יום ראשון, 1 במאי 2011

אז למה לא מתערבים (עדיין) בסוריה ?


מדוע התערבו מדינות המערב רק לפני מספר שבועות בעימותים בלוב ובחוף השנהב, ועד כה הן נמנעות מלעשות זאת גם בסוריה

בשנים האחרונות חקרתי רבות את נושא ההתערבות הצבאית הבינלאומית, מדוע היא מתרחשת, מתי ואיך, כיצד היא מסתיימת, מי נוהג לבצע אותה ומדוע לעיתים היא מצליחה ולעיתים נכשלת. כאשר בדקתי לעומק עשרות התערבויות זרות בניסיון למצוא את הסיבות לפריצתן, 4 מאפיינים שבו וחזרו בעקביות בכל אחת מהן, כאשר לפחות אחד מאותם מאפיינים חייב להופיע בצורה מובהקת ומאפיין נוסף תומך, כל זאת כדי שהתערבות אכן תתרחש. ארבעת המאפיינים הם: משאבי טבע , הגירה, חלופה שלטונית ברורה ומאסה קריטית של הרוגים.

משאבי טבע והגירה אנושית 

צבא צרפת פועל בחוף השנהב 
משאבי טבע הוא כל משאב או סחורה שמחירו העולמי מושפע או יכול להיות משופע כתוצאה ישירה מהעימות במדינה. כאשר למדינות המתערבות ישנה  צפייה כי התערבות בסכסוך עשויה למתן חזרה את מחירו. משאבים אלו יכולים להיות סחורות של ממש כמו: נפט, גז, יהלומים, זהב ואחרים. או אפילו תשתיות קריטיות ואסטרטגיות כמו מעבר צינורות (כדוגמת באקו-טביליסי-ג'ייהאן), כבישים, תעלות מים (כדוגמת תעלת פנמה) ונתיבי מסחר. כאשר כל אחד מאותם משאבים יכול להתפאר בלפחות התערבות אחת או יותר בו הוא הפך לגורם הגורם להתערבותן של מדינות. 

הגירה, היא המצב בו עקב העימות הפנימי במדינה פליטים רבים מתחילים לעזוב את ביתם ולעבור את הגבול בדרכם אל מדינות שלישיות שכנות או לא שכנות. תופעה שיוצרת באופן אוטומטי נטל כלכלי על המדינות הלא מעורבות, ולעיתים אף גורמת לבעיות חברתיות וזהותיות. אך מעבר לכל דבר אחר הם מכניסים לתוך הסכסוך צד שאינו מעורב בו ונכפה עליו להיות חלק ממנו. כאשר הדוגמא המפורסמת מכולם היא מלחמת האזרחים בבנגלדש שהובילה לגל של 10 מיליון פליטים אל הודו שכנתה, אך גם תופעת הפליטים הפוקדים לאחרונה את מדינת ישראל להם יש קשר ישיר למלחמות האזרחים באפריקה.


חלופה שלטונית ורמת האלימות 

חלופה שלטונית מאפיינת מצב בו לצד האמור להתערב בסכסוך יש בעל ברית בתוך מדינת העימות אותו הוא מעוניין לראות בשלטון במידה והוא ינצח וההתערבות תצליח. חלופה שכזאת יכולה להיות: פוליטית, אידאולוגית, אתנית, דתית או כל דבר אחר שמפריד באופן ברור ומובהק בין צד אחד לבין צד דני. במהלך המלחמה הקרה לדוגמא, היה מאפיין החלופה השלטונית נפוץ במיוחד כאשר כל אחד מהקטבים בעולם, ארצות הברית או ברית המועצות ניסה לעלות את הכוחות הפנימיים התומכים בו אידאולוגית לכס השלטון.

מאסה קריטית של הרוגים מדברת על כך שהסכסוך הופך אלים במיוחד ומתחיל לגבות את חייהם של כמות גבוהה של אזרחים, בשלב הזה ההתערבות כבר יוצאת מאותם מניעים ראליסטים כמו קודם ומתרחשת עקב מניעים יותר רגשיים ומוסריים, מושפעת מדעת קהל ותקשורת וכוללת גם חישובים של עלות ותועלת צבאית לצד המתערב. התערבות שכזו מקבלת את הכינוי התערבות הומניטרית.


