יום ראשון, 23 באפריל 2017

צרפת מחפשת מנהיג

צרפת היא הרבה יותר מאשר מדינה, צרפת היא גם רעיון. אולי מדינת הלאום הראשונה באירופה, האומה שהביאה ליבשת את הדמוקרטיה, את צבא העם ואת כוחו של ההמון. המדינה של אנרי הרביעי (הגדול והטוב), לואי הארבעה עשר (המדינה זה אני) ונפוליאון בונפרטה (הקיסר). מנהיגי ענק שאיחדו את האומה הצרפתית, הרחיבו את גבולותיה, חיברו חלקים שבעבר היה נראה שלא ניתן לחבר, ולטוב או לרע, הציבו אותה על מפת העולם של זמנם. 

במובן מסוים זה מה שהאומה הצרפתית מאז ומתמיד מחפשת, מנהיג שיחבר אותה, יכיל אותה ויביא לה את מקומה הראוי בין העמים.

במאה ה-20 היו לצרפת רק שני מנהיגים המתקרבים לסדר גודל שכזה, שארל דה גול ופרנסואה מיטראן, אחד מימין ואחד משמאל. אחד גיבור מלחמה, סמל לעקשנות, גאווה לאומית ואבי הרפובליקה החמישית. השני הפוליטיקאי האולטימטיבי, כמעט מלך רק שנבחר בקלפי, שהפך לדמות החשובה ביותר בשמאל האירופאי של המאה ה-20. מה שתאצ'ר ורייגן מסמלים עבור השמרנות העולמית, מסמל מיטראן עבור הסוציאליזם.

אף אחד מארבעת המועמדים לנשיאות היום הוא לא מועמד מחבר, להפך - ייחודו של כל אחד מהם הוא בניגודו והתנגדותו, לסמל, רעיון או מועמד אחר. לכן גם התוצאות הצמודות, לכן הדאגה ולכן אי הוודאות. כמו אומות מערביות אחרות, גם צרפת מחפשת כעת את דרכה, הסיבוב הראשון בבחירות, הוא רק תחילת הדרך.



France is Looking for a Leader

France is much more than a country, France is also an idea. Perhaps the first nation-state in Europe, the nation that brought democracy to the continent, and the power of the masses. The state of Henri IV (the great and the good), Louis XIV (the state is me) and Napoleon Bonaparte (the Emperor). Great leaders, who united the French nation, expanded its borders, connected parts that once seemed to be impossible to connect, and for better or worse, placed it on the map of the world of their time.

In a certain sense, this is what the French nation has always sought, a leader that will connect it, contain it and bring it to its proper place among the nations.

In the 20th century, France had only two leaders approaching such a magnitude, Charles de Gaulle and Francois Mitterrand, one from the right and one from the left. One a war hero, a symbol of stubbornness, national pride and the father of the Fifth Republic and the second was the ultimate politician, the modern king of France, who became the most influential figure of the European left in the 20th century. What Thatcher and Reagan symbolize for global conservatism, Mitterrand symbolizes for socialism.


None of the four candidates for the presidency today is a unifying candidate, on the contrary - the uniqueness of each of them is in his contrast and opposition, to a symbol, an idea or another candidate. Therefore, the close results, the concern, and the uncertainty. Like other Western nations, France is also seeking its way, the first round of elections is just the beginning.



יום חמישי, 16 במרץ 2017

הבנתם לא נכון, הבחירות בהולנד הם הישג לוילדרס לא תבוסה

2017 מול 2012 השמאל ההולנדי נעלם
"אכזבה", "תבוסה", "הפסד צורב", אלו מעט מהכותרות שנכתבו מאז הבוקר על הבחירות בהולנד, שהם מכוונות כמובן בנוגע למועמד הימין הקיצוני חרט וילדרס. אבל אין טעות גדולה מזאת. וילדרס אמנם לא זכה בראשות הממשלה, אם בכלל היה מסוג לזכות בה או בכלל רוצה לזכות בה. אבל הוא ניצח בקרב על השיח, האג'נדה, המהות והתודעה. מפלגת החופש (PVV) ברשותו רשמה התחזקות והפכה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט ההולנדי. בו בזמן שמפלגת השמאל הוותיקה, הלייבור ההולנדית (PvdA) או בשמה המעוברת, מפלגת העבודה, התרסקה. כאשר היא הופכת מהפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט, למפלגה השביעית, תוך כדי שהיא מאבדת יותר משבעים אחוזים מכוחה מ-38 מושבים ל-9 בלבד. מצביעיה, על פי הערכות עשו את דרכם בשני כיוונים או לכיוון המרכז הפוליטי שהתחזק מאד על חשבון גוש השמאל, או לכיוון התנועה הירוקה (GL) שהיא המנצחת הגדולה של הבחירות. גוש השמאל באופן כללי נחלש בצורה משמעותית, ונחלש זו מילה עדינה בשביל לתאר את שקרה לו, כאשר גם מפלגת השמאל הקיצונית יותר, המפלגה הסוציאליסטית (SP) נחלשה במקצת.

