מי צריך שני אלופים?

נפרדים ממנדלה - האיחוד האפריקאי שלא מומש

למה NXT היא תוכנית היאבקות הטובה ביותר היום

לפני כשנה קיבלתי החלטה, שבמקום לצפות באימפקט של TNA אני אצפה באופן קבוע ב-NXT, החלטה שהתבררה כאחת הטובות שעשיתי.NXT  התגלתה לא רק כליגת היאבקות מצוינת, מלאה בכישרון ובמתאבקים רעבים שרוצים להוכיח את עצמם, תוך כדי שהם מביאים מקוריות ואת הרוח של זירת האינדי לבמה המרכזית. NXT גם התגלתה כתכנית ההיאבקות הטובה ביותר שקיימת היום. (להוציא את ה-PPV כמובן) הנה הסיבות שבגללן אני חושב ככה:

סורבייבר סירייס 2013 סיכום אירוע

אם לסכם במילה אחת את הסורבייבר סירייס, המילה תהייה סטטוס-קוו. אפשר להעלים את האירוע לחלוטין מלוח השידורים ובפועל שום דבר לא השתנה. חגורות לא עברו ידיים, אף קרב לא נגמר בהפתעה, אף מתאבק לא החליף צדדים ושום אירוע מיוחד ודרמטי לא נרשם. אם נסתכל אחורה בעוד מספר שנים הדבר היחיד שעשוי להיות משמעותי, הוא הדחיפה הגדולה שקיבל רומן ריינס.

הקבוצה של השילד מול הקבוצה של הרודס

לדעתי אחד משני הקרובות הטובים ביותר באירוע. קודם כל בגלל שהוא קרב הישרדות קלאסי וזה בדיוק מה שאמור להיות באירוע כמו סורבייבר סירייס. אבל הרבה יותר מכך, בגלל שכמעט כל אחד מעשרת המתאבקים קיבל את הזמן והמקום כדי להציג יחד קרב ברמה טובה מאד. כנראה המתאבק היחיד שיכול לצאת ממש מאוכזב מהקרב הוא דין אמברוז, שלא בדיוק ברור מה הייתה המטרה של ההדחה המהירה שלו.

ללא ספק המנצח הגדול של הקרב, (לדעתי גם של הערב) הוא רומן ריינס. לא רק מפני שהוא היה השורד היחיד, אלא בעיקר בגלל שהוא הדיח 4 מתוך 5 המתאבקים של הקבוצה היריבה. (הזכיר לי את ההופעה של דיזל מ-1994 שלושה ימים לפני שהוא זכה באליפות ה-WWE). מה שמוביל כנראה למסקנה כי ריינס הולך להיות התוצר החזק ביותר של השילד והמתאבק שיקודם בצורה המשמעותית ביותר במהלך התקופה הקרובה. האמת שדווקא קיוויתי שסת' רולינס יהייה זה שיקבל את הדחיפה, פחות בגלל התפקיד שלו בשילד, קבוצה שבה כל אחד מהמרכיבים תורם במידה שווה. אלא הרבה יותר בגלל היכולות שהוא הציג ב-ROH ו-NXT, אבל כמו תמיד ה-WWE הולכים עם הגדולים והחזקים ביותר ולא בהכרח עם המוכשרים והטכניים. לפחות בנתיים לא נראה שזה הולך לפרק את החבורה, אבל כנראה שתוך שני שלושה אירועים המצב ישתנה. בכל זאת שנה זה זמן מאד ארוך בשביל סטייבל, אפילו איכותי כמו השילד.

עשרים שנה לאיחוד האירופי: הלאומים הרדומים של אירופה מתעוררים

השבוע לפני 20 שנה נכנסה לתוקף אמנת מאסטריכט, הלוא היא 'האמנה על האיחוד האירופי', שהובילה ליצירתו של האיחוד האירופי המוכר לנו כיום, והחליפה את 'הקהילה האירופית' שבה היו חברות 12 מדינות. באותה אמנה סוכמו העקרונות המייסדים אודות מטבע משותף, איחוד כלכלי ומוניטרי, רעיון שלושת העמודים (הקהילה, מדיניות החוץ והביטחון, וענייני המשפט והפנים), וכן העקרונות הפוליטיים המשותפים, המובילים את האיחוד מאז ועד ימינו. מאז החתימה על האמנה, והרבה בזכותה, הספיק האיחוד לגדול ולהתרחב, והיום הוא כבר כולל 28 מדינות ומעל ל-500 מיליון בני אדם, המדברים עשרות שפות שונות.

