יום שישי, 29 בנובמבר 2013

סורבייבר סירייס 2013 סיכום אירוע

אם לסכם במילה אחת את הסורבייבר סירייס, המילה תהייה סטטוס-קוו. אפשר להעלים את האירוע לחלוטין מלוח השידורים ובפועל שום דבר לא השתנה. חגורות לא עברו ידיים, אף קרב לא נגמר בהפתעה, אף מתאבק לא החליף צדדים ושום אירוע מיוחד ודרמטי לא נרשם. אם נסתכל אחורה בעוד מספר שנים הדבר היחיד שעשוי להיות משמעותי, הוא הדחיפה הגדולה שקיבל רומן ריינס.

הקבוצה של השילד מול הקבוצה של הרודס
לדעתי אחד משני הקרובות הטובים ביותר באירוע. קודם כל בגלל שהוא קרב הישרדות קלאסי וזה בדיוק מה שאמור להיות באירוע כמו סורבייבר סירייס. אבל הרבה יותר מכך, בגלל שכמעט כל אחד מעשרת המתאבקים קיבל את הזמן והמקום כדי להציג יחד קרב ברמה טובה מאד. כנראה המתאבק היחיד שיכול לצאת ממש מאוכזב מהקרב הוא דין אמברוז, שלא בדיוק ברור מה הייתה המטרה של ההדחה המהירה שלו.

ללא ספק המנצח הגדול של הקרב, (לדעתי גם של הערב) הוא רומן ריינס. לא רק מפני שהוא היה השורד היחיד, אלא בעיקר בגלל שהוא הדיח 4 מתוך 5 המתאבקים של הקבוצה היריבה. (הזכיר לי את ההופעה של דיזל מ-1994 שלושה ימים לפני שהוא זכה באליפות ה-WWE). מה שמוביל כנראה למסקנה כי ריינס הולך להיות התוצר החזק ביותר של השילד והמתאבק שיקודם בצורה המשמעותית ביותר במהלך התקופה הקרובה. האמת שדווקא קיוויתי שסת' רולינס יהייה זה שיקבל את הדחיפה, פחות בגלל התפקיד שלו בשילד, קבוצה שבה כל אחד מהמרכיבים תורם במידה שווה. אלא הרבה יותר בגלל היכולות שהוא הציג ב-ROH ו-NXT, אבל כמו תמיד ה-WWE הולכים עם הגדולים והחזקים ביותר ולא בהכרח עם המוכשרים והטכניים. לפחות בנתיים לא נראה שזה הולך לפרק את החבורה, אבל כנראה שתוך שני שלושה אירועים המצב ישתנה. בכל זאת שנה זה זמן מאד ארוך בשביל סטייבל, אפילו איכותי כמו השילד.

נקודה חשובה נוספת מאותו קרב היא כמובן אנטוניו סזארו, שפעם אחרי פעם מוכיח שהוא אחד המתאבקים המוכשרים ביותר שיש היום, (אני עדיין חושב שהקרב שלו מול סמי זיין ב-NXT הוא קרב השנה).  כאשר מה שבעיקר מיוחד בו בעייני הוא לא רק הטכניות אלא המקוריות, כאשר כל פעם מחדש הוא מפתיע אותך מחדש, מעין דין מלנקו משופר.השאלה היא רק מתי גם הוא יקבל את הדחיפה למעמד אליו הוא ראוי.

ביג אי לנגסטון מול קרטיס אקסל
קרב בינוני בעייני, ללא רגעים משמעותיים. עצוב קצת לראות מה קרה עם אקסל שרק לפני מספר חודשים היה נראה כהבטחה הגדולה ופתאום מפסיד פעם אחרי פעם לביג אי בצורה מהירה ולא משכנעת. מצד שני ביג אי מציג יכולות מעניינות במיוחד עבור מתאבק במשקלו.

קרב ההדחה הנשי
לא היו לי ציפיות רבות מדי מהקרב, כאשר בשורה התחתונה הוא היה סביר והעביר את המסר. הדיוות של טוטל דיוואס קודמו, יחסי הציבור נעשו ונטליה זכתה לנקום באיי גיי מבלי לקחת ממנה את החגורה. רוב הקרב היה מיותר, בו רוב הבנות נכנסו למספר רגעים רק בשביל להיות מודחות ללא הגיון או חשיבה. לדעתי היה אפשר להאריך במקצת את החלק הסופי של הקרב בו איי גיי ונטליה מתאבקות, אבל אני מניח ששומרים את זה לאירוע הבא. שתי נקודות נוספות: לאווה מארי אסור בתכלית האיסור להיכנס לזירה, הקשר שלה להאבקות הוא מקרי בהחלט. מצד שני הקשר של של ניקי עם סינה עושה לה בינתיים רק טוב, גם ברמת החשיפה לה היא זוכה לעומת ברי וגם ביכולות הטכניות שהיא מציגה בזירה.נראה כמה זמן יקח לקשר לצאת מגבולות הטוטל דיוואס ולעבור גם לזירה עצמה.

