מיסים של המאה ה-20, כלכלה של המאה ה-21

"כך חולקו כספי משלם המסים לחברות הגדולות" זעקה כותרת אחת בתחילת השבוע, כותרת אחרת הכריזה "הנה הכסף" ושלישית טענה "שוד הקופה הציבורית". פרסום הטבות המס שקיבלו התאגידים הגדולים במשק, עוררה סערה ציבורית רחבה, ומילאה את השיח הכלכלי. כאשר רק פתיחת המשא ומתן המחודש עם הפלסטינים הצליח להזיזה מהכותרת. אבל האם באמת מדובר כאן בשוד? האם לממשלת ישראל או לכל ממשלה במדינה מפותחת אחרת ישנה בררה בעולם הגלובלי בו אנחנו חיים? מספיק לקרוא את הדו"ח שפרסם ארגון ה-OECD בתחילת השבוע, על מנת להבין שישראל אינה לבד במערכה. המדינה אל מול התאגיד בכדי להבין מהיכן מתחיל התהליך צריך לחזור קצת אחורה. החברות שקיבלו את אותן הטבות אינן חברות "רגילות". מדובר למעשה בתאגידים בינלאומיים ענקיים, המגלגלים לעיתים כספים הגדולים יותר מאשר תקציבן של מדינות קטנות ואף בינוניות. העוצמה הכלכלית הרבה שלהן בשילוב המשטר הכלכלי הליברלי השולט בעולם בעשורים האחרונים, יצרו מצב בו תאגידי הענק חופשיים לפעול בכל מדינה שירצו ולעבור ממדינה למדינה, כאשר הדבר היחיד שמניע אותם היא שורת הרווח. חברת הודו המזרחית, התאגיד הבינלאומי הראשון בעולם לעומתם מדינות, הן גוף מבולבל, בירוקרטי ,איטי מפוזר ומיושן. שבאופן היסטורי היו בידיהן שתי זרועות עיקריות של עוצמה (מה שמכונה באקדמיה: כסדר הווסטפלי). הזרוע הראשונה היא העוצמה הצבאית. כאשר השנייה היא הרגולציה (מערכת החוקים) הטריטוריאלית. כאן בדיוק מתחילה הבעיה. מכיוון שמול התאגידים הבינלאומיים העוצמה הצבאית אינה רלוונטית או אינה אפשרית. (אלא אם כן, אתם ממליצים לשלוח את צה"ל להפציץ את משרדי טבע ולכבוש את קווי היצור). כיוון שכך, המדינה אינה יכולה לכפות על אותם תאגידים את רצונה רק בגלל שהיא חזקה יותר. בכך מאבדת המדינה את הקלף החזק ביותר אותו היא מכירה בארסנל הכלים שלה, העוצמה הצבאית.

מס חברות פרוגרסיבי?

בחודשים האחרונים התחדש בישראל הדיון הפוליטי בסוגיית מס החברות הפרוגרסיבי,[1] זאת עקב הגרעון בתקציב המדינה וההבנה כי לצד קיצוץ עמוק ידרשו גם העלאות מיסים. בנוסף לכך סגת הרווחים הכלואים והחשיפה על גובה המיסים אותו משלמות חברות ענק גלובליות כמו אינטל,[2] או טבע.[3] רק הוסיפו שמן למדורה, והמריצו פוליטיקאים ועיתונאים לקרוא להעלאת מס החברות, וליצירת מס חברות פרוגרסיבי.[4] אך האם באמת הדבר צודק? האם באמת ישנה חיה כזו, פירמה עשירה?

בבסיס הוויכוח עומדת הבעיה כי חברות אינן בני אדם. הן יצורים מלאכותיים, שבפועל אינם קיימים ללא ההסכמה שלנו בני האדם על קיומם.[5] מכיוון שכך גם המס המוטל עליהן, בפועל אינו מוטל עליהן אלא על קבוצות שונות של אנשים הקשורים לאותן חברות. נסביר את הבעיה. כאשר מס מוטל על חברה, הוא מוטל על שלוש קבוצות מרכזיות של אנשים. הראשונה היא הבעלים של החברה. אותם בעלים יכולים להיות טייקון עשיר במיוחד שכל החברה בבעלותו. אך גם על אחות, מורה או שוטר המחזיקים קופות גמל ופנסיות בגופים מוסדיים להם מניות באותה חברה. אותם אחות, מורה ושוטר הם הבעלים של אותן חברות ואותם לא ניתן לכנות בתואר: עשירים.

