מהלכת בין זהויות

כאשר בריטניה ממשיכה להתלבט בין תפקידה האירופאי לעצמאותה הבריטית, לא פלא שתוצאות הבחירות לא עוסקות באידאולוגיה או דרך אלא רק בזהות לאומית.

ניצחונו של ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון בבחירות בשבוע שעבר היה הניצחון הגדול ביותר של המפלגה השמרנית מאז שנת 1992, ניצחון שמאפשר את הקמתה של ממשלה יציבה והומוגנית, אף יותר מזו הקודמת. אך יותר משהיה זה ניצחונם של השמרנים, הבחירות בבריטניה היו הפסדם של הלייבור ואד מיליבנד. בפועל, השמרנים כמעט ולא זכו באף מושב חדש, בטח שלא במחוזות שבהם שלטו נציגים של הלייבור, כשהמושבים שכן נלקחו היו דווקא מושבים שבהם החזיקו הליברלים-דמוקרטים, שהיו שותפיהם בשלטון. אם כך, ההפסד של הלייבור לא היה לאידיאולוגיה השמרנית, או לתפיסת עולמה, אלא הפסד לזהויות וללאומים השונים שמרכיבים את הממלכה המאוחדת. (תהליך שעובר על כל אירופה)

הקונספירציה של קמרון

משאל העם הולך ומתקרב ועכשיו גם מתחילות תאוריות הקשר. ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון מתנגד באופן רשמי לרעיון העצמאות הסקוטי. רעיון שיפרק איחוד של 300 שנה ויקרע מהממלכה המאוחדת את אחד האזורים הגדולים והחשובים בה.

אך מתחת לפני השטח הדברים נראים קצת אחרת. בשבועות האחרונים עם התגברות התמיכה בסקרים ברעיון העצמאות קמרון נעלם. הוא אינו מנהל קמפיין נגדי וכמעט אני מתבטא בחריפות נגד הרעיון. לעומת הקמפיין שניהל קודמו בתפקיד. דבר שהוביל רבים לתהות האם בסתר ליבו קמרון בכלל תומך בפירוק הממלכה, ורק מדבר בצורה אחרת. למה אתה שואלים? פוליטיקה.