מארק הנרי מול רייבאק
לא קרב גדול במיוחד, די מזכיר את הקרב הקודם שלהם שגם היה בינוני. בשורה התחתונה אין באמת מה לומר, ה-WWE עדיין לא יודעים מה לעשות עם רייבאק. כנראה שהעתיד שלו יהייה מאד דומה לביג שואו ומארק הנרי, מתאבקים גדולים, שרוב הזמן לא עושים יותר מדי ומדי פעם מקבלים גם קרבות משמעותיים ודחיפה זמנית.

ג'ון סינה מול אלברטו דל ריו
הכימיה בין סינה לדל ריו תמיד טובה והקרבות שלהם מספקים את הסחורה. הבעיה היחידה הייתה שכרגיל היה ברור לכולם שסינה עומד שוב לצאת מהזירה כאלוף, במיוחד לאור השמועות שרצו בשבועות שלפני האירוע שרנדי אורטון וסינה יפגשו ברסלמניה 30 בקרב איחוד של התארים. לכן הקרב היה טוב ומהיר אבל גורם ההפתעה נעלם כמעט לחלוטין. 

מה שמסקרן כעת הוא מה יקרה לדמות של דל ריו לאחר שהתואר יאוחד. דל ריו מיצב את עצמו בשנים האחרונות כדמות הדומיננטית ביותר בקרבות על התואר במשקל כבד, כאשר התואר הזה יעלם הדמות של דל ריו תקבל ירידה עצומה בחשיפה בהנחה שהוא לא יהפוך למתחרה רציני על אליפות ה-WWE. הייתי רוצה לראות פיוד בינו לבין ביג אי, מצד אחד בי אי נמצא בעליה ודל ריו רק יכול לקדם אותו עוד. כאשר במקביל, התואר הביניבשתי בו הוא מחזיק, יהפוך באופן טבעי לתואר מספר שתיים בחשיבותו שהוא גם המקום הטבעי ביותר עבור דל ריו.

סי אם פאנק ודניאל בריאן מול משפחת וויאט
כמו תמיד כל שילוב בין פאנק לבריאן בזירה הוא שילוב מוצלח, לא משנה אם הם אחד מול השני או יחד הם מספקים את הסחורה. כתוצאה מכך הקרב היה ברמה טובה מאד, (אחד משני הקרבות הטובים בערב) ועם מלא רגעים מצוינים. כמו כן יש לי חיבה מיוחדת לדמויות של משפחת וויאט שבמידה מסוימת מחזירים אותנו להאבקות הקומיקס של תחילת שנות ה-90 יחד עם שידורג מודרני. הבעיה היא שבשורה התחתונה, למרות שהיה קרב מצוין, אף אחד לא יזכור אותו יותר מדי.
  
רנדי אורטון מול ביג שואו
טוב זה כנראה המיין איבנט הגרוע ביותר מזה הרבה זמן. מעבר לעובדה שהקרב היה קצר וכמעט  ללא אירועים מיוחדים. נראה שבין אורטון לביג שואו אין כימיה גדולה. הקרב היה נראה מאולץ ובינוני רוב הזמן עם מלא טעויות ועצירות. מעבר לכך משהו גם לא מסתדר בדינמיקה עם הקהל כאשר אורטון הוא ההיל וביג שואו הוא הפייס. הסיום של הקרב היה די מאולץ. סטפני וטריפל אייץ אמרו שלא תהייה התערבות חיצונית, לכן ברור היה שתהייה התערבות חיצונית, אבל זאת ההתערבות שהצלחתם למצוא? להשמיע את המוזיקה של טריפל אייץ ולהוציא את ביג שואו מריכוז? די מאכזב.

הסיום של האירוע היה מעניין הרבה יותר מהקרב בעייני. כבר שנים אני חושב שאין באמת צורך בשני אלופי עולם, וכי הגיע הזמן לחזור לימים של פעם בהם התארים המשניים קיבלו חשיבות רבה יותר והיו אפשרות נהדרת לצמיחה וצבירת ניסיון של מתאבקים. לכן לראות את ג'ון סינה ורנדי אורטון אחד מול השני מתחילים פיוד על מי הוא האלוף הבלתי מעורער נראה צעד מאד חיובי בכיוון. השאלה רק האם ה-WWE באמת ידעו לשווק ולתכנן את זה נכון, או שהם יהרסו את זה. מה שקצת מוריד מהעניין, הוא לראות את אורטון וסינה מתאבקים שוב ושוב אחד בשני זה כבר יותר מדי 2007-08-09-10 בשבילי ואני לא חושב שהם יכולים עוד לחדש.