האיחוד האירופי חוגג 20 שנה

האיחוד האירופי חוגג השבוע 20 שנה לכניסתה לתוקף של אמנת מאסטריכט (האמנה על האיחוד האירופי). אותה אמנה שהובילה לבסוף ליצירתו של האיחוד האירופי והחליפה את הקהילה האירופית בה היו חברות 12 מדינות. לכבוד המאורע מבחר מאמרים שפורסמו בנושא עתידו של האיחוד האירופי באתר.

שעת משבר: פרשת הדרכים של האיחוד האירופי: במקום לחבר מדינות רבות ושונות לגוש מדיני אחד, הפך הארגון לסיבה טובה לקטטות ולבדלנות. לסקוטים נמאס לתדלק את האנגלים, לתושבי פלנדריה נמאס לממן את שכניהם הוולונים, וללומברדים נמאס לשמוע שהם בכלל המצאה. עד שהמשבר הכלכלי הנוכחי יחלוף, ייתכן שפניה של היבשת כבר יהיו שונים לבלי היכר. גרסה נוספת פורסמה במגזין מידה.

עלייתו של הרייך הרביעי: איך הפך האיחוד האירופי לחלום הרייך ההיסטורי של האומה הגרמנית

הפולנים באים: יותר מאשר כדורגל ואליפות אירופה, בקרוב מאד פולין עשויה להיות המעצמה הכלכלית הבאה של אירופה

לא על הגז לבדו: גילוי הגז מול חופי ישראל מצטייר לעיתים כחדשות הטובות ביותר שמדינת ישראל יכלה לצפות להן. איך התמודדו שלוש מדינות אירופאית עם מצב שכזה.

התקרה עקומה

משבר תקרת החוב מרחף מעל המעצמה החזקה בעולם, והממשל והרפובליקנים מאשימים זה את זה. אז מי אשם? כנראה שהתקרה פשוט עקומה: עומר גנדלר מסביר שהאשם הוא בשיטת חישוב החוב

חברי בית הנבחרים הדמוקרטים עומדים בתור להיכנס לאולם
 הקונגרס לדיון בנושא תקרת החוב,
גבעת הקפיטול, וושינגטון, 12 אוקטובר 2013 (רויטרס)

בפעם השלישית בשנים האחרונות, וושינגטון סוערת בסיטואציה דומה: ארצות הברית עלולה להגיע למצב של חדלות פרעון, וכל זאת בגלל ויכוח בין הקונגרס לממשל הפדרלי על היקף ההלוואות שמותר לממשל הפדרלי לקחת. החוב האמריקני עומד כיום על 16.7 טריליון דולר. ממשל אובמה מעוניין להגדיל אותו במאות מיליארדים נוספים בשביל לממן התחייבות צפויות, כמו ביטוח לאומי ומשכורות לאנשי קבע. 

ניתן לקרוא את המאמר המלא בוואלה,

להרחבה על תקרת החוב

Post by Omer Gendler.

מילון מונחים: מהי תקרת החוב?

תקרת החוב היא חלק ממנגנון הפרדת הרשויות של המשטר האמריקאי. בזמן שממשלת ארצות הברית אחראית על ביצוע התקציב וחלוקת הכספים. הקונגרס אחראי על מסגרת התקציב ובפרט על האישור ללקיחת ההלוואות. הרעיון שמאחורי השיטה היה, שמי שמבזבז ומחלק את הכסף (הבית הלבן והממשל הפדרלי) אינו יכול גם לקבוע באופן עצמאי כמה לבזבז.

