דרום סודן, מדינה חדשה, עקרון ישן

מדוע דרום סודן תזכה לעצמאות בעוד אזורים אחרים עוד מחכים לתורם, ומדוע הכרזת העצמאות היא רק החוליה הראשונה בשרשרת

אם הכל ילך על פי התחזיות ביום ראשון בערב מדינה חדשה תצטרף אל משפחת המדינות והעמים בהכרת הקהילה הבינלאומית, והיא דרום סודן. אם לשים בצד את כל הברכות והמחמאות לכבודה של המדינה החדשה, וכמובן השמחה על כך שאוכלוסייה שסבלה ממלחמות במשך עשורים רבים תזכה סוף סוף לקבל ריבונות, עצמאות ואת החופש לקבוע את עתידה. נשאלת השאלה מדוע דרום סודן ומדוע עכשיו ?

דגלה של דרום סודן

בעולם ישנם עשרות מחוזות ואזורים הדורשים היפרדות מהריבון השולט בהם. כמו בדרום סודן ברוב אותם מקרים האזור מתדרדר לסכסוך אלים ואף למלחמה . אבחזיה, דרום אוסטיה, סומלילנד, נגורנו קרבאך, כורדיסטאן, בלוצ'יסטן וטרנסניסטריה הם רק מספר קטן של דוגמאות למחזות שהכריזו על עצמאות כזו או אחרת בשנים האחרונות, רובן לאחר, או תוך כדי שפיכות דמים וסבל רב, ובכל זאת הקהיליה הבינלאומית, עם דגש על מדינות העולם המערבי לא מוכנות להכיר בהם.

אם כך במה שונה דרום סודן מסומלילנד המחוז האפריקאי בתוך סומליה השוכן לא רחוק מגבולה המערבי של סודן? מכורסידטאן העיראקית או מדארפור? רק בדבר אחד, בסודן מדובר במלחמת אזרחים על בסיס דת.

דת כן לאום לא

מפת דרום סודן

בעשור האחרון רק 3 מחוזות שביקשו להיפרד ולהקים מדינה עצמאית זכו לקבל הכרה וחסות מהעולם, בדגש על העולם המערבי. מזרח טימור, קוסובו ועכשיו דרום סודן. בשלושת המקרים מדובר בהיפרדות על רקע דתי ולא על רקע אתני. הנוצרים של מזרח טימור שרצו עצמאות והתנתקות מאינדונזיה המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, קוסבו המחוז המוסלמי הקטן שבדרום סרביה הנוצרית–אורתודוקסית, וכעת התושבים הנוצרים של דרום סודן המבקשים להתנתק מסודן המוסלמית. ואם נלך עוד עשור אחד אחורה נמצא את אריתראה שנפרדה מאתיופיה, וכמובן המקרה המפורסם ביותר של שנות ה-90, יוגוסלביה, שלבסוף פורקה על פי מפתח של נוצרים-קטולים, נוצרים-אורתודוקסים ומוסלמים. כאשר הפרוקים האתניים (מקדוניה ומונטנגרו) בוצעו בהסכמה, ללא שפיכות דמים וללא צורך בהתערבות של הקהילה הבינלאומית.

בסודן המקרה קיצוני עוד יותר, ומדגים באופן חזק ושלא משתמע לשתי פנים איך עקרון הדת חזק יותר מכל עקרון אחר. הנוצרים מהדרום הם לא הקבוצה שסבלה הכי הרבה במדינה. דווקא המוסלמים האפריקאים של חבל דרפור הם הסובלים העיקריים במציאות של סודן, ורצח העם שבוצע במחוז שלהם הוא שהעלה את בעיית סודן על מפת התקשורת והתודעה העולמית. אבל העולם לא מוכן לקבל את הרעיון של מדינת דרפור העצמאית. מבחינת העולם סכסוך בין ערבים מוסלמים מצפון סודן לאפריקאים מוסלמים ממערב סודן (דרפור) גם אם גולש לרצח עם לא מזכה בזכות להקמת מדינה. אבל סכסוך בין נוצרים ומוסלמים שמתנהל בעצימות נמוכה הרבה יותר כן מאפשר זאת.

