יום שבת, 31 במרץ 2012

מדוע אזרבייג'ן

גבות רבות הורמו מאז פרסם המגזין פוריין פוליסי ביום חמישי האחרון כי ישראל מפעילה בסייסים צבאיים באזרבייג'ן. איך קרה כי דווקא מדינה מוסלמית שיעית, קטנה וצעירה הפכה תוך פחות מ-20 שנה לשותפה אסטרטגית של מדינת ישראל, שאף מאפשרת לה להשתמש בשטחה למטרות ביטחוניות. אך מבט מעמיק יותר על אזרבייג'ן, ובחינת האתגרים העומדים בפניה, הופך את הקשר עם ישראל לטבעי וברור הרבה יותר.

שלושה אתגרים מרכזיים עומדים בבסיס מדיניות החוץ של אזרבייג'ן בשנים האחרונות: ארמניה, איראן והמערב. כאשר בכל אחד מאותם אתגרים מצאה אזרבייג'ן כי מדינת ישראל הינה שותפה חשובה להצלחתם.

מאז זכתה אזרבייג'ן לעצמאותה היא נתונה בסכסוך מתמשך עם שכנתה ממערב ארמניה. סכסוך שהתדרדר למלחמה בתחילת שנות ה-90 ועלה בעשרות אלפי הרוגים. המלחמה שהסתיימה ללא הכרעה ברורה השאירה חלקים גדולים מהטריטוריה האזרית תחת שליטה ארמנית כאשר מוקד הסכסוך הוא אזור נגורנו-קרבאך, ובנוסף אליו המובלעת של נחיצ'יבאן. בנוסף למלחמה, אחת מנקודות המשבר באותו עימות הייתה התמיכה האיראנית בצד הארמני. איראן הנוהגת לתמוך בכל מיעוט מוסלמי ברחבי העולם מצאה לנכון לתמוך דווקא בצד הנוצרי ובכך הגדילה את תחושת האיום וחוסר הביטחון שאופפת את אזרבייג'ן. חוסר הביטחון התמידי, דוחף את האזרים לחפש עזרה צבאית מכל כתובת אפשרית, מה שהידק כמובן את הקשר עם מערכת הביטחון הישראלית.