בבלגיה
לא מצליחים להקים ממשלה, בסקוטלנד כבר יש תאריך למשאל עם, בברצלונה מסרבים לחגוג
את הזכייה בגמר הגביע העולמי ובכרתיים תנועת העצמאות זוכה לעדנה מחודשת. מה עורר
את תנועות הפיצול והבדלנות באירופה ואיך תראה היבשת בשנים הקרובות.
 |
| של מי הגביע העולמי? |
בצרוף
מקרים נהדר יצא לי לבלות את גמר הגביע העולמי בכדורגל, ואת השבוע שלאחר הזכייה
ההיסטורית של ספרד בגביע, בברצלונה. אך לעומת תמונות הפסטיבלים והתהלוכות מרחובות
מדריד בהם היה נראה כי כל המדינה כולה חוגגת
את הזכייה, ברחובות ברצלונה היו המקומיים די מנומנמים כאשר רוב שלטי השמחה דווקא
ציינו ביטויים כמו: "זו זכייה קטלונית לא ספרדית", "נבחרת קטלוניהל-2014". באותו שבוע
יצא לי גם לרפרף בעיתון המקומי בו בעמוד החדשות האירופאיות הופיעו שתי כתבות אחת
לצד השנייה. הראשונה דיווחה על התעוררות מחודשת של תנועת הבדלנות בכרתים ורצונה
לפיצול מיוון, והכותרת השנייה שסיפרה על משאל העם הצפוי בסקוטלנד בשאלת העצמאות מבריטניה
ועל התגובה ה"מופתעת" של האנגלים. כך מצאתי את עצמי מהרהר בשאלה מה משותף
לכל התנועות הללו ומדוע עכשיו?
האיחוד
האירופי הוא כנראה אחד המוסדות הפוליטיים המוצלחים ביותר שיצר האדם במאה ה-20.
מוסד שהפך את היבשת המסוכסכת ובעלת היסטוריית המלחמות האכזרית ביותר בעולם לאזור
שלום שאין שני לו. אזור שעם השנים הלך והתרחב, צפונה, דרומה ולבסוף מזרחה, תוך כדי
שהוא מוסיף עוד ועוד עמים, אומות ומדינות שהיו מסוכסכים זה עם זה לאותו אזור שלום,
אזור אחד, גדול ויציב.
אך בעוד
ברמה הבין-מדינית הסכסוכים נעלמו, מתחת לשטח, ברמה הפנים מדינתית יצר האיחוד סכסוכים
חדשים והחייה מחדש סכסוכים שנעלמו. כך ספרד, בריטניה ואיטליה אינן מסכנות זו את
קיומה של זו. אך בתוך ספרד גוברים הקריאות לפירוקה, בריטניה הופכת מיותרת מיום
ליום ובצפון איטליה מערערים על חשיבות האיחוד מהמאה ה-19.
בריסל
כתחליף
 |
| סקטלנד, מעדיפים את בריסל על פני לונדון |
לעיתים, אירופה
נתפסת באופן מוטעה כיבשת המורכבת ממדינות לאום רבות. יבשת בו בכל מדינה חי, לאום אחד הומוגני ומלא, צרפת של צרפתים, ספרד של ספרדים או איטליה של איטלקים.
אך בפועל מדינות רבות הן תערובת מלאכותית של עמים שונים, שחברו יחד למטרות הגנה
משותפת בפני אויבים ולאומים אחרים בהיסטוריה האלימה של היבשת. אותם
מיעוטים מצאו את ביטחונם, אם בכפייה ואם ברצון בכוח הצבאי וביציבות שסיפקה להם
מדינת האם לה הם שייכים. כך הסקוטים והוולשים נעזרו בלונדון כלכלית וביטחונית,
הפלמים והוולונים השתמשו
במלך בלגיה כסמכות מייצבת ולגיטימית. מדריד שאיחדה את הקהילות הרבות והשונות של
ספרד, רומא שאיחדה את כמודל היסטורי את נסיכויות איטליה ודוגמאות רבות נוספות...
אך בעשורים
האחרונים ובעיקר בשנים שמאז אמנת מאסטריכט נוצרה לפתע עבור אותם
לאומים חלופה ממשית בדמות באיחוד האירופי והמנגנון הבירוקרטי של בריסל. לפתע מצאו
עצמם הסקוטים במצב בו הם יכולים לקבל את כל השירותים הכלכליים והחברתיים במקום מלונדון
אלא מבריסל. ובזכות אזור הסכר החופשי, השוק המשותף והתנועה החופשית, לא להפסיד דבר
מיתרונותיה של הכלכלה הבריטית, ובו בזמן להשיג זכויות רבות יותר המתאפשרות למדינות
לאום בתוך האיחוד, מאשר כמדינה חברה בממלכה הבריטית.
תהליך דומה חשו לפתע גם הוולונים והפלמים בבלגיה שאינם צריכים עוד את המלך שיקנה להם לגיטימיות ויאחד
אותם לממלכה אחת. כל אחד משני העמים יכול לקבל את אותם תגמולים שקיבל עד היום
במקום מבריסל הבלגית מבריסל האירופאית. ולהרוויח את העצמאות שנלקחה מהם לפני כ-
200 שנה. כמו הבלגים וכמו הסקוטים כך מיעוטים נוספים הבינו לפתע כי בריסל
יכולה להיות כתובת נוחה ונעימה הרבה יותר, ורגשות הזהות חזרו לפמפם בדמם ומצפים את
היבשת.
מתי?
אז אחרי
שהבנו מדוע ומאיפה נוצר הגל החדש של לאומיות באירופה, עולה השאלה החשובה לא פחות
ואולי אף יותר של מתי? מתי ידרשו ואולי יקבלו אותם לאומים את זכות ההגדרה העצמית
שלהם ויקימו לעצמם מדינת לאום.
 |
| דגל כרתים, חזר לתודעת המקומיים |
המאמר הוצג גם בסמינר של מכון המחקר: Institut Barcelona d'Estudis Internacionals, היושב בברצלונה, ביולי 2010.
----------------------------------------------------------------------------
אזורים נוספים שמומלץ לעקוב אחריהם, אם כי בהם הסיכוי להיפרדות נמוך מאשר במקרים שהוצגו קודם: מוראביה בצ'כיה, בוואריה בגרמניה, שלזיה בפולין, איי פארו בדנמרק ופריזיה שבהולנד.
----------------------------------------------------------------------------
עדכון 12.11.1012: גרסה רחבה ומפורטת יותר של המאמר ניתן למצוא בקישור
