידה בחדשות העולמיות, וגם כאשר הדבר מתרחש בדרך כלל לא מדובר בחדשות חיוביות. אך בקרוב מאד אחת משתי המדינות הללו כבר לא תהייה אותו מדינה שולית, קטנה ולא חשובה כמו שהייתה עד היום, אלא מעצמה כלכלית-אזורית לכל דבר ועניין שעבורה אליפות אירופה בכדורגל היא יריית הפתיחה וההכרזה הרשמית אנחנו כאן תתחילו להכיר בזה. מדינה שתזכה למעמד הקרוב כתוצר של תהליך טבעי בו שילוב של דמוגרפיה, כלכלה חופשית, וגיאופוליטיקה ייחודית חברו להן יחד. קבלו את פולין, הכוח הכלכלי העולה של יבשת אירופה.

בין מזרח ומערב

לאורך המלחמה הקרה הייתה מערב-גרמניה קו החזית של ארצות הברית ומדינות המערב בקרב שכנגד ברית המועצות. גרמניה סימלה בחלוקתה לא רק את המאבק שבין שתי התפיסות הכלכליות המפרידות בין הגושים, אלא את קו החזית בו יורד מסך הברזל ו"העולם השני" מתחיל. עקב כך המחויבות המערבית להצלחתה של גרמניה הייתה מוחלטת. התפרקות ברית המועצות והתרחבות האיחוד האירופי, וברית נאט"ו מזרחה העלו בהתחלה את התהייה כי נוצרה לה מזרח אירופה אחרת, ולא ירחק היום בו גם רוסיה תמצא את הדרך להשתלב באירופה החדשה. אך השינוי שעבר על רוסיה מאז שנת 2000 ועלייתו של ולדמיר פוטין לשלטון החזירו את הגלגל לאחור, הרבה לאחור. הגישה החדשה בה נקטה רוסיה הוכיחה כי התפרקות ברית המועצות וניצחון המערב לא מחקו את קו החזית בין מזרח ומערב אלא רק העתיקו אותו מזרחה.

בתחילה הייתה במערב התחושה והצפייה כי אוקראינה תסמל את "מסך הברזל" החדש. כאשר חלוקתה בפועל בין תומכי המערב לתומכי המזרח לצד שטחה העצום יהפכו אותה לזירת המשחק של המאה ה-21, במאבק בין אירופה החדשה לישנה. אך כישלון הרפורמות באוקראינה, קריסתה של המהפכה הכתומה, סופו הפוליטי של ויקטור יושצ'נקו, וניצחונם של החוגים הפרו-רוסיים במדינה, יחד עם קו דומה בו נקטו בלארוס ומולדובה שרטטו באופן ברור את הגבול בין מזרח ומערב על גבולה המזרחי של פולין.

יום שישי, 1 ביוני 2012

מבוא ליחסים בינלאומיים - תרגיל השלמה - שיתוף פעולה ואינטגרציה בדרום מזרח אסיה

עמוד זה מיועד עבור תלמידי הקורס (מבוא ליחסים בינלאומיים)
שיתוף פעולה ואינטגרציה בדרום מזרח אסיה
קראו את הסקירה ההיסטורית שלהלן, וענו על השאלות המופיעות בסופה:

יום חמישי, 24 במאי 2012

אחרי דרום סודן, צפון מאלי בדרך לעצמאות?


איך קורה שמדינה דמוקרטית, יציבה ויחסית מתקדמת במונחים אפריקאים מוצאת את עצמה בוקר אחד על סף פיצול

אם יש מילה שמאפיינת בצורה מושלמת את המתרחש בצפון-מרכז יבשת אפריקה בשנים האחרונות, המילה תהייה שינוי, ולא השינוי עליו דיבר הנשיא ברק אובמה בקמפיין הבחירות של 2008. אלא שינוי המאופיין בסדר אפריקאי חדש, אנרכיה מתגברת ואי סדר מוחלט, מערב פרוע בגרסה אפריקאית, הגולש ממדינה למדינה בקצב מסחרר. אך מעבר לאי הסדר מדובר בשינוי רדיקלי, מהותי ומבני של צפון היבשת. האזור משנה את פניו, ואת המורשת וההיסטוריה הקולוניאלית שירש כאשר יצא לעצמאות לפני עשרות שנים. שינוי הכולל דרישה לזהות עצמאית, גבולות חדשים, ריבונות, פרוק והתנתקות. כמו קוביות דומינו, מפיל ה"סדר החדש" מדינה אחר מדינה. מאריתריאה וסודן שבמזרח, למדינות הצפון הערביות ועד מדינות הנוודים והמדבר שבמערב.

