Pages

יום חמישי, 18 באפריל 2013

מבוא ליחסים בינלאומיים (58101) שעור 19: כלכלה פוליטית בינלאומית

מטרת השיעור
מבוא לכלכלה פוליטית בינלאומית והכרת הגישות המכזיות בתחום 

לקריאה:



מצגת:


שאלות לדיון:
  1. האם ניתן לראות בתחום הכלכלה הפוליטית תחום מחקר נפרד מהפוליטיקה ומהכלכלה או דרך ביניים לגשר על הפער בין שני התחומים?
  2. מהן שלוש הגישות שמציג גילפין (Gilpin) להבנת הכלכלה הפוליטית הבינלאומית? אילו ביקורות הוא מציג ביחס לכל אחת מהגישות? לפי דעתכם, איזו משלוש הגישות מסבירה בצורה הטובה ביותר את המציאות של הכלכלה הפוליטית הבינלאומית בימינו?
  3. האם הפוליטיזציה של המערכת הכלכלית הבינלאומית היא דבר חיובי או שלילי?
  4. אילו גישות מסבירות טוב יותר את התנהלות המערכת הבינלאומית, הגישות הכלכליות או הגישות של חקר היחסים הבינלאומיים?

יום שני, 18 במרץ 2013

תעשייה, מסחר, יבוא-יצוא


חברת הכנסת שלי יחימוביץ' פרסמה אתמול פוסט כנגד השר המיועד נפתלי בנט ותוכניתו עבור משרד התמ"ת. בפוסט זה היא יצאה כנגד שינוי שם המשרד מתעשייה לכלכלה, וכנגד הדגש הרב מדי לטענתה, אותו מתכוון בנט לשים על תחום המסחר במקום על עבודה, תעשייה ויצוא. אך הטעות שעושה יחימוביץ' בחוסר הבנתה את מהלכו של בנט, היא אותה טעות אותה עושים פוליטיקאים ועיתונאים רבים שאינם מבינים את הקשר הבסיסי שבין יבוא ליצוא ושל המרכיבים החדשים של הכלכלה המודרנית. 
  

יום רביעי, 13 במרץ 2013

מס חברות פרוגרסיבי?

בחודשים האחרונים התחדש בישראל הדיון הפוליטי בסוגיית מס החברות הפרוגרסיבי,[1] זאת עקב הגרעון בתקציב המדינה וההבנה כי לצד קיצוץ עמוק ידרשו גם העלאות מיסים. בנוסף לכך סגת הרווחים הכלואים והחשיפה על גובה המיסים אותו משלמות חברות ענק גלובליות כמו אינטל,[2] או טבע.[3] רק הוסיפו שמן למדורה, והמריצו פוליטיקאים ועיתונאים לקרוא להעלאת מס החברות, וליצירת מס חברות פרוגרסיבי.[4] אך האם באמת הדבר צודק? האם באמת ישנה חיה כזו, פירמה עשירה?

בבסיס הוויכוח עומדת הבעיה כי חברות אינן בני אדם. הן יצורים מלאכותיים, שבפועל אינם קיימים ללא ההסכמה שלנו בני האדם על קיומם.[5] מכיוון שכך גם המס המוטל עליהן, בפועל אינו מוטל עליהן אלא על קבוצות שונות של אנשים הקשורים לאותן חברות. נסביר את הבעיה. כאשר מס מוטל על חברה, הוא מוטל על שלוש קבוצות מרכזיות של אנשים. הראשונה היא הבעלים של החברה. אותם בעלים יכולים להיות טייקון עשיר במיוחד שכל החברה בבעלותו. אך גם על אחות, מורה או שוטר המחזיקים קופות גמל ופנסיות בגופים מוסדיים להם מניות באותה חברה. אותם אחות, מורה ושוטר הם הבעלים של אותן חברות ואותם לא ניתן לכנות בתואר: עשירים.