המקרה של דרום סודן הוא מקרה שמדגים בצורה טובה עוד יותר את עקרון הדת מול האתניות. אמנם רוב אוכלוסיית דרום סודן היא אוכלוסייה נוצרית אבל היא אינה אוכלוסייה הומוגנית השייכת ללאום אחד. דרום סודן מורכבת משבטים אתניים רבים, המדברים בשפות שונות ובעלי מסורות, היסטוריה וזהות אחרת. כל עוד הם נלחמו בצפון המוסלמי המכנה הנוצרי המשותף היה להם לגורם מאחד. כעת כאשר דרום סודן עוברת להיות עצמאית הגורם המאחד נחלש והזהות האתנית תחזור לשחק תפקיד. במידה ובניית המדינה לא תהייה מוצלחת ובין השבטים השונים יפתח עימות תגובת העולם תדגים שוב את השוני שבין דת ואתניות. הנכונות להקים מדינה דרום סודנית נוצרית חדשה אל מול צפון מוסלמי לא תתקיים גם ברצון של פירוק דרום סודן למדינות אתניות קטנות יותר.

אינדוניזה היא לא מקרה שונה, מזרח טימור הוא לא המחוז היחיד המבקש להתנתק מהמדינה המוסלמית הגדולה אבל היחיד שעניין את הקהילה הבינלאומית. באינדונזיה ישנם עשרות אם לא מאות מיעוטים שונים הפזורים על גבי איים רבים, ושכמעט אינם מתקשרים זה עם זה. מיעוטים הדורשים עצמאות אפשר למצוא בצפון סומטרה, באיי מאלוקו, בג'אווה ובסולאווסי לצערם כל אותם מיעוטים אתנים בעלי אותה דת כמו המדינה הגדולה, הדת המוסלמית. וכאשר מדובר בסכסוך וברצח של מוסלמים על ידי מוסלמים, או נוצרים על ידי נוצרים העולם מקבל זאת ביותר הבנה.

כורדיסטן, לא בדיוק דת לא בדיוק לאום

גם כורדיסטן שהזכרתי קודם מציגה לנו את אותו הדיסוננס בין דת ללאום. הכורדים הם עם מוסלמי סוני שמתפרס על גבי 4 מדינות שונות, עיראק, איראן, תורכיה וסוריה. הדרישה הכורדית היא מדינת שתתפרס על שטח כל אותם אזורים. אך לא כך רואה זאת הקהילה הבינלאומית. בראיית העולם, החלקים הנמצאים תחת מדינות שיעיות (עיראק ואיראן) זוכות לתמיכה והכרה שגדולה הרבה יותר, מאשר החלקים שתחת המדינות הסוניות (סוריה ותורכיה). למה ? בדיוק מאותה הסיבה שטענתי קודם, העולם לא מוכן להתדיין בעקרון של ההפרדה בין שני עמים סונים רק בגלל מוצא אתני שונה, אבל מוכן לדון כאשר השוני הם גם דתי, סוני-שיעי.

בכורדיסטן העיראקית המקרה מודגש עוד יותר בעקבות השוני שעברה הקהילה הבינלאומית עקב חילופי המשטר בעיראק. כל עוד סדאם חוסיין והזרם הסוני שלטו במדינה העולם לא ראה לנכון לתמוך בחבל הכורדי שבצפון המדינה. גם הסבל הרב והשימוש בנשק כימי כנגדם מצד המשטר, או תמיכתם ועזרתם לכוחות הקואליציה במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, לא שיכנעו את העולם שכורדיסטן העיראקית זכאית להכרה מעבר למספר הקלות גבול ואזור אסור לטיסה. לעומת זאת, כאשר התחלף המשטר בעקבות מלחמת המפרץ השנייה, ולשלטון עלה הרוב השיעי במדינה, גם היחס של המערב השתנה מקצה לקצה. כעת הכורדים עונים גם על קטגוריית השוני הדתי, ובן לילה זכו לתמיכה לה הם יחלו. החבל העיראקי נהנה היום מרמת העצמאות הגבוהה ביותר בהיסטוריה, והשמועות על הכרזת היפרדות בשנים הקרובות, היפרדות שגם תקבל תמיכה בינלאומית כבר לא נאמרות רק בחדרים סגורים.

