יום שני, 3 במרץ 2014

למה רוסיה עשויה לנצח במזרח אירופה ולהפסיד את מזרח אסיה

שישים שנה אחרי שניתן במתנה לאוקראינה חוזר חצי האי קרים לשליטה רוסית. אם בסיפוח מלא ואם כשטח חסות כדוגמת טרנסניסטריה הרוסית שבמולדובה, לכולם כבר ברור כי פוטין ניצח את הקרב, וכי חצי האי קרים שלו. המערב לא ייפתח במלחמה עבור קרים, החשיבות שלו עבור רוסיה גדולה הרבה יותר מחוסר החשיבות שרואה בו המערב. וכאשר אוקראינה עצמה אינה מוכנה לצאת למלחמה עבור השטח, ברור שהמערב לא יעשה זאת בשמה.

לכיבושים במזרח אירופה יהייה מחיר במזרח אסיה?
קצת יותר מחמש שנים לאחר שהצבא הרוסי יצא למלחמה בגאורגיה, והוסיף לארון הגביעים הרוסי את שטחי החסות של דרום אוסטיה ואבחזיה. גם הפעם יתווסף לארון גביע נוסף, הפעם בדמות חצי האי קרים. מעבר לעובדה ששני האירועים, (המלחמה בגאורגיה, והפלישה לקרים) מתרחשים בצורף מקרים מדהים בסמיכות לאולימפיאדה (המלחמה בגאורגיה התרחשה במקביל לאולימפיאדת בייג'ינג, כאשר היום אנחנו שבוע אחרי אולימפיאדת סוצ'י). בשניהם משתמש הממשל הרוסי באותה רטוריקה כדי להצדיק את מעשיו "הגנה על זכויותיהם של מיעוט רוסי נרדף אל מול רוב אתני אחר שהחליט לחבור למערב". רטוריקה דומה אותה הוא משמיע לא פעם גם לגבי שטח החסות של טרנסניסטריה.


התפשטות במסווה של הזכות להגדרה עצמית
צריך לומר את האמת, יש צדק בטענה הרוסית. לא לחינם משתמש השלטון הרוסי ברטוריקה שכזאת. הוא מנסה לנצח את המערב בכלים ובמונחים שהוא מכיר והמציא. המערב שתומך בדמוקרטיה, בזכויות הפרט ובזכות להגדרה עצמית, שוכח לעיתים כי אותה זכות שייכת גם למיעוטים רוסים במזרח אירופה ובקווקז. מיעוטים שנפילת ברית המועצות והכאוס שהשאירה אחריה, השאירו לחסדי מדינות חדשות, ומיעוטים נרדפים שהפכו לרוב. המערב מוכן לצאת למלחמה עבור הזכות של קוסובו לחיות בנפרד מסרביה, של דרום סודן להיפרד מצפונה, או של מזרח טימור להיפרד מאינדונזיה. אבל מתעלם לא פעם מזכויות אלו כאשר מדובר במיעוטים רוסים הפזורים במזרח אירופה, רק בגלל שהם שייכים למחנה השני.

על הקלף הזה בדיוק משחקים פוטין והשלטון הרוסי ועד כה די בהצלחה. בגאורגיה הם דאגו להיות עקביים כאשר במהלך המלחמה הם לא חרגו בס"מ מהשטחים הרוסים, ולא כפו את שלטונם על גאורגיה "הגאורגית". אותו הדבר הם עושים בטרנסניסטריה שבמולדובה או בקלינינגרד שלחופי הים הבלטי. אם תמשיך רוסיה באותה עקביות גם היום במקרה של חצי האי קרים ולא תכפה את שלטונה על החלקים המערביים של אוקראינה, גם הפעם תהייה ידה על העליונה.

הענק הסיני יושב וממתין
אבל כאשר השלטון הרוסי מפתח רטוריקה שכזאת במזרח אירופה הוא מנצח בטווח הקצר ומפסיד בטווח הארוך. כאשר הניצחונות הרבים בשנים האחרונות במזרח אירופה עשויים לעלות לו ביוקר במזרח הרחוק.

