מדוע אזרבייג'ן

גבות רבות הורמו מאז פרסם המגזין פוריין פוליסי ביום חמישי האחרון כי ישראל מפעילה בסייסים צבאיים באזרבייג'ן. איך קרה כי דווקא מדינה מוסלמית שיעית, קטנה וצעירה הפכה תוך פחות מ-20 שנה לשותפה אסטרטגית של מדינת ישראל, שאף מאפשרת לה להשתמש בשטחה למטרות ביטחוניות. אך מבט מעמיק יותר על אזרבייג'ן, ובחינת האתגרים העומדים בפניה, הופך את הקשר עם ישראל לטבעי וברור הרבה יותר.

שלושה אתגרים מרכזיים עומדים בבסיס מדיניות החוץ של אזרבייג'ן בשנים האחרונות: ארמניה, איראן והמערב. כאשר בכל אחד מאותם אתגרים מצאה אזרבייג'ן כי מדינת ישראל הינה שותפה חשובה להצלחתם.

מאז זכתה אזרבייג'ן לעצמאותה היא נתונה בסכסוך מתמשך עם שכנתה ממערב ארמניה. סכסוך שהתדרדר למלחמה בתחילת שנות ה-90 ועלה בעשרות אלפי הרוגים. המלחמה שהסתיימה ללא הכרעה ברורה השאירה חלקים גדולים מהטריטוריה האזרית תחת שליטה ארמנית כאשר מוקד הסכסוך הוא אזור נגורנו-קרבאך, ובנוסף אליו המובלעת של נחיצ'יבאן. בנוסף למלחמה, אחת מנקודות המשבר באותו עימות הייתה התמיכה האיראנית בצד הארמני. איראן הנוהגת לתמוך בכל מיעוט מוסלמי ברחבי העולם מצאה לנכון לתמוך דווקא בצד הנוצרי ובכך הגדילה את תחושת האיום וחוסר הביטחון שאופפת את אזרבייג'ן. חוסר הביטחון התמידי, דוחף את האזרים לחפש עזרה צבאית מכל כתובת אפשרית, מה שהידק כמובן את הקשר עם מערכת הביטחון הישראלית.

המדינות שיכלו להיות - מדינת סופיריור

עובדת טריוויה שתמיד טוב להכיר היא שמדינת ויסקונסין אותה מדינה צפונית בארצות הברית שכולנו למדנו להכיר מקומדיית המצבים מופע שנות ה-70 אינה גובלת בקנדה. איך זה יכול להיות את שואלים? הרי היא מוקפת בשני האגמים הגדולים ימת סופיריור וימת מישיגן. אז התשובה היא מלחמה שכמעט פרצה בין מישיגן ואוהיו במאה ה-19, ושמה מלחמת טולידו.

הסיבות לעימות קצת פחות חשובות למאמר הזה, אבל התוצאות שלה כן. כאשר בסופו של הקרב שלא פרץ קיבלה מישיגן, שאז עדיין הייתה טריטוריה המעוניינת להפוך למדינה, את חצי האי העליון של מישיגן. חצי אי  שגאוגרפית בכלל נמצא מעל מדינת ויסקונסין ובמדף היבשתי שלה. כל מי שמסתכל במפת המדינה מבין ישר שכנראה נעשתה טעות כאשר שורטטה המפה (מצורפת מתחת). אבל לא, שום טעות, מישיגן זכתה בשטח, ומאז חצי האי שייך לה.

חצי האי העליון של מישיגן

אז מה ההצעה למדינה החדשה? מדינת סופיריור כמובן. מדינה שתהפוך את חצי האי העליון של מישיגן למדינה עצמאית שגם תמחק את השם מישיגן השגוי ותחזיר לו את השם הנכון יותר גאוגרפיית סופיריור. והאמת שהיוזמה הזו גם אינה חדשה ודיבורים על המדינה החדשה קיימים מאה 1858.

אבל לא רק גאוגרפיה מובילה את היוזמה, בגלגולים העכשוויים שלה, שקיימים כבר מאז שנות ה-60, מבקשים תושבי סופיריור את ההיפרדות בגלל הבדלים נוספים בינם ובין מדינת מישיגן. מבחינה כלכלית אין כמעט שום קשר בין מדינת מישיגן לאזור סופיריור. בעוד מישיגן היא מדינה מתועשת המוכרת במיוחד בזכות העיר דטרויט. עיר שנמצאת בקצה הדרומי על הגבול עם מינסוטה, סופיריור ידועה כאזור המיוער בארצות הברית והיא נסמכת בעיקר על דייג ותיירות. גם מבחינה פוליטית ההבדלים ברורים.

איפה עומדת היוזמה?  רחוק מהגשמה. למרות ניסיונות שחוזרים ועולים מדי כמה שנים הבעיה המרכזית היא דלילות האוכלוסייה. בחצי האי סופיריור חיים בסך הכול 300,000 בני אדם. מספר נמוך מאד בשביל להפוך למדינה באיחוד. וגם יוזמות מרחיבות יותר שמדברות על הוספת מחוזות מתוך ויסקונסין עצמה או אפילו צפון מישיגן, לא מגדילות את בהרבה את המספר או מאפשרות לרעיון לקבל רוח גבית ורצינית.

