יום רביעי, 22 ביוני 2016

חולמים על אימפריה מצביעים אירופה

כשאתם שומעים את צמד המילים "האיחוד האירופי", מה אתם מדמיינים? גבולות פתוחים ותנועה חופשית? מטבע אחיד ומשותף? מדינות רווחה? אם עניתם את אחת או יותר מבין התשובות הללו אז אתם לא לבד. אלו בדיוק הסמלים המרכזיים של האיחוד האירופי וכך הוא גם נתפס על ידי יותר מ-90 אחוז מהציבור הרחב כאשר הם נדרשים לענות על השאלה ולהסביר מהו האיחוד האירופי.


ומה עוד משותף לאותן שלוש תשובות? שהממלכה המאוחדת אינה חלק מאף אחת מהן.


רשמית, משאל העם שיתקיים מחר יעסוק בשאלה האם צריכה הממלכה המאוחדת לפרוש או להישאר באיחוד האירופי. אבל האמת שזו שאלה סמנטית בלבד, שאלה שמחביאה בתוכה שאלה אחרת לחלוטין. כי בריטניה מעולם לא הייתה לגמרי חברה באיחוד האירופי, אלא תמיד מדינה במעמד מיוחד. לקח לה כמעט חצי יובל להצטרף לשוק המשותף, היא לא הצטרפה לאיחוד המוניטרי ושמרה בקנאות על הלירה שטרלינג, נמנעה מלהחיל את "אמנת שנגן" בנושא הגירה גם במתכונתה המקורית בשנת 1986 וגם בהטמעתה לתוך המסגרת החוקית של האיחוד האירופי בסוף שנות ה-90, והצליחה להפוך את מגילת הזכויות החברתית (יבשת הרווחה אם תרצו) של האיחוד האירופי, ללא מחייבת בכדי שלא תיאלץ להחיל אותה על עצמה. כך שבפועל, בשלושת הסמלים הגדולים והמוכרים ביותר של האיחוד האירופי - התנועה החופשית, מטבע האירו ומדינת הרווחה - בריטניה אינה שותפה.

אז מה השאלה האמתית ששואלים את עצמם תושבי בריטניה מחר בבוקר? שאלה אחרת לגמרי, שאלה רגשית שנוגעת במעמקי הזהות הבריטית. מה מקומם בעולם והאם הם עדיין אימפריה? אלו שמאמנים שכן ושבריטניה יכולה לחזור לימי גדולתה יצביעו לצאת מהאיחוד, ואלו שלא וקיבלו את מעמדה החדש באירופה ובעולם יצביעו להישאר.

כל הדיבורים על בירוקרטיה, כלכלה חופשית, צמיחה, מיתון, ריבונות, שליטה, שלטון גרמניה, הגירה, גבולות, טרור, מימון, סוציאליזם או משבר הם דיבורים שמעלים סוגיות חשובות בהחלט, אבל הן לא יותר מאשר רציונליזציה של העמדה הרגשית בה אתה תומך כבר עכשיו.

לכן על פי הסקרים בקרב המבוגרים, אותם אלו שראו במו עיניהם את ימיה האחרונים של האימפריה ושל הקולוניות או לפחות שמעו על כך ממקור ראשון במהלך ילדותם, יש רוב ברור להיפרד מאירופה. בעוד בקרב הצעירים, אלו שנולדו לאירופה המאוחדת והפתוחה ולבריטניה הלא כל כך גדולה יש רוב ברור ומובהק להישאר.

לכן העמים הקלטים: הסקוטים והאירים (ובמידה מסוימת גם הולשים והקורנים), עמים להם ישנה תפיסת אימפריה וזהות בריטית מסוג אחר לגמרי, צפויים לתמוך בהישארות באיחוד האירופי, בעוד האנגלים המזוהים יותר עם האימפריה הישנה ועם הבריטיות צפויים לתמוך בהיפרדות ודרך עצמאית.

ומכיוון שבסופו של דבר מדובר בשאלה רגשית ובשאלה של זהות גם אין כאן תשובה נכונה או לא נכונה לגבי מה בריטניה צריכה לעשות. מי שעבורו בריטניה צריכה להיות מעצמה עצמאית וגדולה אז מוכן גם לספוג הפסדים כלכליים ופגיעה ברווחה ובסחר בטווח הקצר ואפילו הארוך בשביל האפשרות לייצר לבריטניה מעמד מיוחד משלה. לאחד מחדש את השורות בתוך הממלכה, לטפח את היחסים שהוזנחו עם מדינות חבר העמים, עם הקולוניות והטריטוריות המעטות שעדיין נשארו ברחבי העולם או אפילו לשאוף למחוזות חדשים, מחוזות אליהם האיחוד האירופי טרם ניסה לפנות.

לעומת זאת מי שכבר קיבל את מעמדה החדש של הממלכה המאוחדת, והשלים עם מצבה הבינלאומי גם מוכן לקבל את ההנהגה של גרמניה באיחוד האירופי, את הבירוקרטיה הלא פשוטה ולעיתים מסורבלת של בריסל או את איבוד הריבונות והגרעון הדמוקרטי. מחירים לא פשוטים שאין לזלזל בהם, אבל בהחלט נסבלים בשביל מקום אפילו אם משני בשולחן העמים האירופאי.

ההמנון הלאומי של הממלכה המאוחדת הוא "אלוהים נצור את המלכה", ואין יותר סמלי מכך שאותה מלכה שחוגגת בימים אלו יום הולדת 90 מציגה בסיפור חייה את מה שעבר על הממלכה ועל האימפריה. מילדותה בה משפחתה שלטה בתת היבשת ההודית ובחלקים נרחבים מאפריקה והמזרח הרחוק עד לבגרותה בה בריטניה הגדולה היא פשוט רק בריטניה.