מדינות העולם כרשת חברתית

אחרי שהרשת החברתית של גוגל הציגה לנו את רעיון המעגלים ופייסבוק הלכה בעקבותיה וייסדה השבוע את רעיון הרשימות, אפשר להשתמש באותו מרשם ולשאול את השאלה: כיצד נראית הרשת החברתית של מדינות העולם?

דרך יפה שהפכה בשנים האחרונות להיות נפוצה בעולם האקדמי היא שרטוט של מדינות העולם באמצעות דיאגרמת ון. דיאגרמה שמקשרת מדינות לפי הארגונים הבינלאומיים בהן הן חברות. זאת, מתוך הנחה שארגונים בינלאומיים, בעיקר אלו הקשורים לאינטגרציה אזורית, מראים על ידידות או חברות בין מדינות ומכאן הופכים מציגים רשת חברתית. הנה מספר דוגמאות: 

יבשת אירופה

האם מלחמות אזרחים באמת הפכו נפוצות יותר?

בשנים האחרונות החלו יותר ויותר חוקרים להתמקד בחקר הסכסוכים הפנמיים בעולם. אחת הטענות השכיחות ביותר היא שהעולם עובר ממלחמות גדולות בין מדינות למלחמות פנמיות בתוך המדיניות. החוקרים שנוהגים לקודד את כמות המלחמות בעולם, מצביעים על כך שמשנה לשנה יש יותר ויותר מלחמות אזרחים וסכסוכים פנימיים, ומכך הם מעריכים שמלחמות אזרחים הופכות עניין חשוב ויותר לעולם, ויש למקד את מרבית המחקר במדעי המדינה וחקר היחסים הבין לאומיים בהם.

האומנם ? בהמשך המאמר אני אראה שלדעתי הסיבה לעלייה בכמות מלחמות האזרחים והסכסוכים הפנימיים בעולם, אינה קשורה רק לכך שהמלחמות של פעם שינו את אופיין. אלא מכיוון שיש הרבה יותר מדינות בעולם. בדיוק כמו שכאשר יש יותר מכוניות על הכביש יש יותר סיכוי שיהיה תאונות דרכים. ככה לדעתי כאשר יש הרבה יותר מדינות בעולם יש יותר סיכוי שיהיו מלחמות אזרחים וסכסוכים פנימיים.

עד כה היה נהוג להסתכל רק על שתי העמודות הראשונות בטבלה. השנה ומספר המלחמות. וכאשר בדקו את הנתונים בצורה שכזאת היה ניתן לראות באופן ברור שיש עלייה מתמדת בכמות המלחמות.

הבדיקה שאני מציע

לעומת זאת אני בדקתי את אותם הנתונים בדיוק, רק הוספתי למחקר את כמות המדינות בכל שנה. ואז בדקתי מתוך אותן כמות מדינות כמה אחוז מהן סובלות ממלחמות אזרחים. התוצאות היו כמו שציפית, מפתיעות מאד. היה ניתן לראות בברור שמשנה לשנה יש ירידה מתמדת באחוז המדינות הסובלות ממלחמות וסכסוכים. בדיוק הפוך ממה שנהוג לחשוב.

אחוז המדינות מסך מדינות העולם הסובלות ממלחמות פנמיות בכל שנה

ניתן לראות את מגמת הירידה באופן ברור. ישנם שתי עליות פתאומית בסוף העידן הקולוניאלי ובסוף המלחמה הקרה. אבל אפשר להסביר אותן בקלות. מדובר בתקופות של שינוי דרסטי בעולם, ואי בהירות. מה שיוצר יותר סכסוכים ומתחים.

השוואה בין שני המדדים

מסקנה

הקביעה החד משמעית, שישנה מגמת עלייה של סכסוכים פנימיים במדינות העולם, צריכה לעבור בחינה מחודשת. נכון שבאופן אבסולוטי אכן מדובר בכך. אך בפועל גם כמות המדינות עלתה. ואפשר להסביר את העלייה בסכסוכים בעלייה בכמות המדינות. יתרה מכך ניתן לראות שאחוז המדינות הסובלות מסכסוכים רק הולך ויורד. ולכן הטענה שיש היום להתמקד במחקר בסוג כזה של סכסוכים היא מטעה, מכיוון שמהבדיקה עולה שסכסוכים כאלו הפוכים פחות ופחות נחלת הכלל.