הקבוצה השנייה היא העובדים באותה חברה. לאחר שהוטל המס, הוא קיצץ ברווחי החברה. פעולה שעשויה לגרום למנהלי החברה לגלגל חלק מאותה עלות על העובדים. זאת על ידי ירידת שכר,[6] משמע מס הפוך, או אפילו פיטורים וקיצוצים. הקבוצה השלישית היא אנחנו, הצרכנים. כאשר החברה משלמת יותר גם אנחנו משלמים יותר, זאת מכיוון שעלות גבוהה לחברה משמעותה עלייה במחיר של המוצרים שהיא מייצרת. לא משנה כמה משוכלל וחופשי השוק, מכיוון שהמס מוטל על כלל החברות, כולן יעלו את המחירים. עד כאן, ראינו כי מס החברות משפיע לא רק כפי שנהוג לחשוב, על בעלי החברה אלא גם על העובדים ועל הצרכנים. במילים אחרות הוא משפיע על כולנו.

אך הסוגיה החשובה עוד יותר בדיון, היא "החברות העשירות" או "הבעלים העשירים". ניקח את המקרה של אינטל לדוגמא, הטענה היא שמכיוון שאינטל מרוויחה מיליארדי דולרים, היא נתפסת כחברה עשירה שבעלי ההון שלה עשירים. לכן נכון יהיה להטיל עליה מס גבוה בהרבה. אבל ראינו כבר קודם בדוגמא של השוטר והאחות, כי אינטל אינה באמת חברה עשירה. אינטל היא חברה גדולה, אך בעלי ההון שלה אינם בהכרח עשירים. בפועל בעלי החברה הם עשרות גופים מוסדיים, ומאות אלפי מחזיקי מניות שכל אחד בפני עצמו אינו עשיר. העלאה של המיסים על חברות "עשירות" שכאלו היא פגיעה בכל אחד מאתנו. יתרה מכך ייתכן כי חברות קטנות בהרבה יוחזקו על ידי בעל הון אחד ויחיד, בכך הטבת המס לאותם חברות "עניות" דווקא תטיב עם בעלי ההון העשירים. ואכן בפועל ככל שחברה גדולה יותר, כך גם היכולת של בעל מניות אחד ויחיד לשלוט בה קטן בהרבה, ויש בעלים רבים יותר, ועשירים פחות.[7]

               לכן אנחנו למדים כי הטענה בדבר העלאת מס החברות לחברות גדולות לא רק שאינה צודקת חברתית (אם יש דבר שכזה) אלא פוגעות בכלל הציבור ועשויה להשיג את המטרה ההפוכה. בפועל הפתרון הנכון והיעיל ביותר עבור המדינה, הוא מס חברות נמוך ושוויוני בין כלל החברות במשק, "עשירות" ו"עניות". למה נמוך? ראשית, כדי שיהיה תחרותי בשוק העולמי ויצור תמריץ לחברות זרות להשקיע בארץ. שנית, כמו שראינו קודם מס חברות משפיע על כלל הציבור: בעלי הון, עובדים וצרכנים, ולכן ככל שיקטן יפגע בנו, הציבור שכבר ככה משלם מיסים דרך מס ההכנסה, הרבה פחות. למה שוויוני? מכיוון שאנחנו לא יודעים בפועל מי מפסיד ומרוויח מאותו מס, ומכיוון שלא נשב ונטיל על כל חברה מס שונה על פי בעלי המניות הפרטניים שלה עליו להיות זהה לכלל החברות, ליצור ולהגביר תחרות.

               הדיון על מס החברות, הוא דיון הגורר יצרים ורגשות רבים, והטענות העולות בו לא פעם מכניסות אי דיוקים לגבי משמעות המושג המס ומשמעות המושג חברה. רק הבנה כי בפועל אין דבר כזה חברה, אלא שחברה היא יצור מופשט המוחזק בידי בני אדם קיימים תיצור דיון נכון וצודק יותר.


המאמר פורסם במקור בגיליון האחרון של עיתון הסטודנטים לכלכלה המשותף לאוניברסיטת ירושלים ותל אביב




