יום שני, 25 בספטמבר 2017

הבחירות בגרמניה - מה באמת קרה שם

עכשיו שכבר עברו מספיק שעות, וקצת נרגענו אפשר להתעמק ובאמת להבין מה קרה אתמול בגרמניה


תזוזה ימינה --- כמעט בכל המחוזות ואזורי ההצבעה השונים נרשמה עלייה בהצבעה למפלגות ימין או מרכז לעומת הבחירות הקודמות. לא משנה האם זה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית של מרקל אלטרנטיבה לגרמניה הקיצונית או כל אחת אחרת שתבחרו. הגוש כגוש גדל ונרשמה תזוזה ימינה של כל המפה הפוליטית.

אירופה הממוזגת --- זה לא צריך להפתיע, זה תהליך הדרגתי שמתרחש בכל היבשת. בדיוק כמו שקרה בהולנד, באיטליה, בנורבגיה, בצרפת ובבריטניה גם בגרמניה אין חדש תחת השמש. אירופה בעשור האחרון הולכת ימינה וזה גל טבעי שגולש ממדינה למדינה. כמו שלפניו היו שנים רבות של גלים בהם זזה המערכת הפוליטית שמאלה עכשיו הכיוון הוא ימינה. זה תמיד זמני זה תמיד בר חלוף וזה תמיד מוביל בסוף לתגובת נגד. אירופה היא יחידה ממזוגזגת הרבה יותר מאשר אנחנו מבינים, או רוצים לעיתים לקבל ולכן מה שקורה במדינה אחת משפיעה על כולן.


שתיים זה לא מספיק --- השיטה הדו מפלגתית מאבדת מעוצמתה. נכון הימין הקיצוני זכה אתמול להישג משמעותי, אבל הוא לא היחיד, ועל זה פחות מדברים בישראל. גם השמאל הקיצוני על שתי המפלגות השונות שלו התחזק, די לינקה והירוקים וגם מפלגת המרכז המפלגה הדמוקרטית החופשית. יותר משמדובר בהישג של המפלגות הקטנות מדובר בקריסת המפלגות הוותיקות והסדר הישן. נכון אנגלה מרקל עדיין בשלטון, אבל זה שלטון מבוזר בהרבה. וכן, גם הנושא הזה דומה למה שקרה בבריטניה, הולנד וצרפת. המפלגות הוותיקות כבר לא מספקות את הסחורה ונחלשות. שוב, אירופה היא ישות ממוזגת.

אזוריות --- כמו שאר מדינות אירופה גם גרמניה מפתחת בהדרגה מבנה פוליטי של אזוריות. זה טבעי. אמנם אלטרנטיבה לגרמניה הפכה למפלגה השלילית בגודלה, אבל זה בעצם שקר סטטיסטי. באזורים מסוימים בגרמניה היא המפלגה הרביעית, החמישית או אפילו לא קיימת. בעוד שבאזורים אחרים כמו במזרח גרמניה היא המפלגה השנייה ואפילו הראשונה, בחלקים מסקסוניה לדוגמא. תוסיפו לזה את הדומיננטיות של האיחוד הנוצרי-סוציאלי בבוואריה, של המפלגה הסוציאל-דמוקרטי בהסן ונורדריין-וסטפאליה ושל די לינקה בברלין והרי לכם מפה אזורית. ולאור האופנה המתרחשת בקטלוניה, בסקוטלנד, באיי פארו ובוונציה. אז צריך לזכור שגם גרמניה היא לא מקשה אחת ולאומיות וזהות אזורית קודמת ועתיקה יותר מבצבצת ופורחת בכל חלקיה. וזה לא הולך להשתנות בקרוב, להפך זה רק יתחזק.

יום ראשון, 24 בספטמבר 2017

כורדיסטן ומדינות ללא מוצא לים

בעקבות סוריה, ולבקשת הממשלה בבגדאד איראן הודיעה אחר הצהריים שהיא סוגרת את המרחב האוויר שלה עם כורדיסטן העיראקית, צעד שאמור להיות מושלם בקרוב גם על ידי טורקיה. אם תרצו מצור לקראת משאל העם הכורדי מחר.
בעולם יש בסך הכול 49 מדינות וישויות פוליטיות סמי-עצמאיות, ללא מוצא לים. אם נוציא מהספירה נסיכויות, מדינות ננסיות ומדינות שזוכות להכרה מוגבלת, אז יש קצת יותר מ-30. אם כורדיסטן העיראקית תממש לאחר משאל העם את ריבונותה ותהפוך מדינה עצמאית היא תהייה המדינה החברה החדשה במועדון המפוקפק הזה.

זה לא פלא שהכורדים וכורדיסטן העיראקית בפרט הם עם/מדינה שכזה ושהזכות להגדרה עצמאית שלהם לא מומשה למרות מאה שנה של ניסיונות. מדינות ללא מוצא לים הן מהישויות הפוליטיות הקשות ביותר לתחזוקה ולהישרדות לאורך זמן, והן בדרך כלל שורדות רק כאשר מתקיימים שני תנאים:

התנאי הראשון הוא שמסיבות גאופוליטיות אבל גם אחרות קשה לכבוש אותן, ושהעם היושב בשטחן מחזיק את עצמאותו בכוח החרב חרף ניסיונות שונים לפגוע בו. דבר שבמקרה הכורדי אכן מתקיים. עיינו ערך אפגניסטן, בית הקברות של לאימפריות.

התנאי השני הוא שיתוף פעולה ויחסי ידידות עם השכנים. כשלמדינה אין מוצא לים, והיא רוצה להיות שותפה לסחר בינלאומי נורמלי וסדיר, בשביל לא להפוך למדינה מבודדות, היא חייבת יחסים טובים עם לפחות אחת המשכנות שלה, שלה כן יש מוצא אל הים. יחסים שיכולים להתפתח באלף ואחת צורות, על ידי גורמים פנימיים או חיצוניים. במקרה הזה ידם של הכורדים על התחתונה. כל אחת מהמדינות הגבולות בה, היכולות לאפשר לה את אותו צינור אוויר לא יעשו זאת בטווח הנראה לעין. לא טורקיה לא איראן לא סוריה ובטח שלא עיראק.


תחשבו על המדינות הכי מפורסמות שאתם מכירים שאין להן מוצא אל הים: שוויץ, אוסטריה, הונגריה, צ'כיה, אתיופיה ודוגמאות נוספות. שני התנאים הללו היו קריטיים בכל רגע נתון מאז אותן מדינות זכו לעצמאות עבור הישרדותן. זה פשוט לא עובד אחרת. אם הכורדים רוצים לתחזק מדינה עצמאית אבל לצפצף על כל השכנים הגובלים איתם, זה לא יעבוד. וזה גם בכלל לא משנה בצד של מי נמצא הצדק ההיסטורי (ולדעתי ברור שהוא בצד של הכורדים), זה לא יעבוד כי עד כה זה לא עבד באף מקום אחר.