הסופרבול, גלובליזציה, ארצות הברית והעולם המשתנה

איך מאפיין משחק הסופרבול האמריקאי, יותר מכל אירוע אחר את העולם המשתנה

בעוד מספר שעות, בארלינגטון טקסס, במבנה הספורט הגדול והמרשים ביתר שנבנה אי פעם בעולם, תישמע שריקת הפתיחה לאירוע הספורט הגדול ביותר בלוח השנה האמריקאי, אולי גם בעולם כולו. משחק יחיד אליו צופות מאות מיליוני עיניים ברחבי העולם, ובסיומו מוכתרת אלופת ארצות הברית, במופע שמסמל יותר מכל דבר אחר את התרבות האמריקאית, משחק הסופרבול.

אך כמו שהוא מסמל את התרבות האמריקאית, ככה הפוטבול הוא האנלוגיה המושלמת למצבה של ארצות הברית בעולם.

מסרבים להתחבר לעולם

הגלובליזציה, ועלייתם של המעצמות החדשות, ששינתה את חיינו מהקצה אל הקצה בכל תחום לא פסחה גם על עולם הספורט. אליפות העולם בכדורגל (המונדיאל) שתנדוד בשנים הקרבות מאפריקה, לדרום אמריקה ולנסיכויות הנפט של העולם הערבי. הפריימר-ליג האנגלי בו שולטים בעלי הון מכל יבשות העולם. הפורמולה 1 שבה לראשונה נערכו יותר מרוצים בעולם "המתפתח" מאשר בעולם "המפותח" וליגת ה NBA שכבר מזמן הכריזה על עצמה כליגה הבינלאומית, ובה רבע מהשחקנים אינם ילדי ארצות הברית.

אך לא כך בליגת ה-NFL ובפוטבול. כפרה קדושה אמריקאית, ליגת הפוטבול מסרבת לקבל את השינוי העובר על העולם. היא הליגה היחידה בארצות הברית שמסרבת לקלוט קבוצות מחוץ למדינה, (אפילו לא קנדיות) צעד שליגות הכדורסל ההוקי והבייסבול (פרה קדושה אחרת בארצות הברית) עשו כבר לפני מספר עשורים. וגם את ההסכמה לקיים שני משחקי ראווה בשנה, אחד במקסיקו ואחד בבריטניה, השיגה לאחר דיונים אין ספור, יריקות דם וכמעט פיצוץ בין ראשי הליגה למועדוני האוהדים.

שתי קבוצות – שתי ערים נעלמות

אבל יותר מאשר הליגה עצמה מאפיינת את הדיסוננס בין העולם המשתנה והליגה העקשנית. זהות שתי הקבוצות שהגיעו לגמר השנה מספרות את הסיפור עוד יותר. הגרין ביי פאקרס, והפיטסבורג סטילרס. רובכם ודאי לא שמעתם על שתי הערים הללו מעולם, וגם אם כן, ודאי לא תוכלו לומר היכן ביבשת הן נמצאות. ולמה שתכירו אותן? הרי לא מדובר בערי החופים המזמינות של ארצות הברית, אלו הן לא לוס אנג'לס או בוסטון בירות הכדורסל, או ניו יורק מלכת הבייסבול. מדובר על גריין ביי ופיסטבורג, שתי ערים מלב היבשת, מהעולם שלא עוצרים לטייל בו בטיול בארצות הברית, זאת למרות שפיטסבורג היא עיר מאוכלסת יותר מתל אביב.

גם גרין ביי וגם פיטסבורג מאפיינות עולם הולך ונעלם של ערים אמריקאיות. ערים שעליהן נבנתה האימפריה האמריקאית, בהן צמח החלום. ערים שפרחו עם המהפכה התעשייתית, ערים שמהן יצאו הסחורות האמריקאיות (Made in the USA) שהיו כל כך נפוצות באמצע המאה שעברה, וערים שקרסו בשלושת העשורים האחרונים.

פיטסבורג הייתה לאחת מבירות תעשיית הפלדה והמתכת של ארצות הברית, מכאן גם שמה של קבוצת הפוטבול (סטילרס). עיר שהייתה אחד ממוקדי המלחמה עם האינדיאנים בכיבוש היבשת עלתה לגדולה במהלך מלחמת האזרחים, ופרחה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. אך בעשורים האחרונים הגיעה הנפילה. על כל מפעל תעשייתי שיצא מהעיר בדרכו למקסיקו או לאסיה כדי למקסם רווחים, כך עזבו גם אלפי תושבים, פועלים לשעבר את העיר. מצב שהביא לכך שהיום מתגוררים בפיטסבורג רק חצי מכמות התושבים שחיו בה באמצע שנות השבעים. פיטסבורג מנסה להמציא את עצמה מחדש, אך המרחק מכל מוקד אורבני גדול אחר, חוסר במהגרים ומוניטין של עיר מהמיד-ווסט, לא עושה עמה חסד בינתיים.

הסיפור של גרין ביי אפילו יותר מזכיר את החלום האמריקאי ההולך ונעלם. עיר שזכתה פעמיים בתואר העיר הכי אמריקאית (All-America City) כן יש תואר כזה בארצות הברית. בה קבוצת הפוטבול שייכת לאוהדים, בסגנון דומה לבעלות האוהדים על קבוצת ברצלונה הספרדית. ועיר שלמרות גודלה כ 100,000 תושבים תמיד הזכירה יותר את מושג המיין-סטריט מאשר הוול-סטריט.  

גרין ביי היא ממדינת וויסקונסין, למרות שהיום היא בעיקר מוכרת בזכות הסדרה מופע שנות ה-70, ויסקונסין כמו שאר המדינות מסביבה היו הגרעין בו צמח הסוציאליזם האמריקאי, (כן יש דבר כזה) ובו התפתח רעיון איגודי העובדים, לכן אין זה פלא שדווקא בגרין ביי הבעלות על הקבוצה היא של האוהדים. לא רחוק ממילווקי והמפעלים שמייצרים את אופנוע הרלי-דייווידסון בו עבדו רבים מתושבי העיר, גרין ביי הייתה לעיר שסימלה איך אפשר להיות פועל ממעמד נמוך ועדין לחיות בכבוד.

אבל החלום האמריקאי של גרין ביי נגמר מזמן. מעיר קסומה היא הפכה לעיר שנאבקת על חייה. אם תחפשו בספרי ההיסטוריה, רב הסיכויים שתמצאו מידע רב על העיר במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אך ככל שתצפינו המידע יתמעט, והוא יתמעט כי הסיפורים יגמרו, ובעשורים האחרונים מלבד פוטבול ועוד כמה השגים בספורט לא סביר שתמצאו דברים אחרים. כי גרין ביי כמו האזור בו הוא שוכן  היו לאחד האזורים שסבלו הכי הרבה מנפילת התעשייה האמריקאית, כמו דטרויט וכמו מילווקי, גרין ביי הפכה מתעשיית פאר, לעיר רפאים.


