ארבעת הקריטריונים למדינה, הם ארבעה מאפיינים שנקבעו באמנת מונטווידאו (האמנה בדבר זכויות וחובות המדינה) משנת 1933. אשר כל ישות טריטוריאלית צריכה לעמוד בהם כדי להיחשב, לפחות באופן משפטי למדינה.
אוכלוסייה קבועה: ישנו מתאם בין השאיפות המדיניות של האזרחים בטריטוריה לבין המדינה, ואין דרישה חיצונית לגבי אוכלוסייה זאת.
טריטוריה: ישנו שטח גאוגרפי המוגדר על ידי גבולות קבועים, ברורים ומוסכמים. אין צורך ברציפות טריטוריאלית, והיא אינה חייבת להיות רק יבשה.
ממשל: ישנו גוף אחד, יחיד וברור לו יש את המונופול על שליטה במדינה, והוא יכול לבצע זאת באופן אפקטיבי. (ראו גם ריבונות פנימית)
יכולת לקיים יחסים עם מדינות אחרות: יכולות לנהל את ענייני הפנים והחוץ של המדינה ללא תלות במדינות או גופים אחרים. (ראו גם ריבונות חיצונית)
שאלת ההכרה: יש שמוספים לארבעת הקריטריונים, את הקריטריון החמישי, הכרה. זאת מכיוון שבמנותק מהאמנה המשפטית או התאוריה הפוליטית בפועל ישנן מדינות שלא עומדות בארבעת התנאים אבל עדיין נחשבות מדינות ולעומתן ישנן ישויות שכן עומדות בארבעת התנאים ואינן נחשבות מדינות. לכן התפיסה שמכניסה את ההכרה הבינלאומית כקריטריון נוסף טוענת שהכרה של מדינות אחרות באותה ישות היא הסיבה להבדל.
