אחרי דרום סודן, צפון מאלי בדרך לעצמאות?

איך קורה שמדינה דמוקרטית, יציבה ויחסית מתקדמת במונחים אפריקאים מוצאת את עצמה בוקר אחד על סף פיצול

אם יש מילה שמאפיינת בצורה מושלמת את המתרחש בצפון-מרכז יבשת אפריקה בשנים האחרונות, המילה תהייה שינוי, ולא השינוי עליו דיבר הנשיא ברק אובמה בקמפיין הבחירות של 2008. אלא שינוי המאופיין בסדר אפריקאי חדש, אנרכיה מתגברת ואי סדר מוחלט, מערב פרוע בגרסה אפריקאית, הגולש ממדינה למדינה בקצב מסחרר. אך מעבר לאי הסדר מדובר בשינוי רדיקלי, מהותי ומבני של צפון היבשת. האזור משנה את פניו, ואת המורשת וההיסטוריה הקולוניאלית שירש כאשר יצא לעצמאות לפני עשרות שנים. שינוי הכולל דרישה לזהות עצמאית, גבולות חדשים, ריבונות, פרוק והתנתקות. כמו קוביות דומינו, מפיל ה"סדר החדש" מדינה אחר מדינה. מאריתריאה וסודן שבמזרח, למדינות הצפון הערביות ועד מדינות הנוודים והמדבר שבמערב.

דגלה של צפון מאלי/אזוואד

לאחרונה הגיע התהליך גם אל מאלי, כאשר מרידה פוליטית שהחלה לפני מספר חודשים הובילה בתהליך הדרגתי למלחמת אזרחים שתוצאתה עד כה הן: סיום הדמוקרטיה, והקמתה דה פקטו של מדינה חדשה באזור, אזוואד. מדינה החולשת על רוב שטחה של מאלי ואמורה לשמש כמדינתם של שבטי הטוארג. ועל הדרך מציגה שאלה קריטית על עתידו של האזור.  איך קורה שמדינה דמוקרטית, יציבה ויחסית מתקדמת במונחים אפריקאים מוצאת את עצמה בוקר אחד על סף פיצול.

מי הם שבטי הטוארג?

מחולקים בין 5 מדינות

בכדי להבין את אזוואד, המדינה החדשה, יש קודם להבין מי הם שבטי הטוארג עבורם היא עתידה לקום. הטוארג הינו עם ברברי עתיק, החי בסגנון נוודי ומפורסם בעיקר בזכות כיסוי הראש בצבע כחול בוהק אותו נוהגים ללבוש הגברים בשבט. למרות שאנחנו נוהגים לכנות אותם במילה שבט, בפעול מדובר בעם לכל דבר המונה כ-6 מיליון בני אדם המפוזרים גיאוגראפית על פני חמש מדינות: לוב, אלג'יריה ניג'ר מאלי ובורקינה פאסו. עובדה שזיכתה את שבטי הטוארג בכינוי המפוקפק "הכורדים של צפון יבשת אפריקה".

עד הגעתם של האירופאים ליבשת השחורה חיו הטוארג לצדם של העמים הערבים בצפון והעמים השחורים שבדרום בשקט ובשלום יחסי. זכו לעצמאות ואף קיימו מערכת שלטונית מורכבת ומפותחת מאד, במונחים אפריקאים. הגעתם של הכובשים הצרפתים לאזור שינתה את מצבם לרעה ולאחר מספר מלחמות בהן הפסידו בני הטוארג שוב ושוב חולק האזור בו חיו באופן מלאכותי לחמש מדינות. חלוקה שהפכה את בני הטוארג למיעוט בכל מדינה ומדינה בנפרד.

מדינה בצפון מאלי, מדוע עכשיו? אביב ערבי בלוב, צביעות מערבית והתקדים הסודני

שלושה תהליכים חופפים הביאו ליצירתה של אזוואד בצפון מאלי בעת הזאת. הראשון הוא האביב הערבי ונפילת שלטונו של קדאפי, השני הוא חוסר העקביות במדיניות אותה נוקטות מדינות המערב בהסתכלותן על מדינות האזור, והשלישי הוא התקדים הסודני והעצמאות לה זכתה דרום סודן.  

לעומת מצבם במאלי בלוב היו בני הטוארג חביבי המשטר, שלטונו של מועמר קדאפי אימן וחימש אותם ואף נתן להם שליטה חצי אוטונומית על מחוזותיהם בדרום. כאשר הם בתמורה גמלו לו בתמיכה פוליטית, שמירה על הגבול הדרומי של לוב הגובל עם המדינות השחורות, ושכירי חרב המוכנים לבצע כל פעולה שידרוש הפטרון הערבי.