מדינת סופיריור עם תוספת מחוזות מויסקונסין וצפון מישיגן

מזרח תיכון של מיעוטים

המזרח התיכון, פסיפס של מיעוטים

מאז נכבש המזרח התיכון בידי בריטניה וצרפת לפני כמאה שנה, נפוצה האגדה בדבר ה"ערביות" של המזרח התיכון והייתה לנחלת הכלל. חלקים גדולים בעולם ראו במזרח התיכון כיחידה הומוגנית אחת, מזרח תיכון של האומה הערבית. בה המיעוט היהודי ומדינת ישראל הם נטע זר, המפריע לרצף הטריטוריאלי הערבי הנפרס ממרקו ועד עיראק וערב הסעודית, מתסיס ואשם בכל צרותיו של האזור, ושכדי להגיע ליציבות ושלווה יש לסלקו. מיעוטים נוספים שחיו בו, כדוגמת הארמנים והכורדים, נטבחו והוגלו בעוד העולם מתעלם ושותק. אך בשנים האחרונות, ובמיוחד כעת בעיצומו של גל המהפכות בעולם הערבי, אנחנו למדים עד כמה הייתה זאת אשליה.

 

אני רק שאלה: כמה מדינות יש בעולם?

למרות שעל פניו השאלה כמה מדינות יש בעולם? נראית פשוטה, רק לספור ולענות. בפועל מדובר בשאלה מסובכת הרבה יותר, והתשובה תלויה מאד באת מי שואלים.

האקונומיסט מכריז על סין כמעצמה

האקונומויסט הוא אולי העיתון המשפיע ביותר בעולם, לפחות בתחום הפוליטיקה והכלכלה הבינלאומית. מנהיגי עולם קוראים וכותבים בו מדי שבוע, כאשר המאמרים המופיעים בו משנים סדרי עולם ומעצבים התפתחויות ותהליכים ברמה ששום עיתון אחר אינו יכול לנכס לעצמו.

אחד המאפיינים הבולטים והייחודים של העיתון היא הגישה הדעתנית אותה הוא מציג. כאשר בניגוד למגזינים ועיתונים אחרים בעולם, הוא אינו חושש מקידום אג'נדה ואינטרסים באופן ברור וגלוי, תומך ומריץ מועמדים פוליטים ברחבי העולם, ומטיף לכלכלת שוק, הרחבת הסחר והגלובליזציה ולליברליות בתחום הפרט. אך במקביל לגישה הפרוגרסיבית של הצורה בה רואה האקונומויסט את תפקיד העיתונות הוא גם מגזין מאד שמרני המציג מבנה כמעט קבוע של העיתון כבר כמעט 160 שנה, מבנה שאינו מרבה להשתנות מעבר לשינויים קוסמטיים.

בשנת 1942 בוצע השינוי הגדול האחרון במבנה העיתון כאשר אל המדורים הקבועים המסקרים את בריטניה, אירופה והכלכלה העולמית נוסף המדור המסקר את ארצות הברית. יש שאומרים כי מהלך זה היה חיזוי עתידי של האקונומויסט על הפיכתה של ארצות הברית למעצמה עולמית 3 שנים לפני שהדבר התרחש בפועל. מאז לא ביצע העיתון שינויים בסדר גודל שכזה במדוריו והוסיף רק מדורים אזורים המסקרים את יבשות אפריקה, אסיה והמזרח התיכון.

מדינת ישראל ושכנותיה במזרח התיכון בעיניים בריטיות של המאה ה-19

בחלק האחרון של המאה ה-19 הייתה בריטניה המעצמה הגדולה בעולם, שטחה התפרס ממזרח אסיה ועד מרכז אמריקה ולצי הימי שלה לא היו מתחרים. אימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם הם קראו לה, עולם שלונדון בירתה. אבל בכל זאת דבר אחד הדאיג את הבריטים באופן כפייתי, איך לשמור על הסדר, היציבות והשלום העולמי בכדי לשמר גם את השליטה בעולם.

אירופה 1870

כשהבריטים הסתכלו על יבשת אירופה הם זכרו את המלחמות הרבות שהם ניהלו לאורך ההיסטוריה עם צרפת וספרד, ופחדו במיוחד משידור חוזר של מלחמות הכול בכל מתקופת נפוליאון. מסקנתם הייתה שגבולות משותפים הם זרז למלחמה. לכן, אם לשתי מעצמות (צרפת-בריטניה, גרמניה-צרפת, בריטניה-ספרד) יש גבול משותף, היסטורית ותאורטית, מלחמה לבסוף כנראה תפרוץ. עקב כך כאשר הם ראו את עלייתה של המעצמה החדשה באירופה, והיא האימפריה הגרמנית המתגבשת, הם דאגו לשמר אזור חיץ בינם ובין הענק העולה. ניטרליותה היחסית של בלגיה מדינה שהוקמה לצורך הזה בדיוק, ועצמאותן של הולנד ודנמרק הפכו לאסטרטגיה. אזור חיץ שלא יאפשר מלחמה ישירה בין המעצמות וחוץ ממוצא צר לים הצפוני שבכל זאת היה בידי גרמניה, המטרה הבריטית אכן הושגה.

