שקיעתה של TNA

בשבועות האחרונים התפרסמו תמונות מהצילומים האחרונים של TNA. בתמונות שהתפרסמו ניתן לראות כי כמות הצופים הוא בעשרות בודדות, לצד מאות כיסאות ריקים. מספרים שבדרך כלל מאפיינים ארגוני אינדיז אבל בטח שלא ארגון בינלאומי כמו TNA שיש לו תוכנית טלוויזיה שבועית. אז מה קרה ל-TNA ומדוע שנת 2014 עשויה להיות אולי השנה האחרונה שלו?

ללא קהל

שאריק בישוף מונה להיות המנהל (Executive Producer) של WCW בשנת 1994 הוא לקח דף נייר עליו הוא רשם בנקודות את כלל הדברים שמאפיינים לדעתו את ה-WWF. בין היתר הוא מספר שהוא רשם: גימיקים מעולם הקומיקס, שידור ערוך, סגנון היאבקות קלאסי וקהל צעיר. בצדו השני של הדף הוא רשם את ההפך המוחלט מכל מאפיין. שמות מקוריים, שידור חי, היאבקות יפנית ומקסיקנית וקהלים מגוונים. אותה "רשימת הפכים" הפכה לחזון עבור ה- WCWחזון שיביא בשנים שאחרי לתחרות המדהימה בין הארגונים ולתקופת הזוהר של עולם היאבקות באמצע שנות ה-90.

האלק הוגאן, 30 שנה להאלקמניה - הרגעים הגדולים

האלק הוגאן הוא אחד המתאבקים הגדולים בהיסטוריה. אמנם יש ויכוחים רבים לגבי היכולת הטכנית שלו כמו גם אהבתו להיאבקות אל מול תחומי בידור אחרים כמו מוסקיה וסרטים. אבל גם אם לא מדובר במתאבק הטוב בהיסטוריה, הוא ללא ספק המתאבק המוכר והמפורסם שהיה אי פעם. גם אנשים שלא אוהבים וצופים בהיאבקות מקצועית באופן קבוע, או אפילו כאלו שבכלל לא יודעים שיש ענף ספורט בידורי שכזה, ידעו בשנות ה-80 וה-90 מי זה האלק הוגאן, וידעו להגיד "האלק הוגן הוא מתאבק לא?". השבוע חלפו 30 שנה מאז זכה הוגאן בפעם הראשונה בתואר העולמי של ארגון ה-WWF, מה שיביא לתחילתה של תקופה שכונתה בשם "האלקמניה" ותהפוך את עולם האיבקות מתופעה שולית ומקומית בארצות הברית לתופעה כלל עולמית. לכן 30 שנה לתחילתה של האלקמניה הוא לא רק יום חג עבור כל חובב היאבקות, אלא גם זמן מצויין לשתף ולזכור את הרגעים הגדולים והחביבים עלי בקריירה המדהימה של האלק הוגאן.

לפני שמתחילים למנות את הרגעים הגדולים, הרגע איתו חייבים לפתוח הוא כמובן הרגע שהפך את הוגאן לתופעה חוצת גבולות. רגע שהוא תוצר של שני אירועים, הם אולי לא רגעים מדהימים מבחינה היאבקותית, טכנית או אפילו בידורית. אבל שניהם יחד הביאו את הוגאן לזכות בתואר אלוף העולם בפעם הראשונה.

15. הוגאן הופך לפייס: בסוף שנת 1983, וינס מקמהון מתכוון להפוך את ה-WWF לתופעה כלל אמריקאית, כאשר הוא מתכוון לעשות זאת על ידי יצירה של גיבור על חדש שיחצה את גבולות ניו אינגלנד ויתקבל בכל בית בארצות הברית. האלק הוגאן היה האיש שנבחר לתפקיד, אך באותו הזמן הוגאן הוא עדיין הייל, הזכור בעיקר מהתפקיד אותו גילם בסרט רוקי 3 ואינו אהוב במיוחד על הקהל, בעיקר בעקבות השנים הראשונות שלו ב-WWF וב-AWA. גיחה קצרה לזירה אחרי חופשה ארוכה יחד עם עזרה לאלוף הקודם בוב באקלנד הנמצא בצרה, בתוספת אישור רשמי מבאקלנד עצמו על הדרך החדשה בה הוגאן בחר לחיות, עשו את העבודה והוגאן הופך ברגע מהאיש הרע לחביב הקהל.

