גבולות קבועים ? גם במזרח התיכון מתחילים לחשוב אחרת

לפני מספר שבועות כתבתי על חלוקת לוב למספר מדינות כחלק מהפתרון להצלתה. אותו רעיון אפשר גם כמובן לשייך למה שמתרחש היום בסוריה, מדינה שגם בה אני מאמין זהו הפתרון היחיד. אבל הרבה יותר מעודד מכך אני שמח לראות טור שנשלח אלי מהעיתונות הערבית שגם מתחילה להבין שאולי זה הפתרון היחיד. לטור מאלג'זירה. 

אז למה לא מתערבים (עדיין) בסוריה ?

מדוע התערבו מדינות המערב רק לפני מספר שבועות בעימותים בלוב ובחוף השנהב, ועד כה הן נמנעות מלעשות זאת גם בסוריה

בשנים האחרונות חקרתי רבות את נושא ההתערבות הצבאית הבינלאומית, מדוע היא מתרחשת, מתי ואיך, כיצד היא מסתיימת, מי נוהג לבצע אותה ומדוע לעיתים היא מצליחה ולעיתים נכשלת. כאשר בדקתי לעומק עשרות התערבויות זרות בניסיון למצוא את הסיבות לפריצתן, 4 מאפיינים שבו וחזרו בעקביות בכל אחת מהן, כאשר לפחות אחד מאותם מאפיינים חייב להופיע בצורה מובהקת ומאפיין נוסף תומך, כל זאת כדי שהתערבות אכן תתרחש. ארבעת המאפיינים הם: משאבי טבע , הגירה, חלופה שלטונית ברורה ומאסה קריטית של הרוגים.

משאבי טבע והגירה אנושית 

צבא צרפת פועל בחוף השנהב 

משאבי טבע הוא כל משאב או סחורה שמחירו העולמי מושפע או יכול להיות משופע כתוצאה ישירה מהעימות במדינה. כאשר למדינות המתערבות ישנה  צפייה כי התערבות בסכסוך עשויה למתן חזרה את מחירו. משאבים אלו יכולים להיות סחורות של ממש כמו: נפט, גז, יהלומים, זהב ואחרים. או אפילו תשתיות קריטיות ואסטרטגיות כמו מעבר צינורות (כדוגמת באקו-טביליסי-ג'ייהאן), כבישים, תעלות מים (כדוגמת תעלת פנמה) ונתיבי מסחר. כאשר כל אחד מאותם משאבים יכול להתפאר בלפחות התערבות אחת או יותר בו הוא הפך לגורם הגורם להתערבותן של מדינות. 

הגירה, היא המצב בו עקב העימות הפנימי במדינה פליטים רבים מתחילים לעזוב את ביתם ולעבור את הגבול בדרכם אל מדינות שלישיות שכנות או לא שכנות. תופעה שיוצרת באופן אוטומטי נטל כלכלי על המדינות הלא מעורבות, ולעיתים אף גורמת לבעיות חברתיות וזהותיות. אך מעבר לכל דבר אחר הם מכניסים לתוך הסכסוך צד שאינו מעורב בו ונכפה עליו להיות חלק ממנו. כאשר הדוגמא המפורסמת מכולם היא מלחמת האזרחים בבנגלדש שהובילה לגל של 10 מיליון פליטים אל הודו שכנתה, אך גם תופעת הפליטים הפוקדים לאחרונה את מדינת ישראל להם יש קשר ישיר למלחמות האזרחים באפריקה.

איראן, טורקיה וישראל, משולש עתידי ומסוכן

בספר שכתב לאחרונה סטיבן קינזר  "אתחול: איראן, טורקיה, ועתידה של ארצות הברית" טוען קינזר שארצות הברית צריכה לשנות את מדיניותה האסטרטגית במזרח התיכון ולחבור אל שתי המעצמות ההיסטוריות, המוסלמיות אך הלא ערביות: איראן וטורקיה. לפי קינזר בקרוב צפוייה התעוררות של שני הענקים הישנים מהתרדמת, התעוררות שתביא לשינוי בקנה מידה ענקי במזרח התיכון, והפיכתו ממזרח תיכון ערבי הכפוף להגמוניה והתערבות אמריקאית, למזרח תיכון עצמאי שיחולק בין איראן השיעית וטורקיה הסונית. לכן לדעתו ארצות הברית צריכה עכשיו לזנוח את העולם הערבי ולפתח קשרים חזקים וקרובים עם שתי המעצמות העולות ובך לשמר את ההגמוניה האמריקאית באזור ובמיוחד את הרלוונטיות.

עם החלק הראשון של התחזית של קינזר אני נוטה להסכים, אכן שני הענקים ההיסטוריים של המזרח התיכון נמצאים בתהליך של שינוי היסטורי. אבל לעומת האופטימיות הזהירה שלו לגבי החלוקה השקטה והיכולת אמריקאית לשלוט בנעשה, אני מאמין כי הן נמצאות במסלול התנגשות בלתי נמנע, ואליהן צריך להוסיף גם גורם שלישי, חשוב, עוצמתי והיסטורי לא פחות, מדינת ישראל.

הסתכלי מזרחה לא מערבה

כנראה שהאיחוד האירופי כבר הכריע סופית, הוא לא מעוניין בטורקיה כחברה בו, הוא פשוט לא יודע איך לומר זאת. לכן על טורקיה להפסיק להתחנן לטובות מאירופה ולהתחיל לחפש את זהותה במקומה הטבעי במזרח.

אם השמועות על היוזמה החדשה עליה מדבר נשיא צרפת ניקולא סרקוזי לאחרונה אכן נכונות. הקמת גוש מסחרי שיאחד את מדינות הים התיכון. מדובר בהורדת מסך סופית על אחת ההצגות הארוכות ביותר בדורנו, הצגה הנמשכת כבר 25 שנה, ההצגה העונה לשם "קבלת טורקיה לאיחוד האירופי".

טורקיה יושבת בחדר המתנה בלתי נגמר

25 שנה מנסה טורקיה להתקבל לאיחוד האירופי. אין ספור רפורמות, אמנות, הזמנות לכנסים ותהליכים היא עברה, אבל תשובה חיובית מאירופה אין. אם נמשיל את הקבלה לאיחוד האירופי לחדר המתנה, אז בבושה רבה היא ראתה איך מדינות שישבו עימה על הספות באותו החדר בדיוק, נכנסות אחת אחרי השנייה בדלת הפלאים. יוון, ספרד, פורטוגל, כולן מדינות שיצאו למסע הארוך ביחד עם טורקיה, אבל היכן שהוא בדרך איבדו אותה, וסיימו את המסע לבדן. תוך שתיקה מביכה, נאלצה אותה טורקיה להתבונן כיצד מדינות שאירופה אפילו לא החשיבה כמדינות "רציניות" (מדינות מזרח ודרום אירופה) עוקפות אותה בסיבוב, נכנסות אל חדר ההמתנה, יושבת עימה קצת בתור, מרכלות, מפצחות קצת גרעינים שותות משקה אחד או שניים, ומייד נכנסות גם הן באותה דלת פלאים של האיחוד, משאירות אחריהן רק שובל של אבק.