יום שני, 11 ביולי 2016

יום העצמאות החמישי של קוסובו

שלושה ימים עברו מאז שדרום סודן "חגגה"/ציינה את יום העצמאות החמישי שלה, ובינתיים נספרו מאות הרוגים במה שנראה כמו פריצתה המחודשת של מלחמת האזרחים במדינה.
דרום סודן היא אחת הטרגדיות הגדולות של בניית מדינה ואומה בשנים האחרונות. אוכלוסייה שסבלה במשך עשרות שנים ממלחמות אזרחים זכתה בעצמאותה רק בשביל להתדרדר אל מלחמת אזרחים פנימית נוספת אכזרית לא פחות מקודמותיה.
דרום סודן אינה סיפור ייחודי, אבל המקרה האקטואלי שלה מחייב אותנו להבין ולחשוב מחדש על הרעיון של הגדרה עצמית, ריבונות ואחריות בינלאומית. אבל גם בשאלה מה חשוב יותר השאיפה לעצמאות או מה עושים איתה ביום שאחרי, כאשר משיגים אותה.

דת - דת לבדה אינה גורם מאחד, כל עוד הנוצרים של דרום סודן נלחמו במוסלמים של צפון סודן אז הנצרות אכן איחדה אותה אל מול אוייב משותף. אבל ביום שבו הנוצרים זכו בעצמאותם השוני האתני חזר לשחק תפקיד במדינה הצעירה והמלחמה קיבלה גוונים חדשים של מלחמה עדתית.
דבר שקרה גם בצפון סודן המוסלמית בה ככל שהיה ברור כי הנוצרים עומדים לפרוש תוך מספר שנים והמוסלמים יישארו לחיות לבדם החלו המתחים גם בין הקבוצות המוסלמיות השונות, מה שהוביל לבסוף יחד עם גורמים נוספים לרצח העם בדארפור.
אתניות - אם דת אינה מספיקה לבדה בכדי לאחד בין הגורמים השונים במדינה, נשאלת השאלה האם אתניות ושבטיות יכולים להיות גורמים מאחדים. האם חלוקה של דרום סודן לעוד שתיים, שלוש או ארבע מדינות על פי מפתח שבטי תשפר את מצבה? או שבמדינות צעירות ועניות שכל כך מאפיינות את יבשת אפריקה חלוקה שכזאת לא תסייע ורק תשנה בכל פעם את הצדדים הנלחמים על השלל.
גבולות - יש נורמה ביחסים ובמשפט הבינלאומי בשם "אוטי פוסידטיס" שקובעת כי בהקמת מדינות חדשות יש להשתמש בגבולות המנהליים הישנים ללא התייחסות לגאוגרפיה, אוכלוסייה ועוד... זה היה נכון כאשר הקימו את סודן הגדולה, וזה היה בשימוש גם כשהקימו את דרום סודן הנוצרית לפני חמש שנים. הנורמה הזאת קיימת מכיוון שהקהילה הבינלאומית חוששת משינוי גבולות מסיבי ומתיבת פנדורה ששינוי כזה עלול לפתוח. אבל כאשר כה רבים סובלים מההצמדות לעקרון הבינלאומי הזה הרלוונטיות שלו חייבת לעמוד לדיון.
מוסדות - בעולם המערבי המדינה והמוסדות הם אחד. יש צבא אחד משטרה אחת בית משפט אחד, פרלמנט אחד. זה לא תמיד ככה במדינות מתפתחות בטח לא בכאלו שנוצרו אחרי עשרות שנים של מלחמות אזרחים. קבוצות שונות נשמעות למערכות שונות ותהליך הקמת המוסדות המשותפים הוא מאתגר עד כמעט בלתי אפשרי. כאשר לא פעם הצורך של אותן מדינות להתאים את המודלים שלהם למודלים המוכרים בעולם המערבי ובקהילת המדינות גורמים למתחים וסכסוכים חדשים.
אזוריות - מרביתן של הבעיות בדרום סודן נמצאות גם במדינות השוכנות לצידה. דת, אתניות, גבולות, מוסדות. בגלל הגבולות המלאכותיים המיעוטים האתניים בסודן נמצאים גם מהצדדים האחרים של הגבול. פירוד דתי מופיע גם כן בכל אחת ממדינות האזור. לכן לא פעם דווקא מדינות האזור הן גורם שיוכל לסייע בהרגעת הרוחות תחת החשש מגלישת הסכסוך לשטחן ועל ידי יצירת זהות אזוריות אפריקאית המצליחה לגשר על חלק מהמתחים.
הקהילה הבינלאומית - הקהילה הבינלאומית סייעה רבות לעצמאותה של דרום סודן, בעיקר העולם המערבי-נוצרי ובעיקר עוד יותר כנסיות נוצריות מובילות וחזקות בארצות הברית. אותם גורמים חזקים שדחפו לשחרור דרום סודן מהריבון המוסלמי די שכחו אותה יום לאחר קבלת העצמאות. מה האחריות שלהם?
ישראל - לנו כמדינת ישראל יש חלק גדול בסיפור של דרום סודן, מאז שנות ה-50 ורעיון ברית הפריפריה תמכה מדינת ישראל במיעוט הנוצרי בדרום סודן, ועד היום הקשרים בין המדינות חזקים מאד. כמו שהיה חשוב ולגיטימי לסייע להם להשיג עצמאות היום חשוב ולגיטימי לא פחות להפעיל כל לחץ אפשרי בכדי לסיים את מלחמת האזרחים במדינה ולהביא לשקט.