שקיעתה של TNA

בשבועות האחרונים התפרסמו תמונות מהצילומים האחרונים של TNA. בתמונות שהתפרסמו ניתן לראות כי כמות הצופים הוא בעשרות בודדות, לצד מאות כיסאות ריקים. מספרים שבדרך כלל מאפיינים ארגוני אינדיז אבל בטח שלא ארגון בינלאומי כמו TNA שיש לו תוכנית טלוויזיה שבועית. אז מה קרה ל-TNA ומדוע שנת 2014 עשויה להיות אולי השנה האחרונה שלו?

ללא קהל

שאריק בישוף מונה להיות המנהל (Executive Producer) של WCW בשנת 1994 הוא לקח דף נייר עליו הוא רשם בנקודות את כלל הדברים שמאפיינים לדעתו את ה-WWF. בין היתר הוא מספר שהוא רשם: גימיקים מעולם הקומיקס, שידור ערוך, סגנון היאבקות קלאסי וקהל צעיר. בצדו השני של הדף הוא רשם את ההפך המוחלט מכל מאפיין. שמות מקוריים, שידור חי, היאבקות יפנית ומקסיקנית וקהלים מגוונים. אותה "רשימת הפכים" הפכה לחזון עבור ה- WCWחזון שיביא בשנים שאחרי לתחרות המדהימה בין הארגונים ולתקופת הזוהר של עולם היאבקות באמצע שנות ה-90.

מי צריך שני אלופים?

למה NXT היא תוכנית היאבקות הטובה ביותר היום

לפני כשנה קיבלתי החלטה, שבמקום לצפות באימפקט של TNA אני אצפה באופן קבוע ב-NXT, החלטה שהתבררה כאחת הטובות שעשיתי.NXT  התגלתה לא רק כליגת היאבקות מצוינת, מלאה בכישרון ובמתאבקים רעבים שרוצים להוכיח את עצמם, תוך כדי שהם מביאים מקוריות ואת הרוח של זירת האינדי לבמה המרכזית. NXT גם התגלתה כתכנית ההיאבקות הטובה ביותר שקיימת היום. (להוציא את ה-PPV כמובן) הנה הסיבות שבגללן אני חושב ככה:

סורבייבר סירייס 2013 סיכום אירוע

אם לסכם במילה אחת את הסורבייבר סירייס, המילה תהייה סטטוס-קוו. אפשר להעלים את האירוע לחלוטין מלוח השידורים ובפועל שום דבר לא השתנה. חגורות לא עברו ידיים, אף קרב לא נגמר בהפתעה, אף מתאבק לא החליף צדדים ושום אירוע מיוחד ודרמטי לא נרשם. אם נסתכל אחורה בעוד מספר שנים הדבר היחיד שעשוי להיות משמעותי, הוא הדחיפה הגדולה שקיבל רומן ריינס.

הקבוצה של השילד מול הקבוצה של הרודס

לדעתי אחד משני הקרובות הטובים ביותר באירוע. קודם כל בגלל שהוא קרב הישרדות קלאסי וזה בדיוק מה שאמור להיות באירוע כמו סורבייבר סירייס. אבל הרבה יותר מכך, בגלל שכמעט כל אחד מעשרת המתאבקים קיבל את הזמן והמקום כדי להציג יחד קרב ברמה טובה מאד. כנראה המתאבק היחיד שיכול לצאת ממש מאוכזב מהקרב הוא דין אמברוז, שלא בדיוק ברור מה הייתה המטרה של ההדחה המהירה שלו.

ללא ספק המנצח הגדול של הקרב, (לדעתי גם של הערב) הוא רומן ריינס. לא רק מפני שהוא היה השורד היחיד, אלא בעיקר בגלל שהוא הדיח 4 מתוך 5 המתאבקים של הקבוצה היריבה. (הזכיר לי את ההופעה של דיזל מ-1994 שלושה ימים לפני שהוא זכה באליפות ה-WWE). מה שמוביל כנראה למסקנה כי ריינס הולך להיות התוצר החזק ביותר של השילד והמתאבק שיקודם בצורה המשמעותית ביותר במהלך התקופה הקרובה. האמת שדווקא קיוויתי שסת' רולינס יהייה זה שיקבל את הדחיפה, פחות בגלל התפקיד שלו בשילד, קבוצה שבה כל אחד מהמרכיבים תורם במידה שווה. אלא הרבה יותר בגלל היכולות שהוא הציג ב-ROH ו-NXT, אבל כמו תמיד ה-WWE הולכים עם הגדולים והחזקים ביותר ולא בהכרח עם המוכשרים והטכניים. לפחות בנתיים לא נראה שזה הולך לפרק את החבורה, אבל כנראה שתוך שני שלושה אירועים המצב ישתנה. בכל זאת שנה זה זמן מאד ארוך בשביל סטייבל, אפילו איכותי כמו השילד.

הסיפור של רסלמניה

וינס מקמהון הוא ללא ויכוח היזם והמשווק הגדול ביותר בעולם הבידור האמריקאי בשלושת העשורים האחרונים. האיש שקנה מאביו ליגת היאבקות מקצועית קטנה בניו יורק והפך אותה לאחת מחברות הבידור הגדולות בעולם. חברה שמלבד להיותה ליגת ההיאבקות המקצועית הגדולה בעולם, הפכה גם לתאגיד בידור ענק, המפיק סרטים, מוזיקה, אירועי בידור וספורט. אך מעל כל הישגים אלו, ההישג הגדול ביותר של מקמהון ושל התאגיד הענק שמאחוריו, הוא רסלמניה. המופע השנתי העצום, שהמציא מקמהון בשנת 1985, והפך עם השנים לאירוע שרק הסופרבול גדול ממנו.

סרט דוקומנטרי חדש מבית היוצר של ה-WWE, "הסיפור האמיתי של רסלמניה" (WWE: The True Story of WrestleMania), מציג את האירועים שהביאו ליצירת רסלמניה, על הסיכונים שלקח מקמהון בתחילת הדרך, על הצורך להמציא כל מספר שנים את המופע מחדש, ועל עשרות שיאי מכירת כרטיסים ושיאי רייטינג ששברה רסלמניה לארוך השנים.  לכל חובבי עולם הספורט האמריקאי ובמיוחד חובבי עולם האבקות, הסיפור של רסלמניה הוא סרט חובה.