את רעיון החיץ לא שמרו הבריטים לאירופה בלבד, הם לקחו אותו אל היהלום שבכתר הממלכה, הודו. באותו הזמן הייתה הודו לנכס החשוב והאחרון באימפריה הבריטית, שכבר איבדה את ארצות הברית, ובאופן חלקי את קנדה ואוסטרליה. לכן יציבותו הפנימית והחיצונית של חצי האי ההודי היו בעדיפות עליונה. למרות האופנה החדשה לדבר על עליית כוחה של סין, הבריטים הבינו כבר אז כי גם למרות הפיגור הטכנולוגי וחוסר הקדמה, סין היא תמיד מעצמה בפוטנציאל, וכי מאות מיליוני סינים יכולים להיות איום ביטחוני גם ללא רובים וספינות מתקדמות. לכן הם האמינו, מה שטוב ועובד באירופה טוב גם לאסיה. באופן מחושב ומדורג הבריטים העלימו כל גבול אפשרי בין סין והודו. בורמה, סיקים, טיבט, מזרח בנגל, אסאם, נאפל ובהוטן היו כולן נסיכויות שהבריטים חיזקו והרחיבו את שטחיהן הרבה מעבר לכל פרופורציה הגיונית ושליטה היסטורית.  כל זאת רק בכדי לחצוץ בין שני הענקים סין והודו הבריטית.

המדינות שיכלו להיות - מדינת דרום ניו ג'רזי או פילדלפיה הגדולה

ניו ג'רזי היא המדינה הצפופה ביותר בארצות הברית. למרות שבשטח היא מדינה פצפונות במקום 47 בלבד, מבחינת אוכלוסייה היא במקום ה-11, דבר שקצת מבהיר עד כמה היא צפופה. תשע מיליון בני אדם חיים בה כיום, על שטח שגודלו בערך כמו זה של מדינת ישראל. אבל מבט מדוקדק יותר על מפת המדינה, יגלה סיפור קצת שונה לגבי מדינת הגנים. הצפיפות הדמוגרפית אינה נחלת כלל המדינה, ורובה נמצאת באזורים של הצפון.

עשרים ואחת מחוזות יש בניו ג'רזי, 7 בדרום המדינה, 13 בצפונה ועוד אחד המתפצל בין שני החלקים כאשר 7 המחוזות של הדרום גדולים בשטחם משאר המחוזות הצפוניים. אבל בעוד ש-7 מיליון בני אדם חיים במחוזות הצפוניים, רק 2 מיליון בני אדם חיים במחוזות הדרומיים של המדינה. מה שאומר שבפועל הצפון צפוף פי שלושה מהדרום, והחיים בו נראים אחרת לגמרי. עשרת הערים הגדולות במדינה, כולן, ללא יוצא מהכלל נמצאות במחוזות הצפוניים.

לא מייד אין יזראל: אייל גולן - מפה לשם ומאור אדרי - לב קבור

והפעם בפינה לא מייד אין יזראל, מאור אדרי, חנן ילד הפלא ואפילו אייל גולן מחדשים כולם שיר טורקי אחד. כאשר למעט אייל גולן, אף אחד מהאחרים אפילו לא ראה צורך לתת קרדיט לגוקהן אוזל המלחין המקורי.

אייל גולן מפה לשם Eyal Golan

מאור אדרי - לב קבור - maor edri - lev kavoor

חנן ילד הפלא ומאור אדרי - לב קבור

והשיר המקורי בטורקית

הליגה השישית באירופה ? יצאתי לבדוק

כולם זוכרים את הציטוט הנבחר של יושב ראש התאחדות הכדורגל בישראל אבי לוזון, כי הליגה הישראלית היא הליגה השישית ברמתה באירופה. הרבה גבות הורמו בעקבות האמירה ומדורי הפרשנות התמלאו בביקרות לגביה אבל דווקא עכשיו אחרי שמכבי חיפה הודחה מהליגה האירופאית וישראל נשארה ללא נציגות נוספות במפעלים של היבשת, באחת העונות השחורות מהצלחות אי פעם. בזמן שהמחזורים הסדירים בליגת העל רושמים את נתוני הרייטינג הנמוכים בהיסטוריה, והמגרשים ריקים מקהל ביציאים החלטתי לבדוק סטטיסטית את הטענה של יושב ראש ההתאחדות. ולראות בצורה מחקרית או לפחות אובייקטיבית האם באמת אנחנו מקום שישי, שש עשרה או אולי אפילו שישים.

אז נתחיל מהסוף. איזה מקום הגיעה הכדורגל הישראלי אתם שואלים? אז לפי שיטת המדידה שהציג עוד מעט, מקום 22, זאת במידה ולוקחים בחשבון גם ליגות משנה בכל מדינה ומדינה. ללא אותן ליגות, עלתה הליגה שלנו בשתי מקומות למקום 20. אמנם עדיין בחצי העליון של הליגות באירופה אבל בטח שלא בצמרת, בטח שלא בעשרת הראשונים ובטח שלא הליגה השישית באירופה.

איך נעשתה הבדיקה

בשבועות האחרונים אספתי נתונים על הליגות האירופאית בשנים האחרונות. חילקתי את הציון הסופי של כל ליגה למספר קטגוריות ולבסוף סכמתי את כולן לציון משוקלל.