אפשר להוסיף דוגמאות נוספות: כמו המקום המרכזי לו זוכה הסכסוך הישראלי-פלסטיני בתודעה העולמית, הנתפס בעייני העולם לסכסוך יהודי-מוסלמי. את הסכסוך הנוצרי-מוסלמי בין אתיופיה וסומליה שהביא בשנת 1991 להקמתה של המדינה המוסלמית הנפרדת אריתריאה וגם את התמיכה ההיסטורית במחוז ביאפרה שבניגריה, שרעיונות להשיבו מן המתים צצים ועולים מדי פעם.  

לאן הולכים מכאן

שתי דתות יבשת אחת

אם אנחנו מניחים שהעקרון של היפרדות על רקע דתי, הוא כרגע הסיבה "המוצדקת" היחידה בעיניי הקהילה הבינלאומית לקבלת עצמאות, נשאלת השאלה לאן הולכים מכאן? או מי המדינה הבאה בתור? ומה המשמעות של דת באפריקה החדשה? סודן היא רק מדינה אחת מתוך שרשרת של מדינות אפריקאיות המחולקת בין מוסלמים ונוצרים על התפר שבין צפון-דרום, מזרח-ומערב, כאשר בכל אחת מהן דת אחת שולטת והשנייה מקופחת. מדינות כמו צא'ד, אתיופיה, קניה, חוף השנהב ואפילו המדינה העשירה והמאוכלסת באפריקה, ניגריה נמצאות בסכסוך תמידי ובלתי נגמר מאז הקמתן בין שתי הדתות הגדולות. לכן סביר להניח כי הזהות הדתית באותן מדינות תלך ותשחק תפקיד חזק יותר. התקדים של עצמאות דרום סודאן על פי מפתח נוצרי מעלה שוב את חשיבות הדת ביבשת שכנראה תהייה גם היבשת הדתית ביותר במאה ה-21. לכן אותן מדינות שהזכרתי קודם עשויות לפתח בריתות-אזוריות-דתיות-חוצות גבולות מפותחות יותר משהיו בעבר. כך לדוגמא קניה ואוגנדה שכנותיה הנוצריות של דרום סודן, יחד טנזניה, בורונדי ורואנדה ואולי אפילו אתיופיה המדינה המאותגרת ביותר באזור מבחינה דתית ואתנית.

חשוב להזכיר כי לעומת מה שנהוג לחשוב גם במדינות צפון אפריקה "הערביות" אין שלמות והומגניות דתית. במצרים על פי הערכות יש כמעט 10 מיליון נוצרים-קופטים, במדינות המגרב יש מיעוט ברברי עצום שאומנם על הנייר נחשב מוסלמי אבל נתפס על ידי הערבים השולטים באותן מדינות לא פעם ככופר או כמאמין בגרסה מקומית של האסלאם המקיים אורך חיים מוסלמי הכולל מנהיגים מקומיים עם תערובת נוצרית קדומה שבפועל יוצרים אסלאם אחר לחלוטין. לא לחינם במשך שנים שליט לוב מועמר קדאפי היה מכנה את הברברים הנמצאים בשטחו השריד האחרון של רומא הקולוניאליזם האירופאי.

האם התקדים האולי אפילו מסוכן שהתחיל באירופה, גלש לאסיה ועכשיו הגיע לאפריקה עשוי לצאת משליטה? כל עוד שמרנו על העקרון שלא משנים את הגבולות הקולוניאליים של אפריקה, הסדר נשמר בצורה מסויימת, ממחר בבוקר, אנחנו מתעוררים למציאות חדשה, ויבשת אפריקה שנראה בעתיד לא תהיה אותה אפריקה.

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך

אחרי דרום סודן, צפון מאלי בדרך לעצמאות? איך קורה שמדינה דמוקרטית, יציבה ויחסית מתקדמת במונחים אפריקאים מוצאת את עצמה בוקר אחד על סף פיצול
Posted by Omer Gendler on Thursday, May 24, 2012

שבוע אחד, שלושה אירועי טרור, שלוש נקודות מבטבריטניה: בזמן נטרול המחבל ברכבת התחתית של לונדון היה דחוף למספר עדי ראייה ...
Posted by Omer Gendler on Sunday, December 6, 2015