[1] בדומה למס הכנסה פרוגרסיבי, מס חברות פרוגרסיבי הוא מס בו ככל שהחברה גדולה ומרוויחה יותר היא משלמת מיסים גבוהים יותר. כאשר שיטות לחישוב מה היא חברה גדולה משתנות ממדינה למדינה. ראו: הכנסת מרכז המחקר והמידע המחלקה לפיקוח תקציבי, "מס חברות דיפרנציאלי לפי גודל החברה במדינות המפותחות,"  http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03067.pdf.
[2] מוטי בסוק, "אינטל הוציאה 3 מיליארד דולר מישראל - ושילמה מס של 450 מיליון ד' בלבד," Themarker, ינואר 2013.
[3] אורה קורן, "בכיר באוצר: טבע משלמת 0% מס חברות למרות הכפלת רווחיה בישראל," TheMarker, יוני 2012.
[4] שלי יחימוביץ' על מס החברות: http://www.shelly.org.il/node/7775
[5] על בסיס הנחה זאת קיימים רוב החוקים בגישה החוזית בדיני התאגידים.
[6] ירידת שכר אינה שונה ממס, זאת מכיוון שבסוף היום היא משאירה פחות הכנסה פנויה בידי העובד.
[7] מס חברות פרוגרסיבי יכול להיות נכון רק כאשר מדברים על הגברת התחרות במשק בין חברות גדולות ורכיזיות לקטנות אבל לא לדיון על חברות "עשירות" ו"עניות".

יום חמישי, 7 בפברואר 2013

היום שבו הסכסוך הסוני-שיעי יגיע לרצועת עזה

לפני שנה כתבתי על התקופה החדשה אליה נכנס המזרח התיכון, תקופה בה הגבולות משתנים, המיעוטים והשבטים חוזרים לשחק תפקיד, והלכידות הסונית-ערבית הולכת ומאבדת את אחיזתה.

בין אותם מאבקים חדשים שחוזרים לאזורנו נמצא גם המאבק הסוני-שיעי. מה שעוד היה נראה בתחילת האביב הערבי כניסיון של שימור הסדר הקיים והמשטרים הלאומיים והמכילים של עיראק, לבנון, תימן וסוריה, ברור היום כמאבק בין מיעוטים שונים, מוסלמים ושאינם מוסלמים. כאשר מעל כולם בולט וזוהר בעיקר העימות הסוני-שיעי. העלאווים בסוריה שבשיתוף שאר המיעוטים (למעט הכורדים הפועלים עצמאית) כנגד הקבוצות הסוניות, הקיצוניות יותר והמתונות פחות. עיראק שכבר מזמן הפכה למדינה שיעית שהתפלגה בפועל מהחלקים הסונים והלא ערבים שלה. לבנון בה החיזבאללה פועל בצורה שיטתית במטרה לשליטה פוליטית מאלה על המדינה. ותימן המתדרדרת שוב אל עבר מלחמת אזרחים נוספת בין הצפון והדרום.

יום שלישי, 22 בינואר 2013

שנה את הכלכלה הבינלאומית


מאז הושבע הנשיא אובמה לנשיא ארצות הברית בשנית, התמלאה העיתונות האמריקאית בהצעות שונות ומשונות של מה צריך הנשיא אובמה לעשות. המגזין פורין פוליסי הגדיל לעשות ופרסם את 101 הרעיונות המעניינים ביותר שנתנו מיטב הפרשנים. אך בעוד תחומי הפנים, הבריאות והפוליטיקה הפנים אמריקאית היו שכיחים במיוחד בין 101 הרעיונות, תחום אחד היה ניכר בחסרונו, הכלכלה הבינלאומית.

יום שישי, 7 בדצמבר 2012

למה רק אנחנו מעניינים את העולם

גרף שמדגים כמה פעמיים הופיעה המילה
 ישראל במגזין האקונומסיט החודש
השבוע יצא לי להשתתף בפאנל באוניברסיטה העברית שבו הוזמנתי לדבר בפני סטודנטים מארצות הברית על יחסים בינלאומיים במזרח התיכון. לעומת פעמים קודמות שהשתתפתי באירועים מסוג זה, הפעם רוב הדיון התמקד באופן די טבעי במבצע עמוד ענן וביחס התקשורת הבינלאומית לסכסוך הישראלי פלסטיני. בין כל השאלות שעלו במהלך הדיון שאלה אחת חזרה שוב ושוב על ידי האורחים מארצות הברית (חלקם בכלל לא אמריקאים). מדוע בזמן שישנן כל כך הרבה מלחמות אזרחים וסכסוכים אחרים בעולם, אפילו כעת כאן מסביב ברחבי המזרח התיכון, עדיין הסכסוך שלכם תופס מקום כה מכובד בהתעניינות העולמית. איך יכול להיות שבעיראק ואפגניסטן נהרגו מאות אלפי בני אדם במלחמה עם ארצות הברית והמערב, בסוריה יש מלחמת אזרחים מהקשות שהיו ובדרפור עדיין לא נמצא פיתרון לרצח העם, מבצע עמוד ענן והסכסוך הישראלי פלסטיני עדיין פותח ותופס מקום מרכזי ברוב מהדורות החדשות בעולם.

