איטליה נכנסה למיתון והממשלה ברומא מגיבה במתקפה על פריז

העיר נגד הכפר - האפודים הצהובים, הברקיזט והבחירות באנדלוסיה

המשבר בין איטליה, צרפת וספרד על נושא ההגירה

צרפת מחפשת מנהיג

צרפת היא הרבה יותר מאשר מדינה, צרפת היא גם רעיון. אולי מדינת הלאום הראשונה באירופה, האומה שהביאה ליבשת את הדמוקרטיה, את צבא העם ואת כוחו של ההמון. המדינה של אנרי הרביעי (הגדול והטוב), לואי הארבעה עשר (המדינה זה אני) ונפוליאון בונפרטה (הקיסר). מנהיגי ענק שאיחדו את האומה הצרפתית, הרחיבו את גבולותיה, חיברו חלקים שבעבר היה נראה שלא ניתן לחבר, ולטוב או לרע, הציבו אותה על מפת העולם של זמנם. 

במובן מסוים זה מה שהאומה הצרפתית מאז ומתמיד מחפשת, מנהיג שיחבר אותה, יכיל אותה ויביא לה את מקומה הראוי בין העמים.

במאה ה-20 היו לצרפת רק שני מנהיגים המתקרבים לסדר גודל שכזה, שארל דה גול ופרנסואה מיטראן, אחד מימין ואחד משמאל. אחד גיבור מלחמה, סמל לעקשנות, גאווה לאומית ואבי הרפובליקה החמישית. השני הפוליטיקאי האולטימטיבי, כמעט מלך רק שנבחר בקלפי, שהפך לדמות החשובה ביותר בשמאל האירופאי של המאה ה-20. מה שתאצ'ר ורייגן מסמלים עבור השמרנות העולמית, מסמל מיטראן עבור הסוציאליזם.

אף אחד מארבעת המועמדים לנשיאות היום הוא לא מועמד מחבר, להפך - ייחודו של כל אחד מהם הוא בניגודו והתנגדותו, לסמל, רעיון או מועמד אחר. לכן גם התוצאות הצמודות, לכן הדאגה ולכן אי הוודאות. כמו אומות מערביות אחרות, גם צרפת מחפשת כעת את דרכה, הסיבוב הראשון בבחירות, הוא רק תחילת הדרך.

הטריקולור

בשבוע שעבר החליפו מאות אלפי אנשים ברחבי העולם את תמונת הפרופיל שלהם לדגל הטריקולור המפורסם של צרפת. עכשיו אפשר לדבר על צביעות מערבית, על התעלמות מפיגועים ברחבי העולם והתמקדות רק בסבל של אירופה. אבל יש דבר עמוק יותר ביחס לצרפת, צרפת היא מולדת המהפכה הדמוקרטית באירופה, ודגל הטריקולור שלה הוא בין הדגלים המפורסמים והידועים שיש. כל כך ידוע שחלק גדול מדגלי העולם הם חיקוי של הדגל הצרפתי. וזאת שדגל צרפת לא היה הטריקולור הראשון בעולם, כאשר הראשון היה הטריקולור של הרפובליקה ההולנדית.  בהמשך הפוסט ניתן למצוא רשימה של כל דגלי הטריקולור ברחבי העולם, לפי החלוקה המקובלת של טריקולורים אנכיים וטריקולורים אופקיים.

הטריקולור הראשון, דגל הרפובליקה ההולנדית

טריקולור עם פסים אנכיים (כדוגמת הטריקולור הצרפתי)

בלגיה

צ'אד

חוף השנהב

גינאה

אירלנד

איטליה

מאלי

רומניה

טריקולור עם פסים אופקיים

ארמניה

בוליביה

בולגריה

גרמניה

הונגריה

לטביה

לוכסמבורג

הולנד

רוסיה

סיירה לאון

תימן

טריקולור בישויות שאינן מדינות 

קרליה

רפובליקת קומי

אוסטיה

פרק

טריקולור בישויות היסטורית שאינן קיימות עוד 

רפובליקת פרתנופיאה

רפובליקת הריין

רפובליקת רומא

מה יעשו החברות במועצת הביטחון

לקראת ההצבעה במועצת הביטחון, מהם האינטרסים של כל מדינה ומדינה מבין 15 החברות במועצה ואיך הפכו גבון, ניגריה, בוסניה ופורטוגל לקול המשמעותי ביותר. התומכות, המתנדנדות, הנמנעות והמתנגדות, כולן בפוסט אחד.

