זאת לא המלחמה הקרה

עימות, אבל לא המלחמה הקרה

החודש מלאו שבע שנים לפגישת "האתחול" בין ארצות הברית לרוסיה, פגישה שקיבלה את שמה מכפתור קטן ואדום שניתן במתנה על ידי מזכירת המדינה האמריקאית הילארי קלינטון, (זאת שרצה היום לנשיאות) לשר החוץ הרוסי סרגיי לברוב. תאריך נוסף שצויין השבוע היה עשרים ושש שנים להפיכתו של מיכאיל גורבצ'וב ממזכ"ל ברית המועצות לנשיא ברית המועצות מהלך שגם יוביל מאוחר יותר לזכייתו בפרס נובל לשלום. בעוד התאריך השני היה לאחד המהלכים שבאופן היסטורי מסמל את סיומה של המלחמה הקרה, זה הראשון, היה דוווקא הפוך, ניסיון של ממשל אובמה בימיו הראשונים, לפייס בין רוסיה של פוטין לארצות הברית ומדינות המערב, ולפתוח דף חדש אחרי השנים הקשות בין פוטין ובוש שסיימו את ההשיגים וניסיון ההתקדמות של שנות ה-90.

"אתחול"

לא צריך להיות מומחה גדול כדי לדעת שכפתור האתחול לא עבד, וכי המדיניות נכשלה. ומאז אותו מפגש פסגה היחסים בין שתי המדינות רק הלכו והידרדרו: ההתערבות הצבאית בלוב (2011), משבר אימוץ הילדים הרוסים על ידי אמריקנים (2012), המלחמה באוקראינה וסיפוח חצי האי האוקראיני קרים על ידי רוסיה (2014), ההתערבות בסוריה, הסכם הגרעין והסנקציות נגד איראן, המקלט המדיני הרוסי למדליף האמריקני אדוארד סנואודן, הסנקציות הכלכליות האמריקניות נגד רוסיה ועוד שלל עימותים קטנים וגדולים. רף המתיחות בין רוסיה לארצות הברית גבר כל כך, עד שלעיתים נדמה כי מספר פרשנים נסחפו בזרם והכריזו על תחילתה של מלחמה קרה חדשה בעולם, ויש שהגזימו עוד יותר ובישרו את הפסדה של ארצות הברית במערכה לרוסיה של פוטין סופה של האימפריה האמריקאית ועלייתה של זאת מהמזרח. אז זהו שלא, בין רוסיה לארצות הברית אכן יש משבר מתמשך, משבר רע מאד שמזיק לשלום ויציבות העולם, אך בטח שהוא לא דומה למלחמה קרה ובטח שלא שאנחנו לא רואים ניצחון רוסי במערכה.

המלחמה של פעם נגעה בכל נקודה בגלובוס

המלחמה הקרה אופיינה בעולם בו מתקיים עימות כמעט טוטלי בין שתי המעצמות אם כי לא ישיר. עימות בו רוב מדינות העולם נחלקו או למחנה התומכות או למחנה המתנגדות, ואלו שבחרו לא להזדהות או לשבת בצד היו או חסרות חשיבות, או ניטרליות רק כמס שפתיים ובחרו צד מאחורי הקלעים, או חלשות מדי, צעירות, או בלתי יציבות בכדי לקחת חלק במאבק ולכן בחרו לברוח ממנו, וצריך לזכור שגם אי הזדהות היא לקיחת צד והתכתבות עם המציאות של המלחמה הקרה. לכן המאבק בין שתי המעצמות התנהל בכל פינה של כדור הארץ, מדרום אמריקה עד למזרח הרחוק, אפריקה, האיים הקריביים המזרח התיכון וכמובן יבשת אירופה. לא היה גרגר של שטח בעולם בו לא ניתנה משמעות לעימות שבין המעצמות, ועתידו לא עוצב בדמות הצד בו בחרו המדינות לתמוך. לא היה מנהיג מקומי, תנועה לאומית, מפלגה, סכסוך או שלום שלא עיצבו את עמדתן בהתאם לרקע של המלחמה הקרה. בכלכלה, בספורט, בקולנוע ובתרבות בכל מקום בו הייתה משמעות ניתנה גם משמעות למלחמה הקרה. 

