יום שישי, 4 ביולי 2014

עדיין מעצמה ולא הולכת לשום מקום

"מעצמה בשקיעה", "כבר לא אימפריה", "ניצחון המזרח" ו"סופה של ההגמוניה". אלו רק מספר כותרות שהופיעו בחודשים האחרונים ברחבי העיתונות הישראלית והעולמית. כותרת שהן חלק מאופנה של הספדים לארצות הברית ולאימפריה האמריקאית. אופנה שבשנים האחרונות, ובעיקר מאז אירועי האביב הערבי והמשבר באוקראינה נמצאת בשיאה. אך דווקא עכשיו, בזמן שארצות הברית חוגגת את יום עצמאותה, כדי לזכור ולהדגיש. למרות הלך הרוח, ולמרות אופנת ההספדים, ארצות הברית היא עדין המעצמה העולמית היחידה והיא תמשיך להיות כך לפחות בטווח הזמן הנראה לעין.

יש משהוא מאד משעשע בהספדים על ארצות הברית. בכלל מאז הסתיימה מלחמת העולם השנייה וארצות הברית הפכה למעצמה עולמית, אותם הספדים ליוו אותה לכל מקום אליו הלכה. בתחילה היה זה החשש מברית המועצות והפחד שעוד רגע היא פולשת למערב אירופה ולמזרח הרחוק. בשנות ה-70 משבר הנפט, הפרישה מהסכמי ברטון וודס, הקמתו של השוק המשותף והנס הכלכלי באירופה ובייחוד בגרמניה הובילו לגל חדש שבישר על שובה של היבשת הישנה, "מבצר אירופה" הם כינו את זה. אמצע שנות השמונים הביאו איתם את החשש מהענק הכלכלי של יפן וכולם האמינו שעוד רגע סוני וטויוטה משתלטות על הכלכלה האמריקאית וכולנו נעבוד בשביל היפנים מבוקר ועד ערב. בסוף שנות התשעים האכזבה מהענק היפני התחלפה בהמלכתם של הענקים הסינים וההודים ופיגועי ה-11 בספטמבר בתחילת שנות האלפיים הביאו אות אימת הטרור המוסלמי וחולשת המערב. אך גם אחרי 70 שנה של הספדים ותחזיות, חלקם רציניים ורובם רציניים פחות, ארצות הברית עוד כאן, חייה ובועטת ואפילו יותר מאי פעם.


עוצמה צבאית ללא תחרות
גם אם אנחנו שוכחים או מסרבים לקבל את זה, ארצות הברית היא הכוח הצבאי החזק בעולם. לא רק שצבאה הוא הגדול, המתוקצב, המאומן והמשוכלל מכולם. ארצות הברית היא גם היחידה שמסגולת להשתמש ולהקרין את עוצמתה כמעט ללא הגבלה ובכל מקום. בזמן שרוסיה מתקשה לנהל מלחמות מוגבלות שלושה מטרים מגבולה, אל מול יריבות חלשות כמו גאורגיה או אוקראינה. בריטניה וצרפת זקוקות לסיוע ומטרייה אמריקאית בכדי לשלוח כוחות צבאיים מעבר לים התיכון אל כדי להתערב צבאית בלוב, ומסוגלת לנהל רק מבצע קצר ומהיר במקומות רחוקים יותר כמו חוף השנהב. ארצות הברית מנהלת מלחמות במספר חזיתות שונות ובמקביל, חזיתות הרחוקות עשרות אלפי קילומטרים מגבולה. היא מחזיקה בסיסים וחיילים בכל יבשת ובכל אזור, כאשר בחלק מהמדינות מספר החיילים האמריקאים גדול יותר אפילו ממספר החיילים של הצבא המקומי. היא מחזיקה בארסנל הנשק הגרעיני הגדול מכולם וביכולות המודיעין המתקדמות ביותר, מנהיגה את נאט"ו הברית הצבאית הגדולה והחזקה בהיסטוריה ומדינות רבות ביניהן מעצמות כמו יפן או דרום קוראיה מפקידות את ביטחונן באופן מוחלט בידיה. הפערים הצבאיים הם כה גדולים שעל פי הערכות ייקח לסינים או להודים עשרות שנים לבנות צי או חיל אוויר מתחרה לזה האמריקאי, וזאת בהנחה שהאמריקאים יפסיקו מחר בבוקר להשקיע ולפתח אץ צבאם.

אך לא רק שארצות הברית היא המעצמה החזקה מכולן. באופן פרדוקסלי לעוצמתה הצבאית, ואולי דווקא בגללה. ארצות הברית ניצבת בפני האיומים האזוריים הקטנים מכולם. לעומת מעצמות אחרות, ארצות הברית מוקפת בשתי מדינות ידידותיות, קנדה ומקסיקו. שמאז 1994 והתחלת הסכם הסחר החופשי נאפט"א עומק היחסים איתן רק הולך, מעמיק ומעצים. כמו כן, גם במעגל השני של היבשת, אין לה אף מתחרה או איום פוטנציאלי צפוי. כאשר מעבר לכל זה היא מוקפת בשני אוקיינוסים גדולים, המגנים עליה מכל מתקפה או פלישה אפשרית. הפעם האחרונה שמעצמה זרה ניסתה לערער את הנחת הייסוד הזאת, זה נגמר במשבר הטילים בקובה. עכשיו רק תסתכלו על מעצמות מתחרות אחרות. האיחוד האירופי (אם אפשר לכנות אותו מעצמה אחת) מרגיש כל בוקר את האיום של הדוב הרוסי ממזרח ואת חוסר היציבות של צפון אפריקה. סין מוקפות מדינות רבות שחלקן עויינות אותה ואת דרכה ומקיימות קשרים ביטחוניים הדוקים עם ארצות הברית. הודו גובלת עם אויבתה הנצחית פקיסטן, המחזיקה גם בנשק גרעיני כאשר מצדה השני נמצאת סין שאינה מחבבת אותה יתר על המידה והשתיים כבר נלחמו בעבר. לגבי חוסר היציבות והאימים הנשקפים בגבולותיה של רוסיה קיבלנו הצצה רק בשנים האחרונות. כך כאשר גבולותיה של ארצות הברית הופכים שקטים ובטוחים יותר מיום ליום גבולותיהן של המעצמות המתחרות הולכים ונהיים יציבים פחות.

הכלכלה הגדולה בעולם
עם כוחה הצבאי של ארצות הברית חסר תחרות והשוואה, כוחה הכלכלי אינו נופל ממנו. היא עשירה יותר מאירופה כולה, סוחרת יותר מכל מדינות מזרח אסיה וצורכת יותר מאפריקה. כאשר מספיק להסתכל במפה הזאת כדי להבין עד כמה הפערים בינה לעולם עצומים. מעבר לכך, כלכלתה של ארצות הברית היא החדשנית ביותר, המתקדמת ביותר והמפותחת מכולן. במדדי החופש הכלכלי היא מדורגת מדי שנה בצמרת, כאשר לפניה רק מדינות קטנות בעוד שאר המעצמות המתחרות הרחק מאחור. כאשר במדדי איכות החיים והרווחה האישית מקומה מדי שנה אף גבוה יותר. גבוה בהרבה מרוב המדינות האירופאיות שמגדירות את עצמן מדינות רווחה.

אבל גם בלי לשקוע במספרים ובמדדים מספיק רק שתבדקו איפה נמצאות חברות טכנולוגיית העילית הגדולות בעולם ומי שולט בצמרת החברות של הכלכלה העולמית. אפל, מייקרוסופט, גוגל, פייסבוק, אינטל, יבמ, דל, היולט פקארד, אורקל ועוד... כולן אמריקאיות. למעט מספר מתחרות כמו סמסונוג הקוראנית וסוני או טושיבה היפניות. שתיהן אגב מדינות החייבות את ביטחונן לארצות הברית (עיין ערך עוצמתה הצבאית). אמנם בעולם גלובלי כמו היום, הייצור לפעמים נעשה בסין, ההרכבה באינדונזיה והתמיכה הטכנית ושרות הלקוחות מתנהל מהודו. אבל בסוף אלו מוצרים "מייד אין אמריקה", בצבע אדום כחול ולבן. נכון, יש גם חברות ענק סיניות, רוסיות או סעודיות, שבשנים האחרונות החלו לעלות ולצמוח, אבל אלו תמיד חברות בבעלות ממשלתית, המגיעות מתחום משאבי הטבע, הנפט, הגז, או החציבה, התלויות במזלם הטוב של אותן מדינות, במה שנתנה להם האדמה, ברצונם הטוב של פקידים ממשלתיים והרבה פחות בכוחן הכלכלי ובשווי השוק האמיתי שלהן. אלו חברות ריכוזיות ומונופוליסטיות המנסות לפעול בשוק חופשי וגלובלי דבר שבטווח הארוך פשוט אינו אפשרי. נפט יכול להיגמר, גז תלוי לא פעם במשתנים גאופוליטיים, ממשלה יכולה להתחלף, יצירתיות חדשנות וידע המגיעים בזכות היזמות והשוק החופי הם לנצח. 

