איך הפכו אנגלה מרקל ותרזה מיי למנהיגות האהובות על התקשורת בישראל

אם הינו מקיימים בחירות בקרב אנשי התקשורת בארץ בשאלה מי הם המנהיגים המועדפים עליהם בעולם אין בכלל ספק כי אנגלה מרקל ותרזה מיי היו מגיעות לשני המקומות הראשונים. כמעט בכל נושא ועניין הכותרות בישראל תמיד מחבקות. אם תרזה מיי נכשלת בהעברת הסכם הברקזיט מול הפרלמנט, עיקר הסיקור בארץ עוסק באומץ שלה ובעמידה האיתנה אל מול החברים הסוררים מבית, אבל לא בעובדה כי במשך שנתיים היא בעצמה לא ידעה על איזה הסכם היא רוצה לחתום.

כאשר אנגלה מרקל מרסקת את מפלגתה בשתי מערכות בחירות אזוריות, ובעקבות הביקורת הגרמנית מודיעה על פרישה מראשות מפלגתה, הכותרות בארץ הן שוב על האופי המיוחד של מרקל, על כמה היא תחסר בנוף הפוליטי העולמי ועל כמה אנחנו נתגעגע. בעוד התקשורת המקומית של אותן מנהיגות לא פעם שוחטת אותן, כאן אצלנו משתקף רק החיבוק. אבל לא זה הדבר המיוחד, עיקר ההפתעה באותו סיקור הוא העובדה שהתקשרות הישראלית ובמיוחד אנשים המגדרים את עצמם אנשי שמאל מעריצים דווקא שתי מנהיגות שמרניות מהימין הפוליטי באירופה ומכנות בעיקר את אנגלה מרקל מנהיגת העולם החופשי והליברלי.

מהפך בספרד. אחרי 36 שנים של שלטון סוציאל-דמוקרטי אנדלוסיה עוברת לשלטון הימין.