מבוא לכלכלה ב' (מיקרו) (57108) - תשע"ד - פתרונות מלאים לחוברת התרגילים

מבוא לכלכלה א' (מיקרו) (57107) - תשע"ד - פתרונות מלאים לחוברת התרגילים

מבוא לכלכלה א' (מיקרו) (57107) - תשע"ד - פתרונות מלאים לחוברת התרגילים

תרגיל מספר 1

תרגיל מספר 2

תרגיל מספר 3

תרגיל מספר 4

תרגיל מספר 5

תרגיל מספר 6

תרגיל מספר 7

תרגיל מספר 8

תרגיל מספר 9

תרגיל מספר 10

תרגיל מספר 11

חומרים נוספים בקורס

פיתרונות למבחנים

שאלות מהמרתון 

הרצאות מצולמות

מורה נבוכים למדד התוצר החדש

הגרעון קטן, משקלו היחסי של החוב הצטמצם, המשק צמח בשבעה אחוזים והפריון של כולנו גדל ברגע • למרבה הצער, כל הטוב הזה התרחש רק בעולם משחקי המספרים, בלי שום שינוי אמיתי במצב הכלכלה הישראלית • ועדיין, נראה שהמדד החדש מציע לנו זווית הסתכלות אופטימית יותר על המציאות

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את המדד המעודכן לחישוב התוצר בישראל. המדד החדש, שבנוי על שיטת חישוב מתקדמת יותר, הקפיץ את התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של מדינת ישראל לשנת 2012 בלא פחות מ-64 מליארד שקלים, מ-929 מיליארד שקלים ל-993 מיליארד שקלים. גידול חסר תקדים של שבעה אחוזים, שאותו ניתן לראות בדרך כלל רק אצל הכלכלות המתפתחות של מזרח אסיה, דוגמת סין והודו. בטח שלא במדינה החברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD).

ניתן לקרוא את המאמר המלא במגזין מידה

Post by Omer Gendler.

אני רק שאלה: מדוע אורוגוואי ופרגוואי הצטרפו להסכם הסחר של מרקוסור (Mercosur)?

כאשר ארגנטינה וברזיל עמוד בסוף שנות ה-80 לחתום על הסכם מרקוסור, היה חשש באורוגוואי ופרגוואי כי ההסכם המתגבש יפגע בהן, במיוחד בצורה כלכלית. החשש נבע משתי סיבות עיקריות:

החלוקה הכלכלית של יבשת אמריקה

במהלך המלחמה הקרה, נהוג היה לחלק את מדינות העולם לשלוש קבוצות: מדינות הגוש המערבי התומכות בארצות הברית, מדינות הגוש הסובייטי התומכות בברית המועצות, ובתווך - המדינות הבלתי-מזדהות, שהעדיפו שלא לתמוך באף אחד מן הצדדים. מאז, השתנתה המפה העולמית, וקריסת ברית המועצות וסיומה של המלחמה הקרה העבירו חלק ממדינות הגוש המזרחי לצד המערבי, והחלוקה הדיכוטומית בין שני הקטבים התחלפה בחלוקה עולמית למדינות מפותחות ולמדינות מתפתחות.

ביבשת אמריקה, כך נראה, נוצר געגוע לעולם שאפיין את המאה ה-20. בעוד שרוב מדינות העולם כבר אינן שייכות לגוש מסוים אחד, הרי שיבשת אמריקה מתרחש כעת התהליך ההפוך. לאט לאט, נחלקת היבשת על פי אותו מפתח של המלחמה הקרה. שיאו של תהליך זה התרחש בחודש מאי האחרון, כאשר בעיר סנטיאגו דה קאלי שבקולומביה הוקמה "הברית הפסיפית". בפועל, מדובר בהסכם כלכלי, שחילק באופן רשמי את יבשת אמריקה לשלושה חלקים: למדינות פרו-ארצות הברית, למדינות אנטי-ארצות הברית ולמדינות הבלתי-מזדהות.

המאמר המלא פורסם במגזין העולם של אתר וואלה

Post by Omer Gendler.

מצעד הפזמונים העברי השנתי תשע"ג (2012-2013)

גם השנה התקיימו שני מצעדים מרכזים ברדיו הישראלי וניתן לשמוע את שניהם ברצף כאן.

הראשון של קול ישראל המשודר כמדי שנה ברשת ג'

השני של גלי צה"ל וגלגלצ שהשנה התקיים ביחד עם אתר YNET

המצעד השנתי של רשת ג':

המצעד השנתי של גלי צה"ל, גלגלצ ואתר YNET:

 

סובסידיה לצרכן בשוק שבו ההציע קשיח (מענק ירושלים)

"המדינה נתנה לזוגות הצעירים 100 אלף שקל כדי לקנות דירה - הקבלנים לקחו את הכסף"

נמרוד בוסו מעיתון הדה מרקר התפלא כיצד קרה שמענק ירושלים עליו הכריזה הממשלה לא השיג את יעדו. כאשר כספי המענק מצאו את דרכם לכיסים של הקבלנים. אבל האמת אין כאן שום הפתעה, כי בכלכלה שנותנים סובסידיה לצרכן, בשוק קשיח, היא אינה משיגה את יעדה ורק מעלה את המחיר בדיוק בגובה הסובסידיה.