יום רביעי, 25 בינואר 2017

תרזה מיי רוצה לעשות את בריטניה גדולה שוב

חצי שנה עברה מאז שהעם הבריטי הצביע במשאל עם על פרישה מהאיחוד  האירופי. השבוע, אחרי תקופת המתנה ארוכה, ההחלטה הדרמטית הזו מתחילה לקבל צורה וכיוון.

זה התחיל ביום שלישי הקודם עם נאומה של ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי על החזון הגלובלי לבריטניה (A Global Britainn), והסתיים אתמול עם החלטת בית המשפט העליון במדינה – כדי להתחיל במשא ומתן לפרישה, הודיעו השופטים, קודם כל יש להעביר את ההחלטה בפרלמנט הבריטי. אם עד עכשיו חשבה מיי שתוכל לצאת למשא ומתן באירופה ורק בסופו להביא חבילת יציאה מהאיחוד לאישור הפרלמנט, בא בית המשפט והפך את היוצרות – קודם אישור בפרלמנט להפעלת סעיף 50, ורק אחרי כך משא ומתן. למרות תוצאות משאל העם, האישור הנכסף בפרלמנט אינו דבר פשוט כלל, במיוחד כאשר המפלגות והזרמים שהיו בעד הפרישה, כדוגמת מפלגת יוקי"פ, כלל לא מיוצגות בו.

מצד שני, קביעה חשובה נוספת של בית המשפט היא כי בכל הנוגע לסקוטלנד, הוא דוחה את הטענה שהפרלמנט הסקוטי רשאי לחסום או לדון באופן עצמאי בפרישה מהאיחוד, וכי הפרלמנט הבריטי וממשלת בריטניה הם הגוף והסמכות היחידה להחלטה ולניהול המשא ומתן עם האיחוד האירופי על תנאי הפרישה. בכך סגר את הדלת בפני הציפייה הסקוטית להיות חלק אינטגרלי מהמשא ומתן עם בריסל, ציפייה שישנה גם בצפון אירלנד ולונדון. בעשותו כך, גם מנע בית המשפט, את התקדים שהתרחש בבלגיה לפני 4 חודשים בו הפרלמנט של המקומי ולוניה חסם את בלגיה ו-277 מדינות האיחוד  הנוספות מלחתום על הסכם סחר חופשי עם קנדה – בעיה פוליטית ומשפטית שנפתרה רק ברגע האחרון.

מחפשים הסכם יציאה לבריטניה

עד השבוע, השאלה הגדולה הייתה איזה הסכם מחפשת מיי עבור בריטניה, ועל איזה הסכם בכלל מוכן האיחוד האירופי לדון איתה. האם גרמניה, צרפת ובריסל ירצו להעניש את בריטניה על שעזבה את האיחוד האירופי, ובעיקר להרתיע מדינות אחרות אפילו מלשקול צעד דומה – במיוחד בשנה שבה מדינות רבות הולכות לבחירות ומפלגות אנטי אירופאית מתחזקות בכולן? או שמא לחילופין יעדיפו הצדדים את טובתה הכלכלית של אירופה, ימחלו על כבודן, יחפשו עסקה שטובה לכל המשתתפים ויאפשרו לבריטניה יחד עם אירופה למצוא את שביל האבנים הצהובות?



יום שבת, 31 בדצמבר 2016

2016 - שנת המרד

יש אגדה מפורסמת על קללה סינית עתיקה שבה מברך אדם את שונאיו "שתחיו בזמנים מעניינים". אני לא יודע אם היא באמת נאמרה על ידי סיני אי שם לפני מאות שנים, או הומצאה בשביל כתבה בעיתון על ידי עיתונאי מערבי לפני שנים מועטות. שנת 2016 היא בהחלט שנה שמסמנת זמנים מעניינים.