ההצגה בארלינגטון

אך למרות סיפורי האימה, אין בהם דבר שעשוי להאפיר על קדושתו של יום זה בתרבות האמריקאית. דווקא בגלל תנאי הפתיחה הגרועים, בגלל ירידת הכוח, הקבוצות המשתתפות והמשבר הכלכלי, דווקא כל אלו מבטיחים לנו סופרבול בלתי נשכח. אם יש דבר אחד שהאמריקאים יודעים לעשות יותר טוב מכל עם אחר בעולם, זה לתת הצגה, והסופרבול הוא ההצגה הגדולה בעולם. חיל האוויר האמריקאי יבצע מספר מטסי הצדעה לפני המשחק, חיל משמר יצעד על הדשא, זמרת בלונדינית תשיר את ההימנון הלאומי שמאחוריה דגל זרוע הכוכבים, כאשר בקהל עשרות אלפים יעמדו עם היד על הלב. להקת מעודדות תלווה את המשחק מתחילתו ועד סופו, וזמרי קאנטרי יבדרו את הקהל באצטדיון ובבית במהלך ההפסקות. אחרי הכול אסור לשכוח שהשנה הסופרבול הוא בטקסס, וכמו ההימנון המקומי, בטקסס הכול גדול יותר.

ואם כבר סופרבול, אז איך אפשר בלי הפרסומות, כל פרסומות הסופרבול ה -45: Youtube Adblitz

עשרה ימים ההפגנות מתנהלות במצרים, ועשר מכות נפלו על מצרים – מפרעה ועד מובארק

וַיֹּאמרו בני מצרים, כָּבֵד לֵב מובארק, מאֵן לשחרר את הָעָם. נלך אֶל-מובארק בַּבֹּקֶר, וְנִצַּבנו לִקְרָאתוֹ, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר בכיכר אל-תחריר; וְאָמַרְנו אֵלָיו, ראה מה היה בתוניסיה שַׁחרר גם אֶת-עַמִּי, וַיֶּחֱזַק לֵב-מובארק וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּרו. וַיִּפֶן מובארק, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ לָזֹאת.

ויצאו שוב אל הכיכר, וישוב אל-ברדעי מג'נבה אליהם לארץ מצרים, ויבואו שוב אל מובארק וְאָמַרו אֵלָיו, שחרר את עמי, וַיֶּחֱזַק לֵב-מובארק וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵיהֶם.

וידברו אל מובארק, כִּי אִם-אֵינְךָ, מְשַׁחרר אֶת-עַמִּי-הִנְנִו מַשלחים בְּך וּבַעֲבָדֶיך וּבְעמּך וּבְבָתֶּיך את יום הזעם, יום השישי, וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם, וְגַם הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הֵם עָלֶיהָ.

וַיִּקְרָא מובארק, את ערוצי הטלוויזיה אליו אל ארמונו; וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אפטר את הממשלה, רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת; וישמעו המפגינים בכיכר, ויבוא הערב, וישובו לבתיהם ולֹא נִשְׁאַרו בכיכר. וַיַּכְבֵּד מובארק אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שיחרר, אֶת-הָעָם.

ויבואו אל מובארק וידברו אליו שחרר אֶת-עַמִּי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לשחרר, וְעוֹדְךָ, מַחֲזִיק בּנו. נמשיך להפגין ברחובות, ונצא לעוד ערים ונשתלט על אלכסנדריה, ועל סואץ ועל לוקסור, ונכבוש ונפגע בחצי האי סיני. וימנה מובארק סגן, את עומר סולימאן, ויקרא אליו את מפקדי הצבא לארמונו, ויבטח רפורמות, אך את העם לא שחרר.

וידבר אליו אובמה לאמור, שחרר את העם הזה, ובצע את הרפורמות שהבטחת, ויוציא מובארק את המשטרה מהרחובות ויכנס במקומם את הצבא, אך את העם לא שחרר.

ויבואו הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַיצֵּבו לִפְנֵי מובארק; וְאָמַרְו אֵלָיו, שַׁחרר אֶת-עַמנו. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִו שׁולחיםַ אל הכיכר את הפגנת המיליון, כִּי תדע כי אֵין כָּמֹנִו בְּכָל-הָאָרֶץ, והַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִנו, בְּכָל-הָאָרֶץ. ויצא מובארק אל העם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם, לא אתמודד בבחירות הבאות, וַיַּרְא מובארק, כִּי-נרגע ההמון וחָדַל מלהפגין וַיֶּחֱזַק ליבו, וְלֹא שִׁחרר את עמו.

וידבר אובמה אל מובארק לאמור, ראיתי את סבל עמך, עלייך לעזוב, כי אם לא, אפסיק את הסיוע שאני נותן לך, למשטרך לצבאך ולבניך. ולא ישמע מובארק, וַיַּכְבֵּד מאד אֶת-לִבּוֹ וישלח את תומכיו הבריונים אל הכיכר, לפגוע, לבזוז ולהרוג בכל מתנגדיו. וגם בפעם הזו לא שחרר את העם.

ויבואו אל הכיכר ויקראו אל מובארק וידברו אליו שחרר אֶת-עַמִּי. ויראה מובארק כי ההמון חוזר על הכיכר, וכי לא עזרו ההבטחות, המינויים, הצבא, הכנופיות והמכות בהמונים. ויקרא לערוץ ABC אליו, אל ארמונו, ויאמר אליו, רוצה לעזוב אָנֹכִי, אבל אם אתפטר כאוס יהיה ברחובות, ויכבד לב מובארק ואת העם שוב לא שחרר.

וַיֹּאמֶר ההמון אֶל-מובארק, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַליך וְעַל-מִצְרַיִם לקראת יום השישי הזה, ואַחֲרֵי-כֵן, תְשַׁחרר אותנו מִזֶּה ?

אני רק שאלה: ההבדל בין בריטניה, בריטניה הגדולה, הממלכה הבריטית ואנגליה

הפעם במסגרת המדור אתם שואלים, שאלה המגיעה אל הבלוג מספר רב של פעמים: כנראה שגם אתם מרגישים לפעמים מבולבלים לגבי המונח בריטניה. לא מבינים מה ההבדל בין בריטניה הגדולה לבריטניה או לממלכה הבריטית, ומה קשורים בכלל האירים. לא מבינים את ההבדל בין המנדט הבריטי לחיילים האנגלים שהיו בארץ. הסרט הבא יעשה לכם קצת סדר. (באדיבות הבלוג Cgpgrey).

דרום סודן, מדינה חדשה, עקרון ישן

מדוע דרום סודן תזכה לעצמאות בעוד אזורים אחרים עוד מחכים לתורם, ומדוע הכרזת העצמאות היא רק החוליה הראשונה בשרשרת

אם הכל ילך על פי התחזיות ביום ראשון בערב מדינה חדשה תצטרף אל משפחת המדינות והעמים בהכרת הקהילה הבינלאומית, והיא דרום סודן. אם לשים בצד את כל הברכות והמחמאות לכבודה של המדינה החדשה, וכמובן השמחה על כך שאוכלוסייה שסבלה ממלחמות במשך עשורים רבים תזכה סוף סוף לקבל ריבונות, עצמאות ואת החופש לקבוע את עתידה. נשאלת השאלה מדוע דרום סודן ומדוע עכשיו ?