משחתת אמריקאית מפגיזה את לוב
המצב בסוריה

מארבעת מאפיינים אלו שני הראשונים משפיעים ונפוצים יותר בעוד שני האחרונים משפיעים במידה פחותה, וזה בדיוק הבעיה עם ההתערבות המערבית בסוריה. לעומת לוב ותוניסיה אין כרגע זרם של מהגרים המאיים על מדינות אירופה, כאשר גם מיעוט הפליטים הקיים מעדיף עד כה לחפש מקלט דווקא בירדן ולבנון. נפט המשאב היחיד שיש אינו חלק חשוב מהכלכלה הסורית, לעומת המקרה של לוב שהיא ספקית נפט חשובה לאירופה. מעט הנפט הסורי שכבר קיים בשטחה, מוצא את דרכו דווקא לתורכיה ומדינות שכנות אחרות, בעוד המשאבות האירופאיות כמעט ולא מושפעות על ידו.

כאשר מסתכלים על שני המאפיינים האחרים, אנחנו עדיין לא רואים יכולת נוכחית שלהם להשפיע לכיוון של התערבות בין לאומית. מאסה קריטית של הרוגים עדיין אין. לעומת לוב או חוף השנהב בהן נהרגו מאות אזרחים ביום כאשר בלוב הגיע המצב לכדי שמועות שקאדפי מתכנן טיהור אתני בעיר בנגאזי, בסוריה מבין השלטון שהעולם יכול לקבל מצב של 20 הרוגים ביום, יום אחרי יום, הרבה יותר מאשר מצב של 2000 הרוגים ביום אחד.


בלקניזציה מהסוג הגרוע ביותר

מפת סוריה על פי הדתות המרכיבות אותה
 http://geocurrents.info/ באדיבות  
המאפיין האחרון שנשאר הוא החלופה השלטונית, מה שמסבך את העניין הסורי עוד יותר. בלוב היו בצורה כזו או אחרת שני צדדים, קאדפי והשבטים התומכים בו מול המורדים והשבטים המרכיבים אותם. בחוף השנהב ראינו שני צדדים ברורים עוד יותר, הממשלה שסירבה לוותר על השלטון לאחר ההפסד בבחירות והאופוזיציה הנבחרת. סוריה לעומת זאת היא מדינה המרוכבת מעדות רבות (עלאווים, סונים, שיאים, כורדים, דרוזים, נוצרים ותורכים) שגם כעת לא ברור, ובמיוחד לא ברור למערב לצד מי בעימות נמצאת כל אחת מהעדות, מה. כדי שהמערב יתערב הוא חייב קודם למצוא בין ברית או קואליציה שאליהם הוא מתכוון להעביר את השלטון ביום שאחרי, בעל ברית שכזה עדיין אין בנמצא. בנוסף גם אם ימצא בעל ברית שכזה בעתיד בסוריה יש מאפיינים מאד דומים למה שהתרחש במלחמה הקרה. בעוד המערב מחפש בני ברית בין הפלגים המפגינים השלטון הוא בין ברית קרוב של איראן שלא הייתה רוצה לראות בנפילתו, ועל פי דיווחים גם מסייעת בדיכוי ההפגנות. כך שהתערבות של המערב בסוריה עשוי להוביל לעימות מול איראן ואולי אפילו עם רוסיה שמתחזקת בסיס צבאי בנמל טרטוס. ולכן מרחיקה התערבות שכזו עוד יותר.


הסיכוי להתערבות

אז מתי אם בכלל תהייה התערבות צבאית? קשה לדעת, רוב הסיכויים שלא אחד משני המאפיינים הראשונים ישפיעו על ההחלטה שכזו,. הגירה כרגע לפחות לא קיימת ושינוי דרסטי במחיר הנפט העולמי לא צפוי להתרחש. לכן האופציה היחידה כנראה תגיע מכיוון כמות ההרוגים, במחקר לא ברור כמה הרוגים צריך כדי לגרום להתערבות, המספרים משתנים ממדינה למדינה ומעימות לעימות, תלויים בדעת הקהל, ההזדהות בין המדינות, חשובי עלות-תועלת, התמונות שיצאו מהמדינה, השפעתן על התקשורת העולמית ומשתנים נוספים. למרות זאת ככל שמשטרו של בשאר אל-אסד ימשיך להרוג בבני עמו גם במנה יומית קטנה, בסופו של דבר יתקרב המשטר הסורי יותר ויותר אל עבר המאסה הקריטית הדרושה. לכן התערבות צבאית אם תהייה יכולה במקרה הסורי להתרחש רק מסיבות הומניטאריות. אך את כמות ההרוגים לעומת שאר המאפיינים כמו משאבים, הגירה, ודמוגרפיה יכול השלטון הסורי לקבוע ביתר קלות, עד כה נראה שאת הרעיון הזה השלטון הסורי מבין וכך מרוויח עוד קצת זמן.


באותו עניין: הסיכוי להתערבות צבאית של טורקיה בסוריה - נקודת ההכרעה של טורקיה מתקרבת