אוכלוסייתה של ברית המועצות וארצות הברית בתקופת המלחמה הקרה היו כמעט שוות, עם יתרון קל לברית המועצות. 290 מליון לעומת 250 מליון בשנת 1990, או 200 מיליון לעומת 180 מיליון בשנת 1960. בהשוואה רחבה בין הגושים או בין ברית נאט"ו לברית ורשה גם כן היה מדובר כמעט בשיווין. כאשר גם בהשוואה צבאית, טריטוריאלית או כלכלית המלחמה הקרה אופיינה בסוג מסוים של תיקו (עד כמה שניתן למדוד זאת לאור השוני המוחלט שהתקיים בשיטה הכלכלית שבין שתי המעצמות).

מפה של מלחמה קרה אמיתית

אך היום הסיפור אחר לחלוטין, וכל השוואה בין רוסיה לארצות הברית היא מגוחכת (מומלץ לקרוא את המאמר "עדיין מעצמה ולא הולכת לשום מקום") במקרה הטוב ושקרית במקרה הרע. מכאן שגם דיבורים על עימות שנראה כמו מלחמה קרה חדשה מגוחכים גם כן. מאז שנת 1990, ארצות הברית יותר מהכפילה את עוצמתה הכלכלית, רוסיה לעומת זאת רק הלכה ונסוגה. למרות הצמיחה הגבוה שהייתה בעשור הקודם, עשור הנפט והגז של פוטין, בו לא פעם נאמר כי רוסיה היא תחנת דלק אחת גדולה, גזפרום-סטאן. הכלכלה הרוסית כיום שווה רק לשמינית מהכלכלה האמריקאית וצומחת באופן איטי ממנה, מה שאומר שהפער בין הכלכלות רק הולך וגדל לטובת ארצות הברית. רק בשנת 2005 רוסיה הצליחה להחזיר לעצמה בקירוב את רמת החיים שהייתה במדינה ביום בו קרסה ברית המועצות. אם בתקופת המלחמה הקרה, ברית המועצות הייתה מעצמה תעשייתית בעלת יכולות ייצור זהות לאלו של המערב רק עבור השוק הסובייטי. כיום רוסיה היא בעיקר יצואנית של נפט, גז, משאבי טבע ונשק ואינה מתקרבת כלל למדינה הלוקחת חלק משמעותי בייצור ובפיתוח של תעשייה מודרנית. כמה מכם מחזיקים מוצרים מתקדמים שהם "מייד אין" ארצות הברית או בבעלות מותגים וחברות אמריקאיות בביתכם וכמה "מייד אין" רוסיה? כמה חברות טכנולוגיה עילית רוסית אתם מכירים וכמה אמריקאיות? כמה מכם גולשים כעת באתר עם דפדפן אמריקאי וכמה עם דפדפן רוסי? כמה מכם יחפשו מאוחר יותר קישורים למאמר אחר במנוע חיפוש אמריקאי וכמה במנוע חיפוש רוסי? כמו מכם ישתפו את המאמר הזה ברשת חברתית אמריקאית וכמה ברשת חברתית רוסית? (רמז, רמז) התשובה היא ברורה וכמובן לא מפתיעה.

אם ברמה הכלכלית ברור שאין עוד שום יכולות להשוות בין רוסיה לארצות הברית, גם ברמה הדמוגרפית הסיפור מזמן הוכרע. אם אמרנו קודם שבמהלך המלחמה הקרה האוכלוסייה בין המעצמות הייתה יחסית שווה עם יתרון קל לברית המועצות, כיום אוכלוסייתה של ארצות הברית גדולה בכמעט 200 מיליון מזאת של רוסיה. ואם התחזיות לקראת העשורים הבאים יהיו נכונות ואוכלוסיית רוסיה תמשיך לצנוח או במקרה הטוב לעמוד במקום, כאשר במקביל זאת האמריקאית תמשיך לגדול בקצב הנוכחי, אז עד שנת 2040 יהיו בארצות הברית פי 4 יותר אזרחים מאשר ברוסיה. ובכך תהפוך רוסיה לננס דמוגרפי לעומת יריבתה העיקרית מהמאה ה-20. רוסיה אולי תהייה ארץ גדולה ורחבה, אבל ריקה מתושבים. כדי להבין כמה אוכלוסיית ארצות הברית עצומה צריך להבין כי כיום היא שווה לאוכלוסייה המשותפת של גרמניה, יפן ורוסיה שלושת המעצמות שאתגרו אותה במלחמה העולם השנייה.