שנת 2016 הייתה שנה של תהפוכות. השנה של דונלד טראמפ, של הברקזיט, של פוטין, של גלי המהגרים והפליטים באירופה ושל הסכם השלום הקולומביאני שלא מומש. שנה שבה אפילו הדברים הקטנים והשוליים הפכו גדולים, משמעותיים וסמליים. שנה שבה ערב הסעודית, מחסן האנרגיה של העולם, מציגה תוכנית רב שנתית לגמילה מנפט, האפיפיור והפטריארך הרוסי נפגשים לראשונה מזה 1,000 שנה, משאל עם חוקתי באיטליה הופך לדיון על עתיד האיחוד האירופי, נשיא ארצות הברית מבקר בקובה, והפיליפינים, מושבה אמריקנית לשעבר, דווקא עורקת לצד הסיני.

יום שלישי, 6 בדצמבר 2016

ראיון בתוכנית חשבון יומי על האיחוד האירופי ביום שאחרי משאל העם האיטלקי



האם טראמפ יבטל את הסכם הסחר הגדול בהיסטוריה?

לפני כשבועיים הכריז הנשיא הנבחר דונלד טראמפ כי "כבר ביומו הראשון  בבית הלבן תפרוש ארצות הברית מהסכם השותפות הטרנס־פסיפית", שאותו כינה "אסון פוטנציאלי למדינה שלנו". הסכם השותפות הטרנס־פסיפית (TPP), שעליו חתומות ארצות הברית ו־11 מדינות נוספות, הוא ההסכם הכלכלי האזורי הגדול בהיסטוריה, והוא נחשב לספינת הדגל הכלכלית של הנשיא  היוצא ברק אובמה ולמורשת האסייתית שלו.

טראמפ לא לבד בהסתייגותו מההסכם הטרנס־פסיפי. גם יריבתו במרוץ לנשיאות הילרי קלינטון, שבתפקידה כמזכירת המדינה הייתה חלק מתהליך המשא ומתן להסכם, ושבעבר כינתה את השותפות הטרנס־פסיפית "סטנדרט הזהב" של הסכמי הסחר במאה ה־21, חצתה את הקווים ומתנגדת כיום להסכם.

חתן פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן, הזהיר שמדובר בהסכם מסוכן; זוכה אחר באותו פרס, ג'וזף שטיגליץ, טען ש"מדובר בהסכם הגרוע בהיסטוריה"; והכלכלן רוברט רייך, שהיה שר העבודה בממשל קלינטון ונחשב מקורב לממשל אובמה, כינה את ההסכם "סוס טרויאני". אפילו הנשיא ברק אובמה עצמו, שנחשב לאבי ההסכם, כבר אינו משתמש במילים חיוביות כלפיו אלא רק כבחירה בין שתי חלופות גרועות שארה"ב ניצבת בפניהם. "הבחירה היא בין הסכם שייכתב על ידי ארצות הברית, ובין הסכם שייכתב עלי ידי סין", אמר.


השותפות הטרנס־פסיפית היא רק אחת מכמה יוזמות לשיתוף פעולה כלכלי בינלאומי שארצות הברית מובילה ומקדמת בעשור האחרון יחד עם בעלות בריתה. ביניהן אפשר למנות את הסכם הסחר והשותפות הטרנס־אטלנטי (TTIP); את אחיו הקטן, ההסכם המקיף לסחר וכלכלה (CETA) בין האיחוד האירופי לקנדה שכבר נחתם ואושרר בתחילת החודש; את אזור הסחר הטרנס־אטלנטי (TAFTA); ואת הסכם הסחר בשירותים (TiSA), שאליו עשויה להצטרף גם ישראל.

יום ראשון, 4 בדצמבר 2016

תקרית דיפלומטית

שיחת היום (תרתי משמע) בתקשורת האמריקאית שגלשה מהר מאד גם כאן אלינו לישראל היא שיחת הטלפון בין הנשיא הנבחר דונלד טראמפ ונשיאת טייוואן צאי אינג-ון. התקשורת מתמקדת בכך שאותה שיחה שוברת מדיניות דיפלומטית של עשרות שנים, ומגדירה אותה כתקרית, כמחדל, כטיפשות ואפילו ראיתי כלי תקשורת אחד שהגדיר את זה כפשע.
עכשיו אני לא יודע האם שיחת הטלפון של טראמפ הייתה באמת טעות או שיחה מתוכננת המצביעה על חשיבה מראש. אני לא יודע האם מדובר במדיניות חדשה כלפי מזרח אסיה, כמו שטראמפ הצהיר רבות במהלך הקמפיין, והסביבה הנאו-שמרנית שעוטפת אותו מקדמת.  או שבאמת מדובר בטעות נקודתית של נשיא חדש בגלל אי הבנה של היחסים הרגישים בין סין לארצות הברית.