הקטגוריה הראשונה בדקה את כמות הצופים הממוצעת למשחק בכל ליגה וליגה. בעוד בליגה שלנו ההתאחדות מדווחת על 3939 צופים בממוצע למשחק (מקום 33 באירופה) בליגות הבכירות של אירופה אפשר לאתר ליגות עם 20,000, 30,000 ואף 40,000 צופים בממוצע לאורך כל העונה (אצלנו לפי נתוני ההתאחדות גם משחק עונה לא עבר את ה-17,000). רק כדי להדגיש את כמה הליגה שלנו מפגרת אחרי ליגות אחרות באירופה בכמות אוהדים למשחק. אז בליגה השנייה באנגליה מגיעים 17,000 אוהדים בממוצע ובליגה השנייה של גרמניה 15,000, כמעט פי חמש מהליגה הקטנה שלנו, ושוב למי שפספס את ההדגשה מדובר בליגה השנייה באותן מדינות ולא בליגה הבכירה. אם זה לא מספיק, אז בליגה השלישית באנגליה מגיעים בממוצע 7500 אוהדים למשחק, כמעט פי שתיים מהליגה שלנו. אבל תגידו טוב אנגליה וגרמניה הן מדניות ענק, לונדון לבדה מאוכלסת יותר מכל מדינת ישראל. נכון, אבל לא צריך להיות מדינה גדולה עם הרבה תושבים כדי למשוך אלפי אוהדים לכל משחק ומשחק. בבלגיה שאוכלוסייתה יותר דומה לשלנו, מגיעים 12,000 בממוצע למשחק, בהולנד 14,000, ובפורטוגל 10,000. בסקוטלנד ובשווייץ שכבר קטנות מאיתנו באוכלוסייה מגיעים 14,000 ו- 11,000 בהתאמה. את רשימת הצופים המלאה באירופה אפשר לראות בקישור הזה.

לא מייד אין יזראל: משה פרץ - הולך לי מיואש

והיום בפינתנו לא מייד אין יזראל, משה פרץ בשיר חדש, הולך לי מיואש. משתמש בלחן ערבי ואפילו לא רואה צורך לציין את זה. במקום הוא כותב בפרטים של השיר, מילים ולחן: יוסי בן דוד.

משה פרץ - הולך לי מיואש - Moshe Perez - Holech Li Meyuash

השיר המקורי

גם ספרד הלכה ימניה

בדיוק החודש לפני שנתיים, באחד מהפוסטים הראשוניים שכתבתי בבלוג הזה, ציינתי את העובדה כי אירופה הולכת בקצב איטי, אבל אחיד אל עבר הימין הפוליטי. היום שנתיים אחרי הניתוח שעשתי אז גם ספרד הצטרפה אל שאר המדינות וכעת בכל שבע המדינות הגדולות באיחוד האירופי יש שלטון בראשות מפלגת ימין. עכשיו נשאלת השאלה מי הבאה בתור ? ועד מתי תימשך המגמה ?

לקריאת המאמר המקורי: פניה חדה ימינה

הים התיכון משנה את פניו

ובאותו הקשר ספרדי אפשר לשאול, מה יש במים של הים התיכון בשנת 2011, שכל המנהיגים ששותים מהם נעלמים אחד אחרי השני ? לבנון, תוניסיה, מצרים, לוב, יוון, איטליה, ספרד סוריה ?

מדינות העולם כרשת חברתית

אחרי שהרשת החברתית של גוגל הציגה לנו את רעיון המעגלים ופייסבוק הלכה בעקבותיה וייסדה השבוע את רעיון הרשימות, אפשר להשתמש באותו מרשם ולשאול את השאלה: כיצד נראית הרשת החברתית של מדינות העולם?

דרך יפה שהפכה בשנים האחרונות להיות נפוצה בעולם האקדמי היא שרטוט של מדינות העולם באמצעות דיאגרמת ון. דיאגרמה שמקשרת מדינות לפי הארגונים הבינלאומיים בהן הן חברות. זאת, מתוך הנחה שארגונים בינלאומיים, בעיקר אלו הקשורים לאינטגרציה אזורית, מראים על ידידות או חברות בין מדינות ומכאן הופכים מציגים רשת חברתית. הנה מספר דוגמאות: 

יבשת אירופה

מה יעשו החברות במועצת הביטחון

לקראת ההצבעה במועצת הביטחון, מהם האינטרסים של כל מדינה ומדינה מבין 15 החברות במועצה ואיך הפכו גבון, ניגריה, בוסניה ופורטוגל לקול המשמעותי ביותר. התומכות, המתנדנדות, הנמנעות והמתנגדות, כולן בפוסט אחד.

התומכות

סין

היחסים בין סין לרשות הפלסטינית ידעו עליות וירידות. עד שנות השבעים תמכו הסינים בכל תנועת השחרור בעולם השלישי ובניהן גם בתנועה הפלסטינית. השינוי ביחסי סין ארצות הברית בתחילת שנות השביעים הביא גם לשינוי ביחסי סין עם העולם השלישי והתנועה הפלסטינית והתמיכה המסיבית הפכה לתמיכה מוראלית בלבד. בשנת 1978 הודיעה סין כי פתרון שתי המדינות הוא הפתרון הטוב ביותר לשלום במזרח התיכון. בשנת 1988 הכירה סין בהכרזת המדינה הפלסטינית  של יאסר ערפאת ומאז מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים. למרות ההתקרבות בשנים האחרונות בין סין לישראל לא נראית הרעה ביחסים בין סין לרשות הפלסטינית. ועקב כך שסין כבר הכירה במדינה הפלסטינית ב-1988 אין שום סיבה שהיא לא תצביע גם הפעם בעד.