גם הכיוון והעתיד הכלכלי אינו רע כמו שחשבנו. אם בשנת 2001 ניסו כלכלני גולדמן-סאקס למכור לנו את סיפור הבריקס (ברזיל, הודו, סין ורוסיה) והכלכלות הצומחות החדשות שיחליפו את ארצות הברית עד שנת 2030. השינויים שהתרחשו מאז המשבר הכלכלי של 2008 הוכיחו שהם טעו התחזיות התחלפו והמרחק לשם התארך. הודו התגלתה ככלכלה לא יעילה, מדינה בעלת תשתיות בלתי מספקות ועם הפסקות חשמל תכופות. מה שמקשה לעשות בה עסקים ברמה גלובלית. נתוני הצמיחה בברזיל הלכו ונחלשו עד שהיום מקסיקו קיבלה את ההובלה בדרום היבשת. דבר שקרה לא מעט בזכות אימוץ מודל השוק החופשי והמסחר עם ארצות הברית. רוסיה התגלתה כמדינה של חברה אחת, גזפרום, התלויה במחיר העולמי של משאבי הטבע עם אוכלוסייה מדלדלת ועתיד גאופוליטי לא צפוי. כאשר סין נשארה היחדה מבין ארבעת החברות שעדיין צומחת בקצב גבוה ומהיר. אך גם בה בגלל חוסר החופש והעדר זכויות האזרח נשמעים בשנים האחרונות חריקות שגרמו לירידה בהשקעות הזרות והעברתם חזרה למערב ובעיקר הגירה מסיבית של "העשירים" הסיניים החדשים ושל שכבות מעמד הבינים הגבוה אוכלוסיות שהתעשרו ונהנו מהצמיחה הסינית, אבל כעת דורשים מהמדינה חרויות ואיכות חיים שהמעצמה הסינית האדומה אינה מסוגלת לספק בעתיד הקרוב.

גם שמשווים את ארצות הברית לכלכלות צומחות בעזרת מדדים כלכליים אחרים היא עדיין בצד הטוב של המשוואה. היא כמעט ואינה מושחתת אינה ריכוזיות ומעמד הביניים שלה הוא הגדול והמפתוח מכולם. רק תנסו לחשוב על סין, הודו, רוסיה או ברזיל במונחים של שחיתות וריכוזיות ותראו עד כמה הפערים ענקיים. סין יכולה להמשיך לצמוח במספרים דו ספרתיים כמה שהיא תרצה. אבל כל עוד היא תמשיך לרכז את כל כוחה של הכללה בידי הממשלה לא נראה פייסבוק או גוגל סיניות נוצרות בקרוב. הודו יכולה למשוך מיליארדים בהשקעות. אבל כאשר השחיתות נמצאת בכל מקום ובכדי לבצע עסקה וגם הקטנה והפשוטה ביותר צריך לשחד שרשרת של פקידים, הכלכלה תמיד תגיע לתקרת זכוכית.

עצמאות אנרגטית
ואם זה לא מספיק פיגוע ה-11 בספטמבר והמלחמה בעיראק גרמו לארצות הברית לבצע את השינוי הכלכלי הגדול והמשמעותי מכולם. תוך מספר שנים לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה תחזור ארצות הברית לעצמאית אנרגטית. כאשר יחד עם שכנותיה הידידותית אותן הזכרתי קודם, קנדה ומקסיקו המשתתפות ולוקחות חלק באספקטים מסוימים בפרויקט הם יהפכו את משק האנרגיה של צפון אמריקה ליחידי בעולם המספק את כלל התצרוכת שלו על ידי ייצור עצמאי וללא תלות במדינות זרות ובביקוש העולמי. מצב כזה יוביל בעתיד לכך ששיקולים מדיניים וכלכלים המתערבבים לא פעם זה בזה ומגבילים את מקבלי החלטות. כמו כיצד תקיפה בעיראק תערער את הספקת הנפט, או האם לגנות את הפרת זכויות האדם בערב הסעודית ולהסתכן בעליית מחירים, יופרדו ויאפשרו לארצות הברית חופש פעולה שכמהו לא היה לה מזה עשורים. בעוד אירופה תמשיך להיות תלויה בגז הרוסי, וסין בנפט סעודי ורוסי ארצות הברית תהייה תלויה רק בעצמה. השפעה נוספת שתהייה למעבר לעצמאות אנרגטית היא הירידה בייבוא ואיתו עליה במאזן הסחר האמריקאי וירידה בחוב הלאומי שצמח בשנים האחרונות.

