מחר היה אמור להיות יום חג בבריסל ובאיחוד האירופי. אחרי מספר שנים של מהלומות ובעיות
ששיאן כמובן משאל העם הבריטי ביוני, דווקא מחר היה אמור להתקיים טקס חתימת הסכם
הסחר החופשי הגדול ביותר בתולדות האיחוד, הסכם הסחר עם קנדה (CETA). ההסכם
הטרנס-אטלנטי הראשון מסוגו בין האיחוד האירופי למעצמה מערבית, שלא רק שהוא חדש
ותקדימי גם היה אמור להיות המודל וניסוי הכלים לפיו יחתמו ויסגרו סופית בהמשך
הסכמים נוספים עם ארצות הברית, יפן, אוסטרליה וניו זילנד. שרשרת של הסכמי סחר בין
הגושים הגדולים של העולם המערבי.
אבל אז מחוז קטן אחד בדרום בלגיה, ולוניה, שאוכלוסייתו
מונה שלושה וחצי מיליון תושבים בלבד (פחות משני שליש האחוז מאוכלוסיית האיחוד
האירופי) החליט שהוא אינו מאשר את ההסכם בפרלמנט המקומי ומטיל עליו וטו. דבר שאינו
מאפשר לממשלת בלגיה לאשרר את ההסכם ומכאן שאינו מאפשר לאיחוד האירופי לחתום עליו
גם כן.