בחירות 2012, חודש ספטמבר החודש הרפובליקני

בעוד כמה שעות יתחיל העימות הרפובליקני הראשון בטלוויזיה הארצית (עד עכשיו כל העימותים היו בערוצים מקומיים או ערוצי כבלים). משם יתחיל מסע חודש ספטמבר שהוא חודש העימותים המרכזי בו יערכו המועמדים סדרת עימותים אחד ב-NBC אחת ב-CNN  ואחד במגרש הביתי שלFox News  במה שיהפוך לאחד החודשים המרכזיים והמשפיעים ביותר על המשך המרוץ הנשיאות. לכן מהיום מועד העימות הראשון ועד שבוע הבא מועד העימות השני כל יום נעשה הכרות עם מספר מועמדים לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית .

הרמן קיין

הרמן קיין (65) הוא אחד המועמדים הפחות מכורים במרוץ לנשיאות ובמיוחד כאן אצלנו בישראל. הוא הכריז על מועמדותו רק לפני מספר חודשים אחרי מסע הרצאות מוצלח מול חברי תנועת מסיבות התה. הוא מתמטיקאי וכלכלן במקצועו שהספיק במהלך חייב לשרת בחיל הים האמריקאי, להיות איש עסקים מצליח שבין היתר החזיק בתפקידי מפתח בענק האפייה פילסברי ורשת המסעדות ברגר קניג. לאחר שעזב את עולם העסקים הפך לנגיד הבנק המרכזי של קנזס סיטי (שלוחה של הבנק המרכזי האמריקאי) ובשנים עבר לעולם התקשורת כמגיש תוכנית רדיו קבועה ופרשן עבור ערוץ העסקים של פוקס ניוז.

עמדות פוליטיות: הוא תמך בתוכנית החילוץ של ג'ורג' בוש לבנקים הגדולים בזמן המשבר, אך התנגד לתוכנית החילוץ של אובמה. עובדה שגורמת למבקריו לטעון שהוא מפלגתי מדי ולא נאמן לאמת. הוא מגיע מהמחנה הימני-כלכלי של המפלגה ובעד הרחבת הסמכויות של המדינות באיחוד בנושאים שלא קשורים לביטחון, בין היתר הוא תומך בביטול החינוך הפדרלי. אחד מעמדותיו המעניינות הוא רצונו לחזור לתקן הזהב, ודעותיו המתונות מאד בנוגע להגירה הבלתי חוקית.

תחיית הברברים בצפון אפריקה

מגזין האקונומיסט מפרסם אתמול מאמר על תחיית הברברים בצפון אפריקה בעקבות האביב הערבי. אל תשכחו איפה קראתם על התרחיש הזה ראשונים:

התערבתם בסכסוך בלוב, ועכשיו מה?

דרום סודן, מדינה חדשה, עקרון ישן

עשר עובדות על החוב האמריקאי

לאור הורדת דירוג האשראי של ארצות הברית, הפעם עשר עובדות על החוב האמריקאי

החוב האמריקאי הוא 14.3 טריליון דולר, במילים אחרות כדי להחזיר את החוב העצום כל אזרח אמריקאי יאלץ לשלם כ-46,000 דולר, 1000 דולר יותר מהשכר החציוני בארצות הברית שעומד על 45,100 דולר לשנה.

למרות הדעה הרווחת כי רוב החוב האמריקאי הוא לממשלת סין והיא תשתמש בחוב זה כדי לפגוע בכלכלת ארצות הברית. בפועל רק 7 אחוז מהחוב האמריקאי הוא לסינים, כאשר היפנים הנמצאים במקום השני מחזיקים ב-5 אחוז מהחוב. למען האמת, רוב הגופים הזרים המחזיקים באגרות חוב אמריקאיות הן בעלות בריתה של ארצות ברית, כמו יפן, בריטניה, שוויץ, טאיוואן, ומדינות האיים הקאריביים ולא יריבים פוטנציאליים כמו סין או רוסיה.  

החוב האמריקאי גדול כל כך שהוא שווה לחוב הלאומי המשותף של כל מדינות ה-OECD  יחד.

האובססיה הישראלית - מועצת הביטחון של האו"ם חוגגת 2000 החלטות

תקרת החוב מגיעה לנקודת הקצה

בזמן שהציבור הישראלי עסוק במחאת האוהלים, בארצות הברית מתחוללת דרמה גדולה בהרבה שבאופן עקיף יכולה להשפיע על חיינו הרבה יותר מאשר הנושאים המוזכרים במאהל בשדרות רוטשילד. משבר תקרת החוב של ארצות הברית.

מהי תקרת החוב ?

על פי חוקת ארצות הברית, ובמסגרת הפרדת הרשויות ומערכת האיזונים והבלמים ממשלת ארצות הברית אחראית על ביצוע התקציב וחלוקת הכספים, בעוד הקונגרס אחראי על אישור לקיחת ההלוואות. רעיון מהפכני שקבע שמי שמבזבז את הכסף (הממשלה) לא יכול גם לקבוע לעצמו את הזכות לבזבז יותר. הבעיה התחילה כאשר מלחמת העולם הראשונה שינתה את המנגנון ההיסטורי. כניסת ארצות הברית למלחמה והצורך המהיר של הצבא והממשלה ללוות כספים כדי לממן את הלחימה לא יכלו לתפקד בצורה יעילה כאשר כל הלוואה דורשת אישור של הקונגרס, וכך נוצר מנגנון חדש מנגנון תקרת החוב. בהתחלה בכוונה שיהיה מנגנון זמני רק לתקופות חרום, אך כמו כל דבר זמני גם תקרת החוב הפכה קבועה.