ערכים אמונה ודמוקרטיה
גם העתיד האמריקאי נראה כרגע חסר תחרות, מסודות ההשכלה הגבוה, הקטר שמניע את הכלכלה והמדינה אל עבר העתיד מובלים בכל מדד עולמי, בכל השוואה בינלאומית ובכל תחרות שקיימת. מאות אלפי צעירים מבריקים מרחבי העולם נוערים אל אותם מוסדות, לא בגלל שהמסדרונות שלהם יפים או נקיים יותר. לא בגלל שהם אוהדים את קבוצות הכדורסל או הפוטבול המקומית, לא בגלל מזג האוויר ולא בגלל האוכל. הם מגיעים לשם פשוט בגלל שאלו המוסדות הטובים ביותר שיש. חלק גדול מאותם סטודנטים זרים אינו חוזר לבסוף לסין, הודו, דרום קוריאה או אפילו ישראל, אלא משתקע בארצות הברית ועוזר לקדם את הכלכלה והמדינה עוד יותר.

אך שובר השוויון האמיתי בכל מה שקשור לאומה האמריקאית הוא האמונה. יותר מכל אומה אחרת האמריקאים מאמינים בצדקת דרכם. הם יודעים ולא צריכים אישור מאף אחד כי דרכם היא הדרך הנכונה. הדמוקרטיה, השוק החופשי, החרות וזכויות האזרח מובלים אותם כל חייהם ועל בסיס האמונה המשותפת הזאת, החזקה מכל אמונה של אומה אחרת הם מתקדמים. האמריקאים כל כך מאמינים בסיפור שלהם, שהוא האמינו בו עוד לפני שהם בכלל הפכו לאימפריה, כבר במאה ה-18 וה-19 במהלך המסע מערבה הם ראו בהתפשטות ציווי אלוהי ומוסרי במטרה לשנות את דרכי העולם הישן מאוחר.

אז למה אנחנו מספידים ומנסים לקבור אותה שוב ושוב? מה שמיוחד בארצות הברית ושונה בה לעומת אימפריות היסטוריות אחרות, היא שאנחנו אוהבים לאהוב אותה. זאת לא האימפריה הרומית האבסולוטית בה הקיסר הוא כל יכול. לא האימפריה הרומית הקדושה או הכנסייה הקתולית על שלל חוקיהן הקפדניים והקשים שלא מאפשרות חשיבה עצמאית. לא האימפריה הספרדית האכזרית או אפילו צרפת הנפולאונית היהירה. בשונה מהמקרים לפניה ארצות הברית הייתה אימפריה ששאר העולם רצה לחקות. לא בגלל שהוא פחד ממנה או חשש מתגובתה, אלא פשוט בגלל שהוא רצה להיות כמותה, רצה את מה שיש לה והאמין גם הוא בסיפור ובדרך. רק תנסו לדמיין תסריט אחר בו במלחמת העולם השנייה גרמניה הנאצית או ברית המועצות הקומוניסטית היו הופכת למעצמות העל היחידות כיצד אז היה נראה העולם וכיצד היינו מרגישים כלפי המעצמה העולמית.

כאן גם טמון הצורך שלנו לחזור ולהספיד את ארצות הברית. ההספדים והתחזיות על נפילתה של ארצות הברית הם תוצר של אכזבה יותר מאשר תחזית מפוקחת. לעיתים אנחנו כל כך מאוכזבים שארצות הברית אינה כל יכולה, שכל הפסד קטן או ציוץ של שחקן אחר, גורמים לנו לחרדה, שזהו, הגיע סופה של האימפריה שהכרנו ושל הזמנים הטובים אליהם התרגלנו. אנחנו רוצים שהיא תהייה מעצמת העל החזקה ככל האפשר ומתאכזבים כאשר היא אינה כזאת ואינה כל יכולה.

כל המעצמות סופן לקרוס, להשתנות ולרדת מהבמה העולמית. צריך להיות מנותק כדי לומר אחרת. גם לארצות הברית ישנן בעיות רבות, אי השוויון הולך ומעמיק, החוב הלאומי תופח והקיטוב בין המפלגות הולך ומחמיר ומוביל לקיפאון פוליטי. אבל ארצות הברית הייתה המעצמה העולמית הגלובלית הראשונה ויתרה מכך היא הייתה אחת המעצמות המיטיבות שהיו. למזלנו, בינתיים היא עוד כאן, רחוקה מליפול, רחוקה מלהתפורר ולא מתכוונת ללכת לשומקום.




גרסה נוספת של המאמר פורסמה גם במגזין מידה