התומכות

סין

היחסים בין סין לרשות הפלסטינית ידעו עליות וירידות. עד שנות השבעים תמכו הסינים בכל תנועת השחרור בעולם השלישי ובניהן גם בתנועה הפלסטינית. השינוי ביחסי סין ארצות הברית בתחילת שנות השביעים הביא גם לשינוי ביחסי סין עם העולם השלישי והתנועה הפלסטינית והתמיכה המסיבית הפכה לתמיכה מוראלית בלבד. בשנת 1978 הודיעה סין כי פתרון שתי המדינות הוא הפתרון הטוב ביותר לשלום במזרח התיכון. בשנת 1988 הכירה סין בהכרזת המדינה הפלסטינית  של יאסר ערפאת ומאז מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים. למרות ההתקרבות בשנים האחרונות בין סין לישראל לא נראית הרעה ביחסים בין סין לרשות הפלסטינית. ועקב כך שסין כבר הכירה במדינה הפלסטינית ב-1988 אין שום סיבה שהיא לא תצביע גם הפעם בעד.

עשר עובדות על נסיכות מונאקו

לקראת החתונה המלכותית שתתקיים היום בנסיכות מונאקו, הפעם במדור עשר עובדות, נסיכות מונאקו

רק 20 אחוז מאוכלוסיית מונאקו הם מונגסקים, (העם המקורי של הנסיכות), שאר האוכלוסייה מורכבת בעיקר מצרפתים ואיטלקים. בנוסף כ-1500 יהודים חיים במונאקו מה שהופך אותה לאחת המדינות עם האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם באחוזים. רובם של היהודים הינם בעלי ממון שפרשו לפנסיה, והיגרו לנסיכות.

במונאקו אין מס הכנסה לאזרחי הנסיכות. אזרחים זרים העובדים בנסיכות משלמים מס בהתאם לאמנות המס שחתמה המדינה עם מדינות האם שלהם. עקב כך שרוב מדינות העולם לא חתומות על אמנות שכאלו עם נסיכות מונאקו, הפכה מונאקו בפועל לאחד ממקלטי המס הגדולים בעולם.

למרות שמונאקו ידועה בבתי המלון, בחיי הלילה ובבתי הקזינו המפורסמים שלה, לאזרחי הנסיכות אסור להמר, ואפילו לא להיכנס לבתי הקזינו המשמשים אך ורק תיירים.

הכי לבד שיש

ארצות הברית והתקשורת האמריקאית מציגים את הפעילות הצבאית בלוב כפעילות שזכתה לתמיכה של הקהילה הבינלאומית, האמת הם משקרים

בסוף השבוע קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1973 הנוגעת למשבר בלוב, ומאפשרת את קיום הסגר והאזור האסור לתעופה שבשמיי לוב. בתקשורת העולמית הוצגה ההחלטה כניצחון אמריקאי-מערבי, הצלחה לכפות את דעתם על מועצת הביטחון ושינוי מעודד ביחסי ארצות הברית העולם תחת הנהגתו של הנשיא אובמה. 10-0 הייתה הכותרת באחד העיתונים החשובים בארצות הברית, באחר נכתב החלטה 1973 עברה ללא מתנגדים. כן נכון גם זו דרך לראות את הדברים, אבל כמובן זו הדרך השגויה.