אז מה בעצם קרה כאן, המדינה החליטה לתת מענק (סובסידיה) לכל זוג צעיר (צרכן) שיקנה דירה בירושלים בטווח זמן של מספר חודשים מוגדים מראש. עד כאן הכול בסדר, נשמע הגינוי. ממשלת ישראל רוצה לעזור לזוגות צעירים. אבל מילת הקסם של התרגיל הנוכחי היא "בטווח זמן של מספר חודשים", או במילים כלכליות יותר בטווח הקצר.

עכשיו בואו נחשוב שנייה על שוק הדירות. בניית דירה היא פעולה שלוקחת מספר רב של שנים. יוזמה, תכנון, אישורים ובנייה. לכן היכולת של הקבלנים לשנות באופן מהיר את כמות הדירות שהם יכולים להציע אינה קיימת. זאת מכיוון ששינוי בהעדפות שלהם יבוא לביטוי רק לאחר מספר שנים, או במקרה הטוב לאחר מספר רב של חודשים כאשר יושלמו כל השלבים שציינו קודם. לכן ההיצע בשוק הדירות החדשות הוא היצע קשיח. (עקומה הניצבת לציר Y).

לעומת זאת הזוגות הצעירים שרוכשים את הדירות הם שוק גמיש יותר. כל אחד מאתנו שיתנו לו מענק של 100,000 שקל, ונמצא בחיפוש אחר דירה סביר להניח ישנה את העדפותיו ויחפש דירה באותו סכום אותו הוא התכוון להוציא פלוס "המתנה אותה נתנה המדינה". אם בדיוק בגובה המתנה ואם רק בחלקה. לכן עקומת הביקוש של שוק הדירות היא עקומה היורדת מציר Y לכיוון ציר X. (כאשר השיפוע שלה אינו רלוונטי לדיון). לאחר המענק אותה עקומה עולה בקרוב מקסימלי בגובה המענק.

בסופו של דבר נקודת שיווי המשקל החדשה נמצאת בדיוק בגובה 100,000 שקלים מעל נקודת שיווי המשקל הישנה. כמות הדירות שנמכרה לא השתנתה. ואת המענק קיבל הצרכן והעביר אותו במלואו לכיסו של הקבלן. להצגה גרפית של התהליך.

מיסים של המאה ה-20, כלכלה של המאה ה-21

"כך חולקו כספי משלם המסים לחברות הגדולות" זעקה כותרת אחת בתחילת השבוע, כותרת אחרת הכריזה "הנה הכסף" ושלישית טענה "שוד הקופה הציבורית". פרסום הטבות המס שקיבלו התאגידים הגדולים במשק, עוררה סערה ציבורית רחבה, ומילאה את השיח הכלכלי. כאשר רק פתיחת המשא ומתן המחודש עם הפלסטינים הצליח להזיזה מהכותרת. אבל האם באמת מדובר כאן בשוד? האם לממשלת ישראל או לכל ממשלה במדינה מפותחת אחרת ישנה בררה בעולם הגלובלי בו אנחנו חיים? מספיק לקרוא את הדו"ח שפרסם ארגון ה-OECD בתחילת השבוע, על מנת להבין שישראל אינה לבד במערכה. המדינה אל מול התאגיד בכדי להבין מהיכן מתחיל התהליך צריך לחזור קצת אחורה. החברות שקיבלו את אותן הטבות אינן חברות "רגילות". מדובר למעשה בתאגידים בינלאומיים ענקיים, המגלגלים לעיתים כספים הגדולים יותר מאשר תקציבן של מדינות קטנות ואף בינוניות. העוצמה הכלכלית הרבה שלהן בשילוב המשטר הכלכלי הליברלי השולט בעולם בעשורים האחרונים, יצרו מצב בו תאגידי הענק חופשיים לפעול בכל מדינה שירצו ולעבור ממדינה למדינה, כאשר הדבר היחיד שמניע אותם היא שורת הרווח. חברת הודו המזרחית, התאגיד הבינלאומי הראשון בעולם לעומתם מדינות, הן גוף מבולבל, בירוקרטי ,איטי מפוזר ומיושן. שבאופן היסטורי היו בידיהן שתי זרועות עיקריות של עוצמה (מה שמכונה באקדמיה: כסדר הווסטפלי). הזרוע הראשונה היא העוצמה הצבאית. כאשר השנייה היא הרגולציה (מערכת החוקים) הטריטוריאלית. כאן בדיוק מתחילה הבעיה. מכיוון שמול התאגידים הבינלאומיים העוצמה הצבאית אינה רלוונטית או אינה אפשרית. (אלא אם כן, אתם ממליצים לשלוח את צה"ל להפציץ את משרדי טבע ולכבוש את קווי היצור). כיוון שכך, המדינה אינה יכולה לכפות על אותם תאגידים את רצונה רק בגלל שהיא חזקה יותר. בכך מאבדת המדינה את הקלף החזק ביותר אותו היא מכירה בארסנל הכלים שלה, העוצמה הצבאית.

