ישנם הבדלים רבים בין תנועת העצמאות של קטלוניה לבין זו
של אחותה הצפונית קטלוניה נכבשה על ידי פליפה החמישי, מלך ספרד, בשנת 1714 בשעה שממלכת סקוטלנד התאחדה בהסכמה עם ממלכת
אנגליה שבע שנים קודם. ספרד ביטלה והרסה את רוב המוסדות הקטלוניים בשעה שאנגליה
שימרה את אלו הסקוטים ואף איחדה את חלקם עם שלה. השפה הקטלנית נאסרה ודוכאה,
הגאלית לעומת זאת הוכרה וטופחה, אם כי לבסוף נשכחה. קטלוניה נאבקה בשלטון המרכזי במשך מאות שנים, כולל במלחמת
האזרחים ובשלטון הדיקטטורי של הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו. סקוטלנד הייתה לאזור
פטריוטי ותומך נלהב באימפריה, בכתר ובממלכה המאוחדת.
גם בימינו ההבדלים בין המחוזות ניכרים. קטלוניה מהווה
כמעט 20 אחוזים מהכלכלה הספרדית וגודלה בעוגה הולך וצומח, סקוטלנד מהווה בקושי 10
אחוזים וחלקה בעוגה נסוג. בקטלוניה חיים 16 אחוזים מאוכלוסיית ספרד ובסקוטלנד רק 8
אחוזים מזו של בריטניה. אבל למרות ההבדלים הברורים, בשני המחוזות התחזקו בעשורים
האחרונים תנועות לאומיות מחודשות ממגוון רחב של סיבות, ולמרות הניצחון ההיסטורי בסוף
ספטמבר בבחירות המקומיות בקטלוניה, באופן אבסורדי, דווקא דרכה של קטלוניה לעצמאות
ארוכה הרבה יותר מאשר זו של סקוטלנד, שבה משאל העם נגמר בספטמבר 2014
ב"לא", או מדויק יותר ב"לא כרגע".
נושא
שפחות מוכר בישראל הוא מעורבותן של מפלגות השמאל בתהליך העצמאות והבדלנות. בשעה
שלאומיות נתפשת לפעמים כנושא השמור בימינו רק לימנים ושמרנים, באזורים רבים
באירופה דווקא השמאל הוא החלוץ של מחנה ההיפרדות והבדלנות הלאומי.
בסקוטלנד
מפלגת השמאל (SNP) היא שמובילה
את מחנה העצמאות, והיא שאחראית להישג הגדול במשאל העם ובעיקר בבחירות האחרונות
בבריטניה שנערכו השנה. מפלגה שראייתה הכלכלית נמצאת הרבה יותר שמאלה מאשר מרצ
בישראל, המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, או אפילו אחותה הגדולה מפלגת הלייבור
באנגליה. כאשר בקטלוניה שם הדברים מורכבים, מסובכים ורגשיים יותר, מדובר בקואליציה
של מפלגות מימין, מרכז ושמאל, כאשר לשמאל הקטלני יש חלק מרכזי בניצחון.
מרכזיותן של מפלגות השמאל בתהליך הלאומיות המתעורר מפתיעה
עוד יותר בעיקר לאור העובדה שגם בסקוטלנד וגם בקטלוניה הרטוריקה של "נותנים
ללונדון/מדריד/בריטניה/ספרד יותר מאשר מקבלים מהן", "להפסיק לממן את
האחרים", "ולבד מצבנו יהיה טוב יותר", היא חלק מרכזי מהקמפיין
ומהאג'נדה הלאומית. סיסמאות שנוגדות באופן מוחלט כל עיקרון סוציאלי רעיוני של
חלוקה מחדש של העושר, העברה מאזורים חזקים לאזורים חלשים וטשטוש זהויות.
נראה שגם בסקוטלנד וגם בקטלוניה, החברתיות, הסולידריות,
והשמאל הכלכלי נעצרים על קו הגבול, או יותר נכון על קו הלאום, ומתייחסים לא פעם רק
לאלה הדומים לי בזהותם או בהשקפת עולמם. עובדה שמדגימה לאיזה כיוונים צועד השמאל
האירופאי בשנים האחרונות. בין הקצנה קוסמופוליטית-אירופאית מצד אחד של המחנה לבין
חזרה וגילוי מחדש של שורשי הלאומיות מצדו השני. כמו כן, ההתעוררות המחודשת מדגימה עד כמה האיחוד האירופי
שובר את המסגרות הלאומיות הישנות ויוצר תערובת חדשה בין לאומיות אירופאית, לאומיות
מדינתית ולאומיות אזורית-מקומית, בין שמאל, מרכז וימין פוליטי ובין מרכז ופריפריה.
עכשיו תוסיפו לכל זה את גלי ההגירה הנוכחים ליבשת וקיבלתם את המעבדה הלאומית
הגדולה והמסובכת בעולם. תבשיל אירופאי שאת מרכיביו אנחנו יודעים אבל את טעמו נדע
רק בשנים הבאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה