למה רוסיה עשויה לנצח במזרח אירופה ולהפסיד את מזרח אסיה

שישים שנה אחרי שניתן במתנה לאוקראינה חוזר חצי האי קרים לשליטה רוסית. אם בסיפוח מלא ואם כשטח חסות כדוגמת טרנסניסטריה הרוסית שבמולדובה, לכולם כבר ברור כי פוטין ניצח את הקרב, וכי חצי האי קרים שלו. המערב לא ייפתח במלחמה עבור קרים, החשיבות שלו עבור רוסיה גדולה הרבה יותר מחוסר החשיבות שרואה בו המערב. וכאשר אוקראינה עצמה אינה מוכנה לצאת למלחמה עבור השטח, ברור שהמערב לא יעשה זאת בשמה.

לכיבושים במזרח אירופה יהייה מחיר במזרח אסיה?

קצת יותר מחמש שנים לאחר שהצבא הרוסי יצא למלחמה בגאורגיה, והוסיף לארון הגביעים הרוסי את שטחי החסות של דרום אוסטיה ואבחזיה. גם הפעם יתווסף לארון גביע נוסף, הפעם בדמות חצי האי קרים. מעבר לעובדה ששני האירועים, (המלחמה בגאורגיה, והפלישה לקרים) מתרחשים בצורף מקרים מדהים בסמיכות לאולימפיאדה (המלחמה בגאורגיה התרחשה במקביל לאולימפיאדת בייג'ינג, כאשר היום אנחנו שבוע אחרי אולימפיאדת סוצ'י). בשניהם משתמש הממשל הרוסי באותה רטוריקה כדי להצדיק את מעשיו "הגנה על זכויותיהם של מיעוט רוסי נרדף אל מול רוב אתני אחר שהחליט לחבור למערב". רטוריקה דומה אותה הוא משמיע לא פעם גם לגבי שטח החסות של טרנסניסטריה.

ברית הפריפריה מכה שנית ?

ככל שעובר הזמן מאז סיומה של המלחמה שהתרחשה בקיץ בין רוסיה לגאורגיה,  כך נחשפים יותר ויותר הקשרים הסודיים שקיימה מדינת ישראל ובמיוחד מערכת הביטחון עם ממשלת גאורגיה. ככול שהימים עוברים כך גם נחשפים עוד מסמכים, וגורמים רבים יותר מדברים בגלוי, ומספרים על קשרים, נשק ויועצים צבאיים ישראלים שישבו באופן קבוע על אדמת גאורגיה. על פניו נראה שהקשרים הללו הפתיעו את הציבור הישראלי, ובמיוחד את התקשורת, שמאז המלחמה שמחה לספר לנו על כל תגלית חדשה. אבל האמת היא ששום דבר לא אינו חדש, מדובר בהמשך ישיר של אסטרטגיה ישראלית שקיימת מאז הקמת המדינה, שהמסקנה שלה ברורה. ברית הפריפריה מעולם לא מתה, היא פשוט העתיקה את עצמה למעגל רחוק ורחב יותר.

הקיסרות האתיופית איננה עוד

ברית הפריפריה הייתה ברית צבאית, שהתחילה את דרכה בשנות החמישים. היא כללה את מדינת ישראל טורקיה איראן ואתיופיה, ועוד מספר מיעוטים חסרי מדינה בארצות ערב, כמו הכורדים בעיראק, הנוצרים בלבנון והנוצרים בדרום סודן. הרציונל שעמד מאחוריה היה שמכיוון שמדינת ישראל נמצאת באזור ערבי עויין, וכנראה לא תשיג הכרה ולגיטימיות מהמשטרים הערבים שמקיפים אותה. עדיף לה לחפש את ידידותיה במזרח התיכון במעגל רחוק יותר, עם דגש על מדינות לא ערביות אבל בעלות אוריינטציה מערבית או נוצרית. תורכיה החילוניות-מודרנית, איראן האנטי-סונית, ואתיופיה הנוצרית היו מועמדות מושלמות לברית כזו.

באיראן המהפכה שינתה את כללי המשחק

אבל מאותה הברית המקורית כמעט ולא נשאר דבר, אתיופיה הייתה הראשונה לעזוב, כאשר הקיסרות האתיופיות בראשות היילה סלאסי התמוטטה בתחילת שנות השבעים. המהפכה האיראנית לא איחרה לבוא מספר שנים אחרי, ולהוציא את איראן מהברית עם ישראל והמערב, ומלחמת לבנון הראשונה שמה את הקץ על חלומות "לבנון הנוצרית". מאותה ברית שרדה בעצם רק הידידות עם טורקיה, שגם היא כבר אינה מדינה מערבית ואנטי-ערבית כבעבר. נפילת ברית המועצות שינתה את הקטבים במזרח התיכון, ואמנם טורקיה עדיין ידידה טובה של ישראל אבל דואגת לשמור על קשרים טובים גם עם שאר מדינות האזור.

טורקיה כבר אינה אותה טורקיה

אך מה שמתגלה בחודשים האחרונים על גאורגיה וישראל, מספר לנו בעצם שהמדינאים הישראלים לא ישבו בשקט כל השנים. אלא פיתחו סוג חדש של ברית פריפריה שהעתיקה את עצמה אל המעגל הרחב והרחוק יותר. המעגל הגובל במזרח התיכון. אל הקשרים המתגלים עם גאורגיה אפשר להוסיף את הקשרים הצבאיים המצוינים של ישראל עם הודו, את עסקאות הנפט והגז שנרקמות עם קזחסטן ואזרבייג'ן ואת השמועות על התקרבות ביחסים בין ישראל וארמניה, בולגריה ורומניה. כל זה מצביע על ברית פריפריה חדשה שנמתחת מהאוקיינוס ההודי ועד הים השחור. ובעצם מקיפה את מדינות ערב, איראן ופקיסטן, המעגל האנטי ישראלי החדש. לכן מה שמתגלה מוכיח לנו באופן גלוי, כי האסטרטגיה היא אותה אסטרטגיה וכי ברית הפריפריה מכה שנית.

פורסם גם ב : אומדיה

אירופה הפנתה את הגב לדמוקרטיה

פסגת המדינות החברות בנאט''ו הסתיימה, מנהיגי המעצמות עזבו את בוקרשט וחזרו איש איש למולדתו. החלטה משמעותית כלשהיא לא התקבלה בפסגה, גם סוגיית מערכת ההגנה מפני טילים נדחתה לפעם הבאה. בעצם התמונה היחידה שתיזכר היא אותה תמונה סוריאליסטית שהתפרסמה על שער הניו יורק טיימס, בה נראים כל המנהיגים מפנים לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש את גבם בעת הצילום המשותף שלהם. הפניית גב זו לא הייתה כלפי בוש וארצות הברית בלבד, אלא כלפי כל הערכים עליהם בנויה הברית שלשמה התכנסה הפסגה. היה זה אקורד סיום צורם, שסימל את החולשה והרפיסות שהציגו האירופאים.

המנהיג היחיד שזכר, הבין, פעל על פי ערכי הברית וניסה לקדמם, ושלא הגיע לפסגה רק כדי ללחוץ ידיים ולהצטלם היה נשיא ארצות הברית. ומה ביקש בעצם בוש מבעלי בריתו? לשדרג את מעמדם של אוקראינה, גאורגיה ומקדוניה, ולהתחיל לדון על צירופם בשלבים לברית הצפון אטלנטית.

מנהיגי אירופה מפנים את גבם לנשיא ארצות הברית

בתחילה פסלו האירופאים את מקדוניה, ובאיזו טוענה? השם, סכסוך ארוך שנים בין יוון ומקדוניה על הזכויות לשם מקדוניה, באמת סיבה ראויה ומוצדקת. דמוקרטיה, ליברליזם, כלכלה חופשית והרצון להתנתק מהגוש הרוסי-סרבי ולעבור סופית לצד המערבי הם דברים בטלים בעיני האירופאים. אבל השם, ממש ישמור השם. איך יוכלו לחיות מקדוניה ויוון באותה ברית צבאית כאשר השתיים אינן מסכימות על האם השם מקדוניה היה שייך קודם ליוון או קודם למקדוניה. במיוחד מוזר הדבר שהשם מקדוניה כל כך מפריע ליוון, אבל העימות ארוך השנים עם תורכיה, חברה נוספת בברית, הוא דבר נסבל שאיתו היא והאירופאים יכולים לחיות בשלום כבר עשרות שנים.