האמת שבאותו הרגע הייתה לי רק תשובה חלקית לנושא. אבל לאחר מספר ימים שיצא לי לחשוב על העניין הגעתי למסקנה שהתשובה קשורה להרבה מרכיבים ייחודיים הנמצאים בסכסוך שלנו ולא במקומות אחרים. אותם מרכיבים הם סוג של אנומליות דיפלומטיות בפוליטיקה הבינלאומית,  אנומליות שאיתן הקהילה הבינלאומית לא יודעת כיצד להתמודד.

יום שני, 12 בנובמבר 2012

הפילוג האירופי

במקום לחבר מדינות רבות ושונות לגוש מדיני אחד, הפך הארגון לסיבה טובה לקטטות ולבדלנות. לסקוטים נמאס לתדלק את האנגלים, לתושבי פלנדריה נמאס לממן את שכניהם הוולונים, וללומברדים נמאס לשמוע שהם בכלל המצאה. עד שהמשבר הכלכלי הנוכחי יחלוף, ייתכן שפניה של היבשת כבר יהיו שונים לבלי היכר

בעוד ימים אחדים ילכו תושבי חבל קטלוניה הספרדי לבחירות מיוחדות שעליהן הכריז נשיא קטלוניה, ארתור מס. זו תהיה התפתחות משמעותית במאבק פוליטי חריף ורב-שנים בין הממשלה הספרדית המרכזית היושבת במדריד ובין ממשלת קטלוניה היושבת בברצלונה, סביב השאלה האם לחבל ישנה הזכות החוקית לקיים משאל עם בנוגע לעתידו. הפרלמנט במדריד אסר לקיים משאל עם, אך לדעת רבים, הבחירות הקרובות בקטלוניה יהיו תחליף לא רשמי, ויקבעו במידה זו או אחרת את עתידו של החבל – האם יישאר חלק בלתי נפרד מספרד, או שמא יקבל אוטונומיה מורחבת כדוגמת החבל הבסקי, או אפילו ייצא לעצמאות מדינית של ממש. 

באגף האחר של אירופה נראה באופק מהלך בדלני נוסף, לאחר שראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון וראש ממשלת סקוטלנד אלכס סלמונד הגיעו להסכמה היסטורית לגבי תנאים לקיומו של משאל עם בשנת 2014. העם שישתתף בו הוא העם הסקוטי, שיכריע בשאלה האם לפרוש מבריטניה ולהקים מדינה עצמאית משלו, 305 שנה לאחר ההצטרפות לממלכה הבריטית. גם באי כרתים מתעוררת וצוברת תאוצה תנועה לאומית מקומית, שדורשת להיפרד מיוון ולהקים מדינה עצמאית. דגל הרפובליקה מתחילת המאה הקודמת חזר לאופנה והוא מתנוסס בגאווה ברחבי האי. מחאניה ועד הרקליון, מאות אלפי התיירים אינם יכולים להחמיץ אותו כאשר הוא מתנופף מעל בתים, רחובות, מסעדות ועסקים. במשחקי כדורגל שבהם מתארחות קבוצות מיוון היבשתית, אוהדי הקבוצות המקומיות של כרתים מתגרים בקהל האורח באמצעות הנפת סמלי האי והשמעת קריאות לאומניות. בשנה האחרונה גם נרשם שיא במספרם של תושבי האי המחליפים את לוחיות הרישוי במכוניותיהם לכאלה שנושאות את הסמל המקומי, במקום הסמל היווני שהיה עליהן עד כה. אף ששפתם של תושבי האי היא יוונית וכן גם תרבותם, הם תופסים עצמם כשונים מהיוונים ה'יבשתיים'. ישנם כאלו שאף נתלים בהיסטוריה הקדומה ורואים עצמם כצאצאי התרבות המינואית העתיקה, שפרחה באי לפני אלפי שנים. 

יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

הדמוגרפיה השתנתה, היסודות נשארו זהים

מאז נספרו קולות הבוחרים בארצות הברית והנשיא ברק אובמה זכה לקדנציה שניה, הרבה מילים נכתבו על כך כי אמריקה השתנתה, והדמוגרפיה החדשה בה אוכלוסיית הלבנים כבר אינה רוב היא הסיבה לניצחון. מעבר לכך פרשנים רבים השתמשו בטיעון זה בכדי לנגח את המפלגה הרפובליקנית ולטעון כי שינוי זה מקשה והופך כמעט בלתי אפשרי את יכולתה של המפלגה לחזור לבית הלבן בשנים הקרובות. אך האמת היא שהסתכלות פשטנית שכזו על תוצאות הבחירות ועל השינוי הדמוגרפי המתחולל, לא רק שגויה ומטעה, יש שיגידו אף נגועה בגזענות, בכך שהיא מניחה שכל מי שאינו לבן יצביע בצורה מסוימת אך ורק בגלל מוצאו.
הקול הלטיני, החץ לא תמיד יפנה לאותו כיוון
המונח "ברית המיעוטים" הוזכר רבות בימים האחרונים. הוא מתייחס לנתון כי הנשיא אובמה זכה ל-71 אחוז מקולות ההיספנים, 93 אחוז מקולות השחורים ו-73 אחוז מקולות האסייתיים. לעומת 39 אחוז בלבד מקולות הלבנים. אך האם באמת צבע העור והמוצא משקפים תוצאות אלו או שאולי דווקא המצב הכלכלי ומיקומם של אותם מיעוטים בחברה הוא הסיבה לדפוס ההצבעה. כמו כן האם באמת אפשר לטעון כי, הודים, סינים, פקיסטניים ויפנים המהגרים לארצות הברית הם כולם אסייתיים ומתנהגים וחושבים בצורה דומה? האם קובניים, מקסיקניים ודומיניקנים שייכים כולם לקבוצה אחת ויחידה? ברור שלא, ובהסתכלות עמוקה יותר בדפוסי ההצבעה ניתן לראות שבפעול אין כך הדברים.

יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

פרס נובל לשלום לאיחוד האירופי - מורה נבוכים לארגון מיוחד

בשבוע שעבר הוכרז האיחוד האירופי כזוכה בפרס נובל לשלום לשנת 2012. בשונה מפרסים קודמים שחילקה ועדת הפרס, הזכייה של האיחוד האירופי היא לא עבור משא ומתן שהוביל הארגון, על הסכם שלום בו היה המתווך בין הצדדים, על אירוע נקודתי או על מעשה יוצא דופן. במקרה שלנו, הפרס לאיחוד האירופי הוא עבור 60 שנה של פעילות, בתחומים ומגזרים שונים עבור ארגון של מדינות שעבר גלגולים רבים. בין הנימוקים השונים לפרס הודגשו בעיקר כינון השלום ביבשת אירופה ויחסי השלום והידידות שבין שתי האויבות הנצחיות של מערב אירופה, גרמניה וצרפת. או כמו שציין זאת יו"ר ועדת הפרס: "על קידום שלום, התפייסות, דמוקרטיה וזכויות אדם באירופה, עד לא מזמן, אנשים באירופה הרגו אחד את השני והאיחוד תרם לפיוס".

אי אפשר שלא להסתכל בצורה מסקרנת ומופתעת עוד יותר על הזכייה, אם זוכרים את העובדה שמי שמחלק את פרס הנובל לשלום היא ועדה היושבת בנורבגיה. אחת המדינות האחרונות במערב אירופה שעדיין לא הצטרפה לאיחוד האירופי, אינה מעוניינת בכך ושאזרחיה דחו בשני משאלי עם נפרדים, בשנת 1972 ובשנת 1994 את ההצטרפות לתהליך האינטגרציה ביבשת. דווקא היא, נורבגיה, מהמעוזים האחרונים ביבשת של בדלנות כלכלית, לאומיות, עצמאות והסתגרות פוליטית מחליטה להעניק את פרס הנובל, לארגון המייצג כל מה שהיא לא רוצה להיות.