המציאות רחוקה מאד מהצורה שבה התקשורת האמריקאית והמערבית מספרות לנו. בפועל ארצות הברית לא השיגה תמיכה בינלאומית גורפת להחלטה, היא בקושי השיגה תמיכה מערבית עבורה. ללא העובדה שמועצת הביטחון הייתה בנויה בצורה שהיא בנויה, מצב סטטי שמשמר את העולם של אחרי מלחמת העולם השנייה, אז גם במועצת הביטחון ספק אם  ההחלטה הייתה עוברת.

עלייתו של הרייך הרביעי

הרייך הרביעי של אירופה

לאורך ההיסטוריה הגרמנית המילה "רייך" תיארה מצב רומנטי של אימפריה גרמנית יבשתית השואבת את עברה מהאימפריה הרומית הקדושה. באמצע המאה ה-19 אוטו פון ביסמרק איחד את הנסיכויות הגרמניות תחת הדגל הרעיוני של "הרייך השני". הרפובליקאים של ויימאר כינו עצמם אנשי "הרייך הגרמני", ואדולף היטלר והנאצים ניסו ליצור את "הרייך השלישי", רייך שבחלומם ימשיך ויתקיים כ-1000 שנים. כידוע כולם כשלו. המבנים המורכבים שביסמרק איחד ויצר התנפצו במלחמת העולם הראשונה, המשבר הכלכלי והנאצים לא השאירו דבר מרפובליקת ויימאר, ואת רייך אלף השנה של היטלר מלחמת העולם השנייה הפכה להרס וחורבן. אך נראה שדווקא עכשיו, בשקט חרישי, מבלי שאפילו ירייה אחת נורתה, טנק אחד חצה את הגבול, או מטוס אחד הפציץ את שכנותיה האירופאיות, גרמניה עומדת להשיג את חלומה ההיסטורי. בלי מלחמה ובלי אלימות, אלא כתוצאה ממאמצים ותהליכים שנמשכו כמעט חמישה עשורים, ושיאם במשבר הכלכלי הפוקד כעת את היבשת. הרייך הגרמני של אירופה הולך ומוקם, הרייך הרביעי.

ארצות הברית רוצה להיות צרפת

נשיא ארצות הברית ברק אובמה הודיע השבוע על הקצבת 8 מיליארד דולר כדי לקדם בניית כורים גרעינים חדשים בארצות הברית. על פי הנאום שנשא אובמה בעת ההכרזה על התוכנית החדשה העתיד האמריקאי יקבע על ידי מה שהאומה האמריקאית  תדע לייצר ולייצא בעצמה ולא על ידי מה שהיא תדע לייבא.

קצת היסטוריה, ארצות הברית הפסיקה לייצר כורים גרעיניים בשנות השבעים, עם תחילת תקופת ממשלו של הנשיא ג'ימי קרטר. קרטר שהיה הנשיא בעל הדעות השמאליות ביותר בהיסטוריה האמריקאית התנגד התנגדות בסיסית לרעיון הטכנולוגיה הגרעינית, גם כאשר היא משמשת לצורכי שלום. אל ההתנגדות העקרונית הזו התווספה ב 28 במרץ 1979 תאונת אי שלושת המילין, שהביא לגל אנטי גרעיני בארצות הברית (למרות שאיש לא נפגע באותה תאונה) שלבסוף הביא להחלטה על הפסקה גורפת של בניית כורים גרעיניים בארצות הברית. כאשר גם ממשלים רפובליקנים שהחליפו את ממשל קרטר כדוגמת רייגן ובוש האב המשיכו את הקו של קודמו.

בעקבות ארצות הברית הפסיקו רוב מדינות המערב לבנות כורים גרעינים למעט מדינה אחת, צרפת. צרפת שלא התרגשה מהמגמה החדשה שסימן הנשיא קרטר ומהתאונות הגרעיניות שהתרחשו בארצות הברית ובברית המעוצות, סירבה לוותר על הטכנולוגיה הגרעינית שבידיה, ולעומת שאר המדינות שיפרה אותה שוב ושוב כדי להביא אותה לשלמות. כיום 80 אחוז מהחשמל בצרפת מיוצר מאנרגיה גרעינית, בעוד כמות התאונות הגרעיניות בהיסטוריה הצרפתית היא אפס.

