ואם עיראק תתפרק?

בעולם מציינים השבוע 100 שנה לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה. מלחמה שאחת מתוצאותיה תהייה הקמת עיראק המנדטורית מדינה לאום מלאכותית שמהיום שנוצרה אינה מפסיקה להילחם ולהסתכסך בתוך עצמה. רגע לפני שארצות הברית מתערבת בפעם השלישית בתוך עשרים וחמש שנה, כדי לעצור ולומר ישנה דרך אחרת, הפעם אפשר לתת לעיראק להתפרק.

דגל יש מדינה קצת פחות

מאז כבש ארגון דאע"ש את העיר מוסול חזרה עיראק לכותרות הבינלאומיות והדיון הנוקב בדבר מעורבות אמריקאית באזור שב ועלה מחדש. התקשורת האמריקאית שהייתה עסוקה בחודשים האחרונים באוקראינה ובאיום הרוסי, באיחוד האירופי ובשלבים הראשונים של המרוץ לנשיאות. אינה חדלה מלדון בנושא העיראקי ונראה כי לראשונה מזה מספר שנים, גם קווי המתאר הרגילים המפרידים בין השמאל הליברלי והימין השמרני נשברים ומתערבבים בנושא מורכב זה. כך ניתן לראות פרשנים ופוליטיקאים מהצד השמאלי של המפה התוקפים את הנשיא אובמה על מדיניות החוץ המבולבלת וחסרת ההחלטיות אותה קידם במזרח התיכון. לצד פרשנים ופוליטיקאים מהקצה הימני של המפה, המדברים לראשונה בצורה גלויה וברורה, כולל בערוץ הבית פוקס ניוז, כגד ממשל בוש והמלחמה של שנת 2003.

אני רק שאלה: החלוקה האתנית-דתית בעיראק

עיראק מחולקת לשלוש קבוצות אתניות-דתיות עיקריות. הקבוצה הגדולה ביותר שכרגע גם שולטת במדינה היא העדה השיעית שחייה בשטח שנמצא מבגדד שבמרכז המדינה ועד בצרה שדרום. שטחי העדה גובלים עם במזרח עם איראן שנחשבת גם לאבי הרוחני שלהם עקב היותה המדינה השיעית המרכזית בעולם. הקבוצה השנייה הם הסונים-הערבים הפזורים על רוב שטחי המדינה, הכוללים בעיקר מדבר ואזורים לא מיושבים. הקבוצה השלישית הם הכורדים-הסונים שנמצאים בצפון מזרח המדינה וגובלים עם מיעוטים כרודים אחרים בטורקיה, אירן וסוריה.

מעבר לשלוש הקבוצות הגדולות, ישנם בעיראק מיעוטים רבים אחרים, שרידים מהעת העתיקה הגרים באזור אלפי שנים מהתקופה שהסהר הפורה היה ערש התרבות העולמית. ביניהם יזידים, כורדים שיעים, אשורים, טורקמניים ושבקים. רובם גרים בצפון המדינה בתחומי האוטונומיה הכורדית הנחשבת ליברלית ופלורליסטית יותר משאר חלקי המדינה.

חלוקה דתית של עיראק

חלוקה אתנית של עירק

מזרח תיכון של מיעוטים

המזרח התיכון, פסיפס של מיעוטים

מאז נכבש המזרח התיכון בידי בריטניה וצרפת לפני כמאה שנה, נפוצה האגדה בדבר ה"ערביות" של המזרח התיכון והייתה לנחלת הכלל. חלקים גדולים בעולם ראו במזרח התיכון כיחידה הומוגנית אחת, מזרח תיכון של האומה הערבית. בה המיעוט היהודי ומדינת ישראל הם נטע זר, המפריע לרצף הטריטוריאלי הערבי הנפרס ממרקו ועד עיראק וערב הסעודית, מתסיס ואשם בכל צרותיו של האזור, ושכדי להגיע ליציבות ושלווה יש לסלקו. מיעוטים נוספים שחיו בו, כדוגמת הארמנים והכורדים, נטבחו והוגלו בעוד העולם מתעלם ושותק. אך בשנים האחרונות, ובמיוחד כעת בעיצומו של גל המהפכות בעולם הערבי, אנחנו למדים עד כמה הייתה זאת אשליה.