דגלה של דרום סודן

בעולם ישנם עשרות מחוזות ואזורים הדורשים היפרדות מהריבון השולט בהם. כמו בדרום סודן ברוב אותם מקרים האזור מתדרדר לסכסוך אלים ואף למלחמה . אבחזיה, דרום אוסטיה, סומלילנד, נגורנו קרבאך, כורדיסטאן, בלוצ'יסטן וטרנסניסטריה הם רק מספר קטן של דוגמאות למחזות שהכריזו על עצמאות כזו או אחרת בשנים האחרונות, רובן לאחר, או תוך כדי שפיכות דמים וסבל רב, ובכל זאת הקהיליה הבינלאומית, עם דגש על מדינות העולם המערבי לא מוכנות להכיר בהם.

אם כך במה שונה דרום סודן מסומלילנד המחוז האפריקאי בתוך סומליה השוכן לא רחוק מגבולה המערבי של סודן? מכורסידטאן העיראקית או מדארפור? רק בדבר אחד, בסודן מדובר במלחמת אזרחים על בסיס דת.

עשרת המאמרים הנקראים ביותר בשנת 2010

כדי לסכם את השנה שעברה עשרת המאמרים הנקראים ביותר בשנת 2010

מקום ראשון: לא על הגז לבדו   (6 ביולי 2010)

מקום שני: הקשר ההודי-ישראלי  (7 בדצמבר 2009) למאמר באנגלית

מקום שלישי: רמת שלמה   (11 במרץ 2010)

מקום רביעי: הסתכלי מזרחה לא מערבה   (24 ביולי 2008)

מקום חמישי: בין שתי מפלגות   (19 במאי 2010) 

מקום שישי: לאן נעלמה ארצות הברית   (1 במרץ 2010) למאמר באנגלית

מקום שביעי: שר החוץ אביגדור ליברמן, והסיפור על מזכיר המדינה טימותי פיקרינג    (4 באוקטובר 2010)

מקום שמיני: שתי תעלות לשני גושים   (28 בדצמבר 2010)

מקום תשיעי: האומות של צפון אמריקה, פייסבוק ומה שביניהם   (6 באפריל 2010)

מקום עשירי: רוזה פארקס 55 שנים אחרי   (4 בפברואר 2010) 

עלייתו של הרייך הרביעי

הרייך הרביעי של אירופה

לאורך ההיסטוריה הגרמנית המילה "רייך" תיארה מצב רומנטי של אימפריה גרמנית יבשתית השואבת את עברה מהאימפריה הרומית הקדושה. באמצע המאה ה-19 אוטו פון ביסמרק איחד את הנסיכויות הגרמניות תחת הדגל הרעיוני של "הרייך השני". הרפובליקאים של ויימאר כינו עצמם אנשי "הרייך הגרמני", ואדולף היטלר והנאצים ניסו ליצור את "הרייך השלישי", רייך שבחלומם ימשיך ויתקיים כ-1000 שנים. כידוע כולם כשלו. המבנים המורכבים שביסמרק איחד ויצר התנפצו במלחמת העולם הראשונה, המשבר הכלכלי והנאצים לא השאירו דבר מרפובליקת ויימאר, ואת רייך אלף השנה של היטלר מלחמת העולם השנייה הפכה להרס וחורבן. אך נראה שדווקא עכשיו, בשקט חרישי, מבלי שאפילו ירייה אחת נורתה, טנק אחד חצה את הגבול, או מטוס אחד הפציץ את שכנותיה האירופאיות, גרמניה עומדת להשיג את חלומה ההיסטורי. בלי מלחמה ובלי אלימות, אלא כתוצאה ממאמצים ותהליכים שנמשכו כמעט חמישה עשורים, ושיאם במשבר הכלכלי הפוקד כעת את היבשת. הרייך הגרמני של אירופה הולך ומוקם, הרייך הרביעי.

שתי תעלות לשני גושים

איך תהפוך תעלת ניקרגואה הקורמות עור וגידים בשבועות האחרונים, למוקד הסכסוך בין שני הגושים בדרום אמריקה ובין ארצות הברית למעצמות העולות

בשבועות האחרונים התגברו הפרסומים על פעילות הנדסית מוגברת וחדירה מרובה של כוחות צבא ניקרגואה אל אזור הגבול שבין קוסטה ריקה וניקרגואה אזור בו עובר נהר סאן חואן. מומחים ופרשנים מעריכים כי הפעילות ההנדסית בנהר, וזרם כוחות הצבא המגיעים לאזור הם השלב הראשון בתוכניתה של ממשלת ניקרגואה לביצוע כריית "תעלת ניקרגואה" שתחבר בין האוקיינוס השקט לאטלנטי ותהייה נתיב מסחר חדש, מודרני ומתחרה לתעלת פנמה.

התוכנית לבניית תעלה ניקרגואה אינה תוכנית חדשה. היסטורית הדיבורים על תעלה שכזו החלו כבר בתחילת המאה ה–19, הרבה לפני שבכלל חשבו להקים את תעלה פנמה. אך בסופו של דבר מאבקים פולטים, שיקולים כלכליים ואינטרסים אמריקאים הסיטו את התוכניות הישנות, ופנמה זכתה בתעלה ששינתה את כלכלתה מקצה לקצה והפכה את אותה מדינה קטנה לאחת העשירות (לנפש) בדרום ומרכז אמריקה. אך בשנים האחרונות ובמיוחד מאז חזר דניאל אורטגה אל ראשות ממשלת ניקרגואה חזרו התוכניות הישנות לבניית התעלה אל הכותרות.

על פניו לתעלת ניקרגואה ישנם יתרונות רבים. קודם כל היא קרובה יותר גיאוגרפית לשלושת יעדי המסחר העיקרים בעולם הנאלצים היום להשתמש בתעלת פנמה: ארצות הברית, אירופה, ומזרח אסיה. בניית תעלה בניקרגואה הנמצאת צפונית יותר יבשתית ולכן קרובה יותר לכל השלושה תקצר את הדרך בין היבשות באפון ניכר, (הערכות מדברות על שיט שבין יום ליומיים פחות). מאחר שתעלת ניקרגואה עתידה להבנות 100 שנה אחרי תעלת פנמה, בנייתה עשויה וגם מתוכננת לפתור את בעיית פנמקס (Panamax), המטרידה היום את עולם הסחר עולמי. פנמקס הוא כינוי למגבלות אותם יש לקחת בחשבון כאשר בונים אוניות שצפויות לעבור בתעלה. מגבלות של גובה, אורך ועומק של האוניות, שאולי היו רלוונטיות בתחילת המאה ה-20 ולרוב אותה מאה, אך הפכו למעמסה על בניית אוניות חדשות ומודרניות ובכך סגרו את היכולת להשתמש בתעלה עבור חלק הולך וגדל של אוניות המשמשות לסחר העולמי. כלכלת  ניקרגואה גם כן צפויה להרוויח מתעלה שכזו בדיוק כמו שפנמה הרוויחה מהתעלה שלה, מה שיכול להפוך את אחת המדינות העניות במרכז אמריקה לאחת העשירות, תוך זמן קצת יחסית, ולחלץ מיליונים מעוני.