מאז התחיל המשבר התמקדו באופן טבעי ערוצי התקשורת הישראלים והעולמיים בתגובה המערבית. אך התגובה החשובה והמעניינת טרם הגיעה, והיא התגובה של המעצמה הגדולה ממזרח לרוסיה המעצמה הסינית. סין היא שותפת הסחר השלישית בגודלה של אוקראינה, הרבה לפני ארצות הברית ומדינות אירופאיות אחרות. אבל לא כלכלה הוא הנושא המעניין את סין בסיפור המזרח אירופאי, אלא דווקא התקדים אותו מנסים פוטין ורוסיה ליצור.

אם פוטין מנסה לקבע בתודעה העולמית כי נפילת ברית המועצות הייתה תאונה היסטורית וכי הגבולות החדשים של רוסיה במזרח אירופה גמישים וניתנים לשינוי בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי. כאשר יש להתחשב במרכבי האוכלוסייה, בזהות האתנית ובקשר ההיסטורי. אז מה לגבי מזרח סיביר? בעשור האחרון גברה מאד ההתעניינות הסינית בנעשה בגבולה הצפוני. סיביר שהיא ספקית הנפט, הגז ושאר משאבי הטבע הגדולה ביותר של המעצמה הרוסית אמנם נמצאת תחת ריבונות רוסית, אבל בפועל הפכה בשנים האחרונות לטריטוריה סינית.

בסיביר עצמה חיים היום מיליוני סינים. אותם סינים היגרו לסיביר בעקבות ההשקעות הסיניות באזור (סין משקיעה בסיביר אפילויותר מרוסיה), הדרישה הרוסית בכוח עבודה זול, צפיפות האוכלוסייה בסין, ההתחממות הגלובלית והפיכת אותם אזורים לנסבלים יותר, ויש שיגידו אפילו בעידוד השלטון הסיני החושב לטווח ארוך. אף אחד לא יודע כמה סינים חיים בסיביר. באופן טבעי השלטון הרוסי מסרב לספור או להכיר בהם. אך הערכות מדברות על מיליונים רבים, המהווים כבר היום רוב בקרב האוכלוסייה המקומית. תוסיפו למשוואה עשרות מיליונים נוספים של סינים החיים בקרבת הגבול, והכיוון הוא ברור. ככל שיעברו השנים סיביר תהפוך יותר ויותר לסינית, כאשר הדבר הרוסי האחרון שיישאר בה הוא הריבונות. (פוטין עצמו הזהיר מהבעיה הסינית בסיביר לפני מספר שנים).

כאן חזרנו לרטוריקה החדשה שמנסה הקרמלין ליצור. אם חצי האי קרים הוא רוסי בגלל ההיסטריה והרוב הרוסי החי בו, כיצד הדבר שונה במקרה של סיביר? בעיניים סיניות סיביר היא חלק מסין ההיסטורית, היא המשקיעה הגדולה באזור והרוב האתני הוא שלה. אם הגבלות של רוסיה כמו שטוען פוטין גמישים בחלקה המערבי הם צריכים להיות גמישים גם בחלקה המזרחי.

יום יבוא וסין תשתמש באותו מפתח בשביל להשיג את השליטה שם. זאת הסיבה שהיא שותקת היום. שהיום הזה יגיע, והוא אכן יגיע יעמוד פוטין או כל מנהיג רוסי אחר, לא אל מול המערב המפולג בתוך עצמו ואינו מצליח לגבש חזית אחידה. הוא יעמוד אל מול מעצמה סינית חזקה ועשירה ממנו בהרבה. מעצמה שאינה מפחדת מעימות. שהיום הזה יגיע התקדים שקבעה רוסיה במזרח אירופה יעלה לה ביוקר במזרח אסיה.




תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

כל רוסי בארץ יודע את הבדיחה הרוסית הידועה. אני לא יודע איפה תהיי ישראל בעוד 100 שנה או איפה תהיי פולין אבל אני יודע איפה תהייה רוסיה

הוסף רשומת תגובה