יום ראשון, 21 באוקטובר 2012

מבוא ליחסים בינלאומיים (58101) - סילבוס אלקטרוני

סילבוס זה מיועד לתלמידי הקורס מבוא ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. עמוד זה מכיל רק את חומר הקריאה והדגשים המרכזיים בקורס. פרטים מפורטים על השעורים, תרגולים, מבחנים, מטלות וציונים אפשר למצוא רק באתר הקורס. החומרים בעמוד זה באים במטרה לסייע ולהקל על שליפת החומר מרחוק (באמצעות Samba  או Tango), זאת גם מבלי להיות באוניברסיטה. הם אינם באים להחליף את החומרים הנמצאים באתר הקורס הרשמי.

 

לאחר כל פריט קריאה תמצאו את השאלות המנחות. כל אחת מאותן שאלות מתמקדת ברעיון המרכזי של המאמר. אתם מתבקשים להגיע לכל השעורים והתירגולים לאחר שקראתם את המאמרים ועניתם על השאלות של אותו השבוע. כמו כן שאלות אלו הן הדרך הטובה והמומלצת להתכונן למבחן האמצע ולמבחן המסכם.

 

לאחר רשימת פרטי החובה ישנה מדי פעם רשימה של פרטי רשות. פרטים אלו לא יבדקו בבחינה אבל מומלץ להשתמש בהם במהלך השנה להבנה טובה יותר של החומר ובמיוחד בעת כתיבת העבודות. את כל העבודות יש להגיש אך ורק על פי השיטה המסורתית, שיטת שיקאגו. בכל מקרה של התנגשות במידע או שינוי בתכנים בין הכתוב באתר זה לאתר הקורס, אתר הקורס הוא הקובע. בהצלחה לכולם.

יום שני, 1 באוקטובר 2012

הסכמי סחר אזוריים (58314)


The Hebrew University
Faculty of Social Sciences
Department of International Relations

REGIONAL ECONOMIC AGREEMENTS (58314)

Professor Alfred Tovias
Jean Monnet Chair

Lecture, academic year 2012-13, winter semester, 2 credit points, Tuesdays, 12:30-14:00, Room 1710 (Social Sciences).

Telephone: 025881053; Fax: 025882919
Reception hour: Mondays, 16:30-17:30, Room 5422 (Social Sciences)
Email address: mstovi@huji.ac.il

Teaching assistant: Omer Gendler
Email address:  omer.gendler@mail.huji.ac.il
Reception hour: Thursday, 13:30-14:30, Room 5402 (Social Sciences)


אינטגרציה אירופאית כלכלית (58869)


The Hebrew University
Faculty of Social Sciences
Department of International Relations

EUROPEAN ECONOMIC INTEGRATION (58869)

Professor Alfred Tovias
Jean Monnet Chair

Lecture and seminar, academic year 2012-13, semesterial course, 4 credit points, Mondays 14:30-16:00, Room 3602  and Wednesdays 16:30-18:00, Room 3602


Telephone: 025881053; Fax: 025882919
Reception hour: Tuesdays, 13:30-14:30, Room 5422 (Social Sciences)
Email address: mstovi@mscc.huji.ac.il

Teaching assistant: Omer Gendler
                                Email address:  omer.gendler@mail.huji.ac.il


מי בכלל צריך ארנונה?

בחודשים האחרונים, לאחר שנים של הנחה משמעותית שקיבלתי על תשלום הארנונה התחלתי לראשונה בחיי לשלם את הארנונה המלאה. כאשר הסכום לשנה אותו התבקשתי לשלם גירד את 10,000 השקלים מלמטה, ואפילו אחרי חלוקה עם שאר השותפים בדירה (שלושה) נראה לי גבוה, מוגזם ויקר. במיוחד עבור דירה ישנה וקטנה. לכן יצאתי למחקר אקדמי קטן שהוביל אותי לבדוק לעומק כיצד מחושבת הארנונה שלנו.

לאחר אותה בדיקה התברר לי כי אחת הסיבות בגללה הארנונה אותה אני משלם מוגזמת כל כך היא שתושבים רבים בעיר בה אני מתגורר מתחמקים מתשלום זה, או שמקבלים פטור מתשלום מסיבות כאלו ואחרות. "יותר מ-60 אחוז מהתושבים" נאמר לי בצורה בלתי רשמית במסדרונות העירייה.