גם האתגרים האזוריים העומדים בפני שתי המדינות אינם ברי השוואה, בעוד ארצות הברית מצויה באזור של שלום כאשר בגבולותיה היבשתיים נמצאות קנדה ומקסיקו שתי מדינות שאיתם הקשרים, הכלכליים הביטחוניים והצבאיים רק הולכים ומתהדקים בעשורים האחרונים, שצמיחתם יציבה ושהעתיד, לפחות זה הנחזה כרגע מבשר להן רק טובות. גבולותיה של רוסיה הם גבולות מדממים ובלתי יציבים. עם אוקראינה או חלקים ממנה היא מנהלת מלחמה בימים אלו, עם גאורגיה התקיימה מלחמה בשנת 2008. עם אסטוניה, לטביה וליטא, המדינות הבלטיות החשש לעימות כלשהו הוא תמידי, מדינות מרכז אסיה שבשנים האחרונות פוזלות אל הכיוון הסיני, על חשבון הפטרון הרוסי הקודם ומדרדרות את האזור לאי וודאות, טורקיה איתה עלו היחסים על שרטון מאז הפלישה לסוריה, צפון קוריאה הבלתי צפויה שעליה כמובן אין טעם להרחיב, וכמובן סין והאתגר העצום שהיא מציגה לרוסיה במזרח הרחוק ובסיביר עליו אפשר לקרוא בהרחבה כאן. וזה עוד לפני שמדברים על בעיית הטרור מבית והסכסוכים הפנימיים במקומות כמו צ'צ'ניה, אינגושטיה או דאגסטן.

תראו מי הן בעלות הברית של ארצות הברית: בריטניה, גרמניה, יפן, קנדה, אוסטרליה, דרום קוריאה, ברית נאט"ו, ארגון המדינות המפותחות (OECD). מי בעלות הברית של רוסיה? בלרוס, קזחסטן לפרקים, ארמניה, טרנסניסטריה, לפעמים איראן, כעת גם סוריה. כמובן רשימה של מדינות שאין לזלזל בה, אבל ברור שלא ניתן להשוות אותן למועדון שבנתה ומתחזקת ארצות הברית.

השימוש בעוצמה

אז מה נשאר לרוסיה? השימוש בכוח, הדבר היחיד אותו עושה רוסיה טוב יותר מארצות הברית בימנו הוא יכולת השימוש בכוח שהפכה לעיתים למילת גנאי תחת ממשל אובמה. נראה כי כל בעיה העומדת לפתחה, רוסיה פותרת טוב יותר מכל מדינה אחרת באמצעות עוצמתה. יש סכסוך עם מדינות האיחוד האירופי, נפגע להם בהספקת הגז, צריך לחזק את מעמדנו במזרח התיכון, נפלוש לסוריה, אוקראינה פוזלת למערב, נתמוך במזרח אוקראינה ונספח את חצי האי קרים. אבל ברור שמה שעובד אל מול מדינות שכאלו, לעולם לא יעבוד אל מול ארצות הברית, וכי האיום והנזק שרוסיה יכולה להסב לחלק משכנותיה או מדינות חלשות באזורנו אינו הנזק שהיא יכולה להסב לארצות הברית אם בכלל היא מסוגלת להסב לה נזק.

רוסיה היא אכן גורם משמעותי בעולם, לרגע אסור לטעות בעניין, מדינה המחזיקה בארסנל הגרעיני השני באיכותו, והיא אכן אחת המעצמות הצבאיות והכלכליות המאתגרות ביותר ובעיקר בעלות השאיפות הגדולות ביותר שקיימות היום. אך בין זה לבין מלחמה קרה חדשה המרחק עצום, ורוסיה לפחות כרגע ולפחות לאור התחזיות העתידיות אינה יכולה בכלל לשחק באותו מגרש כמו ששיחקה ברית המועצות עם ארצות הברית. לכן עימות כמובן שיש ולצערנו כנראה שגם ימשיך להיות, מלחמה קרה זה כמובן שלא.



גרסה נוספת של המאמר פורסמה ב-YNET


פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך

דאעש הוא התרוץ הכי טוב שקרה למעצמות האזור.בתירוץ של מלחמה בדאעש טורקיה חוזרת ונלחמת בעוצמה מלאה בכורדים בעיראק, סוריה ...
Posted by Omer Gendler on Saturday, December 12, 2015

רוסיה מפצירה במדינות האזור לדאוג לשימור שלמותה הריבונית של תימן. בתגובה חצי האי קרים מתפוצץ מצחוק
Posted by Omer Gendler on Saturday, April 4, 2015

אז רוסיה שולחת כוחות למזרח התיכון, כוורות חוזרת, הפט שופ בויז בישראל ויעקב פרנקל נגיד הבנק המרכזי... נוסטלגיה זה השיק החדש
Posted by Omer Gendler on Sunday, June 23, 2013