לא משנה מה תהיה תוצאת משאל העם בסקוטלנד, השד כבר יצא
מהבקבוק. תנועות לאומיות מתעוררות לחיים בקטלוניה, בבאסקים ובפלנדריה. כיצד האיחוד
האירופי, שמקדם הגדרה עצמית מחוצה לו, לא ראה מה קורה לו בבית?
כמעט שנה וחצי הבריטים לא התרגשו ממשאל העם הסקוטי שייערך
מחרתיים (יום ה'). הסקרים ניבאו כישלון לתומכי העצמאות, הממשלה בלונדון לא האמינה
שהסקוטים יצביעו "כן", והעדיפה להתעסק במשבר הכלכלי, בחילוץ יוון,
באוקראינה ובמזרח התיכון. אולם החודש הדברים התהפכו, וסחף בסקרים לכיוון העצמאות
הוציא את הברטים משלוותם והכניס את המדינה לסחרור.
השבוע
פנה ראש הממשלה הבריטי דיוויד קמרון אל
הסקוטים בטור מיוחד ומרגש ב"דיילי מייל". ראש האופוזיציה אד מיליבנד יצא
למסע דילוגים בצפון המדינה, אזור שבו מפלגתו היא המשפיעה ביותר, והשיא הגיע כאשר
גם המלכה אליזבת שברה סוף
סוף שתיקה.
החשש
הבריטי מהיפרדות סקוטלנד ברור. הם
עשויים לאבד שליש משטחם, שמינית מהכלכלה, את רוב משאבי הטבע, שליטה ריבונית על האי
הבריטי ועלות היפרדות שאיש אינו מסוגל לחזות. אך מעבר למדדים הכמותיים, החשש
הבריטי הוא בעיקר סמלי. הממלכה המאוחדת, אימפריה רחבת ידיים שפעם שלטה בעולם, כבר
אינה מצליחה היום לשלוט אפילו באי הקטן שלה.
שד
הלאומיות כבר לא יחזור לבקבוק
אך
החשש בבריטניה אינו היחיד, ובאופן מדהים הוא בכלל המשני בסיפור הזה. מאז הוכרז
משאל העם בסקוטלנד, תנועות לאומיות ברחבי האיחוד האירופי, שכבר שנים מתרבות
ומתחזקות, קיבלו זריקת מרץ ועידוד. וגם אם לבסוף יצביעו הסקוטים "לא",
את השד כבר יהיה קשה להחזיר לבקבוק.
החשודה
המיידית היא כמובן קטלוניה. מאז הקיץ החם של 2012, שבו צעדו שני מיליון בני אדם
ברחובות ברצלונה, התנועה המקומית הלכה והתחזקה. השבוע, כאות סולידריות עם משאל העם
הסקוטי, הם הפגינושוב. המספרים מדברים על חצי מיליון או מיליון
וחצי בני אדם, תלוי את מי שואלים, שצעדו ברחובות בדרישה לעצמאות.
משאל
עם חצי-מחתרתי בנושא אמור להתקיים לקראת סוף השנה. הקינוח לאותה הפגנה הגיע בדמות
משחק ליגת הכדורגל בין ברצלונה לאתלטיק בילבאו שבו אירחה הראשונה את הקבוצה של
החבל הבדלני השני, חבל הבאסקים, ובו לבשו שתי
הקבוצות את צבעי הלאום המקומיים ובקהל הופיעו דגלי סקוטלנד רבים.
כמו
אחיהם הקטלונים, גם התנועה הלאומית הבאסקית הולכת ומתחזקת. אחרי עשרות שנים של
טרור יחד עם מתן אוטונומיה מוגברת מצד מדריד היה נראה כי הדרישה לעצמאות פסקה. אך
המשבר הכלכלי שפקד את המדינה ב-2008, יחד עם קולות הלאומיות שהגיעו מברצלונה,
הפיחו בה חיים מחדש, וכיום היא נמצאת בפריחה. במקביל, היא בוחרת אסטרטגיה חדשה,
שקטה ודמוקרטית יותר וקושרת את גורלה יחד עם זה הקטלוני.