הקבוצה השנייה היא העובדים באותה חברה. לאחר שהוטל המס, הוא קיצץ ברווחי החברה. פעולה שעשויה לגרום למנהלי החברה לגלגל חלק מאותה עלות על העובדים. זאת על ידי ירידת שכר,[6] משמע מס הפוך, או אפילו פיטורים וקיצוצים. הקבוצה השלישית היא אנחנו, הצרכנים. כאשר החברה משלמת יותר גם אנחנו משלמים יותר, זאת מכיוון שעלות גבוהה לחברה משמעותה עלייה במחיר של המוצרים שהיא מייצרת. לא משנה כמה משוכלל וחופשי השוק, מכיוון שהמס מוטל על כלל החברות, כולן יעלו את המחירים. עד כאן, ראינו כי מס החברות משפיע לא רק כפי שנהוג לחשוב, על בעלי החברה אלא גם על העובדים ועל הצרכנים. במילים אחרות הוא משפיע על כולנו.

אך הסוגיה החשובה עוד יותר בדיון, היא "החברות העשירות" או "הבעלים העשירים". ניקח את המקרה של אינטל לדוגמא, הטענה היא שמכיוון שאינטל מרוויחה מיליארדי דולרים, היא נתפסת כחברה עשירה שבעלי ההון שלה עשירים. לכן נכון יהיה להטיל עליה מס גבוה בהרבה. אבל ראינו כבר קודם בדוגמא של השוטר והאחות, כי אינטל אינה באמת חברה עשירה. אינטל היא חברה גדולה, אך בעלי ההון שלה אינם בהכרח עשירים. בפועל בעלי החברה הם עשרות גופים מוסדיים, ומאות אלפי מחזיקי מניות שכל אחד בפני עצמו אינו עשיר. העלאה של המיסים על חברות "עשירות" שכאלו היא פגיעה בכל אחד מאתנו. יתרה מכך ייתכן כי חברות קטנות בהרבה יוחזקו על ידי בעל הון אחד ויחיד, בכך הטבת המס לאותם חברות "עניות" דווקא תטיב עם בעלי ההון העשירים. ואכן בפועל ככל שחברה גדולה יותר, כך גם היכולת של בעל מניות אחד ויחיד לשלוט בה קטן בהרבה, ויש בעלים רבים יותר, ועשירים פחות.[7]

               לכן אנחנו למדים כי הטענה בדבר העלאת מס החברות לחברות גדולות לא רק שאינה צודקת חברתית (אם יש דבר שכזה) אלא פוגעות בכלל הציבור ועשויה להשיג את המטרה ההפוכה. בפועל הפתרון הנכון והיעיל ביותר עבור המדינה, הוא מס חברות נמוך ושוויוני בין כלל החברות במשק, "עשירות" ו"עניות". למה נמוך? ראשית, כדי שיהיה תחרותי בשוק העולמי ויצור תמריץ לחברות זרות להשקיע בארץ. שנית, כמו שראינו קודם מס חברות משפיע על כלל הציבור: בעלי הון, עובדים וצרכנים, ולכן ככל שיקטן יפגע בנו, הציבור שכבר ככה משלם מיסים דרך מס ההכנסה, הרבה פחות. למה שוויוני? מכיוון שאנחנו לא יודעים בפועל מי מפסיד ומרוויח מאותו מס, ומכיוון שלא נשב ונטיל על כל חברה מס שונה על פי בעלי המניות הפרטניים שלה עליו להיות זהה לכלל החברות, ליצור ולהגביר תחרות.

               הדיון על מס החברות, הוא דיון הגורר יצרים ורגשות רבים, והטענות העולות בו לא פעם מכניסות אי דיוקים לגבי משמעות המושג המס ומשמעות המושג חברה. רק הבנה כי בפועל אין דבר כזה חברה, אלא שחברה היא יצור מופשט המוחזק בידי בני אדם קיימים תיצור דיון נכון וצודק יותר.

המאמר פורסם במקור בגיליון האחרון של עיתון הסטודנטים לכלכלה המשותף לאוניברסיטת ירושלים ותל אביב

---

[1] בדומה למס הכנסה פרוגרסיבי, מס חברות פרוגרסיבי הוא מס בו ככל שהחברה גדולה ומרוויחה יותר היא משלמת מיסים גבוהים יותר. כאשר שיטות לחישוב מה היא חברה גדולה משתנות ממדינה למדינה. ראו: הכנסת מרכז המחקר והמידע המחלקה לפיקוח תקציבי, "מס חברות דיפרנציאלי לפי גודל החברה במדינות המפותחות,"  http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03067.pdf.

