יום ראשון, 27 בנובמבר 2016

שתי מדינות שכמעט והיו לאחת

מי ישלוט בקובה? כרזת בחירות מסוף המאה ה-19
מותו של פידל קסטרו הוא הזדמנות להתחלה חדשה בין ארצות הברית לקובה, אבל זוהי גם הזמנות טובה להזכיר כמה עובדות שפחות מוכרות על היחסים שבין המדינות, בעיקר בתקופה הטרום קסטרויאנית, תקופה שכמעט הפכה את שתי המדינות למדינה אחת.

קצת יותר משלושים שנים אחרי שקנתה ארצות הברית את פלורידה (1819) מהאימפריה הספרדית, הצעה נוספת לקניית קובה מהאימפריה הספרדית השוקעת עמדה על הפרק (1854), ואף נשקלה פעולה צבאית אמריקאית במידה והרכישה מספרד תכשל. אך לבסוף, סכסוך פנימי בין מדינות הצפון ומדינות הדרום בארצות הברית, על שאלת העבדות באי החדש עצרה את הרכישה. כך שבהשתלשלות אירועים קצת אחרת, ייתכן והיום קובה הייתה עבורנו, פשוט מדינת איים אמריקאית שנמצאת מדרום לפלורידה. הוואי של האוקיאנוס האטלנטי.

אבל מה שלא עשתה הכלכלה עשתה המלחמה. מספר עשורים מאוחר יותר במסגרת מלחמת ארצות הברית-ספרד כבשה ארצות את קובה יחד עם שטחים נוספים כדוגמת הפיליפינים, גואם ופוארטו ריקו. דבר שהעלה שוב לדיון פוליטי פנימי את שאלת הסיפוח של קובה לארצות הברית והפיכתה למדינה באיחוד. בעוד פוארטו ריקו וגואם סופחו במעמד של טריטוריות, מעמד בו הן נמצאות עד היום, קובה קיבלה פתרון קצת אחר.

לסוף בחרה ארצות הברית בדרך ביניים. רשמית הוענקה לקובה עצמאות, אך בפועל הוטלו עליה מגבלות רבות שכרסמו בריבונותה. פיקוח אמריקאי על יחסי החוץ שלה, סיפוח של מפרץ גואנטנמו, ותיקון פלאט שהיה לאמנה בין המדינות שביסס את זכותה החוקית של ארצות הברית להתערב בפוליטיקה הפנים קובנית.

דגל קובה לא סתם דומה לדגל ארצות הברית, הוא עוצב ככה בכוונת מכוון עוד בתקופת המרד הקובני בספרדים, כאשר הכוכב הלבן שנוסף מאוחר יותר היה הכנה מוקדמת להפיכתה האפשרית של קובה לעוד מדינה באיחוד האמריקאי.

ארצות הברית המשיכה להתערב בנעשה בקובה גם אחרי שהעניקה לה עצמאות חלקית. היא כבשה אותה מחדש שלוש פעמים נוספות ב-1906, ב-1912 וב-1917, כאשר בכל פעם ניהלה ארצות הברית משטר צבאי באי לתקופות שונות.

בשנת 1934 במסגרת מדיניות השכן הטוב של הנשיא רוזוולט בשילוב העייפות שהייתה לארצות הברית מהמשבר הכלכלי, בוטל תיקון פלאט, וארצות הברית הכירה רשמית בריבונותה המלאה של קובה, אם כי שמרה עדיין בהסכמה על מפרץ גואנטנמו כשלה.

המחצית השנייה של שנות ה-30 ובעיקר שנות ה-40 וה-50 הייתה התקופה בה יחסי ארצות הברית וקובה הלכו והשתפרו עם דגש מיוחד בשנים בהן שלט הגנרל פולחנסיו בטיסטה. תקופה בה כלכלת קובה הייתה בעצם שלוחה של הכלכלה האמריקאית כאשר כמעט 90 אחוזים מהייצוא שלה היה לארצות הברית ומרבית העסקים הגדולים שפעלו בה היו בבעלות אמריקאית.

בשנת 1959 ביצע פידל קסטרו את המהפכה הקובנית ומאז היחסים בין המדינות שכמעט היו למדינה אחת שקעו בנבכי ההיסטוריה.