ההיסטוריה של תקרת החוב, מתוך מגזין האטלנטיק

תקרת החוב היא קו מקסימום (אבסולוטי) אותו קובע הקונגרס ועד אליו יכולה הממשלה ללוות כספים ללא אישורו, כאשר כל הלוואה נוספת תאלץ את הבית הלבן לפנות לחברי הקונגרס ולבקש חוק חדש שיגדיר קו  מקסימום חדש בתקרת החוב. משנת 1962 הוקפצה התקרה כ 70 פעמים, כאשר השיאנים (במונחים של אחוז מהתוצר) היו ממשל רייגן שעקב עלויות המלחמה הקרה ומרוץ החימוש של שנות השמונים דרש כספים רבים, וממשל בוש השני שהצדיק את העלייה בתקרה החוב עקב עלויות המלחמה בטרור.

חלוקת קליפורניה הסיפור שאינו נגמר

המפה של סטון מתוך הלוס אנג'לס טיימס

ג'ף סטון פוליטיקאי רפובליקני מדרום קליפורניה מצטרף למסורת ארוכה של פוליטיקאים, אנשי ציבור, והוגים שרוצים לחלק את מדינת קליפורניה למספר מדינות. הפעם בשונה מהצעות קודמות שהיו מציע סטון, חלוקה לצפון ודרום, או יותר נכון דרום מזרח וכל השאר. המחוזות שסטון מעוניין שיפרשו מהמדינה הם: אורנג', אימפרייל, איניו, מונו, טולר, מדרה, מריפוסה, סן-ברנדינו, סן-דייגו, פרזנו, קינגס, קרן וריבר סייד וביחד יתאחדו למדינה שמרנית רפובליקנית אחת, בשם דרום קליפורניה. למרות שלדעתי לפי אופי ומיקום המחוזות שנבחרו, אפשר גם לקרוא לה מערב אריזונה.

עשר עובדות על נסיכות מונאקו

לקראת החתונה המלכותית שתתקיים היום בנסיכות מונאקו, הפעם במדור עשר עובדות, נסיכות מונאקו

רק 20 אחוז מאוכלוסיית מונאקו הם מונגסקים, (העם המקורי של הנסיכות), שאר האוכלוסייה מורכבת בעיקר מצרפתים ואיטלקים. בנוסף כ-1500 יהודים חיים במונאקו מה שהופך אותה לאחת המדינות עם האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם באחוזים. רובם של היהודים הינם בעלי ממון שפרשו לפנסיה, והיגרו לנסיכות.

במונאקו אין מס הכנסה לאזרחי הנסיכות. אזרחים זרים העובדים בנסיכות משלמים מס בהתאם לאמנות המס שחתמה המדינה עם מדינות האם שלהם. עקב כך שרוב מדינות העולם לא חתומות על אמנות שכאלו עם נסיכות מונאקו, הפכה מונאקו בפועל לאחד ממקלטי המס הגדולים בעולם.

למרות שמונאקו ידועה בבתי המלון, בחיי הלילה ובבתי הקזינו המפורסמים שלה, לאזרחי הנסיכות אסור להמר, ואפילו לא להיכנס לבתי הקזינו המשמשים אך ורק תיירים.

בחירות 2012 האלקטורים החדשים

איך תשפיע מפת האלקטורים החדשה על הבחירות לנשיאות

בחירות מפקד ראשונות ושינוי בחלקות האלקטורים

מפת האלקטורים החדשה לבחירות 2012

הבחירות הקרובות הן בחירות המכונות בארצות הברית "בחירות עשור ראשונות" או "בחירות מפקד ראשונות". הסיבה לכך, היא שמדובר בבחירות הראשונות שנערכות מאז נערך מפקד האוכלוסין האמריקאי (לתוצאות המפקד) המתקיים כל עשר שנים עגולות. 1980, 1990, 2000, 2010... על ידי הלשכה לענייני מפקד האוכלוסין. ומדוע ההתעסקות עם המפקד חשובה? המפקד הוא הכלי הסטטיסטי שקובע את כמות האלקטורים של כל מדינה. במילים פשוטות הוא קובע את כוח ההשפעה של כל מדינה ומדינה בהכרעה על זהות הנשיא הבא. על פי תוצאות המפקד  מחולקים 538 האלקטורים על פי מפתח של כמות האוכלוסייה בכל מדינה. כאשר המינימום הוא 3 אלקטורים למדינה. כך שגם ויומינג בה חיים חצי מיליון אמריקאים וגם מונטנה בה חיים כמעט מיליון מקבלות אותו מספר של אלקטורים, 3, מכיוון ששתיהן נמצאות מתחת לקו התחתון העומד כרגע על מיליון וקצת בני אדם. כדי לזכות בבחירות צריך המועמד הנבחר להגיע ל-270 אלקטורים שהם בדיוק מחצית ועוד אחד מתוך 538 האלקטורים. "בחירות מפקד ראשונות" הן הפעם הראשונה בה מתבצעות בחירות על פי חלוקת הכוחות החדשה ולכן המתח ומוקדי העניין משתנים ממה שהכרנו בסיבובים הקודמים מכיוון שלחלק מהמדינות יש עוצמת וכמות חדשה של נציגים לשלוח. ג'ורג' בוש וברק אובמה נבחרו על פי המפתח הקודם של המדגם של שנת 2000. הפעם הנשיא אובמה יאלץ להתמודד עם המפתח החדש של שנת 2010 ונקודת הפתיחה החדשה היא קצת לרעתו.