העצמאות האנרגטית הייחודית של צרפת הפכה לקנאה בשאר מדינות אירופה ובארצות ברית, במיוחד על רקע עליית מחירי האנרגיה בשנים האחרונות. צרפת היא המדינה היחידה שכמעט ולא מושפעת מגחמותיה של השכנה הגדולה ממזרח רוסיה, וצינורות הגז שלה המגיעים כמעט לכל בית אירופי. וגם אינה נדרשת לרצות מנהיגים רודניים במזרח התיכון ובצפון אפריקה היושבים על חביות נפט ענקיות. ובדיוק את העצמאות הזו רוצה אובמה גם עבור ארצו.

גם ישראל לא זרה בתהליך ורק לפני חודש המליצו דוקטור עוזי עילם, יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר, וועדה של מומחים לאנרגיה לממשלת ישראל להתחיל בתהליך של העברת המשק הישראלי לאנרגיה גרעינית. עכשיו רק נקווה שהממשלה תקשיב לקולות המגיעים מהיבשת הרחוקה ותרכב גם היא על הגל האמריקאי.

לתגובות במייל: עומר גנדלר                                               Comments By Email Omer Gendler

פניה חדה ימינה

אנחנו רוצים שינוי הייתה סיסמת הבחירות של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שינוי שאפשר להאמין בו צעקו התומכים בכל רחבי ארצות הברית, והשינוי אכן הגיע, ואמריקה התעוררה בתחילת 2009 לתקופה חדשה. אך באותו הזמן בדיוק השינוי הפוליטי האמיתי התרחש בכלל ביבשת אחרת, ביבשת שאמריקאים נוהגים לכנות היבשת הישנה. תהליך של שינוי פולטי שהחל בשנת 2007 ונראה שמאז כובש בסערה את כל היבשת, השינוי הוא עליית מפלגות הימין באירופה, או לייתר דיוק קריסת השמאל הסוציאליסטי האירופאי.

שלשום הייתה זו גרמניה שאימצה לחיכה את השינוי. המפלה הקשה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בבחירות, העניקו לאנגלה מרקל ולמפלגת המרכז הנוצרית-דמוקרטית בראשותה קדנציה נוספות בשלטון ואפשרות לחבור אל הימין הליברלי בהקמת קואליציה יציבה לשנים הבאות. יותר משהיה זה ניצחון לימין ששילש את כוחו מאז הבחירות האחרונות, היה זה בעיקר מפלה עצומה לשמאל, שזכה לאחוזי התמיכה הנמוכים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. וכעת הופכת גרמניה, המדינה העשירה, והמאוכלסת ביותר באירופה, למדינה עם שלטון בעל צביון ימני ברור.

גרמניה היא לא הראשונה ללכת בדרך זו, היא מצטרפת לצרפת שבחרה בשנת 2007 את ניקולא סרקוזי השמרן לנשיא צרפת. איטליה שהחזירה בשנת 2008 את סילביו ברלוסקוני היל ההון לראשות הממשלה. אזרחי האיחוד האירופי שהעניקו ביוני 2009 ניצחון מוחץ לקואליציה של מפלגות ימין בבחירות לפרלמנט האירופי, ובכך נתנה יד להשתלטות הימין על הגוף המחוקק החזק ביותר ביבשת. ואל פולין והולנד בהם שולטות מפלגות הימין מאז שנת 2007 ו- 2002 בהתאמה. בנוסף למדינות אלו גם בבריטניה בה עדיין שולטת מפלגת הלייבור, המצב לא מאיר פנים עבור השמאל, פרשיות השחיתות הרבות, וחוסר שביעות הרצון של הציבור הבריטי מההמשלה הנוכחית, עומדים על פי כל הסקרים להעניק בבחירות שעומדות להיערך בשנה הבאה ניצחון למפלגה השמרנית ולחזק את המפלגה הליברלית שמוכנה המפלגה השלישית. ובכך להציב מפלגות ימין בשש מתוך שבע המדינות הגדולות והעשירות ביבשת (ספרד היחידה שלא וגם בה נראה שללא פיגוע הטרור הכלכלה הכושלת הייתה מזמן מעלה את מפלגת הימין לשלטון).