הסיבה השנייה לגובה הארנונה היא העבודה כי אין חישוב אחיד או מוסכם על כיצד לחשב ארנונה במדינת ישראל, כל עיר או מועצה מקומיות בוחרת בדרך חישוב אחרת, על ידי נוסחה אחרת, משיקולים שונים ובשיטות שונות. כמו הארנונה גם הנוסחה היא מקומית לחלוטין ומשתנה אפילו בין חלקים שונים ברשות עצמה ללא הסבר וללא היגיון כלכלי. ארנונה היא המס הפוליטי ביותר והמושפע ביותר לאינטרסים.

יום ראשון, 23 בספטמבר 2012

מצעד הפזמונים העברי השנתי תשע"ב (2011-2012)

גם השנה התקיימו שני מצעדים מרכזים ברדיו הישראלי וניתן לשמוע את שניהם ברצף כאן.

הראשון של קול ישראל המשודר כמדי שנה ברשת ג' והתקיים השנה בשיתוף אתר נענע
השני של גלי צה"ל וגלגלצ שהשנה התקיים ביחד עם אתר וואלה


המצעד השנתי של רשת ג' ואתר נענע:





המצעד השנתי של גלי צה"ל, גלגלצ ואתר וואלה:

 

יום חמישי, 7 ביוני 2012

הפולנים באים

כאשר תפתח מחר בערב אליפות אירופה לאומות בכדורגל יהיו נשואות עיני העולם אל מזרח אירופה ואל פולין-ואוקראינה, מדינות שבדרך כלל אינן זוכות לככב יתר על המידה בחדשות העולמיות, וגם כאשר הדבר מתרחש בדרך כלל לא מדובר בחדשות חיוביות. אך בקרוב מאד אחת משתי המדינות הללו כבר לא תהייה אותו מדינה שולית, קטנה ולא חשובה כמו שהייתה עד היום, אלא מעצמה כלכלית-אזורית לכל דבר ועניין שעבורה אליפות אירופה בכדורגל היא יריית הפתיחה וההכרזה הרשמית אנחנו כאן תתחילו להכיר בזה. מדינה שתזכה למעמד הקרוב כתוצר של תהליך טבעי בו שילוב של דמוגרפיה, כלכלה חופשית, וגיאופוליטיקה ייחודית חברו להן יחד. קבלו את פולין, הכוח הכלכלי העולה של יבשת אירופה.

בין מזרח ומערב

לאורך המלחמה הקרה הייתה מערב-גרמניה קו החזית של ארצות הברית ומדינות המערב בקרב שכנגד ברית המועצות. גרמניה סימלה בחלוקתה לא רק את המאבק שבין שתי התפיסות הכלכליות המפרידות בין הגושים, אלא את קו החזית בו יורד מסך הברזל ו"העולם השני" מתחיל. עקב כך המחויבות המערבית להצלחתה של גרמניה הייתה מוחלטת. התפרקות ברית המועצות והתרחבות האיחוד האירופי, וברית נאט"ו מזרחה העלו בהתחלה את התהייה כי נוצרה לה מזרח אירופה אחרת, ולא ירחק היום בו גם רוסיה תמצא את הדרך להשתלב באירופה החדשה. אך השינוי שעבר על רוסיה מאז שנת 2000 ועלייתו של ולדמיר פוטין לשלטון החזירו את הגלגל לאחור, הרבה לאחור. הגישה החדשה בה נקטה רוסיה הוכיחה כי התפרקות ברית המועצות וניצחון המערב לא מחקו את קו החזית בין מזרח ומערב אלא רק העתיקו אותו מזרחה.

בתחילה הייתה במערב התחושה והצפייה כי אוקראינה תסמל את "מסך הברזל" החדש. כאשר חלוקתה בפועל בין תומכי המערב לתומכי המזרח לצד שטחה העצום יהפכו אותה לזירת המשחק של המאה ה-21, במאבק בין אירופה החדשה לישנה. אך כישלון הרפורמות באוקראינה, קריסתה של המהפכה הכתומה, סופו הפוליטי של ויקטור יושצ'נקו, וניצחונם של החוגים הפרו-רוסיים במדינה, יחד עם קו דומה בו נקטו בלארוס ומולדובה שרטטו באופן ברור את הגבול בין מזרח ומערב על גבולה המזרחי של פולין.