שדאלאס ניצחה את לוס אנג'לס, שטקסס ניצחה את קליפורניה

איך זכייתה השבוע של דאלאס מאבריקס באליפות ה-NBA מאפיינת את מצב יחסי הכוחות בין המדינות בארצות הברית

את העובדה שאני אוהב להמשיל בין המצב הפוליטי והפנימי של ארצות הברית לבין תוצאות משחקי הספורט שלה אתם כבר יודעים. רק לפני מספר חודשים דיברתי על הקשר שבין הקבוצות בסופרבול והגלובליזציה, והפעם איך זכייתה השבוע של דאלאס מאבריקס באליפות ה-NBA מאפיינת את מצב יחסי הכוחות בין המדינות בארצות הברית.

למרות שהניצחון של דאלאס מאבריקס על מיאמי היט והזכייה באליפות נראים האירוע הדרמטי ביותר של העונה האחרונה. דווקא היה זה הניצחון של דאלאס מאבריקס על לוס אנג'לס לייקרס (אלפות המערב בשלוש השנים האחרונות) בשלבים המוקדמים, הניצחון בעל המשמעות הגדולה יותר מבחינת יחסי הכוחות בארצות הברית. היה זה ניצחון שסימל את המהפך העובר על המדינה בשנתיים האחרונות. ניצחון של העיר דאלאס על העיר לוס אנג'לס, ניצחון של מדינת טקסס על מדינת קליפורניה השוקעת.

היום 45 שנה לאזהרת מירנדה

כולנו מכירים את סרטי המשטרה בהם שוטר עוצר חשוד וצועק באוזנו את זכויותיו, אבל מאיפה הגיע המשפט הנצחי הזה ? הכול קרה היום לפני 45

יש לך את הזכות לשמור על שתיקה. כל דבר שתאמר עלול וישמש נגדך בבית המשפט. יש לך זכות לשכור עורך דין. אם אינך מסוגל לשכור עורך דין, עורך דין ימונה עבורך. אין אחד שלא מכיר את המשפט הזה. אנחנו שומעים ורואים אותו בקולנוע ובטלוויזיה שוב ושוב, מדקלמים אותו בעל פה ומכירים בו כל הבדל דק ועדין. אבל שאלתם את עצמכם מאיפה המשפט הזה הגיע לחיינו ? מדוע הוא נוצר ? ולמה רק בארצות הברית ? הכול קרה לפני 45 שנה, בפסק דין תקדימי של בית המשפט העליון שיצר את "אזהרת מירנדה".

ארנסטו מירנדה נעצר בשנת 1964 בפיניקס שבאריזונה בחשד לחטיפה ואונס. השוטרים שעצרו אותו לא יידעו אותו על זכויותיו לא הציעו לו עורך דין והוא לא היה מודע לתיקון החמישי לחוקה המאפשר את זכות השתיקה. ללא ידיעת זכויות אלו הוא הפליל את עצמו ונשלח למאסר ממושך.

עשר עובדות שבטח לא ידעתם על טורקיה

לקראת הבחירות בטורקיה היום עשר עובדות שבטח לא ידעתם על המדינה

טורקיה היא הכלכלה מספר 17 בעולם, מבין הכלכלות המתפתחות טורקיה צומחת בקצב המהיר ביותר בעולם אחרי סין והודו. היא חברה בפורום ה G-20, בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) ובארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE). 

צבא טורקיה הוא הצבא השני בגודלו בנאט"ו (אחרי ארצות הברית), 500,000 חיילים בשרות סדיר ועוד 400,000 בשרות מילואים. 

טורקיה היא יצרנית הטלוויזיות השלישית בגדולה באירופה, כאשר בין ענקיות האלקטרוניקה במדינה ניתן למצוא את: Vestel ו- Arçelik, תתחילו להתרגל לשמות החברות האלו צפויות להפוך לחברות ענק בשנים הקרובות.

איסטנבול עקפה השנה את מוסקבה והפכה לעיר הגדולה ביותר ביבשת, כ-12 מיליון תושבים. 

מילון מונחים: מעטפת המכס הישראלית פלסטינית

כמו שישראל שונה בנוף של עולם האינטגרציה האזורית, כך היא גם שונה ומיוחדת בעולם איחודי המכסים. ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שחתמה על הסכם איחוד מכסים עם ישות לא מדינית. הכוונה היא להסכם איחוד המכסים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית הסכם המכונה לעיתים הסכם מעטפת המכס (Customs Envelope) שהיה חלק מהסכמי אוסלו ותהליך השלום.

כבר בהסכמי אוסלו ראו שני הצדדים את החשיבות של התחום הכלכלי לתהליך השלום המתגבש, בעיצוב וייצוב היחסים העתידיים בין הישויות. וכבר בפסקת הפתיחה בפרוטוקול הכללי נכתב:

"שני הצדדים רואים את התחום הכלכלי כאחת מאבני הפינה של יחסיהם ההדדיים".