אך לצד כל אותם יתרונות בעיה אחת מרחפת מעל בניית תעלת ניקרגואה והיא המדינה בה מתוכננת התעלה, ניקרגואה. לעומת תעלת פנמה העוברת במדינה פרו-אמריקאית ופרו-מערבית. ניקרגואה היא מדינה סוררת השייכת לגוש המדינות האנטי-אמריקאיות ביבשת דרום אמריקה, גוש מדינות המונהג היום בידי ונצואלה של הוגו צ'אווס. ומכיוון שארצות הברית לא תרצה לתמוך כלכלית בפרויקט שמוקם במדינה כזאת, ומכאן שגם גופים בינלאומיים הנשמעים לרצונה כמו הבנק העולמי וקרן המטבע ידירו את רגליהם ולא יתנו את הסיוע והעזרה. עולה סוגיית המימון.

על פי הערכות עלות הקמת התעלה תנוע בין 20 ל - 30 מיליארד דולר, וזה עבור מדינה שתקציבה השנתי הוא קצת יותר ממיליארד דולר. מה שאומר שניקרגואה לא תוכל לבנות את התעלה באופן עצמאי וגם לא לקבל הלוואות ותאלץ לחפש ממיון ממדינות וממשלות אחרות. רוסיה כבר הודיעה שהיא מתעניינת במיזם, גם איראן ואיחוד האמירויות כבר קיבלו פנייה, וסביר שגם סין תציע עזרה בהקמה, אם באופן כספי ואם  עזרה הנדסית ופיזית כמו שהיא עושה פעמים רבות באפריקה בשנים האחרונות. רוסיה איראן, העולם הערבי וסין אלו בדיוק אותן מדינות שארצות הברית לא רוצה לראות כל כך קרוב לגבולה הדרומי. ובטח לא כבעלים בפועל של אחד מהפרויקטים הכלכליים החשובים ביותר שיהיו בתחילת המאה העשרים ואחת, נתיב הסחר החדש בין מזרח ומערב.

אך יותר מאשר התעלה מאיימת על ארצות הברית היא מאותת לנו שוב על המאבק בין הגוש הפרו-אמריקאי לגוש האנטי- אמריקאי המתבסס בדרום יבשת אמריקה. ועל ניסיונות החדירה של גורמים ומדינות כמו העולם המוסלמי, רוסיה וסין לאותו גוש אנטי-אמריקאי ולחזק אותו בעזה מבחוץ.

האם ארצות הברית תשב בשקט ? רוב הסיכויים שלו, מניסיון העבר ארצות הברית מאד רגישה לכל מה שנוגע לדרום ומרכז אמריקה, ובעיקר לכל נושא המתקשר לתעלת פנמה. היא התערבה צבאית בכל פעם שראתה סכנה המתקרבת אל תעלת פנמה, ולא חשבה פעמים להחליף שליטים בפנמה ובמדינות השכנות אם חשבה שזה יסייע לה לשמר את התעלה בשליטה אפקטיבית שלה. אז כמובן תעלה שמראש מוגדרת כתעלה המתחרה בתעלה פנמה האמריקאית, לא תתקבל בשקט אצל המעצמה מצפון. בסוף שנה הבאה צפויות להתקיים בחירות בניקרגואה מה שיהפוך את המדינה לזירת מאבק בין שני הגושים. אם ארצות הברית תחליט סופית שאורטגה ותוכנית התעלה שלו ממשיים והם בדרך לביצוע היא תעשה כל שביכולתה (כמו שעשתה פעמים רבות בעבר) כדי לדאוג שהוא יאבד את כיסאו. במידה והתעלה עדיין בשלב הדיבורים וייקח עוד זמן רב עד שהפרויקט יבשיל, אפשר קצת לחכות עם המעורבות האמריקאית בסוגיה.

בכל מקרה ניקרגואה מסמנת את עצמה כמוקד המאבק הבא בין שני הגושים בדרום אמריקה, ובין המעצמות העולות לארצות הברית. מה שיהפוך אותה לאחת המדינות המעניינות והמסקרנות של השנים הקרובות.

עכשיו זה כבר רשמי, לפחות ספורטיבית אנחנו בעולם חדש

ההודעה של פיפ"א (FIFA) השבוע, כי רוסיה תארח את המונדיאל ב-2018, וקטאר ב-2022 החלטה שמצטרפת למספר החלטות דומות שקיבלו לאחרונה הוועד האולימפי הבינלאומי, התאחדות האתלטיקה הבינלאומית ופדרציית השחייה הבינלאומית. החלטות שהן ההוכחה הספורטיבית לכך שהעולם סביבנו משתנה בקצב מהיר. השתלטות מוחלטת של מדינות שעד לא מזמן כונו מדינות העולם "השלישי" ו"השני" על אירוח אירועי הספורט הבינלאומיים המרכזיים. (להוציא את אולימפיאדת לונדון ב 2016). לרוסיה יהיה זה המונדיאל הראשון, כבוד שאפילו ברית המועצות לא זכתה לו, וקטאר תהייה הנציגה המזרח תיכונית הראשונה בהיסטוריה המארחת אירוע ספורטיבי בינלאומי מהליגה הראשונה.

רוסיה חוגגת את הזכייה

הטענה כי ספורט כמו כלכלה הוא מייצג מוקדם של הפוליטיקה העולמית נראה עובדת גם במקרה הזה כאשר עולם הספורט הבין הרבה יותר מהר מהפוליטיקאים את עולם הכוחות החדש אליו אנחנו צועדים, לאיפה זורם הכסף הגדול והיכן צפויים להיות מוקדי הרייטינג בשנים הבאות. כמובן שגם בבחירה של פיפ"א יש מספר עיוותים. קטאר היא כמובן לא מעצמה עתידית, אבל נראה שמאגרני התחרות נתנו את הקול למדינה הקטנה יותר כמייצגת העולם הערבי מאשר מייצגת של עצמה. מה שכמובן גם עשוי לגרור גל בעיות בשנים הקרובות. אל תתפלאו אם לפתע מספר מדינות יפנו לפיפ"א בבקשה לשנות את הבחירה ולעביר את התחרות למדינה אחרת. או שאולי פיפ"א עצמה תחליט לחלק את התחרות בין קטאר למספר מדינות שכנות אחרות כמו איחוד האמירויות, כווית ובחריין בדומה לאליפות העולם בקריקט 2007 שחולקה בין מספר מדינות באיים הקריביים.  

