מדינה בתוך מדינה בתוך מדינה - סופו של סכסוך שהתחיל בגלל משחק שח

מדינת ישראל ושכנותיה במזרח התיכון בעיניים בריטיות של המאה ה-19

בחלק האחרון של המאה ה-19 הייתה בריטניה המעצמה הגדולה בעולם, שטחה התפרס ממזרח אסיה ועד מרכז אמריקה ולצי הימי שלה לא היו מתחרים. אימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם הם קראו לה, עולם שלונדון בירתה. אבל בכל זאת דבר אחד הדאיג את הבריטים באופן כפייתי, איך לשמור על הסדר, היציבות והשלום העולמי בכדי לשמר גם את השליטה בעולם.

אירופה 1870

כשהבריטים הסתכלו על יבשת אירופה הם זכרו את המלחמות הרבות שהם ניהלו לאורך ההיסטוריה עם צרפת וספרד, ופחדו במיוחד משידור חוזר של מלחמות הכול בכל מתקופת נפוליאון. מסקנתם הייתה שגבולות משותפים הם זרז למלחמה. לכן, אם לשתי מעצמות (צרפת-בריטניה, גרמניה-צרפת, בריטניה-ספרד) יש גבול משותף, היסטורית ותאורטית, מלחמה לבסוף כנראה תפרוץ. עקב כך כאשר הם ראו את עלייתה של המעצמה החדשה באירופה, והיא האימפריה הגרמנית המתגבשת, הם דאגו לשמר אזור חיץ בינם ובין הענק העולה. ניטרליותה היחסית של בלגיה מדינה שהוקמה לצורך הזה בדיוק, ועצמאותן של הולנד ודנמרק הפכו לאסטרטגיה. אזור חיץ שלא יאפשר מלחמה ישירה בין המעצמות וחוץ ממוצא צר לים הצפוני שבכל זאת היה בידי גרמניה, המטרה הבריטית אכן הושגה.

את רעיון החיץ לא שמרו הבריטים לאירופה בלבד, הם לקחו אותו אל היהלום שבכתר הממלכה, הודו. באותו הזמן הייתה הודו לנכס החשוב והאחרון באימפריה הבריטית, שכבר איבדה את ארצות הברית, ובאופן חלקי את קנדה ואוסטרליה. לכן יציבותו הפנימית והחיצונית של חצי האי ההודי היו בעדיפות עליונה. למרות האופנה החדשה לדבר על עליית כוחה של סין, הבריטים הבינו כבר אז כי גם למרות הפיגור הטכנולוגי וחוסר הקדמה, סין היא תמיד מעצמה בפוטנציאל, וכי מאות מיליוני סינים יכולים להיות איום ביטחוני גם ללא רובים וספינות מתקדמות. לכן הם האמינו, מה שטוב ועובד באירופה טוב גם לאסיה. באופן מחושב ומדורג הבריטים העלימו כל גבול אפשרי בין סין והודו. בורמה, סיקים, טיבט, מזרח בנגל, אסאם, נאפל ובהוטן היו כולן נסיכויות שהבריטים חיזקו והרחיבו את שטחיהן הרבה מעבר לכל פרופורציה הגיונית ושליטה היסטורית.  כל זאת רק בכדי לחצוץ בין שני הענקים סין והודו הבריטית.

מה יעשו החברות במועצת הביטחון

לקראת ההצבעה במועצת הביטחון, מהם האינטרסים של כל מדינה ומדינה מבין 15 החברות במועצה ואיך הפכו גבון, ניגריה, בוסניה ופורטוגל לקול המשמעותי ביותר. התומכות, המתנדנדות, הנמנעות והמתנגדות, כולן בפוסט אחד.

התומכות

סין

היחסים בין סין לרשות הפלסטינית ידעו עליות וירידות. עד שנות השבעים תמכו הסינים בכל תנועת השחרור בעולם השלישי ובניהן גם בתנועה הפלסטינית. השינוי ביחסי סין ארצות הברית בתחילת שנות השביעים הביא גם לשינוי ביחסי סין עם העולם השלישי והתנועה הפלסטינית והתמיכה המסיבית הפכה לתמיכה מוראלית בלבד. בשנת 1978 הודיעה סין כי פתרון שתי המדינות הוא הפתרון הטוב ביותר לשלום במזרח התיכון. בשנת 1988 הכירה סין בהכרזת המדינה הפלסטינית  של יאסר ערפאת ומאז מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים. למרות ההתקרבות בשנים האחרונות בין סין לישראל לא נראית הרעה ביחסים בין סין לרשות הפלסטינית. ועקב כך שסין כבר הכירה במדינה הפלסטינית ב-1988 אין שום סיבה שהיא לא תצביע גם הפעם בעד.