יום שישי, 2 בדצמבר 2016

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

ביום ראשון הקרוב ילכו אזרחי איטליה למשאל עם בו הם יתבקשו להצביע על אישור השינויים בחוקה שאישרו הפרלמנט והממשלה האיטלקית מוקדם יותר השנה והיה לגולת הכותרת של ממשלתו של מתיאו רנצי. למרות שמדובר במשאל עם העוסק בשינוי חוקתי בלבד, בנושא עליו ישנה הסכמה רחבה, שזכה בתחילתו לתמיכה בסקרים של מרבית הציבור וכבר שנים עומד על הפרק. המשאל חרג מזמן ממעמדו ומקומו ותוצאותיו יהיו משמעותית לא רק לאיטליה אלא לאירופה ולאיחוד האירופי כולו. כאשר במידה מסוימת משאל העם האיטלקי חשוב לא פחות ממשאל העם בבריטניה וחלק כבר מדביקים לו את השם הברקזיט האיטלקי. 

הנה כמה נקודות שצריך לדעת לקראת המשאל ביום ראשון:

יום ראשון, 27 בנובמבר 2016

שתי מדינות שכמעט והיו לאחת

מי ישלוט בקובה? כרזת בחירות מסוף המאה ה-19
מותו של פידל קסטרו הוא הזדמנות להתחלה חדשה בין ארצות הברית לקובה, אבל זוהי גם הזמנות טובה להזכיר כמה עובדות שפחות מוכרות על היחסים שבין המדינות, בעיקר בתקופה הטרום קסטרויאנית, תקופה שכמעט הפכה את שתי המדינות למדינה אחת.

קצת יותר משלושים שנים אחרי שקנתה ארצות הברית את פלורידה (1819) מהאימפריה הספרדית, הצעה נוספת לקניית קובה מהאימפריה הספרדית השוקעת עמדה על הפרק (1854), ואף נשקלה פעולה צבאית אמריקאית במידה והרכישה מספרד תכשל. אך לבסוף, סכסוך פנימי בין מדינות הצפון ומדינות הדרום בארצות הברית, על שאלת העבדות באי החדש עצרה את הרכישה. כך שבהשתלשלות אירועים קצת אחרת, ייתכן והיום קובה הייתה עבורנו, פשוט מדינת איים אמריקאית שנמצאת מדרום לפלורידה. הוואי של האוקיאנוס האטלנטי.

יום רביעי, 26 באוקטובר 2016

איך זה שכוכב אחד לבד מעז

מחר היה אמור להיות יום חג בבריסל ובאיחוד האירופי. אחרי מספר שנים של מהלומות ובעיות ששיאן כמובן משאל העם הבריטי ביוני, דווקא מחר היה אמור להתקיים טקס חתימת הסכם הסחר החופשי הגדול ביותר בתולדות האיחוד, הסכם הסחר עם קנדה (CETA). ההסכם הטרנס-אטלנטי הראשון מסוגו בין האיחוד האירופי למעצמה מערבית, שלא רק שהוא חדש ותקדימי גם היה אמור להיות המודל וניסוי הכלים לפיו יחתמו ויסגרו סופית בהמשך הסכמים נוספים עם ארצות הברית, יפן, אוסטרליה וניו זילנד. שרשרת של הסכמי סחר בין הגושים הגדולים של העולם המערבי.
אבל אז מחוז קטן אחד בדרום בלגיה, ולוניה, שאוכלוסייתו מונה שלושה וחצי מיליון תושבים בלבד (פחות משני שליש האחוז מאוכלוסיית האיחוד האירופי) החליט שהוא אינו מאשר את ההסכם בפרלמנט המקומי ומטיל עליו וטו. דבר שאינו מאפשר לממשלת בלגיה לאשרר את ההסכם ומכאן שאינו מאפשר לאיחוד האירופי לחתום עליו גם כן.

יום שלישי, 27 בספטמבר 2016

Brexit: The European Divider, England, Scotland and London

An audio recording of a lecture i gave at Annual International Conference of The Israeli Association for the Study of European Integration (IASEI) 







נאפט"א

המילים נאפט"א וסחר עם מקסיקו הוזכרו בעימות אתמול 13 פעמים והפכו את נושא ההסכם לאחד הנושאים המרכזיים של העימות. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, במהלך הקמפיין דונלד טראמפ התייחס שוב ושוב להסכם הסחר הצפון אמריקאי, בעיקר בגלל שייצא לפועל תחת הממשל של קלינטון אותו הוא מקשר למתמודדת שמולו ומכנה אותו "הסכם הסחר הגרוע בהיסטוריה".  אבל מהו באמת הסכם נאפט"א?