[2] מוטי בסוק, "אינטל הוציאה 3 מיליארד דולר מישראל - ושילמה מס של 450 מיליון ד' בלבד," Themarker, ינואר 2013.

[3] אורה קורן, "בכיר באוצר: טבע משלמת 0% מס חברות למרות הכפלת רווחיה בישראל," TheMarker, יוני 2012.

[4] שלי יחימוביץ' על מס החברות: http://www.shelly.org.il/node/7775

[5] על בסיס הנחה זאת קיימים רוב החוקים בגישה החוזית בדיני התאגידים.

[6] ירידת שכר אינה שונה ממס, זאת מכיוון שבסוף היום היא משאירה פחות הכנסה פנויה בידי העובד.

[7] מס חברות פרוגרסיבי יכול להיות נכון רק כאשר מדברים על הגברת התחרות במשק בין חברות גדולות ורכיזיות לקטנות אבל לא לדיון על חברות "עשירות" ו"עניות".

מי בכלל צריך ארנונה?

בחודשים האחרונים, לאחר שנים של הנחה משמעותית שקיבלתי על תשלום הארנונה התחלתי לראשונה בחיי לשלם את הארנונה המלאה. כאשר הסכום לשנה אותו התבקשתי לשלם גירד את 10,000 השקלים מלמטה, ואפילו אחרי חלוקה עם שאר השותפים בדירה (שלושה) נראה לי גבוה, מוגזם ויקר. במיוחד עבור דירה ישנה וקטנה. לכן יצאתי למחקר אקדמי קטן שהוביל אותי לבדוק לעומק כיצד מחושבת הארנונה שלנו.

לאחר אותה בדיקה התברר לי כי אחת הסיבות בגללה הארנונה אותה אני משלם מוגזמת כל כך היא שתושבים רבים בעיר בה אני מתגורר מתחמקים מתשלום זה, או שמקבלים פטור מתשלום מסיבות כאלו ואחרות. "יותר מ-60 אחוז מהתושבים" נאמר לי בצורה בלתי רשמית במסדרונות העירייה.

הסיבה השנייה לגובה הארנונה היא העבודה כי אין חישוב אחיד או מוסכם על כיצד לחשב ארנונה במדינת ישראל, כל עיר או מועצה מקומיות בוחרת בדרך חישוב אחרת, על ידי נוסחה אחרת, משיקולים שונים ובשיטות שונות. כמו הארנונה גם הנוסחה היא מקומית לחלוטין ומשתנה אפילו בין חלקים שונים ברשות עצמה ללא הסבר וללא היגיון כלכלי. ארנונה היא המס הפוליטי ביותר והמושפע ביותר לאינטרסים.

שדאלאס ניצחה את לוס אנג'לס, שטקסס ניצחה את קליפורניה

איך זכייתה השבוע של דאלאס מאבריקס באליפות ה-NBA מאפיינת את מצב יחסי הכוחות בין המדינות בארצות הברית

את העובדה שאני אוהב להמשיל בין המצב הפוליטי והפנימי של ארצות הברית לבין תוצאות משחקי הספורט שלה אתם כבר יודעים. רק לפני מספר חודשים דיברתי על הקשר שבין הקבוצות בסופרבול והגלובליזציה, והפעם איך זכייתה השבוע של דאלאס מאבריקס באליפות ה-NBA מאפיינת את מצב יחסי הכוחות בין המדינות בארצות הברית.

למרות שהניצחון של דאלאס מאבריקס על מיאמי היט והזכייה באליפות נראים האירוע הדרמטי ביותר של העונה האחרונה. דווקא היה זה הניצחון של דאלאס מאבריקס על לוס אנג'לס לייקרס (אלפות המערב בשלוש השנים האחרונות) בשלבים המוקדמים, הניצחון בעל המשמעות הגדולה יותר מבחינת יחסי הכוחות בארצות הברית. היה זה ניצחון שסימל את המהפך העובר על המדינה בשנתיים האחרונות. ניצחון של העיר דאלאס על העיר לוס אנג'לס, ניצחון של מדינת טקסס על מדינת קליפורניה השוקעת.