אני רק שאלה: אילו מדינות יכולות להצטרף לאיחוד האירופי?

כניסתה של קרואטיה לאיחוד האירופי השבוע מעלה את השאלה המתבקשת, אילו מדינות יכולות להצטרף לאיחוד וכיצד?

האמנה של האיחוד האירופי קובעת שכל מדינה אירופאית שמכבדת ומקיימת את הערכים של מדינות האיחוד האירופי רשאית להגיש בקשה להצטרף. נתחיל מהחלק הראשון של המשפט. "כל מדינה אירופאית" איך מגדירים מדינה אירופאית? יבשת אמריקה היא יבשת פשוטה, מחוף לחוף שרים האמריקאים. אבל איפה מתחילה אירופה? היכן היא מסתיימת? נגיד שאירופה מתחילה בחופים המזרחיים של האוקיינוס האטלנטי. עד כמה מזרחה היא יכולה להגיע? עד הים השחור? הים הכספי? הרי האורל? בעיה.

העוני במקסיקו יותר נוח?

פרסום דוח העוני של ארגון ה-OECD הוביל השבוע למקהלה של דיס-אינפורמציה, הטיות וסילוף נתוני הדו"ח. העובדה שישראל נמצאה אחרונה במדד 34 המדינות המפותחות – וחשוב לזכור: מבין המדינות המפותחות ביותר – הובילה לכותרות בלהה על "עוני מחפיר" השורר ברחובות, ועל כך ש"מוטב לחיות במקסיקו או טורקיה מאשר בישראל".

ובכן, לא צריך להיות כלכלן גדול בכדי לדעת שלמרות תוצאות החשבונאות של ה-OECD,  החיים בישראל בכל זאת טובים יותר. די להתבונן במיליוני המהגרים ממקסיקו לארה"ב בכדי להבין עד כמה הטבלאות יכולות לשקר. ולמי שעוד מתלבט, טיול קלאבים אחד בטורקיה או יוון יכול להבהיר היטב את התמונה; התיירים הישראלים הם העשירים המגיעים לטיול אצל המדינות בעלות כוח העבודה הזול, לא להפך.

המאמר המלא פורסם באתר מידה

מבוא ליחסים בינלאומיים (58101) שעור 23: שתוף פעולה אזורי, תהליכי אינטגרציה ושיתוף פעולה על-לאומי

מבוא ליחסים בינלאומיים (58101) שעור 20: המערכת הכלכלית הבינלאומית מאז 1945 ועד ימינו

מבוא ליחסים בינלאומיים (58101) שעור 19: כלכלה פוליטית בינלאומית

מטרת השיעור

מבוא לכלכלה פוליטית בינלאומית והכרת הגישות המכזיות בתחום 

לקריאה:

Oatley, Thomas H. International Political Economy [in en]. Pearson Education, 2012.

Gilpin, Robert. The Political Economy of International Relations [in en]. Princeton University Press, 1987.

