בצרפת ובהולנד שתי מדינות מפתח במערב
אירופה שהן גם מדינות מייסדות של האיחוד האירופי, התרחשה בשנת 2017 רעידת אדמה
פוליטית. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שהייתה במשך שנים אחת המפלגות המשפיעות במדינה, כמעט
ונמחקה. בשתי מערכות בחירות שונות, שהתקיימו בהפרש של חודש וחצי בלבד זו
מזו זכו המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות המקומיות בכמות חד ספרתית בלבד של אחוזי תמיכה.
בהולנד בה נערכו הבחירות קודם, העניקו אזרחי המדינה למפלגת העבודה ההולנדית (PvdA), מפלגה שהייתה חברת קואליציה וראש מפלגתה היה סגן ראש הממשלה בזמן
הבחירות, רק 5.7% מהקולות. מה שהפך בין לילה אחד, מפלגת שלטון שהייתה לגדולה ביותר בגוש
השמאל והשנייה בגודלה בפרלמנט למפלגה השביעית בגודלה. בעוד שבצרפת, בה נערכו כאמור
הבחירות כחודש וחצי אחרי, המפלגה
הסוציאליסטית הצרפתית (PS) ממנה גם הגיע ראש הממשלה המכהן, פרנסואה הולנד זכתה רק ל - 7.4% מסך המצביעים, והמפלגה שהייתה בערב הבחירות הגדולה בפרלמנט קרסה כל הדרך אל המקום החמישי. במשך עשרות שנים באותן מדינות שתי המפלגות היו מפלגות
שלטון מרכזיות, לא פעם הגדולות בפרלמנט ובקואליציה, העמידו ראשי ממשלות, נשיאים ונציגים
בכירים במוסדות האיחוד האירופי ונחשבו לסמלים של סוציאל דמוקרטיה במדינות אחרות. היום,
כבר מדובר במפלגות נישה, קטנות ומצומקות, המדשדשות בשולי הפרלמנט, עם סקרים לא
מחמיאים, שלא מבשרים על שינוי בזמן הקרוב, ועם עתיד פוליטי לא ברור.
צרפת והולנד אינן
מקרה יחיד, בעצם אפילו לא מדובר במקרה הקיצוני ביותר באיחוד האירופי. אם בשתיהן
היה מדובר על קריסה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אז אלף
ק"מ מזרחית משם, בפולין כבר התרחשה התאיידות של גוש השמאל כולו. בבחירות
שהתקיימו במדינה בשנת 2015, ברית השמאל הדמוקרטית, הייתה מפלגת גג
ורשימה משותפת של כל מפלגות השמאל בראשות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
אותה רשימה משותפת לבסוף אפילו לא עברה את אחוז החסימה והשאירה שורה
של מפלגות שמאל בחוץ. כך שהיום לא רק
שאין מפלגה סוציאל-דמוקרטית בפרלמנט הפולני, אין בו נציגות של אף מפלגת שמאל כלל.
לא בסיים (הבית התחתון) ולא בסנאט (הבית העליון), והפרלמנט כולו מורכב אך ורק
ממפלגות מרכז, ימין-מרכז, ימין, וימין קיצוני. גם פולין אינה לבדה, והמגמה חסרת
התקדים שהתחילה בה נראה שמדביקה את שכנותיה במרכז ומזרח אירופה שהן גם שאר חברותיה
לקבוצת וישגרד. מכל מדינות הברית, רוברט פיצו ראש ממשלת סלובקיה, הוא ראש המדינה המכהן היחידי שעדיין שייך למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. אבל גם בו התמיכה הולכת וצונחת וגם הוא כבר מרגיש כמו זן הולך ונכחד.