סוגיה נוספת הייתה התחלת השיחות על צירופן של אוקראינה וגאורגיה לברית, לא צרוף מלא, רק שדרוג קל במעמדן והתחלת השיחות עימן. אבל גם פה בחרו מנהיגי אירופה, כאשר צרפת וגרמניה מובילות את הטון, לחסום כל דרך אפשרית שתוביל למהלך שכזה. אוקראינה וגאורגיה, שתי מדינות שמצבן הכלכלי קשה, הנאבקות על הרצון לייצר דמוקרטיה מודרנית בשטחן, ומשיטות בכנות את ידן בבקשה לעזרה מהמערב, נדחו בגסות על ידי האירופאים רק בשביל לא להרגיז ולחמם עוד יותר את השכן הגדול והכועס ממילא הנמצא במזרח, רוסיה. אותה ברית צבאית שנוסדה בשנת 1949 כדי להגן אז על מערב אירופה מפני האיום הרוסי, מפנה היום את גבה ושוכחת את משמעותה האמיתית, כאשר מדינות חדשות הנמצאות באותו מצב בו נמצאו האירופאים רק לפני חצי מאה מבקשות את עזרתה.

אירופה שמתנהלת מתוך הכרה שהמלחמה הקרה נגמרה והאיום הצבאי הרוסי הוסר, לא משכילה להבין שמטרותיה של הברית הצפון אטלנטית הן גם "יצוא חיזוק ושימור הדמוקרטיה" כמו שהגדיר שר החוץ הפולני. אם היא לא תכיר בכך, היא תחטא למטרותיה האמיתיות ותהפוך ממה שהייתה, ברית צבאית המגנה על העולם המערבי והדמוקרטי מפני איומים חיצוניים, למועדון סגור של מדינות אליטיסטיות הדואגות לאינטרסים של עצמן בלבד וזונחות את האידיאולוגיה הליברלית-דמוקרטית לחלוטין. יש לקוות שעד השנה הבאה בפסגה שאמורה להתכנס בשטרסבורג יתפכחו האירופאים, יצטרפו אל ארצות הברית ואל כוונותיה הנכונות והכנות ויבצעו את המהלכים אותם היו אמורים לעשות כבר מזמן.

המאמר פורסם גם ב : סקופ 

התמונה לקוחה מהניו יורק טיימס

קוסובו : הזדמנות פז בין לאומית

איך ניתן להשתמש בסכסוך הנוכחי בקוסובו כמקפצה לשדרוג היחסים בין מזרח ומערב

בימים אלו כאשר עתידו של חבל קוסובו מתקרב אל נקודת ההכרעה הסופית, ישנה הזדמנות פז, לנצל את המשבר הקיים על-מנת לקרב את היחסים בין רוסיה לבין ארצות הברית והאיחוד האירופי. מכיוון שבשני צידי המתרס שוב נמצאות המעצמות הגדולות, ומכיוון שכל אחת מהן תומכת בידידתה שלה: רוסיה בהשארת חבל קוסובו בידי סרביה, וארצות-הברית בהפיכתו למדינה עצמאית עבור האלבנים, ישנה דרך בה ניתן לפתור את הסכסוך המקומי במנותק מעמדות הסרבים והאלבנים, אלא רק על פי אינטרסים גדולים יותר, האינטרסים של המעצמות עצמן ושלום היבשת.

ארצות-הברית והאירופאים חייבים להציע לרוסיה עסקת כוללת ששוברת את המסגרות המחשבתיות המקובלות כיום. חשיבה מחוץ לקופסא, עסקה שתחרוג מאזור המלחמה של הבלקן, ותכיל גם אזורי סכסוך אחרים במזרח אירופה ובקווקז בהם גבולות מוסכמים הם עדיין עניין של מותרות. אם משאילים את המונח האמריקני טרייד (Trade) העוסק בהעברת שחקנים מקבוצה אחת לאחרת, הרי שאפשר לראות בעסקה שכזו, טרייד של מדינות. רוסיה מצדה תכיר בעצמאותה של קוסובו, ותלחץ כמו שרק היא יודעת על סרביה בעלת בריתה לקבל את ההחלטה בדרכי שלום וללא שפיכות דמים. כאשר בתמורה ארצות-הברית והאיחוד האירופי יכירו בטרנסניסטריה (מובלעת שהכריזה באופן חד צדדי על עצמאותה ממולדובה ונתמכת על ידי מוסקבה), באבחזיה ובדרום אוסטיה (מחוזות גאורגיים הנלחמים על עצמאותם בתמיכת רוסית), כמדינות עצמאיות וחופשיות, וילחצו מצידם על מולדובה ובעיקר גאורגיה לקבל את ההחלטה, כאשר תשלומים כמו שידרוג היחסים בנאט"ו או אפילו צעדים ראשונים של אינטגרציה צריכים להילקח בחשבון.