הפילוג האירופי

במקום לחבר מדינות רבות ושונות לגוש מדיני אחד, הפך הארגון לסיבה טובה לקטטות ולבדלנות. לסקוטים נמאס לתדלק את האנגלים, לתושבי פלנדריה נמאס לממן את שכניהם הוולונים, וללומברדים נמאס לשמוע שהם בכלל המצאה. עד שהמשבר הכלכלי הנוכחי יחלוף, ייתכן שפניה של היבשת כבר יהיו שונים לבלי היכר

בעוד ימים אחדים ילכו תושבי חבל קטלוניה הספרדי לבחירות מיוחדות שעליהן הכריז נשיא קטלוניה, ארתור מס. זו תהיה התפתחות משמעותית במאבק פוליטי חריף ורב-שנים בין הממשלה הספרדית המרכזית היושבת במדריד ובין ממשלת קטלוניה היושבת בברצלונה, סביב השאלה האם לחבל ישנה הזכות החוקית לקיים משאל עם בנוגע לעתידו. הפרלמנט במדריד אסר לקיים משאל עם, אך לדעת רבים, הבחירות הקרובות בקטלוניה יהיו תחליף לא רשמי, ויקבעו במידה זו או אחרת את עתידו של החבל – האם יישאר חלק בלתי נפרד מספרד, או שמא יקבל אוטונומיה מורחבת כדוגמת החבל הבסקי, או אפילו ייצא לעצמאות מדינית של ממש. 

באגף האחר של אירופה נראה באופק מהלך בדלני נוסף, לאחר שראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון וראש ממשלת סקוטלנד אלכס סלמונד הגיעו להסכמה היסטורית לגבי תנאים לקיומו של משאל עם בשנת 2014. העם שישתתף בו הוא העם הסקוטי, שיכריע בשאלה האם לפרוש מבריטניה ולהקים מדינה עצמאית משלו, 305 שנה לאחר ההצטרפות לממלכה הבריטית. גם באי כרתים מתעוררת וצוברת תאוצה תנועה לאומית מקומית, שדורשת להיפרד מיוון ולהקים מדינה עצמאית. דגל הרפובליקה מתחילת המאה הקודמת חזר לאופנה והוא מתנוסס בגאווה ברחבי האי. מחאניה ועד הרקליון, מאות אלפי התיירים אינם יכולים להחמיץ אותו כאשר הוא מתנופף מעל בתים, רחובות, מסעדות ועסקים. במשחקי כדורגל שבהם מתארחות קבוצות מיוון היבשתית, אוהדי הקבוצות המקומיות של כרתים מתגרים בקהל האורח באמצעות הנפת סמלי האי והשמעת קריאות לאומניות. בשנה האחרונה גם נרשם שיא במספרם של תושבי האי המחליפים את לוחיות הרישוי במכוניותיהם לכאלה שנושאות את הסמל המקומי, במקום הסמל היווני שהיה עליהן עד כה. אף ששפתם של תושבי האי היא יוונית וכן גם תרבותם, הם תופסים עצמם כשונים מהיוונים ה'יבשתיים'. ישנם כאלו שאף נתלים בהיסטוריה הקדומה ורואים עצמם כצאצאי התרבות המינואית העתיקה, שפרחה באי לפני אלפי שנים. 

הדמוגרפיה השתנתה, היסודות נשארו זהים

מאז נספרו קולות הבוחרים בארצות הברית והנשיא ברק אובמה זכה לקדנציה שניה, הרבה מילים נכתבו על כך כי אמריקה השתנתה, והדמוגרפיה החדשה בה אוכלוסיית הלבנים כבר אינה רוב היא הסיבה לניצחון. מעבר לכך פרשנים רבים השתמשו בטיעון זה בכדי לנגח את המפלגה הרפובליקנית ולטעון כי שינוי זה מקשה והופך כמעט בלתי אפשרי את יכולתה של המפלגה לחזור לבית הלבן בשנים הקרובות. אך האמת היא שהסתכלות פשטנית שכזו על תוצאות הבחירות ועל השינוי הדמוגרפי המתחולל, לא רק שגויה ומטעה, יש שיגידו אף נגועה בגזענות, בכך שהיא מניחה שכל מי שאינו לבן יצביע בצורה מסוימת אך ורק בגלל מוצאו.

הקול הלטיני, החץ לא תמיד יפנה לאותו כיוון

המונח "ברית המיעוטים" הוזכר רבות בימים האחרונים. הוא מתייחס לנתון כי הנשיא אובמה זכה ל-71 אחוז מקולות ההיספנים, 93 אחוז מקולות השחורים ו-73 אחוז מקולות האסייתיים. לעומת 39 אחוז בלבד מקולות הלבנים. אך האם באמת צבע העור והמוצא משקפים תוצאות אלו או שאולי דווקא המצב הכלכלי ומיקומם של אותם מיעוטים בחברה הוא הסיבה לדפוס ההצבעה. כמו כן האם באמת אפשר לטעון כי, הודים, סינים, פקיסטניים ויפנים המהגרים לארצות הברית הם כולם אסייתיים ומתנהגים וחושבים בצורה דומה? האם קובניים, מקסיקניים ודומיניקנים שייכים כולם לקבוצה אחת ויחידה? ברור שלא, ובהסתכלות עמוקה יותר בדפוסי ההצבעה ניתן לראות שבפעול אין כך הדברים.