הכי לבד שיש

ארצות הברית והתקשורת האמריקאית מציגים את הפעילות הצבאית בלוב כפעילות שזכתה לתמיכה של הקהילה הבינלאומית, האמת הם משקרים

בסוף השבוע קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1973 הנוגעת למשבר בלוב, ומאפשרת את קיום הסגר והאזור האסור לתעופה שבשמיי לוב. בתקשורת העולמית הוצגה ההחלטה כניצחון אמריקאי-מערבי, הצלחה לכפות את דעתם על מועצת הביטחון ושינוי מעודד ביחסי ארצות הברית העולם תחת הנהגתו של הנשיא אובמה. 10-0 הייתה הכותרת באחד העיתונים החשובים בארצות הברית, באחר נכתב החלטה 1973 עברה ללא מתנגדים. כן נכון גם זו דרך לראות את הדברים, אבל כמובן זו הדרך השגויה.

המציאות רחוקה מאד מהצורה שבה התקשורת האמריקאית והמערבית מספרות לנו. בפועל ארצות הברית לא השיגה תמיכה בינלאומית גורפת להחלטה, היא בקושי השיגה תמיכה מערבית עבורה. ללא העובדה שמועצת הביטחון הייתה בנויה בצורה שהיא בנויה, מצב סטטי שמשמר את העולם של אחרי מלחמת העולם השנייה, אז גם במועצת הביטחון ספק אם  ההחלטה הייתה עוברת.

הקשר ההודי-ישראלי

במחקר שנעשה לאחרונה על ידי משרד החוץ התגלה כי הודו היא המדינה הכי פרו-ישראלית בעולם. כן הודו, לא ארצות הברית, לא מדינת איים לא מוכרת באוקיינוס השקט, לא צרפת או רוסיה בהן ישנם ריכוזים גדולים של יהודים וגם לא קנדה, בריטניה או גרמניה להן קשר דיפלומטי חזק ויציב עם מדינת ישראל בהתעלם מהממשלה הנמצאת בשלטון. הודו. על פי הסקר כ-58 אחוזים מאזרחי הודו הינם בעלי דעה חיובית כלפי ישראל, למקום השניה הגיעה ארצות הברית עם 56 אחוזים מהציבור האמריקאי. כאשר מסתכלים על תוצאות הסקר לעומק, וזוכרים שבהודו ישנו מיעט מוסלמי המונה כמעט 10 אחוזים מהאוכלוסייה, ובין ישראל והודו היה נתק דיפלומטי של עשרות שנים, תוצאות האהדה בהודו הופכות מרשימות אף יותר.

על פניו נראים תוצאות הסקר מוזרות ביותר, מאיפה הגיעה הודו פתאום, מדינת ענק בדרום אסיה, ללא אוכלוסייה יהודית מקומית בסדר גודל משמעותי, בעלת קשרים ענפים עם מדינות העולם השלישי. כל זאת לפני שהזכרנו כי בין הודו וישראל לא התקיימו יחסים דיפלומטים עד שנות התשעים. כאשר במשך רוב שנות קיומן של המדינות, הודו הייתה מבקרת קשה של המדיניות הישראלית, ואף הייתה בין המוביליות של ליגת המדינות הבלתי מזדהות לתמיכה אוטומטית בעולם הערבי בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

אבל האמת שהתוצאות לא אמורות להיות כאלו מפתיעות, הבנה עמוקה יותר של הודו, יחד עם הכרה של ההיסטוריה ההודית, האוכלוסייה ההודית, האתגריים האסטרטגיים העומדים בפניה וראיית מקומה בעולם, מגלות שהודו וישראל חולקות דמיון רב הרבה יותר ממה שרובנו נוטים לחשוב. אפשר אפילו לומר כי שתי המדינות בן בעלות הדמיון הרב ביותר בעולם.

משחק סכום אפס, הודו ישראל וארצות הברית

הדיווחים בימים האחרונים כי מזכירת המדינה הילרי קלינטון, העבירה להודו מסר כי הקשרים הצבאיים שלה עם ישראל, ועסקות הנשק האחרונות בין הצדדים באות על חשבון עסקאות עתידיות עם ארצות הברית, צריכות להישמע בירושלים.

