טורניר מלך הזירה - מלך יש, כתר יש, אין ממלכה ומשמעות

אחרי חמש שנים של הפסקה ה-WWE עשו נכון והחזירו את את אחד האירועים המעניינים ביותר בלוח השנה של עולם האבקות, טורניר מלך הזירה. (ספוילר: בו זכה ווייד בארט). אבל האם באמת הזכייה של בארט משנה משהו? האם באמת התרגשתם לראות את הכתר מונח על ראשו? ברור שלא. שיא הערב מבחינתי, ואני מניח גם מבחינת רוב הצופים באירוע היה הכניסה של ג'רי לולר.

טורני מלך הזירה היה אחד הטורנירים האהובים עלי בילדותי. כאשר הפעם הראשונה בו צפיתי בו היית בשנת 1993, השנה בה ברט הארט זכה בכתר בפעם השנייה ברציפות, וזכה להתקפה מצידו של "המלך" המקורי, אותו אחד מהפסקה הקודמת ג'רי לולר. מאז אותו ערב, בכמעט כל שנה היה זה אחד האירועים האהובים עלי. כאשר סיפק לנו רגעים בלתי נשכחים כמו הזכייה של אואן הרט, סטיב אוסטין, טריפל אייץ, ברוק לסנר ורבים אחרים.

אבל מה שהיה נכון בזמנו אינו רלוונטי עוד בימינו. כאשר שתי טעויות עיקריות נעשו השנה והפכו את הטורניר ללא מעניין. הראשונה, הצורה בה שווק האירוע שהפך מערב מרוכז של קרבות לסדרה בהמשכים. הטעות השנייה, חוסר הרלוונטיות של הכתר בעידן הנוכחי.

חלק מיופי של מלך הזירה הוא הטורניר עצמו, שלוש קרבות בערב אחד וטורניר שלם המוקדש כולו לקרבות ההכתרה. בעבר נהגו ב-WWE לעשות מספר קרבות מקדימים שנערכו מספר שבועות קודם בתוכניות השבועיות, כאשר שלושת הסיבובים האחרונים נשמרו לאירוע. הפעם הקרבות המקדימים לא התקיימו, ולערב הטורניר עצמו נשארו רק חצי הגמר והגמר. אמנם צעד שיווקי חכם שמנסה למשוך צופים לנטוורק, על חשבון התוכנית השבועית, אבל צכעד שיוויקי שמעצים את הרשת על חשבון הטורניר.

אבל נעזוב לרגע את מבנה הטורניר, הטעות החמורה עוד יותר בעייני, היא חוסר החשיבות של התואר. כיום הזכייה במלך הזירה היא זכייה לפרוטוקול בלבד. מעבר להיותך מלך למשך שנה או זמן ארוך יותר, כאשר האירוע אינו מתקיים ברציפות, אין לתואר חשיבות. אמנם באופן היסטורי מי שזכה בתואר הפך גם לאלוף או מועמד לאליפות כבר באותה שנה. זה קרה לאוון הרט, למייבל, לסטון קולד, לטירפל הייץ ולאחרים. אבל התואר מעולם לא היה תואר המקדם אותך באופן רשמי. אז למה בעצם שלא לעשות אותו רשמי? למה לא להכריז על הזוכה במלך הזירה כמועמד לקרב אליפות בסאמרסלאם, בדיוק כמו שהרויאל ראמבל מכתיר את המועמד לרסלמניה.

בואו נחשוב שנייה שהראמבל לא היה מאפשר לזוכה קרב אליפות ברסלמניה, בדיוק כמו שהיה בשנים הראשונות שלו, הוא היה משמים ולא מעניין, בדיוק כמו שהוא היה באותן שנים. הראמבל ללא זכייה המאפשרת קרב אליפות ברסלמניה הוא לא יותר מאשר באטל רויאל עם חוקים מורכבים. מה שהופך את הראמבל למה שהוא זה ההבטחה לקרב אליפות. אותו הדבר צריך לעשות במלך הזירה.

שינוי שכזה גם יאפשר לתפוס שני ציפורים במכה אחת. מצד אחד הוא יגדיל את החשיבות של הטורניר, את העניין בו ואת רמת המתאבקים שלוקחים בו חלק, מתאבקים שעברו ה-WWE ראויים לזכות באליפות העולם. ובנוסף הוא יגדיל את החשיבות של הסאמרסלאם שיהפוך באופן רשמי לרסלמניה של הקיץ, בדיוק באמצע השנה בין הרסלמניה לזאת העוקבת לה. ומזה כולנו נרוויח.