שובם של הפרעונים

מצרים הישנה - חדשה

שנה עברה מאז הושבע עבד אל-פתאח א-סיסי לנשיא מצרים, שנה בה ביטל למעשה ביטל השלטון החדש כל סממן ושינוי אותו הובילו האחים המוסלמים, והפך בפועל לשליט יחיד חזק אפילו יותר מאשר חוסני מובארכ נגדו יצאו מאות אלפי המפגינים. אבל יותר מאשר השנה של א-סיסי מסמלת את שובה של מצרים לתקופה הטרום אביב ערבי וטרום האחים המוסלמים. היא מתחילה עבור מצרים סיפור חדש ומרתק  הרבה יותר, סיפור ותקופה טרום ערבית, שובה של מצרים הפרעונית.

האביב הערבי שינה כל הבנה שהייתה לנו כלפי המזרח התיכון, מזרח תיכון של מיעוטים קראתי לכך לפני מספר שנים. ואני עדיין עומד מאחורי התחזית הזו. מזרח תיכון שמשתחרר מהאחדות הסונית-ערבית שאפיינה אותו ומתפרק למיעוטים, דתות, זרמים, שבטים וקבוצות שונות ומשונות המרכיבות אותו. מחייה מחדש עימותים: שיעם-סונים, שמרנים-רפורמים או אסלאם קיצוני-ומתון, ערבים-ושאינם ערבים. עימותים הנמצאים כולם לפתחה של מצרים, ומערבים אותה כל אחד בדרכו שלו.

מדינת ישראל ושכנותיה במזרח התיכון בעיניים בריטיות של המאה ה-19

בחלק האחרון של המאה ה-19 הייתה בריטניה המעצמה הגדולה בעולם, שטחה התפרס ממזרח אסיה ועד מרכז אמריקה ולצי הימי שלה לא היו מתחרים. אימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם הם קראו לה, עולם שלונדון בירתה. אבל בכל זאת דבר אחד הדאיג את הבריטים באופן כפייתי, איך לשמור על הסדר, היציבות והשלום העולמי בכדי לשמר גם את השליטה בעולם.

אירופה 1870

כשהבריטים הסתכלו על יבשת אירופה הם זכרו את המלחמות הרבות שהם ניהלו לאורך ההיסטוריה עם צרפת וספרד, ופחדו במיוחד משידור חוזר של מלחמות הכול בכל מתקופת נפוליאון. מסקנתם הייתה שגבולות משותפים הם זרז למלחמה. לכן, אם לשתי מעצמות (צרפת-בריטניה, גרמניה-צרפת, בריטניה-ספרד) יש גבול משותף, היסטורית ותאורטית, מלחמה לבסוף כנראה תפרוץ. עקב כך כאשר הם ראו את עלייתה של המעצמה החדשה באירופה, והיא האימפריה הגרמנית המתגבשת, הם דאגו לשמר אזור חיץ בינם ובין הענק העולה. ניטרליותה היחסית של בלגיה מדינה שהוקמה לצורך הזה בדיוק, ועצמאותן של הולנד ודנמרק הפכו לאסטרטגיה. אזור חיץ שלא יאפשר מלחמה ישירה בין המעצמות וחוץ ממוצא צר לים הצפוני שבכל זאת היה בידי גרמניה, המטרה הבריטית אכן הושגה.

את רעיון החיץ לא שמרו הבריטים לאירופה בלבד, הם לקחו אותו אל היהלום שבכתר הממלכה, הודו. באותו הזמן הייתה הודו לנכס החשוב והאחרון באימפריה הבריטית, שכבר איבדה את ארצות הברית, ובאופן חלקי את קנדה ואוסטרליה. לכן יציבותו הפנימית והחיצונית של חצי האי ההודי היו בעדיפות עליונה. למרות האופנה החדשה לדבר על עליית כוחה של סין, הבריטים הבינו כבר אז כי גם למרות הפיגור הטכנולוגי וחוסר הקדמה, סין היא תמיד מעצמה בפוטנציאל, וכי מאות מיליוני סינים יכולים להיות איום ביטחוני גם ללא רובים וספינות מתקדמות. לכן הם האמינו, מה שטוב ועובד באירופה טוב גם לאסיה. באופן מחושב ומדורג הבריטים העלימו כל גבול אפשרי בין סין והודו. בורמה, סיקים, טיבט, מזרח בנגל, אסאם, נאפל ובהוטן היו כולן נסיכויות שהבריטים חיזקו והרחיבו את שטחיהן הרבה מעבר לכל פרופורציה הגיונית ושליטה היסטורית.  כל זאת רק בכדי לחצוץ בין שני הענקים סין והודו הבריטית.