הרעיון המרכזי מאחורי ההסכם היה שיש לשמור על מדינת ישראל והרשות הפלסטינית כיחידה כלכלית אחת, זאת למרות הסכמי השלום המתגבשים והשאיפה להקמת שתי מדינות. כחלק מההסכם שעסק בשלל נושאים כלכליים כמו מע"מ, מיסים ישירים, יחסים כלכליים בין הרשות וירדן, מעמד השקל, נושאים מוניטריים נוספים, ופרקים שעוסקים בתחומים פרטניים כמו עבודה, חקלאות, תעשייה ותיירות.

אחד הפרקים בהסכם, הרלוונטי ביותר לנושא איחוד המכסים, הוא הפרק העסוק במעטפת המכס (שם זה לא מופיע באופן רשמי בפרוטוקול). המנגנון שנקבע בין הצדדים קבע שישראל, הגדה ועזה הם יחידת מכס אחת. לכן יהיה משטר מכסים (למעט תחומים חריגים) קבוע בשטחי ישראל, הגדה ועזה. לפיו ישראל תגבה את המכסים של הפלסטינים בגבול החיצוני שלה (המעטפת החיצונית) ותעביר לפלסטינים עבור סחורה המיועדת לגדה ועזה את החלק היחסי של המכס בניכוי הוצאות. בנוסף ישנו מנגנון מורכב העוסק במיסים עקיפים, ותקנות מקור. מנגנון נוסף התיר והסדיר כי סחורה שיועדה לגדה ועזה (למעט תחומים חריגים) תוכל להימכר גם בישראל ולהפך.

הנחת היסוד שעמדה מאחורי ההסכם בין הצדדים, יצאה מנקודת הנחה שבין ישראל, הגדה ורצועת עזה אין ולא יהיה גבול פיזי, יש לזכור שגדר ההפרדה עדיין לא נבנתה, וגם גל פיגועי הטרור הראשון טרם אחל. הנחת יסוד נוספת רצתה לשמור על כך שתהייה תנועה חופשית של מוצרים בין הכלכלות. שני תנאים אלו יחד, ביטול גבולות ותנועה חופשית, יצרו בפועל בין ישראל והרשות הפלסטינית אזור סחר חופשי. התנאי המחייב והכרחי עליו דיברנו בפרק הראשון כדי לקיים איחוד מכסים.

בנוסף לאותם הנחות יסוד, היה גם רצון של הצדדים שבין עזה והגדה לא תהייה הפרדה, והם יתנהלו כיחידה פוליטית וכלכלית אחת. רצון נוסף הקשור יותר לצד הישראלי היה להגביל את סמכויות הרשות ככל שאפשר ולבטל כמה שיותר סממנים של ריבונות, כל עוד תהליך השלום נמצא בשלב הביניים, סממנים כדוגמת מטבע עצמאי ומנגנון מיסים עצמאי.

סוגיית הרלוונטיות של מעטפת המכס

מאז שנת 2000 ופריצת אינתיפאדת אל אקצה ישנו ויכוח לגבי הצורך בהמשך קיום מעטפת המכס בין שתי הישויות. אזור הסחר החופשי שהיה קיים כמעט והתפוגג. כאשר מסיבות ביטחוניות מכשולים רבים נוצרו על הגבול שבין הרשות הפלסטינית למדינת ישראל, ותנועת סחורות ואנשים לעיתים אף נאסרה כליל. בנוסף על תהליך בניית גדר ההפרדה שאחל ביוני 2002, נוצר מכשול פיזי ברור בין הצדדים והסחר החופשי כמעט ולא קיים. הבעיה החריפה עם סיום תהליך ההתנתקות בספטמבר 2005 שלאחריו נוצר גבול ברור בין מדינת ישראל ובין רצועת עזה. עליית חמאס לשלטון ברצועה בינואר 2006 וההפרדה הפוליטית שנוצרה בין הגדה והרצועה יצרו עוד פגיעה בעקרונות הבסיס של המעטפת.

פרקטיקה נוספת שהתפחתה היא שבשנים האחרונות ממשלת ישראל וביחוד שר האוצר וראש הממשלה האחראים על המעטפת, אחלו להשתמש במיסים שישראל גובה ככלי פוליטי לניגוח הצד הפלסטיני, או ליצירת הון פוליטי, ומשתמשים בכספים המגיעים לרשות על פי ההסכם כבני ערובה, וכקלף מיקוח עבור נושאים אחרים שאינם קשורים לפרוטוקול הכלכלי. הדוגמא הבולטת האחרונה הייתה שביוני הכריז שר האוצר יובל שטייניץ כי לא יעביר את הכספים אם יממנו טרור, לאחר שעשה זאת מספר פעמים בעבר מאז נכנס לתפקידו.

לסיכום, מעטפת המכס בין ישראל והפלסטינים היא אחד מאיחודי המכס המעניינים והמיוחדים ביותר שישנם בעולם, ניתן לראות שהעקרונות שהביאו ליצירתה היו דומים מאד לעקרונות שדוחפים לאינטגרציה ואיחודי מכסים ברחבי העולם, גם אם הסיטואציה הייתה שונה לחלוטין. ניתן לראות שכיום מצבה של המעטפת גם אם על הנייר לא נעשה שינוי בהסכם עומד בסימן שאלה. אפשר אולי לעשות השוואה בין המעטפת לבין איחודי מכסים הקיימים באפריקה, איחודי מכסים שבין הנייר החתום שייצר אותם ובין המציאות שבה הם פועלים זורם אוקיינוס גדול.


ערך זה היה חלק ממיזם ויקיפדיה - כלכלה פוליטית באוניברסיטה העברית

---