דגלה של צפון מאלי/אזוואד
לאחרונה הגיע התהליך גם אל מאלי, כאשר מרידה פוליטית שהחלה לפני מספר חודשים הובילה בתהליך הדרגתי למלחמת אזרחים שתוצאתה עד כה הן: סיום הדמוקרטיה, והקמתה דה פקטו של מדינה חדשה באזור, אזוואד. מדינה החולשת על רוב שטחה של מאלי ואמורה לשמש כמדינתם של שבטי הטוארג. ועל הדרך מציגה שאלה קריטית על עתידו של האזור.  איך קורה שמדינה דמוקרטית, יציבה ויחסית מתקדמת במונחים אפריקאים מוצאת את עצמה בוקר אחד על סף פיצול.

מי הם שבטי הטוארג?

מחולקים בין 5 מדינות
בכדי להבין את אזוואד, המדינה החדשה, יש קודם להבין מי הם שבטי הטוארג עבורם היא עתידה לקום. הטוארג הינו עם ברברי עתיק, החי בסגנון נוודי ומפורסם בעיקר בזכות כיסוי הראש בצבע כחול בוהק אותו נוהגים ללבוש הגברים בשבט. למרות שאנחנו נוהגים לכנות אותם במילה שבט, בפעול מדובר בעם לכל דבר המונה כ-6 מיליון בני אדם המפוזרים גיאוגראפית על פני חמש מדינות: לוב, אלג'יריה ניג'ר מאלי ובורקינה פאסו. עובדה שזיכתה את שבטי הטוארג בכינוי המפוקפק "הכורדים של צפון יבשת אפריקה".

עד הגעתם של האירופאים ליבשת השחורה חיו הטוארג לצדם של העמים הערבים בצפון והעמים השחורים שבדרום בשקט ובשלום יחסי. זכו לעצמאות ואף קיימו מערכת שלטונית מורכבת ומפותחת מאד, במונחים אפריקאים. הגעתם של הכובשים הצרפתים לאזור שינתה את מצבם לרעה ולאחר מספר מלחמות בהן הפסידו בני הטוארג שוב ושוב חולק האזור בו חיו באופן מלאכותי לחמש מדינות. חלוקה שהפכה את בני הטוארג למיעוט בכל מדינה ומדינה בנפרד.

יום רביעי, 18 באפריל 2012

The Minority’s Spring

Ever since Britain and France occupied the Middle East, the myth of the “Arab” Middle East spread across the world. Large parts of the world saw the Middle East as one homogeneous unit—the Arab nation—with other unwanted minorities to blame for the woes of the region. 

We learn this to be an illusion, especially following the Arab Spring. Iraq’s liberation from the hands of Saddam Hussein provides the most telling example. The de-facto division of Iraq into different minorities—Sunnis, Shiites, and Kurds—exemplifies the myth of the regions homogeneity. Especially in northern Iraq, the long-standing Kurdish minority sprung forward and demands its historical rights in the renewed wave of self-determination.

The same process occurs in the greater Middle East. The breakup of the Soviet Union granted independence to Armenia and Azerbaijan. The two countries, although geographically distant from the core of the Middle East, feel historically and culturally connected to the region. The Armenians see themselves as the original Christian followers and zealously guard the Armenian Quarter in Jerusalem’s Old City. And, the Shiite Azeris see their legacy deeply rooted in the ancient Persian Empire, no less than the Iranians themselves. 