תקציב הביטחון יגדל, והתלות של ישראל בארצות הברית תתהדק

ככל שהמצב הביטחוני באזור ימשיך להיות מעורפל, כך יגדל תקציב הביטחון, וכך תגדל התלות הישראלית בארצות הברית

רוב הפרשנים מסכימים כי המהפכות בעולם הערבי, ואי היציבות שנוצרת כתוצאה מהן, תפגע בראש ובראשונה בארצות הברית, במעמדה ובתפקידה במזרח התיכון. הם מסבירים זאת בכך שהמשטרים החדשים שיקומו יראו בארצות הברית את התומכת הגדולה במשטרים הקודמים, וכמדינה שלא ניתן לשתף עימה פעולה באופן מלא כמו בעבר. גם המשטרים שיצליחו להישאר בשלטון ולצלוח את המהפכות לא ישכחו מהר את הנטישה של ארצות הברית ואת הצורה בה התייחסה לאלו שהיו לפחות על הנייר בנות בריתה ויחפשו איך להוריד את רמת התלות העתידית שלהן בארצות הברית , כך מדינות כמו ערב הסעודית, נסיכויות המפרץ ואפילו ירדן ומרוקו יחפשו בעתיד הקרוב מעגל חברים מורחב.

הקונגרס האמריקאי יכריע את מידת התלות הישראלית

הפרשנים גם מסכימים שאי היציבות פוגעת קשות במעמדה הביטחוני של מדינת ישראל, שעל פי רוב הערכות לא התכוננה לתרחישים מרחיקי לכת שכאלו. תרחישים שבין היתר כוללים: הסכם שלום עם מצרים שעתידו לא ידוע, צבא מודרני ועמוס בנשק אמריקאי הנמצא בגבולה הדרומי של ישראל, התחזקות ברורה של כוחות האסלאם הקיצוני בכל האזור, גם אם לא עד כדי שליטה מלאה במדינות. התגברות כוחו של אל-קאעידה בעיקר באזורי גבול חסרי משילות, כמו סיני, צפון סודן, דרום מצרים, לוב ואלי אפילו חלקים מסוריה ולבנון. אי ודאות לגבי הממלכה הירדנית ממזרח, עתיד עיראק ועתיד הגבול עם הבקעה, התחזקות של הציר האיראני, השפעה טורקית באזור ושאלות מורכבות לגבי איך לאבטח את מתקני הגז בים התיכון.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר הכריז שתפיסת הביטחון של מדינת ישראל תאלץ להשתנות ובאופן מהיר, מה שכמובן יביא להגדלה של תקציב הביטחון לרמות שלא הכרנו. אבל תקציב הביטחון לא יכול לגדול רק בהחלטת ממשלה ללא עזרה חיצונית, במיוחד לאור אי הודאות שיש בכלכלה העולמית וחוסר היכולות של מדינת ישראל לגייס הלוואת והון זר בתקופה מיוחדת זו. מה שאומר שסביר להניח שבחודשים הקרובים תפנה מדינת ישראל אל ארצות הברית בבקשה להגדיל את הסיוע הביטחוני שהיא מעניקה לה.

הסיוע הביטחוני הוא לא מתנה, ממשלת ישראל עבדה קשה בשנים האחרונות במטרה להקטין אותו ככל שאפשר. וזאת בגלל שבצד הסיוע ישנן גם עלויות פוליטיות ועליות כלכליות. העלויות הכלכליות הן עקב כך שהסיוע מתונה בזה שאת הרכישות הביטחוניות תעשה מדינת ישראל רק על אדמת ארצות הברית. או במילים אחרות תעדיף תוצרת אמריקאית על תוצרת ישראלית גם אם כלכלית ומקצועית היא עדיפה פחות. כך דוחק הסיוע את יכולת התחרות של התעשייה הישראלית ואת הרווחיות שלה גם מול התעשיות האמריקאיות אבל בעיקר אל מול שאר תעשיות העולם. שההודים או הקולומביאנים רואים שצה"ל בחר תוצרת אמריקאית מסוימת על חשבון ישראלית הם עושים את אותו הדבר.

אך מה שמדאיג את ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד הרבה יותר מאשר העלות הכלכלית, היא התלות והמחיר הפוליטי שיש בצד הסיוע. במיוחד כאשר בבית הלבן יושב הנשיא ברק אובמה. אם הסיוע הביטחוני יגדל גם הדרישות הפוליטיות האמריקאיות ממדינת ישראל יגדלו, והיכולת של ראש ממשלה ישראלי לומר לנשיא ארצות הברית לא רק תלך ותקטן. כאשר הסוגיות העומדות על הפרק בקרוב הן כבר לא רק הקפאת ההתנחלויות או התקדמות במשא ומתן המדיני אלא גם וחשוב מכל בעיני ראש הממשלה הסנקציות על איראן ואף תקיפה.

אי היציבות בעולם הערבי מקטינה את היכולת של ארצות הברית להשפיע על חלק ממדינות ערב, אבל היא מגדילה את התלות הישראלית בארצות הברית לפחת בטווח הקצר. מה שעשוי לגרום לכך שבכדי למשוך בחזרה את אותן מדינות שארצות הברית איבדה, היא משלמת בלחץ כבד יותר על ישראל. וכך עקב חוסר אלטרנטיבה אחרת התלות של ישראל בארצות הברית גוברת כאשר באותו הזמן חוסר ברירה מהכיוון השני משאיר לארצות ברית רק את ישראל כגורם עליו אפשר ללחוץ.