היחסים הצבאיים שהתחזקו בשנים האחרונות בין ישראל והודו הביאו לשורת עסקאות עצומה בין הצדדים, מטוס הפאלקון, שיבוח טנקים, מטוסים ומסוקים, מכירת טילים עסקאות מזל"טים, או במילים אחרות כל דבר שיש לצה"ל יתרון בו מגיע היום לשורות הצבא ההודי. חוקרים ביטחוניים טוענים שישראל תהפוך בקרוב, אם לא הפכה כבר עכשיו לספקית הנשק הגדולה ביותר של הצבא ההודי.

אבל ישראל לא נכנסה בהודו לואקום, על כל עסקה חדשה שהיא מבצעת מול הצבא ההודי מישהו אחר מבצע עסקה אחת פחות, אותו מישהו זה בעיקר ארצות הברית, ומכאן גם מגיעה הביקורות המפתיעה של מזכירת המדינה.

כמובן שאין זה אומר שישראל צריכה להפסיק למכור נשק להודו, היא צריכה להמשיך ולמכור ואפילו לצאת לשווקים חדשים ונוספים, שגם בהם היא עשויה להדיר את רגליה של ארצות הברית. אבל ישראל צריכה לקחת בחשבון דבר אחד. ארצות הברית כבר עברה את השלב שבו היא יכולה לייצר נשק ולא למכור אותו למדינות אחרות. יצור הנשק המודרני הוא תהליך כה יקר, שאפילו הגודל העצום של הצבא האמריקאי לא מספיק כדי להחזיר את העלויות הרבות המושקעות בפיתוח. לכן כל פעם שארצות הברית מאבדת קונה נשק פוטנציאלי למדינת ישראל או לכל מדינה אחרת, היא תמכור את השארית החסרה לה למדינות  אחרות,  מדינות שיש להן הרבה כסף ועד עכשיו נמנעו מלמכור להן נשק כה מתקדם (או מה שישראל אוהבת לכנות מכריע מערכה). לצערנו המדינות האלו זה בעיקר מדינות ערב העשירות, עם דגש על ערב הסעודית מדינות המפרץ הקטנות ואולי אפילו מצרים וכאשר איראן מתחזקת הן רק רוצות עוד ועוד נשק.

לכן אם נשמע בשנים הקרובות על גידול מפתיע במכירת הנשק האמריקאי לארצות ערב, אנחנו לא צריכים להיות מופתעים, עלינו לקבל את הדבר בהבנה ומתוך הכנה מוקדמת להתמודדות עתידית עם נשק כזה במידה וידלוף לידים עוינות. למכור נשק ? כן ולכמה שיותר מדינות, אבל עם עין פקוחה גם על ההשלכות.

אני רק שאלה: לאילו מדינות יש יכולת גרעינית?

המועדון הגרעיני מונה כיום 9 מדינות שונות, המחולקות לשלוש קבוצות שונות. הקבוצה הראשונה מונה את חמשת מעצמות העל היושבות באופן קבוע במועצת הביטחון: ארצות הברית, רוסיה, בריטניה צרפת וסין. לפי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), למדינות אלו ישנו אישור משפטי בינלאומי להמשיך ולהחזיק בנשק זה תחת התחייבות אחת לשנייה שלא יפיצו אותו למדינות נוספות.  

מילון מונחים: מדינות הבריק (BRIC)

מדינות הבריק "BRIC" הן ראשי תיבות בכלכלה בינלאומית המתייחסות אל המדינות ברזיל, סין, הודו ורוסיה (לפי האות הראשונה בלעז) בהקשר של צמיחה כלכלית במאה ה-21. המונח הומצא על ידי הכלכלן הראשי של בנק ההשקעות גולדמן זאקס, ג'ים אוניל. הרעיון המרכזי מאחורי ראשי התיבות היה לתאר את התחזית כי ארבע המדינות הן בעלות פוטנציאל הצמיחה הכלכלי הגדול בעולם במחצית הראשונה של המאה ה-21. וכי התוצר המשותף החזוי של ארבעתן בשנת 2050 יהיה גדול יותר מאשר מהתוצר המשותף של מדינות ה-G7 (הכלכלות הוותיקות) באותה שנה. מאז פרסום הדו"ח פורסמו מספר וריאציות והצעות מתחרות שטענו כי יש להוסיף כלכלות נוספות לתחזית, כלכלות כמו דרום אפריקה, ניגריה, מקסיקו, אינדונזיה וקוריאה (במידה ותתאחד למדינה אחת).