רשימת התחרויות הבינלאומיות החשובות בשנים הקרובות:

• אליפות העולם בכדורגל 2010:  דרום אפריקה
• אליפות העולם באתלטיקה 2011:  טגו, קוריאה הדרומית
• אליפות העולם בשחייה 2011:  שנגחאי, סין 
• המשחקים האולימפיים 2012:  לונדון, בריטניה
• אליפות העולם באתלטיקה 2013:  מוסקבה, רוסיה
• אליפות העולם בשחייה 2013:  דובאי, איחוד האמירויות הערביות. (דובאי ויתרה לבסוף על התחרות והיא תתקיים בספרד)
• המשחקים העולמיים 2013: קאלי, קולומביה.
• משחקי החורף האולימפיים 2014:  סוצ'י, רוסיה
• אליפות העולם בכדורגל 2014:  ברזיל
• אליפות העולם באתלטיקה 2015:  בייג'ינג, סין
• אליפות העולם בשחייה 2015:  קאזאן,רוסיה
• המשחקים האולימפיים 2016:  ריו דה ז'ניירו, ברזיל
• אליפות העולם בשחייה 2017:  גוודלחרה, מקסיקו
• משחקי החורף האולימפיים 2018:  פאיאונגצ'אנג, קוריאה הדרומית
• אליפות העולם בכדורגל 2018:  רוסיה
• אליפות העולם בכדורגל 2022:  קטאר

הפוסט עודכן בתאריך ה-20 ביולי 2011 כדי להוסיף את ההחלטות החדשות של פדרציית השחייה הבינלאומית

שובם של ההלניסטים

ישראל, קפריסין ויוון, 2000 שנה אחרי מרד החשמונאים ישראל והעולם ההלניסטי צריכים לשלב ידיים

מאז התגלו מאגרי הגז העצומים אל מול חופי ישראל מלאים העיתונים בתשובות לשאלה כיצד יש לחלק את המשאב בין אזרחי ישראל? כמה יתרמו אותם מאגרים לכלכלת ישראל בעתיד? ומי הולך להיות המרוויח הגדול? אך לצד אותם יתרונות (וחסרונות) כלכליים המגיעיםעם גילוי זה ישנו גם הצד הפוליטי-הבינלאומי. בו מודגשות בעיקר מדינות אגן הים התיכון המזרחי יחד עם שתי הבעיות העיקריות הניצבות בפני ישראל כיום: שאלת הגרעין האיראניוהעוינות הטורקית. שילוב המאפשר לישראל ליצור מהלך בינלאומי חסר תקדים שיחבר אותה אל מדינות העולם "ההלניסטי" ואף לצרף את רוסיה ושאר העולם הנוצרי-אורתודוקסי לראשונה בהיסטוריה למחנה שלה.

גז ישראלי-קפריסאי הולכה יוונית צריכה אירופאית

מפת האימפריה של אלכסנדר הגדול בשיאה

אם התחזיות בנוגע לתגליות הגז נכונות במים שמול חופי ישראל נמצא אחד הריכוזים הגדולים  ת בעולם של גז שהתגלו בשנים האחרונות. ריכוז כה גדול שמדינת ישראל לעולם לא תוכל להשתמש בכולו בעצמה (אלא אם כן אתם מעוניינים לשמור על אותם מאגרים ל-100 שנה) ותאלץ לייצא חלק גדול מהם למדינות העולם. במקביל גילויים נוספים מתגלים אל מול חופי קפריסין (הזקוקה לגז אף פחות מישראל) גילויים שהופכים את תרחיש הייצוא כמעט לוודאי ובכך מייצבים את אגן הים התיכון המזרחי לאחד הנכסים האסטרטגים החשובים בעולם האנרגיה.

באופן טבעי היה אפשר להעריך כי כל אחת מהמדינות תנצל ותנהל את משאב הגז באופן עצמאי. אך לא כך הם הדברים. לקפריסין ישנה בעיה בלהגן צבאית על מצבורי הגז שבשטחה במיוחד עקב האיומים ההולכים וגדלים מצדה של טורקיה בנושא. בעוד לישראל ישנה בעיה ביצוא הגז עקב כל שהיא מנותקת יבשתית מאירופה וכי הולכת גז באופן נוזלי הינה יקרה במיוחד. כך נוצרת עבור שתי המדינות הזדמנות נהדרת לשתף פעולה. ישראל תגן על הגז הקפריסאי-ישראלי בפני איומים חיצוניים וקפריסין תרתום את אחותה הגדולה יוון בכדי להקים צינור גז המחבר את יוון לקפריסין ואת קפריסין לישראל, ובכך תפתח האפשרות לייצא את הגז לאירופה המחפשת באופן נואש כיצד לגון את מקורות האנרגיה שלה.

בין טורקיה ליוון

ומה תרוויח יוון אתם שואלים? אז מעבר לתמלוגים הכספיים ממעבר הגז בשטחה ולתלות האירופאית שתיווצר בצינור אליו היא שייכת ומובילה. עסקה שכזאת מחלישה את טורקיה וכאשר טורקיה נחלשת יוון מרוויחה. טורקיה ששינתה לאחרונה את יחסה לאירופה ובמיוחד לישראל מאמינה כי הגז הקפריסאי שייך בחלקו לה, דרך שליטתה בצפון קפריסין ומעוניינת לשלוט צבאית במזרח הים התיכון. כך שהידוק הקשרים בין שלושת המדינות המקיפות אותה היא טבעית, הכרחית ותעמיד את טורקיה במצב מסובך אף יותר ממה שהיא נמצאת כעת.

האיום האיראני הקשר הרוסי

מוקדון ויוון עם עלייתו של אלכסנדר לשלטון

וכאן נכנסת לה הצלע השלישית והיא איראן. תארו לכם מצב בו ישראל מזרימה גז בכמויות עצומות ליוון ומשם לאירופה. מי הנפגעת העיקרית? מי שמזרימה את הגז כעת וזאת היא רוסיה. רוסיה שאינה מעוניינת לאבד את המונופול שיש לה בגז האירופאי לא תאפשר לגז ישראלי לזרום לאירופה בלי לקחת בחשבון את האינטרסים שלה.  כמובן שישראל אינה שחקן כה גדול בשביל להפריע לגז הרוסי אבל היא עדיין שחקן חדש, ומכיוון שתקיפה רוסית על מאגרי הגז אינה מתקבלת על הדעת האפשרות היחידה שנשארת עבור הצדדים היא שילובה של רוסיה במיזם הולכת הגז. שילוב שכזה לא רק יחזק את הקשרים בין ישראל ורוסיה, ויכניס ידע וניסיון בעולם האנרגיה שלאף אחת ממדינות האזור אין. אלא גם יוכל ליצור ברית לא צפויה ואף לאפשר לישראל מנוף לחצים על רוסיה להפסיק את תמיכתה באיראן. ורוסיה כמו רוסיה תמיד הולכת עם מי הצד שמשלם יותר. ובין הנפט האיראני והגז האירופאי הבחירה הרוסית תמיד תהייה בגז.