כאשר נפל משטרו של קדאפי פסקה ברגע גם התמיכה בבני הטוארג, כאשר ממשלת המורדים החדשה אינה מעוניינת עוד בהסדר ישן זה. כך מצאו עצמם הטוארג מצד אחד חסרי אב פוליטי יציב, מצד אחר חמושים עד צוואר בנשק לובי, מאורגנים ומאומנים הרבה יותר מאשר כל ישות אחרת באזור, ובעיקר מתודלקים באידיאולוגיה חדשה של הגדרה עצמית שהביאו עימם השבטים בלוב, האביב הערבי והתקדים הדרום סודני בחודשים האחרונים. כך נשק, לוחמים וידע רב עברו משבטי הטוארג של לוב אל אחיהם במאלי, ויצרו מצב שמולו ממשלת מאלי וצבאה לא יכולים להתמודד. תוך מספר חודשים מחוז אחר מחוז רשמו הטוארג ניצחונות מוחצים עד ליצירתה של המדינה החדשה בצפון מאלי, אזוואד.

מאלי בין צפון לדרום 

במקביל לאפקט הלובי היו גם מדינות המערב גורם של חוסר יציבות במאלי הדמוקרטית. במשך שנים הייתה מאלי בעלת בריתה של המערב, בייחוד ארצות הברית וצרפת, זאת עקב היותה מדינה דמוקרטית, יציבה בה חלקים גדולים מהשלטון והצבא חונכו במדינות המערב עצמן. אך מדינות המערב שלא היססו להתערב בלוב ולהפיל את משטרו של קדאפי, שכחו לפעול באותה נחישות עבור בעלת בריתן הדרומית יותר.

כאשר החל המשבר הבינו שליטי מאלי כי הם אינם יכולים לעוצמה של שבטי הטוארג וכי צבאם קטן וחלש בכדי להתמודד עם האיום החדש שיצרו מדינות המערב בהתערבותן בלוב. אך כל בקשות העזרה והתמיכה נדחו, ומאלי נשארה להתמודד עם המצב החדש לבדה. לאחר מספר תבוסות החליטו מפקידי הצבא במאלי כי השלטון הדמוקרטי מפריע להם בניהול השוטף של מהלחמה וכי הדרך היחידה להשיג ניצחון על בני הטוארג היא הפיכה צבאית במדינה, לפחות לתקופת המלחמה.

אך המערב ששתק ולא התערב אל מול מתקפותיהם של שבטי הטוארג בתוך גבולה הריבוני של מאלי. מתקפות שבפועל הוא גם האחראי העקיף, ויש שיגידו הישיר להן. לא שתק אל מול ההפיכה הצבאית במדינה ודרש להחזיר את הדמוקרטיה על כנה. כמו כן את מעט העזרה הצבאית והסיוע המערבי שכבר קיבלה מאלי הפסיקו המדינות כצעד מעניש ומאלי הפכה בודדה עוד יותר. כך בשם ערכי הדמוקרטיה והחופש, הקריב המערב את אחת הדמוקרטיות היחידות באזור והפך גם אותה ללא דמוקרטית כאשר הוא גוזר אליה עתיד בלתי ידוע ההולך בצעדי ענק אל עבר פיצול ואף מלחמת אזרחים עקובה מדם.

טרור איסאלמי ואל-קאעידה אפריקאי

בעוד המערב איחר להבין את המתרחש באפריקה. היו אלא אל-קאעידה שזיהו מייד את היכולת לנצל את המשבר. הארגון שהובס לאחרונה במרכז אסיה וכמעט אינו מצליח לפעול עוד בחופשיות באפגניסטן ופקיסטן העתיק לאחרונה את רוב פעילתו לאפריקה. בתחילה לאזור מזרח היבשת הסובל מחור יציבות קיצונית. אך המעורבות המערבית הגבוה באזור ובייחוד הקמתה של מדינת דרום סודן יחד עם הצבא האתיופי החזק. גרמו לו לחשוב מחדש על ביתו החדש. המדבריות של מאלי הפכו עבורו לבית גידול מצוין. ובכך נוצרה ברית מסוכנת. שבטי הטוארג המחפשים תמיכה והכרה בינלאומית מצאו בכסף ובכוח האדם של אל-קאעידה את הפתרון. והוא בתמורה קיבל כר חופשי לפעילות אסלאמית רדיקלית בתנאים דומים ונוחים לאלו שהכיר באפגניסטן כאשר התוצר היחיד שהפך לא צפוי בתהליך הוא מידת ההזדהות הלא ברורה שרכשו שבטי הטוארג לאידאולוגיה הקיצונית, המשנים את פני המלחמה מלמחמה לאומנית למלחמה דתית, כל הדרך לעבר מדינת טאליבן חדשה. 

