חטא היוהרה – מבושם מתוצאות הסקרים סלביני יצא להרפתקה שלבסוף עלתה לו בחברותו בממשלה

חטא היוהרה – מבושם מתוצאות הסקרים סלביני יצא להרפתקה שלבסוף עלתה לו בחברותו בממשלה.

יוהרה היא תופעה ידועה אצל פוליטיקאים, אבל נדמה שבמערב אירופה התופעה הפכה נפוצה מאד בשנים האחרונות. ב-2016 מתאו רנצי היה ראש הממשלה הפופולרי של איטליה, הוא נהנה מרוב מוצק בפרלמנט, תמיכה בציבור ובמחמאות מרחבי מדינות אירופה. הוא כיהן בתפקיד מעל שנתיים והיה לראשון שמצליח לייצב את הממשלה האיטלקית לתקופה ארוכה למעט ברלוסקוני. על פי על הערכות הוא היה יכול להיות ראש ממשלה עוד שנים רבות ולשנות את הסטיגמה על הפוליטיקה האיטלקית.

אבל הוא רצה יותר. הוא רצה לשנות את החוקה האיטלקית, את חלוקת המחוזות במדינה ואת שיטת הבחירות. בעצם הוא רצה להוסיף עוד כוח לתפקיד ראש הממשלה ולעצמו. מגובה בסקרים שהעם באיטלקי תומך בו הוא הלך למשאל עם, הפסיד ופרש. שלוש שנים אחרי, ראש הממשלה הכול יכול של איטליה בעיקר מעניק הרצאות וראיונות ברחבי היבשת.

ב-2017, תרזה מיי נהנתה מרוב אבסולוטי בפרלמנט, קמרון השאיר לה את אחת הממשלות היציבות שהיו לשמרנים מזה שנים. היא יכלה להעביר כל הסכם וכל חוק שתרצה כולל את תוכנית הברקזיט שהיא רוצה רק עם הרוב המוחלט שהיה למפלגתה.

אבל תרזה מיי רצתה יותר, היא רצתה להראות שהיא מסגולת לנצח בחירות בעצמה ולא זקוקה לקולות שקמרון הביא. הסקרים באותו הזמן ניבאו לשמרנים תמיכה גדולה עוד יותר ממה שכבר הייתה להם, רוב שהוגדר כמעט היסטורי, ואפשרות להבטיח למיי חמש שנים בדאונינג 10. כמו רנצי, נסמכת על גלי התמיכה של הסקרים היא הקדימה את הבחירות וכמו רנצי היא גילתה שסקרים טובים רק לרגע שעשו אותם.

העם הבריטי לא אהב את המהלך, היא איבדה את הרוב שהיה לשמרנים בפרלמנט וניהלה מאז ממשלת מיעוט. את הברקזיט היא כבר לא הצליחה להעביר, ומהתקשורת הבריטית חטפה ללא הפסקה במשך שנתיים. היא יכלה להיות אשת הברזל השנייה של בריטניה, אבל היא רצתה יותר וסיימה בלי כלום.

אותו הדבר קרה החודש למתאו סלביני. סלביני אמנם אינו ראש ממשלה ומכהן רק כשר פנים, אבל כמו שכבר כתבתי מספר פעמים, הוא האיש החזק במדינה. מפלגתו "הלגה" מנצחת מזה חודשים בכל מערכת בחירות אזוריות במדינה, ובממשלה שום דבר לא עובר בלי אישורו.

בציבור הוא נהנה מתמיכה חסרת תקדים, ומפלגתו שהייתה מפלגת שוליים כבר עומדת על כמעט 40% תמיכה מהציבור. אחוז שבאיטליה מתורגם לרוב מוחלט בפרלמנט. מבושם מאותם סקרים, סבליני החליט שהוא רוצה יותר מאשר רק להיות האיש החזק במדינה, הוא רוצה להיות ראש ממשלה כל יכול ללא שותפים קואליציוניים. לכן בתחילת החודש הוא פירק את הממשלה, הודיע לראש הממשלה שאין לו עוד אמון בו, והימר על כך שהממשלה בלעדיו תיפול, איטליה תלך למערכת בחירות ושבסופה הוא ישוב לממשלה הפעם מכיסא ראש הממשלה עם רוב מחלט בפרלמנט.

זה כמובן לא מה שקרה, שותפתו לקואליציה תנועת חמשת הכוכבים ומפלגת האופוזיציה המרכזית המפלגה הדמוקרטית מהשמאל ששתיהן לא רצו בחירות הצליחו להגיע להסכם למרות הפערים שנראו עצומים. סלביני כמובן עוד ניסה לתקן, אמר שהוא מתחרט ופותח את הדלת לחזרתה של הממשלה הקודמת. אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

בעוד מספר ימים הממשלה החדשה תבוא להצבעה בפרלמנט וככל הנראה תזכה לרוב. סלביני שהיה לאיש החזק באיטליה יהפוך לחבר פרלמנט באופוזיציה. כמובן שיש לו עוד סיכוי לחזור, והסקרים עדיין איתו, אבל הבחירות הבאות עוד רחוקות, ועכשיו הדרך חזרה לממשלה תהייה קשה וארוכה הרבה יותר.