כך שלושה תהליכים שונים ששולבו יחד מולידים מסקנה אחת ויחידה, המפתח להצלחת מיזם הגז הישראלי, הוא שילוב הייצוא במשוואה והכנסת אינטרסים נוספים מלבד מחיר נמוך לצרכן. אם דרך העולם היווני ומשם למזרח אירופה, ואם על ידי מדינות נוספות כמו ירדן, מצרים, הרשות הפלסטינית ואפילו עזה. כי מעבר להיות של הגז משאב כלכלי, הגז הוא גם משאב אסטרטגי מדיני, המסוגל להביא לפתרונן של בעיות רבות איתן מתמודדת ישראל.

  

   

איך כותבים הערות שוליים

(עמוד זה מיועד עבור תלמידי הקורס מבוא ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים)


הדוגמאות המבואות בהמשך הם כיצד יש לכתוב הערות שוליים, מראי מקום וביבליוגרפיה על פי השיטה המסורתית, שיטת שיקאגו גרסה מספר 16 המעודכנת לשנת 2010. שיטת שיקאגו היא שיטת הציטוט המסורתית השכיחה ביותר בעולם האקדמי. היא נפוצה בעיקר במדעי הכלכלה, בחוגים השונים להיסטוריה כללית, וברוב המקצועות השייכים למדעי החברה.  כמו כן רוב כתבי העת הבכירים מתפרסמים עם ציטוטים בסגנון שיקאגו. השיטה פורסמה לראשונה בשנת 1906 ומאז מתעדכנת מדי מספר שנים.  

הסבר על הדוגמאות המובאות בהמשך: בכל חלק ישנן מספר דוגמאות לכל מראה מקום הנכתב בגוף העבודה וביבליוגרפיה שבסוף המחקר. הצבע הכחול מסמן אזכור ראשון, הצבע הירוק מסמל אזכור שני והבצע האדום שיטת האזכור בחלק הביבליוגרפיה.  כאשר מופיעים רק שני צבעים או צבע אחד זה מכיוון שאין הבדל בין האזכורים שלא מופיעים לאזכור הראשון.

שר החוץ אביגדור ליברמן, והסיפור על מזכיר המדינה טימותי פיקרינג

שר החוץ אביגדור ליברמן הוא לא שר החוץ הראשון שיוצא נגד תוכנית שלום של הממונה עליו, גם בארצות הברית לפני 200 שנה קרה מקרה דומה, רק ששם זה נגמר אחרת

הנאום של שר החוץ אביגדור ליברמן מעל בימת האו"ם בשבוע שעבר, וההתבטאות אתמול על הנשיא אובמה, הם חציית קווים שלא נעשתה מעולם במדינת ישראל על ידי שר חוץ מכהן. אך עצובה הרבה יותר היא תגובת ראש הממשלה לנושא. טענתו של נתניהו כי דעתו של שר החוץ לא מייצגת את דעת הממשלה, אלא את דעתו הפרטית שלו וזוהי מהות הדמוקרטיה היא מופרכת וחסרת כל בסיס. אכן ליברמן זכאי לדעה משלו, ואינו חייב ליישר עמדה באופן מוחלט עם יתר השרים. אבל בטח שלא מעל בימת האו"ם ובטח לא כאשר הוא מייצג את מדינת ישראל. ליברמן זכאי לדעה משלו כאשר הוא יושב בדיונים פנימיים של הממשלה, או בכנס פעילים בעכו כאשר הוא על תקן יו"ר ישראל ביתנו, אבל לא כאשר הוא בחו"ל כשר החוץ של מדינת ישראל.

לראש הממשלה נתניהו, המציג את עצמו כהיסטוריון בן היסטוריון, שאחד מתחביביו זה להביא בנאומיו מטפורות ודימויים מההיסטוריה האמריקאית, אני אזכיר את הסיפור על מזכיר המדינה השלישי של ארצות הברית טימותי פיקרינג.

השנה היא 1800, לאחר שנתיים של מלחמה ימית בין ארצות הברית לצרפת בעקבות סכסוך על תשלומי חובות מתקופת מהמפכה האמריקאית. מחליט הנשיא ג'ון אדמס שמאס במלחמה, לפתוח במגעים ישירים להשגת שלום בין ארצות הברית וצרפת (כן היו זמנים כאלו). מזכיר המדינה שלו טימותי פיקרינג, שהיה שייך לזרם הפרו-בריטי במפלגה הפדרליסטית לא האמין ששלום כזה הוא אפשרי, והעדיף בכלל לחזק את הקשרים בין ארצות הברית לבריטניה. ביחד עם אלכסנדר המילטון, שר האוצר הראשון של ארצות הברית, הם החליטו לפגוע בסיכויי השלום. פיקרינג והמילטון החלו להתבטא בעיתונות האמריקאית נגד תוכנית השלום של אדמס. הם אפילו הלכו צעד אחד רחוק מדי, והציעו למספר אנשי צבא תוכנית סודית של תקיפת קולוניות ספרדיות ביבשת אמריקה, כדי לגרום לספרד, ידידתה הטובה של צרפת באותה עת, להשפיע על צרפת לפוצץ את התהליך.

כאשר גילה הנשיא אדמס על ההתבטאויות של מזכיר המדינה כנגד הסכם השלום עם צרפת, דרש אדמס מפיקרינג להתפטר במיידית וכאשר זה סרב, פיטר אותו בעצמו. כך הפך פיקרינג למזכיר המדינה הראשון, וגם האחרון בהיסטוריה האמריקאית שפוטר מתפקידו ומאז פיקרינג לא זכור שום שר חוץ אמריקאי שהעיז לצאת כנגד תוכנית של נשיא מכהן.

בנוגע לאמירות של מקורבי נתניהו, שטוענים שאם יפטר ראש הממשלה את שר החוץ ליברמן, הקואליציה תתפרק ונתניהו יאבד את השלטון. אני רק אספר שאחרי שפיטר אדמס את פיקרינג, פעל פיקרינג ביחד עם המילטון לפיצול המפלגה הפדראלית, שבראשה עמד אדמס. פיצול שלבסוף עלה לאדמס בשלטון ובכהונת נשיא נוספת. אבל לג'ון אדמס אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית, איש בעל חזון, מוסר ויושרה יוצאי דופן, סדרי שלטון תקינים, הגעה לשלום עם צרפת היו חשובים הרבה יותר מאשר הכסא עליו הוא יושב. ואצלנו?

גרסה נוספת של המאמר פורסמה גם במדור קול העם של אתר-NRG

Post by Omer Gendler.

איראן, טורקיה וישראל, משולש עתידי ומסוכן

בספר שכתב לאחרונה סטיבן קינזר  "אתחול: איראן, טורקיה, ועתידה של ארצות הברית" טוען קינזר שארצות הברית צריכה לשנות את מדיניותה האסטרטגית במזרח התיכון ולחבור אל שתי המעצמות ההיסטוריות, המוסלמיות אך הלא ערביות: איראן וטורקיה. לפי קינזר בקרוב צפוייה התעוררות של שני הענקים הישנים מהתרדמת, התעוררות שתביא לשינוי בקנה מידה ענקי במזרח התיכון, והפיכתו ממזרח תיכון ערבי הכפוף להגמוניה והתערבות אמריקאית, למזרח תיכון עצמאי שיחולק בין איראן השיעית וטורקיה הסונית. לכן לדעתו ארצות הברית צריכה עכשיו לזנוח את העולם הערבי ולפתח קשרים חזקים וקרובים עם שתי המעצמות העולות ובך לשמר את ההגמוניה האמריקאית באזור ובמיוחד את הרלוונטיות.