מחכים לצרפת

כמו שהזכרתי קודם, המערב כשל להבין בתחילה את מורכבות הסוגיה, או שאולי בחר שלא להבין אותה בכדי לא להיות מעורב בעימות נוספת ביבשת. אך כעת ברור לכולם כי כניסתו של הטרור האסלאמי למשוואה אינה משאירה עוד מקום לתמרון. אך בעוד ארצות הברית עדיין מתלבטת לגבי מעורבות בסוריה, והשלטון האמריקאי הנמצא לפני בחירות אינו מצליח להצדיק בפני קהל הבחורים שלו את המעורבות בלוב. ארצות הברית אינה צפוייה לצאת בראשן של מדינות נוספות להרפתקה נוספת ביבשת האפריקאית. ובכך צרפת נשארת היחידה בפרשה.

צרפת אינה מדינה שנוהגת להתערב צבאית בסכסוכים של מדינות אחרות. אך כאשר היא בכל זאת עושה זאת הם תמיד סכסוכים המתרחשים על אדמה קולוניאלית צרפתית לשעבר. 9 מתוך 10 ההתערבות הצבאיות שבוצעו על ידי צרפת באופן עצמאי בעשורים האחרונים היו במדינות חסות אפריקאיות. מדינה בדיוק כמו מאלי. הסחר הרחב, הבסיסים באזור, האינטרסים, ההיסטוריה המשותפת ויש שיאמרו גן הנטייה הצרפתית לראות במדינות אלו ילידים המתחנכים לאורה של התרבות הצרפתית ימשכו לבסוף את המדינה להתערבות צבאית. אך לא כמו שראינו בלוב או בעיראק, אלא דווקא התערבות דומה הרבה יותר להתערבות שנראתה בחוף השנהב. על ידי צרפת רק לאחרונה. התערבות מהירה, מתחת לרדאר וכנראה עם הסכמה מקומית של השלטון בחדשה במאלי.

הזווית הישראלית

אחת המדינות שהושפעה באופן הרב ביותר מה"סדר החדש" בצפון-מרכז אפריקה היא מדינת ישראל, המדינה המערבית היחידה הגובלת יבשתית באזור זה. את חוסר היציבות מרגישה ישראל בגלי ההגירה ההולכים וגוברים לשטחה. בתחילה היו אלו האריתראים, האתיופים והסומלים שנמלטו מהמלחמה המשולשת המתנהלת בין המדינות. לאחר מכן הגיעו פליטי רצח העם שבדארפור והמלחמה בין הצפון והדרום בסודן. כאשר עכשיו גם פליטי המלחמה במאלי יבואו לחפש מקלט חדש. כבר כעת ישנן שמועות על אלפי שחורים-בעיקר נוצרים הנמלטים מאזור הכיבוש של בני הטוארג. אך לא ירחק גם היום בו כל מי שאינו שייך לשבטי הטוארג יאלץ לעזוב את צפון מאלי בדרכו למדינה אחרת, כאשר בין המדינות העיקריות אליהן יברחו תהייה גם מדינת ישראל.

המדינות החדשות

מה שמאתגר את האזור עוד יותר הוא העובדה כי כמו דרום סודן וכמו צפון מאלי לא מדובר בסופו של התהליך אלא רק בתחילתו. אל אזורים מפורקים אלו צפויים להצטרף בקרוב אזורים, מחוזות ומדינות נוספות. בני שבט הטוארג ממדינות נוספות עשויים להתרשם מההצלחה היחסית של אחיהם ולהילחם במדינות בהן הם מיעוט, תוך כדי חלום על "ממלכת הטוארג הגדולה". כאשר בו בזמן עשוייה להתקיים תמיכה בתהליך של אנשי הטוארג מאזוואד, ולהסלים את התהליך. אך גם מיעוטים נוספים החיים בין היתר במדינות כמו לוב, אלג'יריה, מרוקו, צ'אד ואחרות לא ישבו מהצד,  וכאשר אי הסדר יגלוש גם למדינות אלו גם הם ישקלו את צעדיהם. אפריקה משתנה לנגד עינינו, קדושת הגבולות הולכת ונעלמת, ועד כה לקהילה הבינלאומית ובייחוד למדינות המערב אין תשובה או מדיניות ברורה מה עושים.  

גרסה של המאמר באנגלית התפרסה ב-Jewish Press International