נאפט"א, הוא הסכם סחר חופשי בין קנדה, ארצות הברית ומקסיקו הפועל מאז ינואר 1994, שהביא לביטול מרבית המכסים בין המדינות, והשפיע בעיקר על תעשיית החקלאות, הטקסטיל והמכוניות. הוא הסכם הסחר המולטילטרלי-האזורי הראשון שחתמה ארצות הברית והראשון מסוגו בעולם הנחתם בין מדינה מפותחת למדינה מתפתחת.

יום חמישי, 4 באוגוסט 2016

אם בעולם יש 193 מדינות אז איך יש באולימפיאדה 207 משלחות?

מחר יתקיים טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים כאשר 207 משלחות יצעדו על שלל דגליהן באצטדיון המרקנה בברזיל כדי לקחת חלק באירוע הספורט הגדול בעולם. אבל איך ייתכן שיש 207 משלחות למשחקים האולימפיים אם בעולם יש רק 193 מדינות?
כדי להבין את חוסר ההתאמה הזה צריך לחזור הרבה אחורה למשחקים האולימפיים השניים של שנת 1900, משחקים שהתקיימו כחלק מן התערוכה העולמית של פריז. באותה תקופה כמות המדינות בעולם הייתה מצומצמת מאד, כאשר מרבית שטחי העולם נשלטו על ידי האימפריות האירופאית. לכן הייתה הבנה שאם המשחקים האולימפיים ישוחקו רק בין המדינות או בין בסיסי הבית של האימפריות, הייצוג העולמי יהיה דל עד כמעט לא קיים. 

יום שני, 11 ביולי 2016

יום העצמאות החמישי של קוסובו

שלושה ימים עברו מאז שדרום סודן "חגגה"/ציינה את יום העצמאות החמישי שלה, ובינתיים נספרו מאות הרוגים במה שנראה כמו פריצתה המחודשת של מלחמת האזרחים במדינה.
דרום סודן היא אחת הטרגדיות הגדולות של בניית מדינה ואומה בשנים האחרונות. אוכלוסייה שסבלה במשך עשרות שנים ממלחמות אזרחים זכתה בעצמאותה רק בשביל להתדרדר אל מלחמת אזרחים פנימית נוספת אכזרית לא פחות מקודמותיה.
דרום סודן אינה סיפור ייחודי, אבל המקרה האקטואלי שלה מחייב אותנו להבין ולחשוב מחדש על הרעיון של הגדרה עצמית, ריבונות ואחריות בינלאומית. אבל גם בשאלה מה חשוב יותר השאיפה לעצמאות או מה עושים איתה ביום שאחרי, כאשר משיגים אותה.

יום שישי, 24 ביוני 2016

כמה תובנות ראשוניות לגבי תוצאות משאל העם

51.9 מול 48.1 בעד פרישה מהאיחוד

כמה תובנות ראשוניות לגבי תוצאות משאל העם:

1. חגיגה דמוקרטית - 71.9 אחוזים מהבריטים הלכו לבחור, זה אחוז ההשתתפות הגבוה ביותר בכל סוג של בחירות או משאל של כלל הממלכה מאז שנת 1992. וזאת למרות מזג האוויר הלא פשוט שהיה אתמול ושבבריטניה לא התקיים יום שבתון.

2. הממלכה המאוחדת לא מאוחדת - הכתם הצהוב והגדול שאתם רואים במעלה המפה זאת סקוטלנד. כל מחוז ומחוז בסקוטלנד הצביעו בעד הישארות באיחוד האירופי, המקום היחיד בממלכה שהצביע פה אחד.

3. לונדון אינה אנגלית - הכתם הצהוב השני שאתם רואים בתחתית המפה זאת העיר לונדון, האזור (יחידה מנהלית שכוללת מספר מחוזות) היחיד באנגליה שהצביע בעד הישארות. כל האזורים באנגליה הצביעו לפרוש לונדון הצביעה להישאר.

יום רביעי, 22 ביוני 2016

חולמים על אימפריה מצביעים אירופה

כשאתם שומעים את צמד המילים "האיחוד האירופי", מה אתם מדמיינים? גבולות פתוחים ותנועה חופשית? מטבע אחיד ומשותף? מדינות רווחה? אם עניתם את אחת או יותר מבין התשובות הללו אז אתם לא לבד. אלו בדיוק הסמלים המרכזיים של האיחוד האירופי וכך הוא גם נתפס על ידי יותר מ-90 אחוז מהציבור הרחב כאשר הם נדרשים לענות על השאלה ולהסביר מהו האיחוד האירופי.


ומה עוד משותף לאותן שלוש תשובות? שהממלכה המאוחדת אינה חלק מאף אחת מהן.