עם החלק הראשון של התחזית של קינזר אני נוטה להסכים, אכן שני הענקים ההיסטוריים של המזרח התיכון נמצאים בתהליך של שינוי היסטורי. אבל לעומת האופטימיות הזהירה שלו לגבי החלוקה השקטה והיכולת אמריקאית לשלוט בנעשה, אני מאמין כי הן נמצאות במסלול התנגשות בלתי נמנע, ואליהן צריך להוסיף גם גורם שלישי, חשוב, עוצמתי והיסטורי לא פחות, מדינת ישראל.

עצמאות בתוך האיחוד האירופי

בבלגיה לא מצליחים להקים ממשלה, בסקוטלנד כבר יש תאריך למשאל עם, בברצלונה מסרבים לחגוג את הזכייה בגמר הגביע העולמי ובכרתיים תנועת העצמאות זוכה לעדנה מחודשת. מה עורר את תנועות הפיצול והבדלנות באירופה ואיך תראה היבשת בשנים הקרובות.

של מי הגביע העולמי?

בצרוף מקרים נהדר יצא לי לבלות את גמר הגביע העולמי בכדורגל, ואת השבוע שלאחר הזכייה ההיסטורית של ספרד בגביע, בברצלונה. אך לעומת תמונות הפסטיבלים והתהלוכות מרחובות מדריד בהם היה נראה  כי כל המדינה כולה חוגגת את הזכייה, ברחובות ברצלונה היו המקומיים די מנומנמים כאשר רוב שלטי השמחה דווקא ציינו ביטויים כמו: "זו זכייה קטלונית לא ספרדית", "נבחרת קטלוניהל-2014". באותו שבוע יצא לי גם לרפרף בעיתון המקומי בו בעמוד החדשות האירופאיות הופיעו שתי כתבות אחת לצד השנייה. הראשונה דיווחה על התעוררות מחודשת של תנועת הבדלנות בכרתים ורצונה לפיצול מיוון, והכותרת השנייה שסיפרה על משאל העם הצפוי בסקוטלנד בשאלת העצמאות מבריטניה ועל התגובה ה"מופתעת" של האנגלים. כך מצאתי את עצמי מהרהר בשאלה מה משותף לכל התנועות הללו ומדוע עכשיו?     

האיחוד האירופי הוא כנראה אחד המוסדות הפוליטיים המוצלחים ביותר שיצר האדם במאה ה-20. מוסד שהפך את היבשת המסוכסכת ובעלת היסטוריית המלחמות האכזרית ביותר בעולם לאזור שלום שאין שני לו. אזור שעם השנים הלך והתרחב, צפונה, דרומה ולבסוף מזרחה, תוך כדי שהוא מוסיף עוד ועוד עמים, אומות ומדינות שהיו מסוכסכים זה עם זה לאותו אזור שלום, אזור אחד, גדול ויציב.

אך בעוד ברמה הבין-מדינית הסכסוכים נעלמו, מתחת לשטח, ברמה הפנים מדינתית יצר האיחוד סכסוכים חדשים והחייה מחדש סכסוכים שנעלמו. כך ספרד, בריטניה ואיטליה אינן מסכנות זו את קיומה של זו. אך בתוך ספרד גוברים הקריאות לפירוקה, בריטניה הופכת מיותרת מיום ליום ובצפון איטליה מערערים על חשיבות האיחוד מהמאה ה-19.

בריסל כתחליף

סקטלנד, מעדיפים את בריסל על פני לונדון

לעיתים, אירופה נתפסת באופן מוטעה כיבשת המורכבת ממדינות לאום רבות. יבשת בו בכל מדינה חי, לאום אחד הומוגני ומלא, צרפת של צרפתים, ספרד של ספרדים או איטליה של איטלקים. אך בפועל מדינות רבות הן תערובת מלאכותית של עמים שונים, שחברו יחד למטרות הגנה משותפת בפני אויבים ולאומים אחרים בהיסטוריה האלימה של היבשת. אותם מיעוטים מצאו את ביטחונם, אם בכפייה ואם ברצון בכוח הצבאי וביציבות שסיפקה להם מדינת האם לה הם שייכים. כך הסקוטים והוולשים נעזרו בלונדון כלכלית וביטחונית, הפלמים והוולונים השתמשו במלך בלגיה כסמכות מייצבת ולגיטימית. מדריד שאיחדה את הקהילות הרבות והשונות של ספרד, רומא שאיחדה את כמודל היסטורי את נסיכויות איטליה ודוגמאות רבות נוספות...

אך בעשורים האחרונים ובעיקר בשנים שמאז אמנת מאסטריכט נוצרה לפתע עבור אותם לאומים חלופה ממשית בדמות באיחוד האירופי והמנגנון הבירוקרטי של בריסל. לפתע מצאו עצמם הסקוטים במצב בו הם יכולים לקבל את כל השירותים הכלכליים והחברתיים במקום מלונדון אלא מבריסל. ובזכות אזור הסכר החופשי, השוק המשותף והתנועה החופשית, לא להפסיד דבר מיתרונותיה של הכלכלה הבריטית, ובו בזמן להשיג זכויות רבות יותר המתאפשרות למדינות לאום בתוך האיחוד, מאשר כמדינה חברה בממלכה הבריטית.

תהליך דומה חשו לפתע גם הוולונים והפלמים בבלגיה שאינם צריכים עוד את המלך שיקנה להם לגיטימיות ויאחד אותם לממלכה אחת. כל אחד משני העמים יכול לקבל את אותם תגמולים שקיבל עד היום במקום מבריסל הבלגית מבריסל האירופאית. ולהרוויח את העצמאות שנלקחה מהם לפני כ- 200 שנה. כמו הבלגים וכמו הסקוטים כך מיעוטים נוספים הבינו לפתע כי בריסל יכולה להיות כתובת נוחה ונעימה הרבה יותר, ורגשות הזהות חזרו לפמפם בדמם ומצפים את היבשת.

מתי?

אז אחרי שהבנו מדוע ומאיפה נוצר הגל החדש של לאומיות באירופה, עולה השאלה החשובה לא פחות ואולי אף יותר של מתי? מתי ידרשו ואולי יקבלו אותם לאומים את זכות ההגדרה העצמית שלהם ויקימו לעצמם מדינת לאום.