Additionally, Southern Sudan, which recently gained independence, illustrates another example as it represents the first time in modern history that sovereignty was passed from an Arab to a Christian country. Finally, Libya’s recent civil war exemplified the insurmountable divide between the Tripolitania, Benghazi and the Touareg tribe of Fezzan.

The aforementioned examples demonstrate that the “Arab” North-African countries are not so Arab. Among them we find enormous minorities—tens of millions of people—including Berbers, Darfuris, Coptic Christians, and many other who have nothing in common with the Arabs. 

Syria illustrates the most recent example heading toward an “Iraqi” future of its own. One would expect opposition to unite in times of strife. Nevertheless, as the death toll rises and Assad’s regime continues to struggle, no unified opposition is prepared to take the lead and raise the flag following victory. The somewhat organized changes of government in Egypt, Tunisia, and Yemen are not expected to repeat in Syria. On the contrary, Syria is on the verge of a second civil war, and can easily split into various minorities including Alawites, Christians, Sunnis, and Druze among others. Syria today risks becoming its Eastern neighbor—Lebanon—which has been divided since its establishment. Such future composed of an endless mosaic of tiny minorities that stretch from the Beirut shores on the Mediterranean Sea to the Basra shores in the Persian Gulf.

The Arab Spring revealed that all that is known about the Middle East could change overnight. More specifically, as the once all-mighty leaders can now be overcome, so can Middle East borders be subject to changes in accordance with the rising minorities. The Arab Spring exemplified the desire of Arab youth to have their voice heard. More importantly, however, the Arab Spring illustrated that the Arab Spring is not only Arab and that there are many other voices ignored and forgotten that now demand to be heard. This is the Minority’s Spring, which signals the end of the Arab hegemony in the area. We have been introduced to a new Middle East—a Minority’s Middle East.

* Omer Gendler is a researcher in the field of International Relations specializing in Civil Wars. He is based in Jerusaelm.


This article was originally published  in rudaw magazine.

יום שבת, 31 במרץ 2012

מדוע אזרבייג'ן

גבות רבות הורמו מאז פרסם המגזין פוריין פוליסי ביום חמישי האחרון כי ישראל מפעילה בסייסים צבאיים באזרבייג'ן. איך קרה כי דווקא מדינה מוסלמית שיעית, קטנה וצעירה הפכה תוך פחות מ-20 שנה לשותפה אסטרטגית של מדינת ישראל, שאף מאפשרת לה להשתמש בשטחה למטרות ביטחוניות. אך מבט מעמיק יותר על אזרבייג'ן, ובחינת האתגרים העומדים בפניה, הופך את הקשר עם ישראל לטבעי וברור הרבה יותר.

שלושה אתגרים מרכזיים עומדים בבסיס מדיניות החוץ של אזרבייג'ן בשנים האחרונות: ארמניה, איראן והמערב. כאשר בכל אחד מאותם אתגרים מצאה אזרבייג'ן כי מדינת ישראל הינה שותפה חשובה להצלחתם.

מאז זכתה אזרבייג'ן לעצמאותה היא נתונה בסכסוך מתמשך עם שכנתה ממערב ארמניה. סכסוך שהתדרדר למלחמה בתחילת שנות ה-90 ועלה בעשרות אלפי הרוגים. המלחמה שהסתיימה ללא הכרעה ברורה השאירה חלקים גדולים מהטריטוריה האזרית תחת שליטה ארמנית כאשר מוקד הסכסוך הוא אזור נגורנו-קרבאך, ובנוסף אליו המובלעת של נחיצ'יבאן. בנוסף למלחמה, אחת מנקודות המשבר באותו עימות הייתה התמיכה האיראנית בצד הארמני. איראן הנוהגת לתמוך בכל מיעוט מוסלמי ברחבי העולם מצאה לנכון לתמוך דווקא בצד הנוצרי ובכך הגדילה את תחושת האיום וחוסר הביטחון שאופפת את אזרבייג'ן. חוסר הביטחון התמידי, דוחף את האזרים לחפש עזרה צבאית מכל כתובת אפשרית, מה שהידק כמובן את הקשר עם מערכת הביטחון הישראלית.