מצגת:

כלכלה פוליטית בינלאומית by Omer_Gendler

שאלות לדיון:

1. האם ניתן לראות בתחום הכלכלה הפוליטית תחום מחקר נפרד מהפוליטיקה ומהכלכלה או דרך ביניים לגשר על הפער בין שני התחומים?
2. מהן שלוש הגישות שמציג גילפין (Gilpin) להבנת הכלכלה הפוליטית הבינלאומית? אילו ביקורות הוא מציג ביחס לכל אחת מהגישות? לפי דעתכם, איזו משלוש הגישות מסבירה בצורה הטובה ביותר את המציאות של הכלכלה הפוליטית הבינלאומית בימינו?
3. האם הפוליטיזציה של המערכת הכלכלית הבינלאומית היא דבר חיובי או שלילי?
4. אילו גישות מסבירות טוב יותר את התנהלות המערכת הבינלאומית, הגישות הכלכליות או הגישות של חקר היחסים הבינלאומיים?

מבוא ליחסים בינלאומיים (58101) שעור 18: בין מלחמה לשלום - ניהול וישוב סכסוכים

תעשייה, מסחר, יבוא-יצוא

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' פרסמה אתמול פוסט כנגד השר המיועד נפתלי בנט ותוכניתו עבור משרד התמ"ת. בפוסט זה היא יצאה כנגד שינוי שם המשרד מתעשייה לכלכלה, וכנגד הדגש הרב מדי לטענתה, אותו מתכוון בנט לשים על תחום המסחר במקום על עבודה, תעשייה ויצוא. אך הטעות שעושה יחימוביץ' בחוסר הבנתה את מהלכו של בנט, היא אותה טעות אותה עושים פוליטיקאים ועיתונאים רבים שאינם מבינים את הקשר הבסיסי שבין יבוא ליצוא ושל המרכיבים החדשים של הכלכלה המודרנית. 

  

מס חברות פרוגרסיבי?

בחודשים האחרונים התחדש בישראל הדיון הפוליטי בסוגיית מס החברות הפרוגרסיבי,[1] זאת עקב הגרעון בתקציב המדינה וההבנה כי לצד קיצוץ עמוק ידרשו גם העלאות מיסים. בנוסף לכך סגת הרווחים הכלואים והחשיפה על גובה המיסים אותו משלמות חברות ענק גלובליות כמו אינטל,[2] או טבע.[3] רק הוסיפו שמן למדורה, והמריצו פוליטיקאים ועיתונאים לקרוא להעלאת מס החברות, וליצירת מס חברות פרוגרסיבי.[4] אך האם באמת הדבר צודק? האם באמת ישנה חיה כזו, פירמה עשירה?

בבסיס הוויכוח עומדת הבעיה כי חברות אינן בני אדם. הן יצורים מלאכותיים, שבפועל אינם קיימים ללא ההסכמה שלנו בני האדם על קיומם.[5] מכיוון שכך גם המס המוטל עליהן, בפועל אינו מוטל עליהן אלא על קבוצות שונות של אנשים הקשורים לאותן חברות. נסביר את הבעיה. כאשר מס מוטל על חברה, הוא מוטל על שלוש קבוצות מרכזיות של אנשים. הראשונה היא הבעלים של החברה. אותם בעלים יכולים להיות טייקון עשיר במיוחד שכל החברה בבעלותו. אך גם על אחות, מורה או שוטר המחזיקים קופות גמל ופנסיות בגופים מוסדיים להם מניות באותה חברה. אותם אחות, מורה ושוטר הם הבעלים של אותן חברות ואותם לא ניתן לכנות בתואר: עשירים.

הקבוצה השנייה היא העובדים באותה חברה. לאחר שהוטל המס, הוא קיצץ ברווחי החברה. פעולה שעשויה לגרום למנהלי החברה לגלגל חלק מאותה עלות על העובדים. זאת על ידי ירידת שכר,[6] משמע מס הפוך, או אפילו פיטורים וקיצוצים. הקבוצה השלישית היא אנחנו, הצרכנים. כאשר החברה משלמת יותר גם אנחנו משלמים יותר, זאת מכיוון שעלות גבוהה לחברה משמעותה עלייה במחיר של המוצרים שהיא מייצרת. לא משנה כמה משוכלל וחופשי השוק, מכיוון שהמס מוטל על כלל החברות, כולן יעלו את המחירים. עד כאן, ראינו כי מס החברות משפיע לא רק כפי שנהוג לחשוב, על בעלי החברה אלא גם על העובדים ועל הצרכנים. במילים אחרות הוא משפיע על כולנו.