מה שמרתק במיוחד בתהליך, זה העיתוי. על הנייר מדובר בתקופה הרעה ביותר שיכולה להיות. העולם נמצא במשבר כלכלי, כלכלנים והוגי דעות מטילים ספק ברעיון השוק החופשי, ואפילו ארצות הברית בירת הליברליות העולמית בחרה נשיא בעל דעות שמאל מובהקות, ומציפה את עצמה ברפורמות חברותיות שלא התבצעו מזה מספר עשורים. בנוסף גלי ההגירה העצומים לאירופה בעשור האחרון, ותמיכתם החד משמעית של אותם המהגרים במפלגות השמאל רק מוסיפה לעוצמת הניצחון של הימין האירופאי.

ההסבר למצב כנראה טמון בשני תהליכים שהתרחשו בשנים האחרונות, התהליך הראשון הוא שמפלגות הימין האירופאית כבר לא כאלו ימניות. רובן אימצו רעיונות חברתיים, ומיתגו את עצמן כמפלגות ימין-מרכז, המציגות רעיונות של השמאל בצורה רעננה יותר, וחשוב במיוחד בדרך הרבה יותר פרגמאטית. בישראל יש מנהיגים שאוהבים לכנות זאת "כלכלה חופשית עם רגישות". התהליך השני זה עליית כוחן של מפלגות השמאל הקיצוני, שמציירות את כל השמאל האירופאי בצבעים רדיקלים, ומרחיקות בכך את ציבור המצביעים לא רק מהן ספציפית אלא גם ממפלגות שעשויות לצרף אותן אליהן כדי להקים קואליציות. ובצד כל זאת עדיין לא דיברנו על הפחד ממהגרים והחזרה ללאומיות. 

כאשר יסכמו את שנת 2009 בעוד מספר חודשים ויבדקו מה היו האירועים שמאפיינים את אותה שנה, יהיה אפשר לומר ש-2009 הייתה השנה שארצות הברית ואירופה החליפו צדדים. ארצות הברית פנתה שמאלה, ואירופה פנתה ימינה.

מילון מונחים: הסדר הווסטפלי

הסדר הווסטפלי (Westphalian Order) או המערכת הווסטפלית (The Westphalian System) הוא כינוי לצורה בה מתנהלת המערכת הבינלאומית והיחסים הבינלאומיים בין מדינות העולם מאז הסכמי שלום ווסטפליה בשנת 1648. הסכם וסטפליה בא לסיים את מלחמת שלושים השנה וקבע כי דתה הפורמאלית של מדינה תקבע בהתאם לדתו של הגורם שעומד בראשה. "דת הנסיך היא דת הממלכה" (Cuius Regio, Eius Religio). כאשר מאחורי משפט קצר זה עמדו שני עקרונות מרכזיים: עקרון הריבונות (דת הנסיך) ועיקרון הטריטוריה (דת הממלכה).

מילון מונחים: באקפאסינג (Buck Passing)

באקפאסינג (לעיתים מכונה בעברית לעיתים בשם "העברת הכדור" או "העברת האחריות") הוא מושג ביחסים בינלאומיים המנסה להסביר כשל איזון בתאוריית מאזן הכוחות. ההיגיון שעומד מאחורי מודל מאזן הכוחות הוא, כאשר מעצמה אחת מתחזקת מעצמות אחרות אמורות לאזן מולה ובכך לנטרל את האיום. לעומת זאת במציאות ענו עדים למקרים רבים בהם אין הדבר מתקיים ומעצמת מתחזקות ללא תגובה.