שובה של סין?

ההיסטוריה הכלכלית לפי התפיסה של האקונומיסט

השבוע פרסם מגזין האקונומיסט מאמר בשם "שובה של סין". המאמר שהוא בעצם חצי מאמר המלווה בסרטון, מפרש את הדו"ח החדש של קרן המטבע הבינלאומית שהכתירה את כלכלת סין ככלכלה הגדולה בעולם. התזה המרכזית של המגזין, תזה שלאחרונה הולכת והופכת שכיחה גם באקדמיה, היא שאין להסתכל על הפיכת סין לכלכלה הגדולה בעולם כמהפכה, אלא דווקא כחזרה לשגרה, או חזרה לעבר, לימים בהם סין הייתה הכלכלה המובילה, דבר שהיה נכון במשך רוב ההיסטוריה האנושית. כאשר לפי היגיון פוסט-מערבי זה, דווקא השנים בהן ארצות הברית, האימפריה הבריטית או המערב היו הכלכלות הגדלות בעולם אלו היו השנים "הלא שגרתיות".

עוד לפני שבכלל מתווכחים עם התזה, ברור שגם על הדו"ח של קרן המטבע העולמית אפשר כמובן להתווכח, כמו שגם טענתי כאן בעבר כי המרחק בין סין לארצות הברית עדיין גדול מאד. אבל גם בהנחה שאנחנו מקבלים את הדו"ח של קרן המטבע, האם באמת חזרנו לעבר וסין היא הכלכלה הגדולה בעולם?

כאן בדיוק הטעות המרכזית. סין אינה מדינה במובן המערבי של המילה, המובן בו אנחנו מפרשים אותו. בפועל סין היא ציוויליזציה, או מדינה שמייצגת ציוויליזציה, ולכן היא אינה מדינת לאום כשאר המדינות (בדיוק כמו אחותה הגדולה ממערב המייצגת גם ציוויליזציה, הודו). לכן השוואה בינה לבין מדינה מערבית יחידה היא טעות יסודית. כדי לבדוק בפועל את יחסי הכוחות ב בין כלכלות העולם יש לערוך השוואה בין סין לבין כל המערב. או לפחות בין סין לבין כל אחד משני החלקים הגדולים המייצגים אותו בנפרד, האיחוד האירופי וצפון אמריקה. השוואה שכזאת תראה כי לסין יש עוד דרך ארוכה לעבור לפני שתחזיר "עטרה ליושנה", דרך שתיקח לך עשרות שנים אם לא יותר מכך.