אלף
קילומטר צפונה משם, בחבל פלנדריה המציאות דומה. כבר כמה שנים שהממשלה הבלגית מתקשה
לתפקד. בפעם הקודמת נדרשו כמעט שנתיים להקים קואליציה. ומאז הבחירות במאי השנה,
נראה כי הם צפויים לשידור חוזר. התנועה הלאומית בפלנדריה הולכת ומתחזקת.
בבחירות
האחרונות זכתה המפלגה הלאומית הפלמית בשליש מהקולות, הפכה למפלגה הגדולה בפרלמנט
המקומי ואף זכתה בראשות העיר אנטוורפן. בלגיה היא מקרה מורכב ומעניין. אם
בסקוטלנד, קטלוניה וחבל הבאסקים המיעוט הוא זה שרוצה להיפרד מהרוב השולט בו,
פלנדריה היא מקרה שבו הרוב רוצה להיפרד מהמיעוט ומצייר את תנועות הלאומיות
האירופיות בצבעים אחרים לגמרי.
המשאל
ישפיע גם על וויילס
אם
נחזור רגע לבריטניה נראה שגם בה ישנם מיעוטים הנמצאים במתח גובר לקראת המשאל
מחרתיים. בוויילס, אומת הבית השלישית בגודלה בממלכה, קיימת תנועה לאומית חלשה
יחסית. בניגוד לסקוטלנד, בוויילס מעולם לא תמכו בעצמאות מלאה, ואפילו היום בשיאו
של גל הלאומיות השותף את היבשת, הם אינם מעוניינים לפרוש, על פי הסקרים. אך דווקא
ההשפעות העקיפות של משאל העם הסקוטי עשויות לגרום ללא-אפשרי להיות אפשרי.
כיום
מחזיקה אנגליה קצת יותר משני שליש מהעוצמה הפוליטית של הממלכה המאוחדת. אם תפרוש
סקוטלנד תגדל ההשפעה הפוליטית של האנגלים ליותר מ-90 אחוזים. כלומר וויילס ללא
סקוטלנד תהפוך כמעט ללא-רלוונטית. היא תחדל מלהשפיע ומעמדה ייחלש. כמו כן, חוששים
בוויילס כי האנגלים ינקמו בהם על העזיבה הסקוטית ושסמכויות רבות שקיבלו מאז שנות
ה-90 יילקחו וישובו ללונדון. כל זה מבלי להזכיר את קורנוול, מחוז קטן בדרום
המדינה, שבאפריל השנה זכה לראשונה זה מאות שנים להגדרה של מיעוט - תגובה ישירה של
לונדון למשאל העם.
למעשה
אין כמעט מדינה גדולה באיחוד האירופי שלא תושפע ממשאל העם השבוע. איטליה, צרפת,
הולנד, גרמניה, פולין - בכולן יש תנועות לאומיות מקומיות. יש מי שדורשת עצמאות ויש
מי שמסתפקת בחיזוק האוטונומיה.
אין
זה גם מפתיע כי מפלגת ה-European Free Alliance, תנועת גג המאגדת את כלל הלאומים חסרי
המדינה באירופה, שולחת אלפי מתנדבים אירופאים ליום המשאל בסקוטלנד, יחד עם הצהרות
תמיכה ועידוד המתפרסמות בכלי התקשורת באירופה.
כאמור,
גם אם יצביעו הסקוטים "כן" וגם אם יצביעו "לא" את השפעת משאל
העם כבר קשה יהיה לעצור. ברור כי גם תמיכה של רק 40 אחוזים מהסקוטים - כזו שלא
תוביל לעצמאות - לא תוכל לעבור בהתעלמות. ככלל, לא יזיק למדינות האיחוד האירופי
לעצור רגע ולשאול איך קרה שדווקא באיחוד המקדם דמוקרטיה, זכויות אדם והגדרה עצמית
ברחבי העולם ונחשב לתורם הגדול ביותר לנושאים אלו - תנועות לאומיות זכו להתעלמות
ולכתף קרה זמן רב כל כך. ייתכן שלא יזיק גם להשקיע חלק מהכסף שנועד לשיפור מצבם של
מיעוטים שונים ברחבי העולם קודם כול בבית.