מאמר זה צוטט והתפרסם באתר האינטרנט של ערוץ אלג'זירה, בעיתון הערבי Arabs48, ופורסם במחקר של המרכז הערבי למחקר ומדיניות היושב בדוחא. 

עשרה ימים ההפגנות מתנהלות במצרים, ועשר מכות נפלו על מצרים – מפרעה ועד מובארק

וַיֹּאמרו בני מצרים, כָּבֵד לֵב מובארק, מאֵן לשחרר את הָעָם. נלך אֶל-מובארק בַּבֹּקֶר, וְנִצַּבנו לִקְרָאתוֹ, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר בכיכר אל-תחריר; וְאָמַרְנו אֵלָיו, ראה מה היה בתוניסיה שַׁחרר גם אֶת-עַמִּי, וַיֶּחֱזַק לֵב-מובארק וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּרו. וַיִּפֶן מובארק, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ לָזֹאת.

ויצאו שוב אל הכיכר, וישוב אל-ברדעי מג'נבה אליהם לארץ מצרים, ויבואו שוב אל מובארק וְאָמַרו אֵלָיו, שחרר את עמי, וַיֶּחֱזַק לֵב-מובארק וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵיהֶם.

וידברו אל מובארק, כִּי אִם-אֵינְךָ, מְשַׁחרר אֶת-עַמִּי-הִנְנִו מַשלחים בְּך וּבַעֲבָדֶיך וּבְעמּך וּבְבָתֶּיך את יום הזעם, יום השישי, וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם, וְגַם הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הֵם עָלֶיהָ.

וַיִּקְרָא מובארק, את ערוצי הטלוויזיה אליו אל ארמונו; וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אפטר את הממשלה, רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת; וישמעו המפגינים בכיכר, ויבוא הערב, וישובו לבתיהם ולֹא נִשְׁאַרו בכיכר. וַיַּכְבֵּד מובארק אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שיחרר, אֶת-הָעָם.

ויבואו אל מובארק וידברו אליו שחרר אֶת-עַמִּי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לשחרר, וְעוֹדְךָ, מַחֲזִיק בּנו. נמשיך להפגין ברחובות, ונצא לעוד ערים ונשתלט על אלכסנדריה, ועל סואץ ועל לוקסור, ונכבוש ונפגע בחצי האי סיני. וימנה מובארק סגן, את עומר סולימאן, ויקרא אליו את מפקדי הצבא לארמונו, ויבטח רפורמות, אך את העם לא שחרר.

וידבר אליו אובמה לאמור, שחרר את העם הזה, ובצע את הרפורמות שהבטחת, ויוציא מובארק את המשטרה מהרחובות ויכנס במקומם את הצבא, אך את העם לא שחרר.

ויבואו הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַיצֵּבו לִפְנֵי מובארק; וְאָמַרְו אֵלָיו, שַׁחרר אֶת-עַמנו. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִו שׁולחיםַ אל הכיכר את הפגנת המיליון, כִּי תדע כי אֵין כָּמֹנִו בְּכָל-הָאָרֶץ, והַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִנו, בְּכָל-הָאָרֶץ. ויצא מובארק אל העם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם, לא אתמודד בבחירות הבאות, וַיַּרְא מובארק, כִּי-נרגע ההמון וחָדַל מלהפגין וַיֶּחֱזַק ליבו, וְלֹא שִׁחרר את עמו.

וידבר אובמה אל מובארק לאמור, ראיתי את סבל עמך, עלייך לעזוב, כי אם לא, אפסיק את הסיוע שאני נותן לך, למשטרך לצבאך ולבניך. ולא ישמע מובארק, וַיַּכְבֵּד מאד אֶת-לִבּוֹ וישלח את תומכיו הבריונים אל הכיכר, לפגוע, לבזוז ולהרוג בכל מתנגדיו. וגם בפעם הזו לא שחרר את העם.

ויבואו אל הכיכר ויקראו אל מובארק וידברו אליו שחרר אֶת-עַמִּי. ויראה מובארק כי ההמון חוזר על הכיכר, וכי לא עזרו ההבטחות, המינויים, הצבא, הכנופיות והמכות בהמונים. ויקרא לערוץ ABC אליו, אל ארמונו, ויאמר אליו, רוצה לעזוב אָנֹכִי, אבל אם אתפטר כאוס יהיה ברחובות, ויכבד לב מובארק ואת העם שוב לא שחרר.

וַיֹּאמֶר ההמון אֶל-מובארק, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַליך וְעַל-מִצְרַיִם לקראת יום השישי הזה, ואַחֲרֵי-כֵן, תְשַׁחרר אותנו מִזֶּה ?