יום ראשון, 12 בפברואר 2012

המדינות שיכלו להיות - מדינת סופיריור


עובדת טריוויה שתמיד טוב להכיר היא שמדינת ויסקונסין אותה מדינה צפונית בארצות הברית שכולנו למדנו להכיר מקומדיית המצבים מופע שנות ה-70 אינה גובלת בקנדה. איך זה יכול להיות את שואלים? הרי היא מוקפת בשני האגמים הגדולים ימת סופיריור וימת מישיגן. אז התשובה היא מלחמה שכמעט פרצה בין מישיגן ואוהיו במאה ה-19, ושמה מלחמת טולידו.

הסיבות לעימות קצת פחות חשובות למאמר הזה, אבל התוצאות שלה כן. כאשר בסופו של הקרב שלא פרץ קיבלה מישיגן, שאז עדיין הייתה טריטוריה המעוניינת להפוך למדינה, את חצי האי העליון של מישיגן. חצי אי  שגאוגרפית בכלל נמצא מעל מדינת ויסקונסין ובמדף היבשתי שלה. כל מי שמסתכל במפת המדינה מבין ישר שכנראה נעשתה טעות כאשר שורטטה המפה (מצורפת מתחת). אבל לא, שום טעות, מישיגן זכתה בשטח, ומאז חצי האי שייך לה.

חצי האי העליון של מישיגן

אז מה ההצעה למדינה החדשה? מדינת סופיריור כמובן. מדינה שתהפוך את חצי האי העליון של מישיגן למדינה עצמאית שגם תמחק את השם מישיגן השגוי ותחזיר לו את השם הנכון יותר גאוגרפיית סופיריור. והאמת שהיוזמה הזו גם אינה חדשה ודיבורים על המדינה החדשה קיימים מאה 1858.

אבל לא רק גאוגרפיה מובילה את היוזמה, בגלגולים העכשוויים שלה, שקיימים כבר מאז שנות ה-60, מבקשים תושבי סופיריור את ההיפרדות בגלל הבדלים נוספים בינם ובין מדינת מישיגן. מבחינה כלכלית אין כמעט שום קשר בין מדינת מישיגן לאזור סופיריור. בעוד מישיגן היא מדינה מתועשת המוכרת במיוחד בזכות העיר דטרויט. עיר שנמצאת בקצה הדרומי על הגבול עם מינסוטה, סופיריור ידועה כאזור המיוער בארצות הברית והיא נסמכת בעיקר על דייג ותיירות. גם מבחינה פוליטית ההבדלים ברורים.

איפה עומדת היוזמה?  רחוק מהגשמה. למרות ניסיונות שחוזרים ועולים מדי כמה שנים הבעיה המרכזית היא דלילות האוכלוסייה. בחצי האי סופיריור חיים בסך הכול 300,000 בני אדם. מספר נמוך מאד בשביל להפוך למדינה באיחוד. וגם יוזמות מרחיבות יותר שמדברות על הוספת מחוזות מתוך ויסקונסין עצמה או אפילו צפון מישיגן, לא מגדילות את בהרבה את המספר או מאפשרות לרעיון לקבל רוח גבית ורצינית.


מדינת סופיריור עם תוספת מחוזות מויסקונסין וצפון מישיגן

יום שלישי, 7 בפברואר 2012

מזרח תיכון של מיעוטים

המזרח התיכון, פסיפס של מיעוטים
מאז נכבש המזרח התיכון בידי בריטניה וצרפת לפני כמאה שנה, נפוצה האגדה בדבר ה"ערביות" של המזרח התיכון והייתה לנחלת הכלל. חלקים גדולים בעולם ראו במזרח התיכון כיחידה הומוגנית אחת, מזרח תיכון של האומה הערבית. בה המיעוט היהודי ומדינת ישראל הם נטע זר, המפריע לרצף הטריטוריאלי הערבי הנפרס ממרקו ועד עיראק וערב הסעודית, מתסיס ואשם בכל צרותיו של האזור, ושכדי להגיע ליציבות ושלווה יש לסלקו. מיעוטים נוספים שחיו בו, כדוגמת הארמנים והכורדים, נטבחו והוגלו בעוד העולם מתעלם ושותק. אך בשנים האחרונות, ובמיוחד כעת בעיצומו של גל המהפכות בעולם הערבי, אנחנו למדים עד כמה הייתה זאת אשליה.

