כאשר בריטניה ממשיכה להתלבט בין תפקידה האירופאי לעצמאותה הבריטית, לא
פלא שתוצאות הבחירות לא עוסקות באידאולוגיה או דרך אלא רק בזהות לאומית.
ניצחונו
של ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון בבחירות בשבוע שעבר
היה הניצחון הגדול ביותר של המפלגה השמרנית מאז שנת 1992, ניצחון שמאפשר את
הקמתה של ממשלה יציבה והומוגנית, אף יותר מזו הקודמת. אך יותר משהיה זה ניצחונם של השמרנים, הבחירות בבריטניה היו הפסדם של
הלייבור ואד מיליבנד. בפועל, השמרנים כמעט ולא זכו באף מושב חדש, בטח שלא במחוזות שבהם
שלטו נציגים של הלייבור, כשהמושבים שכן נלקחו היו דווקא מושבים שבהם החזיקו הליברלים-דמוקרטים,
שהיו שותפיהם בשלטון. אם כך, ההפסד של הלייבור לא היה לאידיאולוגיה השמרנית, או לתפיסת
עולמה, אלא הפסד לזהויות וללאומים השונים שמרכיבים את הממלכה המאוחדת. (תהליך שעובר
על כל אירופה)
המנצחת הגדולה של הבחירות היא ללא ספק "המפלגה הלאומית הסקוטית"
(SNP). מנהיגת המפלגה ניקולה סטרג'ן
לקחה תנועה עם מספר חד-ספרתי של מושבים, שרק לפני חצי שנה הפסידה במשאל
העם בנושא העצמאות (משאל שאותו היא מקדמת במשך שנים), וכשהיא נישאת על גלי הלאומיות
הסקוטית המתחדשת סילקה כמעט לחלוטין את כל המפלגות הארציות מסקוטלנד, כשהיא זוכה ב-56
מתוך 59 המושבים במדינת האם, והופכת את סקוטלנד לגרסה מוקצנת עוד יותר של אחותה הצפון
אירית.
אך "המפלגה הלאומית הסקוטית" לא לבד. מי שגם התחזקה בבחירות
היא "מפלגת העצמאות של הממלכה המאוחדת" (UKIP).
המפלגה זכתה ביותר מ-10 אחוזי תמיכה, אחוזים גבוהים בהרבה משל המפלגה הסקוטית, ובכך
הפכה למפלגה השלישית בממלכה, כאשר רק שיטת הבחירות המיוחדת של בריטניה מנעה ממנה לתרגם
הישג זה למושבים בפרלמנט.
מפלגה לאנגלים, מפלגה לסקוטים ומפלגה לבריטים
 |
| המפלגה הלאומית" של אנגליה ו-וויילס |
אבל בשעה ש-UKIP
מציגה את עצמה כמפלגת עצמאות "בריטית", בפועל היא מפלגתם של
האנגלים, והתחזקות הלאומיות האנגלית היא הסיבה להצלחתה. יותר מ-98 אחוזים מהבוחרים שלה הגיעו מאנגליה ומוויילס, והיא מסתפקת באחוזים
בודדים בסקוטלנד ובצפון אירלנד. במונחים ארציים, UKIP אינה קיימת מחוץ לאנגליה ו-וויילס, וכשמנקים מתוכה את המהגרים הבריטים שאינם
תומכים בה, התוצאה מובהקת עוד יותר - UKIP היא "המפלגה הלאומית" של אנגליה ו-וויילס. כך שבשעה שהלאומיות הסקוטית
היא שתדלקה את הניצחון בצפון הממלכה, הלאומיות האנגלית שאין לבלבל אותה עם אחותה הגדולה,
הלאומיות הבריטית, היא שתדלקה את התחזקותה המשמעותית של UKIP בדרום ובמרכז הממלכה.
באותה הדרך ניתן גם להסביר את ניצחונה של המפלגה השמרנית. אם ה-SNP היא המפלגה של הסקוטים, ו-UKIP של האנגלים,
המפלגה השמרנית היא מפלגתם של הבריטים. אותם אלה שעדיין חוגגים את האימפריה שאבדה ומקווים
ומאמינים שאפשר לחזור לימי הזוהר. אותם אלה התומכים ללא פשרות בחיזוק ובהידוק האיחוד
הבריטי, מתנגדים להגדרה העצמאית של הלאומים והחלקים השונים, ומתסכלים בחשדנות רבה על
האיחוד האירופי וחוקיו שאותם הוא מנסה לכפות על בריטניה.
העובדה כי השמרנים נתפסים כיום כמפלגתם היחידה של הבריטים היא גם הסיבה
העיקרית להפסדם של הלייבור. גם הלייבור מנסים לצייר את עצמם כמפלגה בריטית התומכת בזהות
בריטית חזקה. גם הם כמו השמרנים התנגדו בכל תוקף לעצמאות סקוטלנד, וגם הם עדיין מתחבטים
בשאלה האירופאית.
 |
| תוצאות הבחירות בחלוקה למחוזות |
התהליך שאותו עוברת בריטניה לא צריך להפתיע אף אחד. בריטניה כבר נאבקת
שנים בשאלה מהי בריטניה שאחרי האימפריה. בשנות ה-80 היא עוד ניסתה להחזיר לעצמה חלק
מהגדולה הבריטית והייתה מוכנה לשלוח את צבאה עד צדו השני של העולם. אך בשנות ה-90 הדברים
השתנו, סיומה של המלחמה הקרה, איחודה של גרמניה והקמתו של האיחוד האירופי טרפו את הקלפים
ואילצו את בריטניה לבחור - אירופה או עצמאות. כאשר בריטניה מהססת לבחור ומנסה ללכת
עם ולהרגיש בלי, לא פלא שזהויות מתחרות, סקוטיות, אנגליות ואחרות מתחילות לחזור למשחק.
וכך, בזמן שממשלת בריטניה מתקשה להחליט מהי בריטניה ומיהו בריטי, הציבור מחליט בשבילה.
ואנקדוטה קטנה לסיום. איי אורקני ושטלנד, איים בצפון-מזרח סקוטלנד שבהם
אין אוכלוסייה ממוצא סקוטי, היו גם המחוז היחיד בסקוטלנד שלא הצביע ל"מפלגה הלאומית
הסקוטית", לשמרנים או ללייבור, אלא נתנו את קולם לליברלים-דמוקרטים. כי כשאתה
לא סקוטי, לא אנגלי ולא בדיוק בריטי, הליברלים-דמוקרטים הם כנראה כל מה שנשאר לך להיות.