------------------------------------------------------------------------------------

הנתונים לקוחים מתוך

1. A Comprehensive Study of Civil War

2. Growth in United Nations membership, 1945-present

ברית הפריפריה מכה שנית ?

ככל שעובר הזמן מאז סיומה של המלחמה שהתרחשה בקיץ בין רוסיה לגאורגיה,  כך נחשפים יותר ויותר הקשרים הסודיים שקיימה מדינת ישראל ובמיוחד מערכת הביטחון עם ממשלת גאורגיה. ככול שהימים עוברים כך גם נחשפים עוד מסמכים, וגורמים רבים יותר מדברים בגלוי, ומספרים על קשרים, נשק ויועצים צבאיים ישראלים שישבו באופן קבוע על אדמת גאורגיה. על פניו נראה שהקשרים הללו הפתיעו את הציבור הישראלי, ובמיוחד את התקשורת, שמאז המלחמה שמחה לספר לנו על כל תגלית חדשה. אבל האמת היא ששום דבר לא אינו חדש, מדובר בהמשך ישיר של אסטרטגיה ישראלית שקיימת מאז הקמת המדינה, שהמסקנה שלה ברורה. ברית הפריפריה מעולם לא מתה, היא פשוט העתיקה את עצמה למעגל רחוק ורחב יותר.

הקיסרות האתיופית איננה עוד

ברית הפריפריה הייתה ברית צבאית, שהתחילה את דרכה בשנות החמישים. היא כללה את מדינת ישראל טורקיה איראן ואתיופיה, ועוד מספר מיעוטים חסרי מדינה בארצות ערב, כמו הכורדים בעיראק, הנוצרים בלבנון והנוצרים בדרום סודן. הרציונל שעמד מאחוריה היה שמכיוון שמדינת ישראל נמצאת באזור ערבי עויין, וכנראה לא תשיג הכרה ולגיטימיות מהמשטרים הערבים שמקיפים אותה. עדיף לה לחפש את ידידותיה במזרח התיכון במעגל רחוק יותר, עם דגש על מדינות לא ערביות אבל בעלות אוריינטציה מערבית או נוצרית. תורכיה החילוניות-מודרנית, איראן האנטי-סונית, ואתיופיה הנוצרית היו מועמדות מושלמות לברית כזו.

באיראן המהפכה שינתה את כללי המשחק

אבל מאותה הברית המקורית כמעט ולא נשאר דבר, אתיופיה הייתה הראשונה לעזוב, כאשר הקיסרות האתיופיות בראשות היילה סלאסי התמוטטה בתחילת שנות השבעים. המהפכה האיראנית לא איחרה לבוא מספר שנים אחרי, ולהוציא את איראן מהברית עם ישראל והמערב, ומלחמת לבנון הראשונה שמה את הקץ על חלומות "לבנון הנוצרית". מאותה ברית שרדה בעצם רק הידידות עם טורקיה, שגם היא כבר אינה מדינה מערבית ואנטי-ערבית כבעבר. נפילת ברית המועצות שינתה את הקטבים במזרח התיכון, ואמנם טורקיה עדיין ידידה טובה של ישראל אבל דואגת לשמור על קשרים טובים גם עם שאר מדינות האזור.

טורקיה כבר אינה אותה טורקיה

אך מה שמתגלה בחודשים האחרונים על גאורגיה וישראל, מספר לנו בעצם שהמדינאים הישראלים לא ישבו בשקט כל השנים. אלא פיתחו סוג חדש של ברית פריפריה שהעתיקה את עצמה אל המעגל הרחב והרחוק יותר. המעגל הגובל במזרח התיכון. אל הקשרים המתגלים עם גאורגיה אפשר להוסיף את הקשרים הצבאיים המצוינים של ישראל עם הודו, את עסקאות הנפט והגז שנרקמות עם קזחסטן ואזרבייג'ן ואת השמועות על התקרבות ביחסים בין ישראל וארמניה, בולגריה ורומניה. כל זה מצביע על ברית פריפריה חדשה שנמתחת מהאוקיינוס ההודי ועד הים השחור. ובעצם מקיפה את מדינות ערב, איראן ופקיסטן, המעגל האנטי ישראלי החדש. לכן מה שמתגלה מוכיח לנו באופן גלוי, כי האסטרטגיה היא אותה אסטרטגיה וכי ברית הפריפריה מכה שנית.

פורסם גם ב : אומדיה