זה
התחיל ביום שלישי הקודם עם נאומה של ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי על
החזון הגלובלי לבריטניה (A Global Britainn), והסתיים
אתמול עם החלטת בית המשפט העליון במדינה – כדי להתחיל במשא ומתן לפרישה, הודיעו
השופטים, קודם כל יש להעביר את ההחלטה בפרלמנט הבריטי. אם עד עכשיו חשבה מיי שתוכל
לצאת למשא ומתן באירופה ורק בסופו להביא חבילת יציאה מהאיחוד לאישור הפרלמנט, בא
בית המשפט והפך את היוצרות – קודם אישור בפרלמנט להפעלת סעיף 50, ורק אחרי כך משא
ומתן. למרות תוצאות משאל העם, האישור הנכסף בפרלמנט אינו דבר פשוט כלל, במיוחד
כאשר המפלגות והזרמים שהיו בעד הפרישה, כדוגמת מפלגת יוקי"פ, כלל לא מיוצגות
בו.
מצד
שני, קביעה חשובה נוספת של בית המשפט היא כי בכל הנוגע לסקוטלנד, הוא דוחה את
הטענה שהפרלמנט הסקוטי רשאי לחסום או לדון באופן עצמאי בפרישה מהאיחוד, וכי
הפרלמנט הבריטי וממשלת בריטניה הם הגוף והסמכות היחידה להחלטה ולניהול המשא ומתן
עם האיחוד האירופי על תנאי הפרישה. בכך סגר את הדלת בפני הציפייה הסקוטית להיות
חלק אינטגרלי מהמשא ומתן עם בריסל, ציפייה שישנה גם בצפון אירלנד ולונדון. בעשותו
כך, גם מנע בית המשפט, את התקדים שהתרחש בבלגיה לפני 4 חודשים בו הפרלמנט של המקומי ולוניה חסם את
בלגיה ו-277 מדינות האיחוד הנוספות
מלחתום על הסכם סחר חופשי עם קנדה – בעיה פוליטית ומשפטית שנפתרה רק ברגע האחרון.
מחפשים הסכם יציאה לבריטניה
עד
השבוע, השאלה הגדולה הייתה איזה הסכם מחפשת מיי עבור בריטניה, ועל איזה הסכם בכלל
מוכן האיחוד האירופי לדון איתה. האם גרמניה, צרפת ובריסל ירצו להעניש את בריטניה
על שעזבה את האיחוד האירופי, ובעיקר להרתיע מדינות אחרות אפילו מלשקול צעד דומה –
במיוחד בשנה שבה מדינות רבות הולכות לבחירות ומפלגות אנטי אירופאית מתחזקות בכולן?
או שמא לחילופין יעדיפו הצדדים את טובתה הכלכלית של אירופה, ימחלו על כבודן, יחפשו
עסקה שטובה לכל המשתתפים ויאפשרו לבריטניה יחד עם אירופה למצוא את שביל האבנים
הצהובות?