דגל כרתים, חזר לתודעת המקומיים

בעיני התשובה לשאלה קשורה באופן מובהק להסבר הקודם. ברגע בו העימות בין בריסל למדינה יהיה משמעותי, בו משבר אמון או אי-הסכמה חריפה לגבי תחום מסוים בין המחוז למדינה יהיה בלתי פתיר, ומצד שני לבריסל יהיה פתרון קל, נוח ויעיל למחלוקת. כך כמו שסוגיית הנפט בסקוטלנד והזכות על הרווחים היא הזרז במקרה הבריטי, כך מחלוקות כלכליות וחברתיות אחרות יכולות להיות הזרז עבור אזורים ומחוזות אחרים. וכאשר יבשת אירופה נמצאת במהלכו של אחד המשברים הכלכליים החריפים בהיסטוריה לא ירחק היום בו שאלות שכאלו יעלו ויצוצו. שאלות כמו מי אמור לשלם את חובות המדינות, ברצלונה העשירה או מדריד הענייה ממנה? מי צריך לקחת בעלות על בעיית ההגירה הצפון המתועש של איטליה או הדרום החקלאי והעני? או מי אשם במשבר הכלכלי הערים המובטלות של יוון היבשתית או איי התיירות של הים התיכון. בכל מקום בו לא תמצא תשובה מוסכמת ובריסל רק מעצם קיומה תפסק תחליף יווצר הרגע למשבר ואיתו גם הרגע שיוביל לפיצול.   

המאמר הוצג גם בסמינר של מכון המחקר: Institut Barcelona d'Estudis Internacionals, היושב בברצלונה, ביולי 2010.

----------------------------------------------------------------------------

אזורים נוספים שמומלץ לעקוב אחריהם, אם כי בהם הסיכוי להיפרדות נמוך מאשר במקרים שהוצגו קודם: מוראביה  בצ'כיה, בוואריה בגרמניה, שלזיה בפולין, איי פארו בדנמרק ופריזיה שבהולנד. 

----------------------------------------------------------------------------

עדכון 12.11.1012: גרסה רחבה ומפורטת יותר של המאמר ניתן למצוא בקישור

מילון מונחים: לאומיות אזרחית

לאומיות אזרחית (Civic) מניחה כי ביו חברי הלאום ישנה הסכמה לנורמות ולכללים משותפים של החיים יחד. מכאן שלעומת הלאומיות האתנית מדובר בנורמות וכללים הניתנים לבחירה ולכן גם הלאום תלוי ברצונו של האדם והוא יכול לבחור באופן תאורטי לאיזה לאום ירצה להצטרף ולהשתייך. בנוסף הפרט גם יכול להחליף את הלאום אליו הוא שייך במהלך חייו במידה וירצה ובמידה והדבר אפשרי.

העמים המאופיינים בלאומיות שכזו היא בעיקר עמי מערב אירופה והעולם החדש. כדוגמת ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה. למרות זאת לאומיות אזרחית אינה חייבת להיות ליברלית, והיא יכולה לאחד את החלקים השונים בחברה תחת נורמות דתיות ואפילו שמרניות כדוגמת האימפריה העות'מאנית, או האימפריה הרומית הקדושה.

מילון מונחים: לאומיות אתנית

לאומיות אתנית (Ethnic) טוענת כי לאום מורכב מאנשים וקהילות שלכולם יש בסיס וקשר אתני קדום שמקורו בהיסטוריה משותפת, מוצא ובמקרים מסוימים אפילו גזע. לכן כתוצאה מאותם "אבות משותפים", חברי הלאום האתני יחלקו לא רק עבר משותף אלא גם: דת ואמונות, שפה, פילוסופיה, תרבות, אוכל, מוסיקה, מנהגים ועוד... מסיבה זאת לאומיות אתנית הינה לאומיות שאליה נולדים ומשתייכים באופן טבעי והיא אינה ניתנת לבחירה.

גישה זאת ללאומיות מאפיינת בעיקר את העמים של מזרח אירופה כדוגמת הגרמנים והפולנים. אך גם את התרבויות העתיקות של העולם כדוגמת הסינים, היפנים, היהודים, היוונים והארמנים.

לא על הגז לבדו

גילוי הגז מול חופי ישראל מצטייר לעיתים כחדשות הטובות ביותר שישראל יכלה לצפות להן, אבל מה מלמדת אותנו ההיסטוריה על תגליות פתאומיות שכאלו, ובאילו מדינות זה הסתיים באסון

בחודשים האחרונים כולנו התבשרנו שמדינת ישראל מצטרפת אל נסיכויות הגז העולמיות. כותרות העיתונים דיברו על הזהב השחור (שקוף במקרה שלנו), על חוסר התלות העתידית בגז ערבי-מוסלמי-רוסי, ועל עצמאות אנרגטית. על העושר הרב, ומטבע החוץ שייכנס לארנקי המדינה בקרוב, ועל קבוצות העשירים החדשה שהולכת להיווצר בתעשייה שמעולם לא הייתה קיימת בישראל. בעלי החברות שמצאו את הגז מדברים ללא הפסק על תעריפי חשמל נמוכים, על מים מותפלים זולים ועל אימפריית יצוא עתידית שעשויה להפוך את ישראל לאחת המדינות העשירות בעולם.

אפילו עיתון הדה מרקר שבדרך כלל לא מקבל את העמדה הפופולארית ומציג ביקורות נוקבות על הכלכלה הישראלית. הצטרף לחגיגה וקינח במהדורה מיוחדת של העיתון בשם "נסיכות הגז הישראלית", מהדורה שבה על גבי 18 עמודים מסופרים כל מעשיות הגז של ישראל. על העשירים החדשים, על אלו שנכשלו לפניהם, על המפסידים והמרווחים כתוצאה מהמעבר מנפט לגז, על השמחה במסדרונות הממשלה והכנסת, על הפגישות הסודיות, על מצב הרוח בבורסה ועל אימפריית הגז העתידית של מזרח הים התיכון. 18 עמודים שלמים ואפילו מילת ביקורת אחת לא נכתבה. אופוריה כבר אמרנו.

על פניו נראה שמציאת גז בכמויות ענקיות מול חופי מדינת ישראל יכול להביא עימה רק ברכה, ומה כבר יכול להשתבש? אז זהו שלא תמיד זה כך. בדיקה מעמיקה של מקרים דומים בהיסטוריה מגלה שמשאב טבע חדשף ובמיוחד אחד נדיר ויקר שמתגלה לפתע בכמויות אדירות לא תמיד מביע עימו ברכה, כאשר בחלק רב מהמקרים זה גם נגמר במשבר ובאסון.

טורקיה מקדמת גוש סחר חופשי במזרח התיכון

על פי אתר YNET וסוכנויות הידיעות תורכיה מקדמת גוש סחר חופשי במזרח התיכון

שר החוץ של טורקיה הודיע על יוזמה לאזור חופשי למעבר של סחורות ובני אדם, המשותף לסוריה, לבנון, ירדן וטורקיה. "אנחנו רוצים שכל מי שיעזוב את טורקיה במטרה להגיע למרוקו לא יעצור בשום גבול או שער בדרך", אמר השר.

זה מחזיר אותי למאמר שכתבתי לפני שנתיים על תורכיה, אירופה והמזרח התיכון.