יום שני, 30 במרץ 2015

כך נשבר המונופול האמריקני על פיתוח העולם

מאז הוקם הבנק העולמי בסופה של מלחמת העולם השנייה, היה המוסד לאחד הכלים המרכזיים בו השתמשה ארצות הברית לשימור וחיזוק מעמדה בעולם. בתחילה על ידי חלקו המרכזי של הבנק בשיקום מדינות מערב אירופה, וחיזוק הקשרים הכלכליים שלהן, אחת עם השנייה ובעיקר עם ארצות הברית. ולאחר מכן, עלי ידי העתקת מודל העזרה והפיתוח שנתנה ארצות הברית לאירופה באמצעות הבנק לשאר מדינות העולם.

אמנם באופן רשמי, הבנק העולמי מעולם לא היה "בנק אמריקאי". מניותיו הוחזקו על ידי מדינות רבות, כאשר ארצות הברית הייתה אחת מבין שחקנים רבים בו. אך בפועל בראש הבנק עמדו תמיד פוליטיקאים או כלכלנים אמריקאים. כאשר הפרויקטים והכספים בהם השקיע וקידם הבנק היו תמיד בבעלות הברית של ארצות הברית והגוש המערבי, או במדינות שהבטיחו לנוע בכיוון זה. בפועל שימש הבנק העולמי, כזרוע הכלכלית של המערב, כבנק השקעות שמטרתו לפתח את כלכלת העולם על פי המודלים והאינטרסים של ארצות הברית. אם באופן ישיר, ואם על ידי הקמתם של תתי-בנקים אזוריים הפועלים בצלמו ובדמותו.


אך בחודשים האחרונים המונופול של הבנק עולמי מתחיל להישבר. אחרי שנים בהן סין וכלכלות עולות חדשות דרשו לשנות את מבנה הבנק העולמי ונדחו. שינוי שיתאים למבנה החדש של המערכת העולמית. החליטו באוקטובר האחרון הסינים על הקמת בנק עולמי מתחרה, הבנק האסייתי (AIIB). בנק שיפעל במתכונת ומטרות זהות לאלו של הבנק העולמי, אך שבמקום בנק בו ארצות הברית ובנות בריתה יהיו השחקניות המרכזיות, דווקא סין תהייה השחקן המרכזי.

בתחילה היה נראה כי סיכויי הצלחתו של הבנק נמוכים במיוחד. ארצות הברית הודיע שהיא מתנגדת להקמתו, ואף הפצירה בכל מדינות המערב החברות ב-OECD שלא לשתף פעולה עם המהלך הסיני. המטרה הייתה יצירת תנאים בהם הבנק יכיל לבסוף אך ורק מדינות מתפתחות ללא מדינות המערב, ובכך יהפוך לבנק אזורי שלא יתחרה בבנק העולמי ויהיה בעל מעמד נחות וחלש מזה של אחיו הגדול בו שולטת ארצות הברית.
אך לאחר שהסינים הכריזו כי ה-31 במרץ 2015, הוא המועד האחרון בו ניתן להצטרף לבנק האסייתי ולקבל מעמד של חברה מייסדת, האיום עבד והסכר נפרץ. בתחילה הייתה זו בריטניה שהודיעה כי תצטרף לבנק למרות התנגדותה של ארצות הברית, מהלך שגרר בתוך שבוע הודעות דומות מצד צרפת, גרמניה ואיטליה שאר המעצמות באיחוד האירופי. בשבת האחרונה הודיעה גם יפן כי היא שוקלת לשנות את גישתה, ולמרות ההתנגדות האמריקאית להצטרף תחת תנאים מסוימים גם היא אל הבנק. מהלך שגרר הודעות דומות מצד אוסטרליה ודרום קוריאה, המעצמות הכלכליות האחרות של דרום מזרח אסיה.

העובדה כי למרות התנגדותה החריפה של ארצות הברית למהלך הסיני, הבנק האסייתי עומד לקום, כאשר אפילו בעלות הברית הגדולות תומכות בו. מציג שני שינויים מרכזיים שחלו בכלכלה העולמית בשנים האחרונות. השינוי הראשון, הוא שלראשונה מאז מלחמת העולם השנייה אסיה עשירה מספיק כדי לעזור לעצמה ולאזורים נוספים, ואינה זקוקה עוד לנדבות ותכתבים מצד ארצות הברית ומדינות המערב בתמורה לכספי פיתוח. אך השינוי השני, הוא החשוב עוד יותר והוא שמדינות מערביות אחרות כדוגמת מדינות אירופה, יפן או אוסטרליה כבר אינן מרגישות צורך להתנצל בפני ארצות הברית, ולהשתרך אחרי הענק האמריקאי. כאשר הן מרגישות חופשיות לפעול בכלכלה העולמית ואף רואות בענק הסיני מתחרה לגיטימי וחשוב.


כעת לארצות הברית נשארו רק שתי אפשרויות. הראשונה, לשנות גישה כלפי המהלך, להצטרף לבנק האסייתי ובכך להשפיע עליו מבפנים במעמד שווה לסינים. לחילופין אם ייבחרו שלא לקבל את הסדר החדש, להתעלם מקיומו באופן מופגן, להשקיע בבנק העולמי הוותיק עוד יותר, ולקוות שהפרויקט הסיני ייכשל. בכל תסריט שייבחרו מרץ 2015 יהפוך לחודש בו נשבר המונופול של ארצות הברית על פיתוח העולם, ובו הבנק העולמי כבר אינו שחקן יחיד, אלא חולק את העולם עם שחקנים כלכליים נוספים.

גרסה נופסת של המאמר פורסמה בוואלה