"המדינה נתנה לזוגות הצעירים
100 אלף שקל כדי לקנות דירה - הקבלנים לקחו את הכסף"
נמרוד בוסו מעיתון
הדה מרקר התפלא כיצד קרה שמענק ירושלים עליו הכריזה הממשלה לא השיג את יעדו. כאשר
כספי המענק מצאו את דרכם לכיסים של הקבלנים. אבל האמת אין כאן שום הפתעה, כי בכלכלה שנותנים סובסידיה לצרכן, בשוק קשיח, היא אינה משיגה את יעדה ורק מעלה את
המחיר בדיוק בגובה הסובסידיה.
אז מה בעצם קרה כאן, המדינה החליטה לתת מענק (סובסידיה) לכל זוג צעיר
(צרכן) שיקנה דירה בירושלים בטווח זמן של מספר חודשים מוגדים מראש. עד כאן הכול
בסדר, נשמע הגינוי. ממשלת ישראל רוצה לעזור לזוגות צעירים. אבל מילת הקסם של
התרגיל הנוכחי היא "בטווח זמן של מספר חודשים", או במילים כלכליות יותר בטווח
הקצר.
עכשיו בואו נחשוב שנייה על שוק הדירות. בניית דירה היא פעולה שלוקחת
מספר רב של שנים. יוזמה, תכנון, אישורים ובנייה. לכן היכולת של הקבלנים לשנות באופן
מהיר את כמות הדירות שהם יכולים להציע אינה קיימת. זאת מכיוון ששינוי בהעדפות שלהם
יבוא לביטוי רק לאחר מספר שנים, או במקרה הטוב לאחר מספר רב של חודשים כאשר יושלמו
כל השלבים שציינו קודם. לכן ההיצע בשוק הדירות החדשות הוא היצע קשיח. (עקומה
הניצבת לציר Y).
לעומת זאת הזוגות הצעירים שרוכשים את הדירות הם שוק גמיש יותר. כל אחד
מאתנו שיתנו לו מענק של 100,000 שקל, ונמצא בחיפוש אחר דירה סביר להניח ישנה את
העדפותיו ויחפש דירה באותו סכום אותו הוא התכוון להוציא פלוס "המתנה אותה
נתנה המדינה". אם בדיוק בגובה המתנה ואם רק בחלקה. לכן עקומת הביקוש של שוק
הדירות היא עקומה היורדת מציר Y
לכיוון ציר X.
(כאשר השיפוע שלה אינו רלוונטי לדיון). לאחר המענק אותה עקומה עולה בקרוב מקסימלי בגובה
המענק.
בסופו של דבר נקודת שיווי המשקל החדשה נמצאת בדיוק בגובה 100,000
שקלים מעל נקודת שיווי המשקל הישנה. כמות הדירות שנמכרה לא השתנתה. ואת המענק קיבל
הצרכן והעביר אותו במלואו לכיסו של הקבלן. להצגה גרפית של התהליך.