אך הסוגיה החשובה עוד יותר בדיון, היא "החברות העשירות" או "הבעלים העשירים". ניקח את המקרה של אינטל לדוגמא, הטענה היא שמכיוון שאינטל מרוויחה מיליארדי דולרים, היא נתפסת כחברה עשירה שבעלי ההון שלה עשירים. לכן נכון יהיה להטיל עליה מס גבוה בהרבה. אבל ראינו כבר קודם בדוגמא של השוטר והאחות, כי אינטל אינה באמת חברה עשירה. אינטל היא חברה גדולה, אך בעלי ההון שלה אינם בהכרח עשירים. בפועל בעלי החברה הם עשרות גופים מוסדיים, ומאות אלפי מחזיקי מניות שכל אחד בפני עצמו אינו עשיר. העלאה של המיסים על חברות "עשירות" שכאלו היא פגיעה בכל אחד מאתנו. יתרה מכך ייתכן כי חברות קטנות בהרבה יוחזקו על ידי בעל הון אחד ויחיד, בכך הטבת המס לאותם חברות "עניות" דווקא תטיב עם בעלי ההון העשירים. ואכן בפועל ככל שחברה גדולה יותר, כך גם היכולת של בעל מניות אחד ויחיד לשלוט בה קטן בהרבה, ויש בעלים רבים יותר, ועשירים פחות.[7]

               לכן אנחנו למדים כי הטענה בדבר העלאת מס החברות לחברות גדולות לא רק שאינה צודקת חברתית (אם יש דבר שכזה) אלא פוגעות בכלל הציבור ועשויה להשיג את המטרה ההפוכה. בפועל הפתרון הנכון והיעיל ביותר עבור המדינה, הוא מס חברות נמוך ושוויוני בין כלל החברות במשק, "עשירות" ו"עניות". למה נמוך? ראשית, כדי שיהיה תחרותי בשוק העולמי ויצור תמריץ לחברות זרות להשקיע בארץ. שנית, כמו שראינו קודם מס חברות משפיע על כלל הציבור: בעלי הון, עובדים וצרכנים, ולכן ככל שיקטן יפגע בנו, הציבור שכבר ככה משלם מיסים דרך מס ההכנסה, הרבה פחות. למה שוויוני? מכיוון שאנחנו לא יודעים בפועל מי מפסיד ומרוויח מאותו מס, ומכיוון שלא נשב ונטיל על כל חברה מס שונה על פי בעלי המניות הפרטניים שלה עליו להיות זהה לכלל החברות, ליצור ולהגביר תחרות.

               הדיון על מס החברות, הוא דיון הגורר יצרים ורגשות רבים, והטענות העולות בו לא פעם מכניסות אי דיוקים לגבי משמעות המושג המס ומשמעות המושג חברה. רק הבנה כי בפועל אין דבר כזה חברה, אלא שחברה היא יצור מופשט המוחזק בידי בני אדם קיימים תיצור דיון נכון וצודק יותר.

המאמר פורסם במקור בגיליון האחרון של עיתון הסטודנטים לכלכלה המשותף לאוניברסיטת ירושלים ותל אביב

---

[1] בדומה למס הכנסה פרוגרסיבי, מס חברות פרוגרסיבי הוא מס בו ככל שהחברה גדולה ומרוויחה יותר היא משלמת מיסים גבוהים יותר. כאשר שיטות לחישוב מה היא חברה גדולה משתנות ממדינה למדינה. ראו: הכנסת מרכז המחקר והמידע המחלקה לפיקוח תקציבי, "מס חברות דיפרנציאלי לפי גודל החברה במדינות המפותחות,"  http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03067.pdf.

[2] מוטי בסוק, "אינטל הוציאה 3 מיליארד דולר מישראל - ושילמה מס של 450 מיליון ד' בלבד," Themarker, ינואר 2013.

[3] אורה קורן, "בכיר באוצר: טבע משלמת 0% מס חברות למרות הכפלת רווחיה בישראל," TheMarker, יוני 2012.

[4] שלי יחימוביץ' על מס החברות: http://www.shelly.org.il/node/7775

[5] על בסיס הנחה זאת קיימים רוב החוקים בגישה החוזית בדיני התאגידים.

[6] ירידת שכר אינה שונה ממס, זאת מכיוון שבסוף היום היא משאירה פחות הכנסה פנויה בידי העובד.

[7] מס חברות פרוגרסיבי יכול להיות נכון רק כאשר מדברים על הגברת התחרות במשק בין חברות גדולות ורכיזיות לקטנות אבל לא לדיון על חברות "עשירות" ו"עניות".