 

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

אני רק שאלה: כמה מדינות יש בעולם?


למרות שעל פניו השאלה כמה מדינות יש בעולם? נראית פשוטה, רק לספור ולענות. בפועל מדובר בשאלה מסובכת הרבה יותר, והתשובה תלויה מאד באת מי שואלים.

יום רביעי, 1 בפברואר 2012

האקונומיסט מכריז על סין כמעצמה


האקונומויסט הוא אולי העיתון המשפיע ביותר בעולם, לפחות בתחום הפוליטיקה והכלכלה הבינלאומית. מנהיגי עולם קוראים וכותבים בו מדי שבוע, כאשר המאמרים המופיעים בו משנים סדרי עולם ומעצבים התפתחויות ותהליכים ברמה ששום עיתון אחר אינו יכול לנכס לעצמו.

אחד המאפיינים הבולטים והייחודים של העיתון היא הגישה הדעתנית אותה הוא מציג. כאשר בניגוד למגזינים ועיתונים אחרים בעולם, הוא אינו חושש מקידום אג'נדה ואינטרסים באופן ברור וגלוי, תומך ומריץ מועמדים פוליטים ברחבי העולם, ומטיף לכלכלת שוק, הרחבת הסחר והגלובליזציה ולליברליות בתחום הפרט. אך במקביל לגישה הפרוגרסיבית של הצורה בה רואה האקונומויסט את תפקיד העיתונות הוא גם מגזין מאד שמרני המציג מבנה כמעט קבוע של העיתון כבר כמעט 160 שנה, מבנה שאינו מרבה להשתנות מעבר לשינויים קוסמטיים.

בשנת 1942 בוצע השינוי הגדול האחרון במבנה העיתון כאשר אל המדורים הקבועים המסקרים את בריטניה, אירופה והכלכלה העולמית נוסף המדור המסקר את ארצות הברית. יש שאומרים כי מהלך זה היה חיזוי עתידי של האקונומויסט על הפיכתה של ארצות הברית למעצמה עולמית 3 שנים לפני שהדבר התרחש בפועל. מאז לא ביצע העיתון שינויים בסדר גודל שכזה במדוריו והוסיף רק מדורים אזורים המסקרים את יבשות אפריקה, אסיה והמזרח התיכון.

יום שני, 23 בינואר 2012

מדינת ישראל ושכנותיה במזרח התיכון בעיניים בריטיות של המאה ה-19

בחלק האחרון של המאה ה-19 הייתה בריטניה המעצמה הגדולה בעולם, שטחה התפרס ממזרח אסיה ועד מרכז אמריקה ולצי הימי שלה לא היו מתחרים. אימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם הם קראו לה, עולם שלונדון בירתה. אבל בכל זאת דבר אחד הדאיג את הבריטים באופן כפייתי, איך לשמור על הסדר, היציבות והשלום העולמי בכדי לשמר גם את השליטה בעולם.

אירופה 1870
כשהבריטים הסתכלו על יבשת אירופה הם זכרו את המלחמות הרבות שהם ניהלו לאורך ההיסטוריה עם צרפת וספרד, ופחדו במיוחד משידור חוזר של מלחמות הכול בכל מתקופת נפוליאון. מסקנתם הייתה שגבולות משותפים הם זרז למלחמה. לכן, אם לשתי מעצמות (צרפת-בריטניה, גרמניה-צרפת, בריטניה-ספרד) יש גבול משותף, היסטורית ותאורטית, מלחמה לבסוף כנראה תפרוץ. עקב כך כאשר הם ראו את עלייתה של המעצמה החדשה באירופה, והיא האימפריה הגרמנית המתגבשת, הם דאגו לשמר אזור חיץ בינם ובין הענק העולה. ניטרליותה היחסית של בלגיה מדינה שהוקמה לצורך הזה בדיוק, ועצמאותן של הולנד ודנמרק הפכו לאסטרטגיה. אזור חיץ שלא יאפשר מלחמה ישירה בין המעצמות וחוץ ממוצא צר לים הצפוני שבכל זאת היה בידי גרמניה, המטרה הבריטית אכן הושגה.