יום שישי, 1 ביוני 2012

מבוא ליחסים בינלאומיים - תרגיל השלמה - שיתוף פעולה ואינטגרציה בדרום מזרח אסיה

עמוד זה מיועד עבור תלמידי הקורס (מבוא ליחסים בינלאומיים)
שיתוף פעולה ואינטגרציה בדרום מזרח אסיה
קראו את הסקירה ההיסטורית שלהלן, וענו על השאלות המופיעות בסופה:

יום חמישי, 24 במאי 2012

אחרי דרום סודן, צפון מאלי בדרך לעצמאות?


איך קורה שמדינה דמוקרטית, יציבה ויחסית מתקדמת במונחים אפריקאים מוצאת את עצמה בוקר אחד על סף פיצול

אם יש מילה שמאפיינת בצורה מושלמת את המתרחש בצפון-מרכז יבשת אפריקה בשנים האחרונות, המילה תהייה שינוי, ולא השינוי עליו דיבר הנשיא ברק אובמה בקמפיין הבחירות של 2008. אלא שינוי המאופיין בסדר אפריקאי חדש, אנרכיה מתגברת ואי סדר מוחלט, מערב פרוע בגרסה אפריקאית, הגולש ממדינה למדינה בקצב מסחרר. אך מעבר לאי הסדר מדובר בשינוי רדיקלי, מהותי ומבני של צפון היבשת. האזור משנה את פניו, ואת המורשת וההיסטוריה הקולוניאלית שירש כאשר יצא לעצמאות לפני עשרות שנים. שינוי הכולל דרישה לזהות עצמאית, גבולות חדשים, ריבונות, פרוק והתנתקות. כמו קוביות דומינו, מפיל ה"סדר החדש" מדינה אחר מדינה. מאריתריאה וסודן שבמזרח, למדינות הצפון הערביות ועד מדינות הנוודים והמדבר שבמערב.

דגלה של צפון מאלי/אזוואד
לאחרונה הגיע התהליך גם אל מאלי, כאשר מרידה פוליטית שהחלה לפני מספר חודשים הובילה בתהליך הדרגתי למלחמת אזרחים שתוצאתה עד כה הן: סיום הדמוקרטיה, והקמתה דה פקטו של מדינה חדשה באזור, אזוואד. מדינה החולשת על רוב שטחה של מאלי ואמורה לשמש כמדינתם של שבטי הטוארג. ועל הדרך מציגה שאלה קריטית על עתידו של האזור.  איך קורה שמדינה דמוקרטית, יציבה ויחסית מתקדמת במונחים אפריקאים מוצאת את עצמה בוקר אחד על סף פיצול.

מי הם שבטי הטוארג?

מחולקים בין 5 מדינות
בכדי להבין את אזוואד, המדינה החדשה, יש קודם להבין מי הם שבטי הטוארג עבורם היא עתידה לקום. הטוארג הינו עם ברברי עתיק, החי בסגנון נוודי ומפורסם בעיקר בזכות כיסוי הראש בצבע כחול בוהק אותו נוהגים ללבוש הגברים בשבט. למרות שאנחנו נוהגים לכנות אותם במילה שבט, בפעול מדובר בעם לכל דבר המונה כ-6 מיליון בני אדם המפוזרים גיאוגראפית על פני חמש מדינות: לוב, אלג'יריה ניג'ר מאלי ובורקינה פאסו. עובדה שזיכתה את שבטי הטוארג בכינוי המפוקפק "הכורדים של צפון יבשת אפריקה".

עד הגעתם של האירופאים ליבשת השחורה חיו הטוארג לצדם של העמים הערבים בצפון והעמים השחורים שבדרום בשקט ובשלום יחסי. זכו לעצמאות ואף קיימו מערכת שלטונית מורכבת ומפותחת מאד, במונחים אפריקאים. הגעתם של הכובשים הצרפתים לאזור שינתה את מצבם לרעה ולאחר מספר מלחמות בהן הפסידו בני הטוארג שוב ושוב חולק האזור בו חיו באופן מלאכותי לחמש מדינות. חלוקה שהפכה את בני הטוארג למיעוט בכל מדינה ומדינה בנפרד.