ברית הפריפריה מכה שנית ?

ככל שעובר הזמן מאז סיומה של המלחמה שהתרחשה בקיץ בין רוסיה לגאורגיה,  כך נחשפים יותר ויותר הקשרים הסודיים שקיימה מדינת ישראל ובמיוחד מערכת הביטחון עם ממשלת גאורגיה. ככול שהימים עוברים כך גם נחשפים עוד מסמכים, וגורמים רבים יותר מדברים בגלוי, ומספרים על קשרים, נשק ויועצים צבאיים ישראלים שישבו באופן קבוע על אדמת גאורגיה. על פניו נראה שהקשרים הללו הפתיעו את הציבור הישראלי, ובמיוחד את התקשורת, שמאז המלחמה שמחה לספר לנו על כל תגלית חדשה. אבל האמת היא ששום דבר לא אינו חדש, מדובר בהמשך ישיר של אסטרטגיה ישראלית שקיימת מאז הקמת המדינה, שהמסקנה שלה ברורה. ברית הפריפריה מעולם לא מתה, היא פשוט העתיקה את עצמה למעגל רחוק ורחב יותר.

הקיסרות האתיופית איננה עוד

ברית הפריפריה הייתה ברית צבאית, שהתחילה את דרכה בשנות החמישים. היא כללה את מדינת ישראל טורקיה איראן ואתיופיה, ועוד מספר מיעוטים חסרי מדינה בארצות ערב, כמו הכורדים בעיראק, הנוצרים בלבנון והנוצרים בדרום סודן. הרציונל שעמד מאחוריה היה שמכיוון שמדינת ישראל נמצאת באזור ערבי עויין, וכנראה לא תשיג הכרה ולגיטימיות מהמשטרים הערבים שמקיפים אותה. עדיף לה לחפש את ידידותיה במזרח התיכון במעגל רחוק יותר, עם דגש על מדינות לא ערביות אבל בעלות אוריינטציה מערבית או נוצרית. תורכיה החילוניות-מודרנית, איראן האנטי-סונית, ואתיופיה הנוצרית היו מועמדות מושלמות לברית כזו.

באיראן המהפכה שינתה את כללי המשחק

אבל מאותה הברית המקורית כמעט ולא נשאר דבר, אתיופיה הייתה הראשונה לעזוב, כאשר הקיסרות האתיופיות בראשות היילה סלאסי התמוטטה בתחילת שנות השבעים. המהפכה האיראנית לא איחרה לבוא מספר שנים אחרי, ולהוציא את איראן מהברית עם ישראל והמערב, ומלחמת לבנון הראשונה שמה את הקץ על חלומות "לבנון הנוצרית". מאותה ברית שרדה בעצם רק הידידות עם טורקיה, שגם היא כבר אינה מדינה מערבית ואנטי-ערבית כבעבר. נפילת ברית המועצות שינתה את הקטבים במזרח התיכון, ואמנם טורקיה עדיין ידידה טובה של ישראל אבל דואגת לשמור על קשרים טובים גם עם שאר מדינות האזור.

טורקיה כבר אינה אותה טורקיה

אך מה שמתגלה בחודשים האחרונים על גאורגיה וישראל, מספר לנו בעצם שהמדינאים הישראלים לא ישבו בשקט כל השנים. אלא פיתחו סוג חדש של ברית פריפריה שהעתיקה את עצמה אל המעגל הרחב והרחוק יותר. המעגל הגובל במזרח התיכון. אל הקשרים המתגלים עם גאורגיה אפשר להוסיף את הקשרים הצבאיים המצוינים של ישראל עם הודו, את עסקאות הנפט והגז שנרקמות עם קזחסטן ואזרבייג'ן ואת השמועות על התקרבות ביחסים בין ישראל וארמניה, בולגריה ורומניה. כל זה מצביע על ברית פריפריה חדשה שנמתחת מהאוקיינוס ההודי ועד הים השחור. ובעצם מקיפה את מדינות ערב, איראן ופקיסטן, המעגל האנטי ישראלי החדש. לכן מה שמתגלה מוכיח לנו באופן גלוי, כי האסטרטגיה היא אותה אסטרטגיה וכי ברית הפריפריה מכה שנית.

פורסם גם ב : אומדיה