הוגאן זוכה באליפות והאלקמניה יוצאת לדרך: כמה שבועות לאחר אותו אירוע בו קיבל את האישור הרשמי מבוב באקלנד, הוגאן מקבל הזדמנות אל מול האיירון שייק, אלוף העולם מזה מספר שבועות (שניצח את באקלנד בקרב בצורה מעוררת מחלוקת). העלילה הייתה משולמת, מצד אחד אלוף עולם, שמוצאו מאיראן, (כמה שנים אחרי משבר בני הערובה) שנוא על ידי הקהל ונראה בלתי מנוצח. מצד שני הוגאן, אמריקאי, בלונדיני, גבוהה ומלא שמחת חיים, השילוב המושלם ליצירתו של גיבור על אמריקאי חדש. קרב קצר של מספר דקות הספיק בשביל להפוך את הוגאן לאלוף והתחיל את ההיסטריה שלא נגמרה מאז. הניצחון על השייק הוא לא רק ניצחון בקנה מידה אדיר בעולם היאבקות, אותו ניצחון היה כל כך משמעותי מבחינת ההשפעה העתידית שתהייה לו על הענף שהוא כנראה גם האירוע היחיד אי פעם מעולם ההיאבקות המקצועית שגם זכה לאזכור ולערך משלו בערוץ ההיסטוריה.

למה NXT היא תוכנית היאבקות הטובה ביותר היום

לפני כשנה קיבלתי החלטה, שבמקום לצפות באימפקט של TNA אני אצפה באופן קבוע ב-NXT, החלטה שהתבררה כאחת הטובות שעשיתי.NXT  התגלתה לא רק כליגת היאבקות מצוינת, מלאה בכישרון ובמתאבקים רעבים שרוצים להוכיח את עצמם, תוך כדי שהם מביאים מקוריות ואת הרוח של זירת האינדי לבמה המרכזית. NXT גם התגלתה כתכנית ההיאבקות הטובה ביותר שקיימת היום. (להוציא את ה-PPV כמובן) הנה הסיבות שבגללן אני חושב ככה:

סורבייבר סירייס 2013 סיכום אירוע

אם לסכם במילה אחת את הסורבייבר סירייס, המילה תהייה סטטוס-קוו. אפשר להעלים את האירוע לחלוטין מלוח השידורים ובפועל שום דבר לא השתנה. חגורות לא עברו ידיים, אף קרב לא נגמר בהפתעה, אף מתאבק לא החליף צדדים ושום אירוע מיוחד ודרמטי לא נרשם. אם נסתכל אחורה בעוד מספר שנים הדבר היחיד שעשוי להיות משמעותי, הוא הדחיפה הגדולה שקיבל רומן ריינס.

הקבוצה של השילד מול הקבוצה של הרודס

לדעתי אחד משני הקרובות הטובים ביותר באירוע. קודם כל בגלל שהוא קרב הישרדות קלאסי וזה בדיוק מה שאמור להיות באירוע כמו סורבייבר סירייס. אבל הרבה יותר מכך, בגלל שכמעט כל אחד מעשרת המתאבקים קיבל את הזמן והמקום כדי להציג יחד קרב ברמה טובה מאד. כנראה המתאבק היחיד שיכול לצאת ממש מאוכזב מהקרב הוא דין אמברוז, שלא בדיוק ברור מה הייתה המטרה של ההדחה המהירה שלו.

ללא ספק המנצח הגדול של הקרב, (לדעתי גם של הערב) הוא רומן ריינס. לא רק מפני שהוא היה השורד היחיד, אלא בעיקר בגלל שהוא הדיח 4 מתוך 5 המתאבקים של הקבוצה היריבה. (הזכיר לי את ההופעה של דיזל מ-1994 שלושה ימים לפני שהוא זכה באליפות ה-WWE). מה שמוביל כנראה למסקנה כי ריינס הולך להיות התוצר החזק ביותר של השילד והמתאבק שיקודם בצורה המשמעותית ביותר במהלך התקופה הקרובה. האמת שדווקא קיוויתי שסת' רולינס יהייה זה שיקבל את הדחיפה, פחות בגלל התפקיד שלו בשילד, קבוצה שבה כל אחד מהמרכיבים תורם במידה שווה. אלא הרבה יותר בגלל היכולות שהוא הציג ב-ROH ו-NXT, אבל כמו תמיד ה-WWE הולכים עם הגדולים והחזקים ביותר ולא בהכרח עם המוכשרים והטכניים. לפחות בנתיים לא נראה שזה הולך לפרק את החבורה, אבל כנראה שתוך שני שלושה אירועים המצב ישתנה. בכל זאת שנה זה זמן מאד ארוך בשביל סטייבל, אפילו איכותי כמו השילד.