היום שבו הסכסוך הסוני-שיעי יגיע לרצועת עזה

לפני שנה כתבתי על התקופה החדשה אליה נכנס המזרח התיכון, תקופה בה הגבולות משתנים, המיעוטים והשבטים חוזרים לשחק תפקיד, והלכידות הסונית-ערבית הולכת ומאבדת את אחיזתה.

בין אותם מאבקים חדשים שחוזרים לאזורנו נמצא גם המאבק הסוני-שיעי. מה שעוד היה נראה בתחילת האביב הערבי כניסיון של שימור הסדר הקיים והמשטרים הלאומיים והמכילים של עיראק, לבנון, תימן וסוריה, ברור היום כמאבק בין מיעוטים שונים, מוסלמים ושאינם מוסלמים. כאשר מעל כולם בולט וזוהר בעיקר העימות הסוני-שיעי. העלאווים בסוריה שבשיתוף שאר המיעוטים (למעט הכורדים הפועלים עצמאית) כנגד הקבוצות הסוניות, הקיצוניות יותר והמתונות פחות. עיראק שכבר מזמן הפכה למדינה שיעית שהתפלגה בפועל מהחלקים הסונים והלא ערבים שלה. לבנון בה החיזבאללה פועל בצורה שיטתית במטרה לשליטה פוליטית מאלה על המדינה. ותימן המתדרדרת שוב אל עבר מלחמת אזרחים נוספת בין הצפון והדרום.

ברור כי ארבעת מדינות אלו הן המוקד המרכזי לעימות, זאת מתוך העובדה כי לאורך ההיסטוריה חיו בהם זרמים שיעים וסונים בצורה מופלגת עם סבבים שונים של עימות, מלחמה ושלום. אך מה לגבי אזורים סונים מובהקים בהם הזרם השיעי מעולם לא שלט. האם גם שם נוכל לראות היום את העימות הסוני-שיעי מתפרץ וזאת למרות שאין שם אוכלוסייה שיעית מקומית.

רצועת עזה היא המעבדה המרכזית למבחן התופעה. מפוצלת מההנהגה הפלסטינית ביהודה ושומרון, וללא הכרה ולגיטימיות מהעולם הסוני המרכזי, חמאס ותושבי עזה מוצאים עצמם נזקקים לכל עזרה אפשרית. היסטורית, איראן תמיד הייתה אחת התורמת הגדולות למאבק הפלסטיני ובעיקר לחמאס ולג'יהאד האסלאמי. אפשר לומר שהשנאה לישראל הייתה כה מאחדת שגם הפלגים השונים הכניסו את הסכסוך הסוני-שיעי לארון.

אבל כשבסוריה הסוני והשיעים טובחים אחד בשנים, כשבעיראק הזרועה האיראנית מתפשטת מערבה, כשצפון תימן מאיימת על ערב הסעודית ושפלגים סונים סלפים וקיצונים אחרים מכריזים על המלחמה "בכופרים המוסלמים" כחשובה לא פחות במלחמה "בכופרים הרגלים". חמאס העזתי כבר אינו ידיד. זו גם הסיבה שחמאס הולך לאחרונה אחרי הכסף הטורקי והקטארי, כסף סוני השייך למשפחה המורחבת שאינו נשען רק על רווחים לטווח הקצר.

אבל העובדה שחמאס אינו נאמן ויציב מבחינת איראן, לא אומרת שאיראן זנחה את הסיפור הישראלי. ללא חמאס אך עם רצון קיים להיות חלק מהמאבק נגד ישראל, איראן עשויה לנסות ולחדור לרצועה באופן ישיר. או על ידי ארגונים מקומיים הכפופים רק למרותה כדוגמת חיזבאללה בלבנון או על ידי הרצון והמטרה להנחיל ללבות את הזרם השיעי. עזה תהפוך למבחן, אם ברצועה יתאפשר הדבר הוא יוכל להפוך לדגם עבור מדינות ואזורים ערבים אחרים במזרח התיכון. אם לא איראן תוכל להסתמך רק על אוכלוסייה שיעית היסטורית ולא חדשה. בכל מצב רצועת עזה שהכרנו הולכת להשתנות, לחמאס נוספו עכשיו מלבד ישראל והרשות אויבים חדשים, איראן והעולם השיעי.