יום שלישי, 22 בינואר 2013

שנה את הכלכלה הבינלאומית


מאז הושבע הנשיא אובמה לנשיא ארצות הברית בשנית, התמלאה העיתונות האמריקאית בהצעות שונות ומשונות של מה צריך הנשיא אובמה לעשות. המגזין פורין פוליסי הגדיל לעשות ופרסם את 101 הרעיונות המעניינים ביותר שנתנו מיטב הפרשנים. אך בעוד תחומי הפנים, הבריאות והפוליטיקה הפנים אמריקאית היו שכיחים במיוחד בין 101 הרעיונות, תחום אחד היה ניכר בחסרונו, הכלכלה הבינלאומית.


שנת 2013 נפתחת כאשר אירופה נמצאת באחת מפרשות הדרכים הגדולות מאז התחיל המשבר הכלכלי ביבשת. המיתון חזר, פתרון מוסכם לגבי הכלכלה היוונית עדיין לא נמצא, שרי האיחוד האירופי עדיין לא קיבלו החלטה משותפת על כיצד לבצע את האיחוד הפיסקלי והמצד הבריטי של התעלה הדיבורים על פרישה מאיחוד ומשאל עם בנושא חזקים וברורים מאי פעם. אז כיצד קשור ממשל אובמה למצב הקשה באירופה? פשוט, כמעט 70 שנה אחרי שתוכנית מרשל הצילה את כלכלת אירופה ויצרה את הניצוץ הראשוני לקהילת הפחם והפלדה. אובמה יכול ליצור תוכנית מרשל חדשה שיכולה להציל את כלכלת אירופה ולהצעיד אותה אל עבר אינטגרציה עמוקה עוד יותר.

איך עושים את זה? סחר חופשי, או יותר מדויק, סיום הסגה הארוכה המכונה "הסכם הסחר החופשי הצפון אטלנטי". הסכם שאמור להפוך את ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי לאזור הסחר החופשי הגדול והמפותח בעולם.

בעוד ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי נחשבות לכלכלות הליברליות והחופשיות ביותר בעולם. באופן אירוני, הן היו עסוקות בעשורים האחרונים בחתימה על הסכמי סחר דווקא עם המדינות המתפתחות. ארצות הברית התמקדה במזרח אסיה ודרום אמריקה, בעוד מדינות האיחוד האירופי התמקדו בשכנות המזרח אירופאיות ומדינות צפון אפריקה. כאשר שתיהן מזניחות את פיתוח המסחר והקשרים אחת עם השנייה. וזאת למרות שאירופה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ארצות הברית, הרבה לפני סין, יפן או קנדה.

אך להסכם סחר חופשי בין שתי הכלכלות הגדולות והמפותחות בעולם יש חשיבות גדולה עוד יותר בעיתוי הנוכחי. הסכם שכזה יכול להיות תרופת הפלא למיתון האירופאי-אמריקאי. בשלב ראשון הוא יעמיק את הסחר של העולם המפותח על חשבון הסחר בין העולם המפותח למתפתח וישיב חזרה את יחסי הכוחות המשתנים בשנים האחרונות. ועל הדרך יתרום לסטנדרטיזציה אחידה של תחום המוצרים בכלכלה העולמית, הנחלק כיום בין התקנים האירופאים לאמריקאים. בשלב שני הוא יכול להוביל להסכם סחר חופשי מתקדם עוד יותר בין כל כלכלות העולם המפותח. הסכם שזוכה לפעמים לכינוי "הסכם הסחר החופשי של מדינות ה-OECD" ובכך להוסיף מדינות כמו אוסטרליה, יפן ודרום קוראיה לחבילת היתרונות שצוינה קודם.

הסכם שכזה יכול וצריך לעבור בקדנציה הנוכחית של הנשיא אובמה. עד כה תחום החקלאות והסובסידיות היה המכשול העיקרי שעצר את התהליך. אך כאשר היבשת האירופאית נמצאת בפרשת דרכים, כלכלת יוון זקוקה להצלה וכוחה של צרפת (התומכת העיקרית בחקלאות) נחלש אל מול כוחה של גרמניה. זאת העת לחתום על ההסכם, לתקן את הכלכלה העולמית ולהצעיד אותה אל עבר המאה ה-21. 

4 תגובות:

צחי בן חנוך אמר/ה...

טוב כמובן שאני מסכים עם הרעיון שתיארת בצורה יפה שמדבר על פתיחת השווקים. יחד עם זאת, אני נאלץ לחלוק על המשפט לפיו "ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי נחשבות לכלכלות הליברליות והחופשיות ביותר בעולם".
כמובן שמדובר על עניין שמאוד בעייתי למדוד אותו, אבל עדיין, איני חושב שמדובר בכלכלות החופשיות בעולם, וחשוב מכך - אני בספק אם הן אכן "נחשבות" לכלכלות החופשיות בעולם. בהקשר זה אציין שבעוד מדד אובייקטיבי לחופשיותה של כלכלה הוא בעייתי, אני חושב שקל יותר לבדוק עד כמה כלכלה מסוימת נחשבת לחופשיה.
כראיה לכך, להלן קישור לאתר "Heritage" המדרג את חופשיותן של כלכלות ע"פ קריטריונים שונים - http://www.heritage.org/index/ - בעשרת הכלכלות החופשיות ביותר ניתן למצוא רק מדינה אחת מהאיחוד האירופי, וארה"ב נמצאת רק במקום העשירי.
כמובן שאפשר לחלוק על המתודולוגיה של המדד הזה, אבל על מנת להאמין שכלכלות ארה"ב והאיחוד האירופי נחשבות לחופשיות, ארצה לראות מדדים אלטרנטיביים ממקורות מהימנים יחסית הטוענים כך.

עומר גנדלר אמר/ה...

אני מקבל את הערה. הכוונה הייתה ליברליות לא רק מבחינה כלכלית אלא שילוב של כלכלה, פוליטיקה וחברה יחד.

אורי משרל אמר/ה...

אם הגוש המערבי יצור סחר חופשי בתוך עצמו הוא רק יגרום ליותר התגוננות מצד מדינות העולם השלישי. לבסוף כולנו נפסיד

צחי בן חנוך אמר/ה...

אורי, למה אתה מתכוון "התגוננות מצד מדינות העולם השלישי"?

הוסף רשומת תגובה