למה רוסיה עשויה לנצח במזרח אירופה ולהפסיד את מזרח אסיה

שישים שנה אחרי שניתן במתנה לאוקראינה חוזר חצי האי קרים לשליטה רוסית. אם בסיפוח מלא ואם כשטח חסות כדוגמת טרנסניסטריה הרוסית שבמולדובה, לכולם כבר ברור כי פוטין ניצח את הקרב, וכי חצי האי קרים שלו. המערב לא ייפתח במלחמה עבור קרים, החשיבות שלו עבור רוסיה גדולה הרבה יותר מחוסר החשיבות שרואה בו המערב. וכאשר אוקראינה עצמה אינה מוכנה לצאת למלחמה עבור השטח, ברור שהמערב לא יעשה זאת בשמה.

לכיבושים במזרח אירופה יהייה מחיר במזרח אסיה?

קצת יותר מחמש שנים לאחר שהצבא הרוסי יצא למלחמה בגאורגיה, והוסיף לארון הגביעים הרוסי את שטחי החסות של דרום אוסטיה ואבחזיה. גם הפעם יתווסף לארון גביע נוסף, הפעם בדמות חצי האי קרים. מעבר לעובדה ששני האירועים, (המלחמה בגאורגיה, והפלישה לקרים) מתרחשים בצורף מקרים מדהים בסמיכות לאולימפיאדה (המלחמה בגאורגיה התרחשה במקביל לאולימפיאדת בייג'ינג, כאשר היום אנחנו שבוע אחרי אולימפיאדת סוצ'י). בשניהם משתמש הממשל הרוסי באותה רטוריקה כדי להצדיק את מעשיו "הגנה על זכויותיהם של מיעוט רוסי נרדף אל מול רוב אתני אחר שהחליט לחבור למערב". רטוריקה דומה אותה הוא משמיע לא פעם גם לגבי שטח החסות של טרנסניסטריה.

קוסובו : הזדמנות פז בין לאומית

איך ניתן להשתמש בסכסוך הנוכחי בקוסובו כמקפצה לשדרוג היחסים בין מזרח ומערב

בימים אלו כאשר עתידו של חבל קוסובו מתקרב אל נקודת ההכרעה הסופית, ישנה הזדמנות פז, לנצל את המשבר הקיים על-מנת לקרב את היחסים בין רוסיה לבין ארצות הברית והאיחוד האירופי. מכיוון שבשני צידי המתרס שוב נמצאות המעצמות הגדולות, ומכיוון שכל אחת מהן תומכת בידידתה שלה: רוסיה בהשארת חבל קוסובו בידי סרביה, וארצות-הברית בהפיכתו למדינה עצמאית עבור האלבנים, ישנה דרך בה ניתן לפתור את הסכסוך המקומי במנותק מעמדות הסרבים והאלבנים, אלא רק על פי אינטרסים גדולים יותר, האינטרסים של המעצמות עצמן ושלום היבשת.

ארצות-הברית והאירופאים חייבים להציע לרוסיה עסקת כוללת ששוברת את המסגרות המחשבתיות המקובלות כיום. חשיבה מחוץ לקופסא, עסקה שתחרוג מאזור המלחמה של הבלקן, ותכיל גם אזורי סכסוך אחרים במזרח אירופה ובקווקז בהם גבולות מוסכמים הם עדיין עניין של מותרות. אם משאילים את המונח האמריקני טרייד (Trade) העוסק בהעברת שחקנים מקבוצה אחת לאחרת, הרי שאפשר לראות בעסקה שכזו, טרייד של מדינות. רוסיה מצדה תכיר בעצמאותה של קוסובו, ותלחץ כמו שרק היא יודעת על סרביה בעלת בריתה לקבל את ההחלטה בדרכי שלום וללא שפיכות דמים. כאשר בתמורה ארצות-הברית והאיחוד האירופי יכירו בטרנסניסטריה (מובלעת שהכריזה באופן חד צדדי על עצמאותה ממולדובה ונתמכת על ידי מוסקבה), באבחזיה ובדרום אוסטיה (מחוזות גאורגיים הנלחמים על עצמאותם בתמיכת רוסית), כמדינות עצמאיות וחופשיות, וילחצו מצידם על מולדובה ובעיקר גאורגיה לקבל את ההחלטה, כאשר תשלומים כמו שידרוג היחסים בנאט"ו או אפילו צעדים ראשונים של אינטגרציה צריכים להילקח בחשבון.