את רעיון החיץ לא שמרו הבריטים לאירופה בלבד, הם לקחו אותו אל היהלום שבכתר הממלכה, הודו. באותו הזמן הייתה הודו לנכס החשוב והאחרון באימפריה הבריטית, שכבר איבדה את ארצות הברית, ובאופן חלקי את קנדה ואוסטרליה. לכן יציבותו הפנימית והחיצונית של חצי האי ההודי היו בעדיפות עליונה. למרות האופנה החדשה לדבר על עליית כוחה של סין, הבריטים הבינו כבר אז כי גם למרות הפיגור הטכנולוגי וחוסר הקדמה, סין היא תמיד מעצמה בפוטנציאל, וכי מאות מיליוני סינים יכולים להיות איום ביטחוני גם ללא רובים וספינות מתקדמות. לכן הם האמינו, מה שטוב ועובד באירופה טוב גם לאסיה. באופן מחושב ומדורג הבריטים העלימו כל גבול אפשרי בין סין והודו. בורמה, סיקים, טיבט, מזרח בנגל, אסאם, נאפל ובהוטן היו כולן נסיכויות שהבריטים חיזקו והרחיבו את שטחיהן הרבה מעבר לכל פרופורציה הגיונית ושליטה היסטורית.  כל זאת רק בכדי לחצוץ בין שני הענקים סין והודו הבריטית.

יום ראשון, 15 בינואר 2012

המדינות שיכלו להיות - מדינת דרום ניו ג'רזי או פילדלפיה הגדולה


ניו ג'רזי היא המדינה הצפופה ביותר בארצות הברית. למרות שבשטח היא מדינה פצפונות במקום 47 בלבד, מבחינת אוכלוסייה היא במקום ה-11, דבר שקצת מבהיר עד כמה היא צפופה. תשע מיליון בני אדם חיים בה כיום, על שטח שגודלו בערך כמו זה של מדינת ישראל. אבל מבט מדוקדק יותר על מפת המדינה, יגלה סיפור קצת שונה לגבי מדינת הגנים. הצפיפות הדמוגרפית אינה נחלת כלל המדינה, ורובה נמצאת באזורים של הצפון.

עשרים ואחת מחוזות יש בניו ג'רזי, 7 בדרום המדינה, 13 בצפונה ועוד אחד המתפצל בין שני החלקים כאשר 7 המחוזות של הדרום גדולים בשטחם משאר המחוזות הצפוניים. אבל בעוד ש-7 מיליון בני אדם חיים במחוזות הצפוניים, רק 2 מיליון בני אדם חיים במחוזות הדרומיים של המדינה. מה שאומר שבפועל הצפון צפוף פי שלושה מהדרום, והחיים בו נראים אחרת לגמרי. עשרת הערים הגדולות במדינה, כולן, ללא יוצא מהכלל נמצאות במחוזות הצפוניים.

יום רביעי, 4 בינואר 2012

לא מייד אין יזראל: אייל גולן - מפה לשם ומאור אדרי - לב קבור

והפעם בפינה לא מייד אין יזראל, מאור אדרי, חנן ילד הפלא ואפילו אייל גולן מחדשים כולם שיר טורקי אחד. כאשר למעט אייל גולן, אף אחד מהאחרים אפילו לא ראה צורך לתת קרדיט לגוקהן אוזל המלחין המקורי.

אייל גולן מפה לשם Eyal Golan


מאור אדרי - לב קבור - maor edri - lev kavoor



חנן ילד הפלא ומאור אדרי - לב קבור



והשיר המקורי בטורקית